מהר"ם אלשקר לט

דהיכי שייך למימר הכי בבבת ראוהו שנפל לגוב אריות דהרי אשתו אסורה בכל ענין ומהו ששואלין לעד ואין שואלין לעד מפי עד: וכן בבבא האחרת והיכי מצית נמי למימר הכי בבבת עד אחד אומר ראיתיו שמת במלחמה וכו' וכן בכל הדברים שבאו בדבריו אחר זה שבא לומר שבאלו שואלין לעד ואין שואלין לעד מפי עד וכ"ש שמשכתם הדברים עד שהרי נשתנה כדי להוציא הזמן משאלת העד מפי עד: ודברים אלו לא ניתנו לכתב: ואם באולי בעיתו לפרושי מילתייכו הכי דעל כל אלו הדברים הנזכרים שואלין לעד המעיד מת פלוני ואני ראיתיו אין מקום לדברים אלו כלל דהאומר מת פלוני אין שואלין אותו ואומרים טבע בים או נפל לגוב אריות אלא היאך ראית ובמה ידעת כמו שכתב ז"ל והוא העד משיב ראיתיו שטבע בים או שנפל לגוב האריות וכ"ש שאין הלשון סובל זה כלל אף כי בהאי גוונא הא לא קא מיירי אלא באומר סתם וקושיין כדקיימא קיימא: וקושטא דהאי מילתא דהרמב"ם ז"ל הכי איתא דאומרו ז"ל כיצד וכו' קאי אמאי דקאמר שאין מעידין על האדם שמת אלא כשראוהו וודאי ואין בו ספק ואתא לפרושי כיצד ומה הן הדברים שרובן למיתה שאין משיאין בהן את האשה וכל הנך מילי דמתאמרן במתני' ובגמרא וכמו שהביא הדברים הר"מ מקוצי ז"ל שכתבתם עליו לקמן שהוא מעתיק דברי הרמב"ם ז"ל שכתב בתחלת רברוו וז"ל העד שהעיד על אשה שמת בעלה בדבר שרובן למיתה אין משיאין את אשתו שאין מעידין על האדם שמת אלא כשראוהו שמת וודאי ואין בו ספק כיצד ראוהו שנפל לים אפי' טבע בים הגדול אין מעידין עליו וכו' עכ"ד: הילכך עד שאמר שמעתי שמת פלוני משיאין את אשתו דכיון דלא העיד שראה אין מקום לשאול אותו דמה ששמע אמר ותלינן שמת כדרך כל הארץ כמו שכבר כתבנו: ואם אמר העד ראיתי שמת אז שואלין אותו היאך ראית ובמה ידעת אם העיד בדבר הברור משיאין אשת המת ואם לא העיד אלא בדבר שרובן למיתה כגון שאמר ראיתיו שטבע בים או שנפל לגוב האריות וכיוצא בזה מאותן הדברים שזכרו ז"ל שאין מעידין עליהם אין עדות עדות ואין משיאין את האשה וה"ה נמי לעד שאמר שמעתי שטבע פלוני בים או שנפל לגוב אריות שאין משיאין את אשתו ולא שנא הכי בין עד לעד מפי עד כיון דלאו בדבר הברור קמסהדי: ודבר הברור הוא שאין צריך לפנים כי אין כאן עומק לשון אלא דברים פשוטים והנגלים למתבונן בהם בעין האמת: ומה שאמרתם שהראב"ד ז"ל לא השיג על הרמב"ם ז"ל בזה: ודאי דאין דרך הראב"ד ז"ל להשיג האמת: ומי יתן שהיינו מוציאין בדברי הרמב"ם ז"ל איזה היתר ואע"פ שהיה הראב"ד משיגו ולא אומר הרמב"ם ז"ל אלא אפילו זקן אחד מן השוק לא אשתכח לסמוך עליו בהיתר אשה זו: עוד כתבתם ועוד שהנכון לפרש בדברי הר"ב ז"ל שאף מה שהזקיק לשאול לעד עצמו אינו ר"ל על הזמן וכיוצא בו דהנך דרישות וחקירות נינהו והוא עצמו כתב בסוף הלכות גרושין שאין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה אלא מה ששואלין לעד עצמו הוא ענין אם מת ודאי או לא מת דחיישינן שמא באותו ענין שראהו נדמה לו שמת ועדיין לא מת כדמפרש ואזיל כיצד ראוהו שנפל לים וכו': ראוהו שנפל לגוב אריו' וכו' ולפי פי' זה תהיה דעת הרב ז"ל מסכמת עם הרא"ש ז"ל ע"כ דבריכם: ומי יתן ידעתי זה העד שאמרתם עליו שהזקיק לשאול אותו מי הוא אם הוא עד שאמר ראיתי שמת פלוני דמיירי ביה או עד שאמר ראיתי שטבע פלוני בים אם הוא עד שאמר ראיתי שמת פלוני והרי אין שואלין אותו אלא היאך ראית ובמה ידעת והוא על כרחו צריך להרצות הדברים שראה לפני ב"ד ואם לא אמר אלא ראיתי שטבע פלוני בים בלבד לאו עדות היא כמו שכתב ז"ל ואם אמר ראיתיו כשהשליכהו הים ליבשה והכרתיו בשעתו וקברתיו משיאין את אשתו ואם כן מה ענין יש לשאלה על הזמן גבי הכא אף כי לפי שטתכם אין מקום לזה כמו שכתבנו: ואם דבריכם בעד שאמר טבע פלוני בים ואני ראיתיו לא מצינו שהזקיקו הרב ז"ל שאלה לא על הזמן ולא על דבר אחר אלא אמר דאין מעידין עליו כלומר דאינה עדות ואין משיאין את אשתו כמו שכתוב: ועקרן של דברים אלו כבר הארכנו בהם במקומות אחרים דהעד צריך לומר לפני ב"ד מה שראה או מה ששמע ואם לא אמר אלא ראיתיו שטבע בים לאו עדות היא כמו שנתבאר כיון דלהשיא האשה צריך העד לומר ראיתיהו בשעתו וקברתיו ולא סגי בלאו ראיתיהו בשעתו לדברי הכל כמו שכתבנו שהם צווחין ואומרין שאין האשה ניתרת אלא אם יאמר העד ראיתיהו בשעתו: ואין ספק דאם יראה לדיינין שזה העד שמא לא גמר כל עדותו דשואלין אותו אם ראהו בשעתו או אם קבר אותו ובכי האי גוונא כ"ש שנמצאת השאלה להנאת האשה ולטובתה ולא לחובתה כמו שזכרנו: ודבר הפשוט הוא כי דבר הצריך לעדות שאין האשה יכולה לינשא אם לא יאמר העד אותו דבר לאו דרישה וחקירה היא כמו שכבר כתבנו וכמו שיראה הרואה בענייני דרישה וחקירה: וכ"ש דאפילו לפי דרככם שכתבתם דמה ששואלין לעד הוא ענין אם מת ודאי או לא מת כד מעיינת בה שפיר ע"כ דזו היא השאלה על הזמן כלומר אם ראהו בשעתו או לא דאם לא ראהו בשעתו אע"פ שמעיד עליו בודאי שמת וקבר אותו אין זו עדות דשמא איש אחר הוא שנתהפכה צורתו ונדמה לו שהוא אותו פלוני שמעיד עליו וסובר הוא שמת והוא לא מת: ובמה יודע איפוא שזה האיש שהוא מעיד עליו מת אם לא שיאמר העד ראיתיהו בשעתו: הילכך על כרחין מי שאינו מעיד שראו בשעתו אינו מעיד עליו שמת: וכבר ארכו עלינו הדברים בנדון זה יותר מהצורך ודברנו בו כפי דרככם כי הרמב"ם ז"ל דרך אחרת יש לו ולא דרככם דרכיו ולא מחשבותיכם מחשבותיו: עוד כתבתם וז"ל והנה עכשיו זכינו לדין בנדון שלפנינו וק"ו הדברים ומה בדבר שהוא עיקר העדו' כלומ' אם ידע בו העד שמת ודאי או שנדמה לו שמת ושמא לא מת כגון שראהו שנפל לגוב אריות וכו' אומר הרבז"ל שעל זה הוא ששואלין לעד עצמו אבל לא לעד מפי עד בדבר שאינו מעיקרה של עדות אלא דרישה וחקירה כלומר תוך כמה זמן ראהו לא כ"ש שאין שואלין לעד מפי עד וזהו ק"ו שאין עליו תשובה ע"כ דבריכם: וכבר כתבנו בענין זה מה שיש בו די והוכחנו לדברי הכל שצריך העד לומר ראיתיהו בשעתו ולא שנא בהכי העד הראשון ולא שנא עד מפי עד אפי' לדברי הרב ז"ל דמפליג בהו דבלאו הכי לאו עדות היא וכתבנו דמילי דמת סתם לחוד ומילי דטבע לחוד: ואשוב עוד להפלא הפלא ופלא איך אתם קוראים בקול גדול תוך כמה זמן ראהו דבר שאינו מעיקרה של עדות דאם זה אינו גבי טבע בים עיקר' של עדות מהו עיקרה של עדות דהמעיד טבע פלו' בים שאין עדותו עדות כמו שכתב הרב ז"ל כלום יש דבר אחר לומר אלא חזיתיה כדאסקוה מן מיא וקברתיו והנה הרב ז"ל כתב בפי' דמה שצריך לומר קברתיו היינו לכתחלה אבל אם נשאת לא תצא: וגבי הזמן כתב אין מעידין עליו כלומר דאין כאן עדות כלל ואם נשאת תצא: וכן כל אין מעידין שכתב ז"ל ענין אחד להם דבכלהו קתני בהו במתניתין ובברייתא אין מעידין דאין כאן עדות כלל ואם נשאת תצא: ואישתהי שעה אחת גבי מים כשלשה ימים ביבשה דמי דאין מעידין עליו וכמו שכתב הריב"ש ז"ל בשאלותיו בפי' ובבירור ואפילו בספק אשתהי כתב ז"ל שהדין כך ואם כן למי יחפוץ הר"ם ז"ל לעשות עיקרה של עדות יותר מזה וכן לכ"ע הא מילתא לגבי עדות אשה היא השורש והעיקר: ונמצא הק"ו מעיקרו נעקר וצדקו מיליה דמר דאין עליו תשובה דאי הוה ק"ו היינו למדין ומשיבין: עוד כתב' שלדעת שלשת המלכים האלה הרא"ש והרמב"ם והראב"ד ז"ל שבעדות עד מפי עד אין שואלין כלל תרוויהו בפי' והשלישי מכללא אלא לפי מה שפירשנו תחלה בדברי הרמב"ם ז"ל הוסיף הרא"ש ז"ל לומר שאפי' לעד עצמו אין שואלין תוך כמה זמן ראהו כדפרישנא: והא דקאמר אין מעדין עליו וכו' לאו למימרא דשואלין לעד עצמו תוך כמה זמן ראה אותו אלא שאם אמר מעצמו שראה אותו אחר שעה או אחרי"ב שעות שנתפח אין משיאין על פיו עם היות שלענייננו אין אנו צריכין לכל זה דהא על כרחיך כלהו סבירא להו דלעד מפי עד כי הכא אין שואלין ע"כ דבריכם: ועירוב סברות וחכמים אני רואה כתוב כאן שעשיתם דעת שלשת המלכים האלה שוה דעד מפי עד גבי טבע בים שאין שואלין אותו כלל וזה לא נמצא לשום אחד מהם ולא מזולתם שכתבו דכבר נתבאר שהרא"ש ז"ל לא כתב כן אלא במת ביבשה דאין שואלין לעד תוך כמה ימים ראה אבל גבי ים דחייש לדדמי כתב בפירוש הוא וכ"ע שאין משיאין עד שיאמ' העד ראיתיהו בשעתו: ובעד מפי עד לא דבר כלל לא בפי' ולא מכללא דלדידיה אין לחלק כלל בין עד לעד מפי עד: וכפי הנראה מדבריו ז"ל שאפילו לעד עצמו שאמ' מת פלוני ואני ראיתיו שאין שואלין אותו כלל וכן נראה מדברי זולתו מן המחברים ז"ל וגם הרמב"ם ז"ל לא כתב דאין שואלין לעד מפי עד אלא באומר מת סתם כמו שנתבאר: והנה שני המלכים לא עמדו לכם דבריהם ואף כי האחר שכתבתם עליו דמכללא איתמר מפני שלא השיג על הרמב"ם ז"ל באותו מאמר: ישתקע הדבר ולא יאמר: והאמת כי שלשת המלכים האלה וכל מלכי קדם ואחור וכלהו רבנן קשישי קמאי ובתראי מודו דאין היתר לאשה שטבע בעלה אלא אם יאמר העד ראיתיהו בשעתו שואלין או אין שואלין: ומה שכתבתם והא דאמרינן אין מעידין עליו וכו' לאו למימר' דשואלין לעד עצמו תוך כמה זמן ראה וכו' כבר נתבאר דלאו בשואלין ואין שואלין מיירי אלא במעידין ואין מעידין וכי אין הדבר תלוי בעצמו של עד דהעד אין בידו אלא לסדר הדברים שראה או ששמע לפני ב"ד: הילכך אם העיד שראהו בשעתו משיאין את אשתו ואם לא אמר כך אין משיאין וכ"ש אם אמר ראיתיהו אחר כמה שעות או ימים שאין משיאין כמו שנתבאר כל זה בתכלית הבירור: עוד כתבת' כדי שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק אנו כותבין בכאן קיצור שאלה אחת להרמב"ם ז"ל ותשובתה שענין העדות הבא בה דומה לענין שלנו ואם באולי גרוע מעט ממנו דהכא העיד ישראל חברם והתם עובד כוכבים משיח לפי תומו והורה בה הרב ז"ל שתנשא לכתחלה ואף ע"פ שלא זכר העובד כוכבים בתוך שיחת תומו שראהו מיד כשהעלוהו מן המים לא חש הרב לזה כלל והתירה: ואם איתא דבעי' שיאמר העד שראהו מיד היה לו ז"ל להשיב ולומר הואיל ולא אמר העובד כוכבים הזה דחזייה בשעתיה לא תנשא בעדות זו כלל או היה מצוה להם שישובו לדרוש הדבר מפי העובד כוכבים עצמו באי זה זמן ראהו כשקברו שכיון שבתחלת ספורו היה משיח לפי תומו אף על פי שאחר כך ישאלוהו ויבדקוהו היאך היה כל המאורע נאמן הוא: