מהר"ם אלשקר לח

דאמרו בודקין עידי נשים בחקירה ודרישה דודאי אומרין להם היאך אתם יודעים שמא מאומד הדעת הם אומרים אלא אפילו לרבנן במים ובמלחמה במילי דשכיחי חיישינן: ע"כ: עוד כתבת וכ"ש הכא שכיון שהוסיף לומר קברנום שהוא יסוד גדול לענין זה להסיר כל ספק שאין שואלין עוד וחוקרין אותו: ע"כ דבריכם: כבר כתבנו דאין לדברים אלו עיקר כלל דאעג"ב דאמר העד קברתיו אכתי בעינן ראהו בשעתו דטעמא דקברתיו לחוד ודחייוה לשעתיה לחוד אם הוא יסוד גדול הוא לעצמו למאן דבעי קברתיו כבר הארכנו בזה ובהדיא כתב הרשב"א ז"ל דברים אלו לדברי הכל ואין להאריך במפורסמות: עוד כתבת והנך רואה בעיניך מפורש בדברי הרא"ש ז"ל ששאלת תוך כמה ימים דרישה וחקירה היא ואם כן אליבא דכ"ע לא עבדינן לה כלל עד כאן דבריכם: והנה עיניכם רואות ואזניכם השומעות כי פי הרשב"א ז"ל המדבר אליכם: דשאלת אם ראהו בשעתו דהיינו הנדון שלנו לאו דרישה וחקירה היא ולכ"ע עבדינן לה דלדברי הכל צריך העד לומר ראיתיהו בשעתו ולא סגי בלאו הכי אבל אם לא אמר העד כך על כרחין דשואלין אותו ונמצאת השאלה על דבר זה להנאת האשה ולטובתה לזכותה ולא לחובתה: וחזינא ליה למר בהאי מילתא כמזכי שטרא לבי תרי דאף אם פי' הרא"ש ז"ל דשאלת תוך כמה ימים ראה היינו דרישה וחקירה לא יתחייב מזה דלעולם לכ"ע לא עבדינן לה כלל דמילתא דהרא"ש ז"ל לאו מתני' סתומה היא ולא הלכה למשה מסיני ולא יתחייב זה אלא למאן דמפרש כותיה: וכ"ש דלעולם לא אשכחן מאן דאית ליה הך סברא ופי' דרישה וחקירה לא משתמע כותיה כמו שכתבנו: והנה מצינו הר"ר שלמה עמיאל ז"ל חולק עליו בפירוש וכן נראה נמי מדברי הרב בעל מגיד משנה ומדברי הריב"ש ז"ל שכ' על דברי הרמב"ם ז"ל וכולהו מודו דהלכה כת"ק דרבי טרפון דאין בודקין וכו' וכן נמי לדברי הרשב"א ז"ל שכתבנו דשואלין ושואלין הנה הדבר בהפך לדידך דלא מפלגת בין ים ליבשה: והטו אזנכם ולכו אל הרב הגדול הראב"ד ז"ל ותראו כמה רחקו דרכיו מדרכיכם שכתב וז"ל דאפילו בשני עדים ואפילו בשהעלוהו לאלתר צריך לחקור מהם אם הכירוהו בהכרת פנים או בסימנים ואין אומרין שהוא הוא עד שיאמרו הם השגחנו בהכרת פניו: וכל הכתוב בזה הוא לענין משא ומתן דכבר כתבנו פעמים שלש דלכ"ע ואפילו להרא"ש ז"ל אין משיאין אשה עד שיאמר העד ראיתיהו בשעתו כדכתיבנא דבריהם ז"ל בפשיטות ובבירור: ועוד הגיעה לידי אגרת אחת לגדול מחכמי קטלוניא כתובה על ספר ישן נושן במי שטבע בעלה במים שאין להם סוף וכן כתוב בגוה: ומורה בשעה אחת קונה עולמו רציתי בזה שהמורה הוראה שצריך העד להעיד שראהו בשעה שפלטוהו המים הוא הקונה עולמו וההפך בראשו דמו ע"כ: עוד כתוב שם באותה אגרת שחכם אחד רצה להוציא כתב מלכות לבטל ההסכמה ולתת רשות לאשה ההיא שתנשא ביד רמה ושהיו נקבצים כל חכמי הארץ בברצ"לונה ונמנו כולם וגמרו לכתוב ולחתום ולשלוח לנשיאים הנאמנים אנשי מקומו ביד חזקה ובזרוע נטויה על מעלליו ולנהום עליו כנהמת ים וגליו: לולי אותו חכם עצמו בעל האגרת ז"ל שכתב שם שדחק את השעה והפיג את החמה הקים סערה לדממה והסיר מעליו חרפה ובוז עד כי נשתקע הדבר ולא יצאת לאור תעלומה ע"כ דברי החכם ההוא: וזיל קרי בי רב הוא: עוד כתבתם וז"ל וכיון דקי"ל שהשאלה בעד הזמן שקצבו לנו חכמים להעיד בו על המת נקראת דרישה וחקירה ולא עבדינן לה מה לי הזמן הקצוב למתי היבשה מה לי למתי הים ע"כ דבריכם: ומי יתן ידעתי היכא קי"ל הכי אם בתלמודא דילן או בירושלמי: וכבר נכתב בזה מה שמספיק: עוד כתבתם וז"ל עוד כתב הרא"ש ז"ל שראה בעיניו בהרוג שנמצא אחר שבעה ימים והכירוהו כל מכיריו וכל יודעיו לפנים והתירו את אשתו: ומינה נפשוט שאף אם נניח בהנאה שיאמר משה זה מעצמו שאחר עבור שעה או יומים קברום כיון שאומר שהכירום הכרה ברורה אצלו או בטביעות עין או בסימנין נשיהם מותרות לדעתו שדבר ברור הוא שיבשה אחר עבור שלשה ימים או ים אחר עבור שעה דינם שוה ולית דינא ולית דיינא שכתב משה קברנום שהכירם הכירא מעליא כשנתעסק בקבורתם: הרי שלדעת הרא"ש ז"ל אפילו היה משה לפנינו לא היינו זקוקין לשאול לו מתי קברם ע"כ דבריכם: ובודאי דכד נאי' ושכיב מר קאמר לה להאי מילתא דהיכי קא פשיט מר מדברי הרא"ש ז"ל איפכא דכלהו קמאי ובתראי מחתימת התלמוד עד האידנא והפך הרא"ש עצמו ז"ל דכתב ודוקא היכא דאמר אסקוה וחזיתיה לאלתר וכו' ומוקי לה בשראה הטביעה כעובדא דילן ואיפכא דתלמודא דאיתמר התם בהדיא והני מילי דכי אסקוה חזיוה בשעתיה אבל אישתהי מתפח תפח וקאמרת שאפי' שיאמר העד בפירוש שראה אותם אחר עבור ימים משיאין את נשותיהן כיון שהכירם הכירא מעליא ודברי רבנן מה תהא עליהן ומה תועיל הכרתו אם נתפח האיש ונשתני' צורתו: ולו הונח שאמר הכרתיו הכירא מעליא מה שלא אמר אין הכרתו הכירא אלא אם ראהו בשעתו: ואתה האדון ערכת תלמוד לעצמך וחילקת בין היכרא סתם להיכרא מעליא וקראת קברתיו הכירא מעליא: ועל כי הא מילתא ודאי מחכי עלה ונפחי עלה בידיהו: ותמהני עליה דמר דלא מסתייע דפשיט במילתיה דהרא"ש ז"ל ים מיבשה אלא דפשיט עד אחד משנים בדקינן ולא חיישינן להו לדדמי היכא דאיכא למיחש להכי ולעד אחד חייש וחייש כמו שמפורש בדבריו ז''ל וכ''ש למפשט מדבריו הפך דבריו ודברים המכחישים את האמת ומעידין על החי שהרג המת: וכי תימא איך שפט הרא''ש ז''ל למראה עיניו ועיני המכירין את ההרוג אחר שבעה ימים והשיאו את אשתו והמשנה צוחין ואומרת דאין מעידין אלא עד שלושה ימים ידוע הוא שדעת הרא''ש ז''ל דהיכא דאינו נחבל בפניו מעידין עליו אם מכירת אותו בטביעות עין אפילו אחר כמה ימים ומתני' דקתני אין מעידין אלא עד שלשה ימים מיירי בחבול בפניו וכמו שכתב בפסקיו בפי' ועל כרחין דזה ההרוג שראה אחר שבעה ימים לא היה חבול בפניו ולפיכך השיאו את אשתו בהכרת מכיריו וכל יודעיו לפנים וגבי טבע בים מילתא דפשיטא היא דאפי' שלא יהא חבול בפניו ולא יהא מכה בעינן ראהו בשעתו וכמו שכתב הר"י ז"ל ברמזיו לפסקי אביו הרא"ש ז"ל וז"ל אין מעידין עליו אלא א"כ ראוהו תוך שלשה ימים למיתתו והני מילי ביבשה אבל במים אפי' שהה כמה ימים מעידין עליו והוא שיראוהו מיד סמוך לעלייתו וגם שלא יהא בו מכה ואפי' ביבשה אם אינו חבול בפניו מעידין עליו לאחר כמה ימים על ידי טביעות עין של גופו וצורתו ע''כ: וכן נמי כתב באבן העזר שלו ודברים פשוטים הם דלהרא"ש ז"ל דיני ים לחוד ודיני יבשה לחוד ואתם תולין עצמיכם להקיש בדבריו ז''ל ים ליבשה ועד אחד לשנים או למאה ולמפשט הפך מה שכתב הוא ז''ל וכל הראשונים והאחרונים ז''ל בפירוש: וכבר נתרעמתי על דברים אלו למעלה מיהו מ''מ אם היה אומר שהכירם על ידי סימנים מובהקי' אפשר היה להקל בדבר וכדבעינן למימר קמן ואין זה מעניננו: ומה שחתמתם דבריכם באמרכם הרי שלדעת הרא''ש ז''ל אפי' היה משה לפנינו לא היינו זקוקין לחקור אותו אין החתימה מעין הפשיטות והמתבונן יבין: היינו זקוקין לחקור אותו אין החתימה מעין עוד כתבתם ומי לנו גדול ממשה הוא אדוננו הרמב''ם ז''ל שמפיו אנו חיים בכל גלויות ישראל ובפרט בכל הארצות האלו שכתב ז"ל כבר הודענו שעד שאמר שמעתי העד או העבד או האשה מת פלוני ואני ראיתיו שמת היאך ראית ובמה ידעת שמת אם העיד בדבר הברור נאמן ואם העיד בדברי' שרובן למיתה אין משיאין את אשתו שאין מעידין על האדם שמת אלא כשראוהו שמת בודאי ואין בו ספק כיצד ראוהו שנפל לים אפילו טבע בים הגדול וכו' הרי הרב ז"ל אומר בפי' שלעד עצמו שאומר אני ראיתיו הוא ששואלין אבל לא למעיד מפיו כי הכא אין שואלין אלא משיאין על פיו מיד כשמעיד ששמע מפי אחר שמת ואין שהרב ז"ל לא דבר אלא בנהרג או מת לא בטבע שאין זו טענה כלל שאומרו ז"ל כיצד ראוהו שנפל לים וכו' הוא מסיק למלתיה ואזיל עד אמרו טבע בים וכו' הרי נשתנה כלומר על אלו הדברים שואלים לעד עצמו ואם העיד בדבר ברור משיאין ואם לאו אין משיאין אבל לא למעיד מפיו כמו שכתב הרב ז"ל והראב"ד ז"ל מסכים עמו שהרי לא השיג עליו בזה כלל ע"כ דבריכם: וראיה זו שכתבתם כבר נתעוררתי אליה והנה היא כתובה בתשובתי ואכתוב לכבודך מה שכתבתי עליה וז"ל שם ולבי מהסס דאכתי איכא למימר הני מילי כשאומר האומר הראשון מת סתם שהמיתה מצויה ותלינן שמת כדרך כל הארץ אבל באומר טבע פלוני בים כי הכא אפשר דצריכין לידע היאך ובאי זה זמן ראה ע"כ דברי שם ועכשיו שנתישבתי בדבר אומר שאין לתלות הדבר באפשר אלא דאיברא וודאי דבאומר שמעתי שטבע פלוני בים צריכין לידע אם ראהו בשעתו או לא: דכיון דהוכחנו מכל המחברים והמפרשים ז"ל דאין האשה ניתרת עד שיאמר העד ראיתיהו בשעתו מה לי העד הראון מה לי העד השני: ועוד דהאומר טבע פלוני בים הרי לא העיד בדבר הברור כמו שכתב הר"ם ז"ל ולפי' בעינן לידע איך ראה ובאי זה זמן ראה ואם קבר אותו או לא: ולא דמי לאומר שמעתי שמת פלוני דאמרינן בדבר הברור העיד וכיון דליתיה לעד הראשון קמן תלינן שמת כדרך כל הארץ כמו שכתבתי: והתבונן בדברי הרמ"ה ז"ל שכתב ותמצא הדבר מפורש וז"ל מתוך כך אתה למד ששני עדים שאמרו בזמן שמלחמה בעולם מת סתם אע"פ שנראה כאלו אמרו מת במלחמה שנאמנין ואין צריך לומר מת וקברוהו ואין חוששין שמא אמרו בדומה להם ע"כ: הרי לך בבירור דאפי' במקום שיש לתלות שמת במלחמה כיון דאמר מת סתם תולין להקל אבל אם היה אומר העד מת במלחמה היה צריך לומר קברתיו למאן דבעי לה או להעיד על בירור הדבר כמו שכתבו ז"ל: וידוע הוא דמים כמלחמה דמי וכדאיתא בגמרא בהדיא ואין זה צריך לפנים: הילכך אין להקשות מת סתם לטבע בים ולא נמצא מקום לזה לא בגמרא ולא בדברי שום מחבר או מפרש: וכבר נתעורר מר לדחייה זו שכתבנו וחשב לדחותה ותיובתא חזינא ושינויא לא חזינא במאי דקאמר דבאומרו ז"ל ראוהו שנפל לים קא מסיק למלתיה עד דטבע בים וכו' שהרי נשתנה וכו': וקא חזינא ליה למר בהא מילתא כמאן דתפיס חוטרה בתרי רישי או ארכבה אתרי ריכשי