מהר"ם אלשקר לו

קמן הוה מעיד כך: אישתכח השתא לפום מאי דפרישנ' דאשה זו יכולה לינשא אפי' לדברי הכל וכל מה שכתבת בהתירה הוא הנראה לי להלכה אבל למעשה קשה עלי המעשה דאף לדברי הרא"ש שכתבתי הנה הר"ר שלמה עמיאל ז"ל חולק עליו באותו ענין וקאמרי דבעי' לידע תוך כמה ימים ראה ולא מצינו מי שהכריע כדברי הרא"ש ואם היתה דעת התינוקות מכרעת הייתי אומר דאין דעת הרא"ש מכרעת דת"ק לא פליג אדר' טרפון אלא בדרישה וחקירה דוקא כדפרישנ' וכמו שיש מן המפרשים ז"ל שדקדקו שם: וכ"ש לאותן מפרשים ז"ל שכתבו דאפי' למ"ד אין צריכין דרישה וחקירה משום דאיכא כתובה הא לאו הכי כ"ע מודו דלענין אשה הוא צריך וכו' וכדמוכח התם סוף פ' האשה צרה: אף כי איכא לחלק בין ים ליבשה אפילו לדבריו ז"ל וכפי מה שכתבנו לדברו הכל ז"ל שצריך העד לומר ראיתיהו בשעתו אף על גב דאין שואלין אותו הנה הוא מעצמו צ"ל כן ובלאו הכי לא סגי כמו שנתבאר: הילכך אפילו לדברי הרא"ש ז"ל אין לנו על מה נסמוך לגבי טבע בים להתיר ערוה לשוק וכ"ש שמצאתי בספר אור זרוע דההיא דקולר של בני אדם וההיא דששים בני אדם צריך להזכירם בשם וז"ל שם וההיא דקולר של בני אדם ומעשה דששים בני אדם התם העובדי כוכבים היה מסיח לפי תומו ומזכירם בשם ואומר פלוני שאני מכירם בטוב מתו וקברתים

וכן כתוב בפי' ר"ח ז"ל מעשה בקולר של בני אדם וכו' ושוב מעשה בששים איש וכו' וכן הילכתא דעובדי כוכבים מסיח לפי תומו כשר לעדות אשה והוא שאומר ראינוהו שמת וודאי ואני מכירין אותו ע"כ שם: גם במה שכתבנו דלהבדיל בין ישראל לעובדי כוכבים סגי בראיית הברית איכא מאי דמכריך דאחר שנאמר שנמצא הטף שלם לא ידעינן אי הוי ערלת הבשר סימן העו ומד שאינו משתנה או אם אפשר דכיון דמתפח תפח יתכוין העור ותצא העטרה לחוץ ולאו סימן מובהק הוא שראוי לסמוך עליו אפי' להבדיל בין ישראל לעובדי כוכבים ולעולם בעינן ראהו בשעתו ואחרים מלבד אלה יש בנדון לפקפק ולהסתפק וכל הדברים יגעים ומגיעים למשפט הסברא ועינינו הרואות כי לא יאות לנו לסמוך על היקש סברתנו ושיקול דעתנו והכרעתנו בכיוצא בזה ואין הדעת הקלה מכרעת ואף כי דעת יחידי: ואין ולאו ורפיא בידי: לפיכך איני מורה לך בדבר הזה להקל נאם העלוב ממצוקי הזמן: ולמלאת כל שאלותיך לרגעיו מזומן: דורש שלומך בטעם כעקר: משה בכה"ר יצחק זלה"ה ן' אל אשקר נ"ר: כו עוד כתבנו בענין האשה הנזכרת להשיב על דברי החכם המתיר הוא וחברו לדון עם מי שתקיף מי הוא זה ואי זה הוא שיוכל ולהשיב את האריה החי מלומד לטרוף טרף לאדם אכל: יתור הרים אין מרעהו ולא כל עץ מאכל יחשוב לתבן ברזל כאש נחשבו לו אבני קלע: ולעץ רקבון צור החלמיש וכפשיט יפוצץ סלע: לגשת אליו את לבו מי ערב: מי יתיצב לפניו ומי יקרב: ופניו הולכים בקרב: לפני המערכה לא נחבא אל הכלים ולא ישב במארב: אבל להיות תורתך שעשועי: אף זכרתיך על יצועי אהגה ואשא ואתן עם הדברים והטעמים: לא כמשיב מפני היראה והכבוד כבוד חכמים: ואם יחסדני שומע: והייתי בעיניו כמתעתע: תורה אמינא: וברשות קאתינא: ומהשם אשאל מענה לשון השב על אחרון אחרון ועל ראשון ראשון

כתבתם ראשית כל דבר ותחלת כל מאמר ז"ל ותחלת כל דבר אומר שדעתנו בענין העגונה הזאת שאפי' בעדות הראשונה בלבד שהעיד רבי יצחק הנזכר זה קרוב לשנתים ימים היא מותרת לינשא שאמר אז לב"ד רבותי על מה אתם שואלין אותי על ענין היהודים שטבעו עמי בספינה דעו שכלם מתו ולא נשאר מהם כי אם אני ומשה ופלוני ופלוני ע"כ דבריכם: ונפלאתי הפלא ופלא איך עברו דברים כאלו על מחשבתיה דמר עם היותו יודע כי קודם זה המעשה בקרוב לשתי שנים שלח רבי יצחק הנזכר כתב ידו וכתב בו כל הדברים שהגיד לב"ד על פה וכתב שבשעה שיצא מן הים הלך לו ולא ידע שום דבר מהאחרי' הנטבעים עד שכתב לו משה חברו איך הלך עם היהודים של אותו מקום וקברו את היהודים הנטבעים ובפרט לפלוני ולפלוני וכמה היו הנמלטים וכל הפרטים שהגיד על פה: ואיך עולה על לב ב"ד או על לב שום אדם שר' יצחק עצמו היה בעיקר הדבר והוא לא עד ולא ראה ולא ידע ולא ינבא: ואפי' לפני ב"ד לא אמר דברים אלו שאמרתם אלא אחר שספר כל המאורע מראש ועד סוף ואחר כך אמר הדברים שכתבתם כאלו מפיו אנו חיים והוא העד והוא הדין: והדבר אצלי בזה מכת האריכות והמותר דאין לדברים אלו שום פרי כלל: וכ"ש דעדות כי האי גוונא לאו עדות היא ואין משיאין בה אשה לכתחלה ועל כיוצא בזה כתב הרמב"ם ז"ל בתשובת שאלה ששאלו ממנו על איש אחד שהלך ממצרים לארץ רחוקה והניח ממון מופקד ביד אביו ואחר זמן רב שמעו בו שמת ובאו שתי בנותיו לתבוע מהזקן ירושת אביהם ואמר להן הביאו עדים שראו טביעתו וקבורתו וקחו את שלכם והם הביאו לו עדים ששמעו מפי עובדי כוכבים משיחים לפי תומם שמת: תורנו הדרתו אם יספיק זה ויפסק בו הדין או לא: והשיב ז"ל בכגון זאת השמועה יצא הממון מתחת יד הנפקד שיעכבוהו עליו היורשים ויפקידו אותו ב"ד ביד מי שיאות להם עד שתתאמת מיתתו וכתב משה עד כאן לשונו: וכדבעינן נמי למימר לקמן

עוד כתב ז"ל ומן הדין לא היה הראוי אז לחקור ולדרוש אחריו באי זה זמן מצאום ובאי זה זה זמן קברום הקוברים ואם נקברו ואם לא נקברו ולא כל אותן החקירו' שחקרו אחריו עד שכיון עדותו והעיד העדות הנזכר למעלה מפי משה דלא גרעה עדותו הראשונה משמע מן התינוקות ומבת קול וכמו שאכתוב בסמוך בשם הרא"ש ז"ל: וכי תימא שאני רבי יצחק זה שהיה מן הנטבעים וראה הטביעה חיישינן לדדמי הרי אח"כ ביאר עדותו מפי משה שאמר לו בכתב מתו וקברנום ובכי האי גוונא כלומר אפי' במי שראה הטביעה או ידע בה כי אמר קברתיו עדות מעליא היא אליבא דכ"ע ע"כ דבריכם: וכמה תמיהות קחזינא הכא חדא דאחר שהיו ב"ד סבורין שהוא היה העד הראשון כפי דרככם כהוגן שאלו אותו לפי דעת הרמב"ם ז"ל שכתבתם עליו שמפיו אנו חיים בכל תפוצת הגולה שכתב אפי' באומר מת סתם ששואלין אותו ואפי' לא היו שואלין את זה רב יצחק אלא היאך ראית או במה ידעת מוכרח היה להשיב משה חברי כתב לי כך וכך וכל הדברים שאמר: ואף אם תמצא לומר ששאלו אותו שלא כהוגן ושיש עדות ראשונה ואחרונה כמו שעלה על רוחכם אחר שעברו ושאלו ונתכונה העדות מפי העד האחר מה לנו ולראשונות דקא אמריתו ומותרת היא עכשיו בעדות הראשונה והנה הראשונות לא תזכרנה והיו כלא היו: יהיו מה שיהיו: ותו תמיהא לן טובא היכי קא סלקא דעתייכו לומר דבאותה עדו' היא ניתרת ואין צריך עוד לחקור על דבר אחר ודבר פשוט הוא למתחילי הלימוד דעדות כי האי גוונא, דאמר טבע פלוני בים ומת לאו עדות היא ואינה עדות להשיא בה אשה לכתחילה עד שיראה אותו מת על שפת הים כי שמא יצא במקום אחר וכמו שכתבו כל המחברים ז"ל והרמב"ם ז"ל בפי' וכדאיתא בגמרא בהדיא מים שאין להם סוף אשתו אסורה לכתחילה ואי משום דקאמר העד מתו מה לי טבע מה לי טבע ומת כלום חלקו בין זה לזה דכל שלא העיד על המיתה כלומר שראהו מת על שפת הים לאו עדות הוא: ועוד כתב הר"ם במז"ל אפי' כשנמצא א' על שפת הים דאם לא אמר העד קברתיו אין משיאין את אשתו וכן דעת הריא"ף והרז"ה ואפי' הרשב"א והריב"ש ז"ל שכתבו דלפי ההלכה לא בעינן קברתיו חששו לדברי אלו ז"ל למעשה ובטלו דעתם מפני דעתם וכמו שפשוט בתשובותיהם ז"ל וכ"ש דלכ"ע צריך גם כן העד לומר ראיתיהו בשעתו ואם לא אמר כך אין משיאין אשה על פיו וכדבעי' למכתב ואתם גזרתם אומר דהאומר טבע פלוני ומת משיאין את אשתו ואין צריך עוד לדבר אחר ומילי קלישי נינהו דלית בהו מששא כלל: ואם באנו להשיב על כל קוץ וקוץ יארכו עלינו הדברים וראוי לכלך דלעיקר דדינא אין דברים אלו מעלין ולא מורידין והתימה על מי שנתעסק בהם: ומה שכתבתם דלא גרע משמע מן התינוקות ודאי דשותיה דמר לא ידענא ומה דמות תערכו לטבע בים משמע מן התינוקות ומה מקום יש לדברים אלו דהא הכא אם לא אמר העד ששמע מן התינוקות אלא מת פלוני בלבד אין סומכין עליו כמו שכתב הרמב"ם ז"ל וכדמוכח התם בגמרא אלא שצריך העד להעיד ששמע התינוקות אומרים עכשיו אנו באים מהספדו של פלוני כך וכך ספדני הוו התם פלוני ופלוני עליו אחר מטתו ודברים כגון אלו כדאיתא בגמרא בהדי וכמו שכתבו המחברים והרמב"ם ז"ל: וא"כ מהו שצריך לשאול אחר זה לעד כלום צריך לשאול אותו על הדברים שצריך גבי טבע בים או שייך בדדמי: ואפילו לדברי הר"י ז"ל שכתב באבן העזר דאם שמע התינוקות מת פלוני די בעדות זה ומשיאין את אשתו כשומע מפי גדול: איני יודע על מה הוא ששואלין לעד אחר שדי בעדות זה להשיא אשתו: ולא מה ענין זה לזה ולא מה ענין מת על מטתו לגבי טבע בים דאיכא בדדמי: ואיכא למיחש לכמה חששות וידוע הוא דאין הכונה באלו הדברים וכיוצא בהן שצריך העד לידע אותו בלבד והוא מעיד סתם לפני הדיינין כי אין העד נעשה דיין לעצמו ולאו כלהו סהדי דינא גמירי: אלא שצריך העד לומר הדברים שראה או ששמע לפני ב"ד והם ידונו לזכות או לחובה ודברים פשוטין הן שאין צריך לדבר בהם ועם היות הדברים פשוטים ראיתי לכתוב מה שכתב הר"ר טודרוס הלוי ז"ל בענין זה בעצמו וז"ל עד אחד שאמר ששמע מן הנשים או אפילו מן התינוקות שהיו אומרים הרי אנו באין מלספוד את איש פלוני ומלקוברו ושאמרו דברים שהם מוכיחין שאמרו מה שראו כגון כך וכך ספדנים היו שם כך וכך תלמידי חכמים היו שם וכיוצא בדברים אלו ובא העד לב"ד והעיד בענין זה ששמע הרי זה משיאין את אשתו של מת על פיו: אבל אם שמע מן הנשים או מן התינוקות שהיו אומרין הרי אנו הולכין לספוד ולקבור את פלוני ובא והעיד בדברים אלו אין משיאין את אשתו ע"כ: וכן נמי גבי בת קול שאמרתם מי שבא לב"ד והעיד ואמר ראיתי דמות אדם ושמעתי בת קול מנהמת כיונה ואומרת מת פלוני מה שאלה שייך הכא ובמאי דקאמר מר וכי תימא שאני רבי יצחק שהיה מן הנטבעים וראה הטביעה וכו' משמע מדבריכם דאי לאו דראה הטביעה היתה ניתרת בעדות זו וכבר נתבאר דעדות כה"ג לאו עדות היא כלל ולא שנא בהאי מילתא ראה הטביעה או לא ראה אף כי לא דבר המוסכם הוא ורוב הראשונים והאחרונים לא מיפלגי בין ראה ללא ראה ודחו דבר זה בראיות ברורות ולעולם לא אשכחן אפילו לחד מהנהו דמפלגי דקאמר דמי שלא ראה הטביעה ואמר טבע פלוני ומת נאמן דבכי האי