מהר"ם אלשקר לה

שואלין אותן על כל מה שצריך לעיקר העדות כמו שנתבאר וכן כתב הרמב"ם ז"ל דשואלין אותו היאך ראית וכו' וכדבעינן למיכתב וכ"ש בטבע בים שצריך לדקדק מאד בענין העדות וכמו שכתב הרשב"א ז"ל וזה ששאלת עליו עכשיו אף על פי שמעיד עליו ממש שראהו על שפת הים עם כל זה צריך להתישב בו מאד ולחקור עליו מצד הלשון שאמר וכיצד העיד ומתי ראהו מת אם מיד שפלטהו הים או לאחר שפלטו הים עד כאן: וידוע הוא דאין לנו להקל אלא במה שאמרו ז"ל להקל בפי' דאפשר שהעדים דנין אותו במת או שפלוני הוא בדברים שאין חכמים דנין אותו בהן דכולהו אינשי לאו דינא גמירי וכמו שכתבו מן המפרשים ז"ל בענין זה: הילכך נקטינן דאם לא אמר העד הראשון ראיתיהו בשעתו אין משיאין אשתו ואין לתלות דחזקה ראה אותן בשעתן כיון שהכירן אלא שצריך לומר כן כדכתיבנ': וכ"ש הכא גבי ל"א נפשו' כי כפי תוכן הענין והמעש' רחוק הוא לתלות שראה אותן בשעתן ואין צורך באריכו': ואם היה שם מי שמעיד על הטביעה כראוי הנה היתה זאת האשה אסורה מדרבנן ואם היינו תולין בה להקל היינו מקילין בדרבנן אבל כל שאין מי שמעיד על הטביע' כראוי אסורה מדאורייתא היא: תדע דהא דאמרו רבנן מים שאין להם סוף אם נשאת לא תצא ואע"פ שלא פלטוהו המים ולא נראה ולא נמצא הני מילי כשיש מי שמעיד על הטביעה כראוי כגון שראהו טובע בים ושהה עליו כדי שתצא נפשו דבכי האי גונא ליכא איסורא דאורייתא דרוב הנטבעי' מתו' ומדאורייתא אזלינן בתר רובא כדמפורש בכמה דוכתי אבל אם לא ראהו טובע בים וכסוהו המים ושהה עליו כדי שתצא נפשו ואע"פ שראה שנשברה הספינה בלב הים אין זו טביעה ועדיין הוא בחזקת חי ואשתו אסור מדאורייתא ואם נשאת תצא: וכן כתב הרשב"א ז"ל בתחלת אותה שאלה וז"ל או שמא ראה שנשברה הספינה בלב הים כי רוב העולם קוראין לכלל הדברים האלה טביעה ואין מדקדקין בין שנשבר' במקום רחוק מן העיר שיחשבו הרואים שאי אפשר למי שנפל שם להנצל ולצאת אל היבשה ובין שראוהו טובע בים ממש וכסוהו המי' ושהה עליו והפרש יש בין זה לזה עד כי במעיד שטבע ממש ושהה עליו אע"פ שלכתחלה לא תנשא אם נשאת בדיעבד לא תצא כמו שאז"ל בסוף יבמות אמ"רב אשי ש"מ הא דאמור רבנן מים שאין להם סוף אשתו אסורה הני מילי לכתחלה אבל בדיעבד לא תצא: ומכל מקום מי שמתירה לבעלה בר נדוי הוא כדאמרינן בההוא פירקא: ואם אינו מעיד אלא שנשברה הספינה זה אינו כלום ואפילו נשאת תצא כי שייך ניצל על גבי עץ כמו שניצלין הרבה פעמים ע"כ: וכן כתב הריב"ש ז"ל בשאלותיו וז"ל ואם היה בכאן ומי שמעיד בטביעה במים שאין להם סוף כראוי אז לא היתה אסורה אלא מדרבנן לכתחלה ואם היינו מקילין בה היינו מקילין בדרבנן אבל כאן אין מי שמעיד בטביעה כראוי אלא שמזכיר שאחר יום שנהפכה הדוגיא ראה את מכלוף מת על שפת הים ואינו אומר בפי' שמכלוף היה בדוגיא ושהוא ראה בטביעתו ושהה כדי שתצא נפשו ע"כ: וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל ומן המפרשים ז"ל: והכי נמי הכא גבי האי אתתא דעסקי' בה לית מאן דמסהיד על הטביעה כראוי כל שכן דלא שייכא הכא עדות כי האי כיון שזאת הספינה נשברה בלילה כשמונה ועשרים לחדש ויהי חשך אפלה ולא ראו איש את אחיו דאפילו לאור הלבנה לא שייכא הכא עדות טביעה כראוי ולא אפשר למיקם עלה דהאי מילתא הילכך אשה זו אסורה מדאורייתא היא ומי הוא שיקל ראשו להקל בשל תורה: ואל יקשה עליך דברי הרמב"ם ז"ל שכתב פי"ג דעד אחד שאמר ראיתיו שמת במלחמה או שטבע בים הגדול ומת אם אמר קברתיו נאמן ותנשא על פיו וכו' דמשמע דסגי במת וקברתיו להשיא אשה בטובע בים דע"כ לא מיירי אלא בשהעיד שראהו בשעתו ואפילו הכי בעינן וקברתיו כי היכי דלא נימא דאמר לאמר בדדמי דאף על פי שמעיד שראהו בשעתו והכירו אכתי איכא למיחש לדדמי ושמא בלבלוהו המים וסבור הוא דמת ולא מת אלא כיון שידע שטבע סמוך על רוב הנטבעים שמתים: וכן במלחמה נמי כהאי גונא ולפי' בעינן שיאמר וקברתיו לדעתו ז"ל ולאו למימרא דאם אמר העד טבע בים וקברתיו דלא בעינן ראהו בשעתו דאפילו בשני עדים בעינן חזיוה בשעתיה כמו שנתבאר וכמו שכתב הרשב"א ז"ל על דבריו ז"ל על ודברי הכל ז"ל: ותדע דאפילו לר"ת ז"ל דאמר דאם הגוף שלם מעידין עליו בטביעות עין אפילו אחר שלשה ימים צריך לומר דהני מילי במת ביבשה והיכא דגלי גלי: אבל במת במים או אשתהי מתפח תפח ואפילו כשהגוף שלם בעינן ראהו בשעתו דהא התם גבי ההוא גברא דטבע בדיגלת הא קאמרי אסקוה אגשרא דנהרא דמשמע דשלם אסקוה: ואפילו הכי אמרינן התם והני מילי דכי אסקוה חזיוה בשעתיה אבל אי אשתהי מתפח תפח: אלמא אפילו בגופו שלם דומיא דההוא אמרינן מתפח תפח ואף על פי שמדברי הרא"ש זכרונו לברכה נראה דאפילו מת במים אפשר לומר זה דאם הגוף שלם מעידין עליו אפילו אחר כמה ימים והוכיח כן מדברי רבינו תם זכרונו לברכה שכתבנו שכתב כך גבי אין מעידין אלא עד שלשה ימים: מכל מקום אין נראה כן מדברי קצת המפרשים זכרונו לברכה דלא כתבו זה אלא גבי מת ביבשה דוקא: וכן כתב הריב"ש זכרונו לברכה בפירוש: וכל שכן שכבר הושג ר"ת בזה ונדחו דבריו וכמו שכת' עליו הרשב"א ז"ל ועוד דאפילו לדברי הרא"ש ז"ל לפום מאי דמסיק הוא ז"ל התם ומחלק בין ראה הטביעה ללא ראה הטביעה אין לחלק בין ראהו שלם ללא ראהו שלם אלא גבי מי שלא ראה הטביעה אבל במי שראה הטביעה כי הכי בנדון שלנו על כרחין דאפילו בראהו שלם בעינן ראהו בשעתו והדברים מוכרחין שם והכי מוכח באבן העזר שחיבר הר"י בנו ז"ל וכל שכן דלא ידעינן אם נמצא שלם או בלתי שלם: מיהו מכל מקום מוצא אני היתר לאשה זו מדברי ז"ל בתשובותיו להר"ר שלמה עמיאל ז"ל וז"ל מה שכתבת וזה לשונך ואי משום טביעות עין היינו צריך לידע תוך כמה ימים ראה כדי שתהיה טביעות עין ראיה הא ליתא כי עד הבא לפנינו ואמר מצאתי פלוני נהרג והכרתיו אין דורשין וחוקרין אותו תוך כמה ימים ראה אותו כי בירושלמי פוסק הלכה כתנא קמא דרבי טרפון דלא מצריך דרישה וחקירה ע"כ: ונראה דה"ה נמי למי שמעיד על מי שפלטהו הים וקבר אותו שאין דורשין וחוקרין אותו אם ראהו בשעתו אם לאו דהרי מת במים אחר שעה כמת שלא במים אחר ג' דמי ואף על גב דאיכ' לחלק קצת מ"מ כך נראה מכלל דבריו ז"ל: ועוד אני אומר דאפילו לדברי הכל יש למצוא לה התר נמי דכי אמרינן דצריך לידע אם ראהו העד בשעתו הני מילי באומר ראיתי ואיתיה קמן דנשאליה אבל באומ' שמעתי והאומר הראשון ליתיה קמן אף על גב דלא מעיד אם ראהו בשעתו או לא תלינן דראהו בשעתו ומשיאין את אשתו: ומצאתי און לי מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב פי"ג. וז"ל כבר אמרתי שעד שאמר שמעתי שמת פלוני אפילו ששמע מאשה ששמעה מעבד הרי זה כשר לעדות אשה ומשיאין על פיו: אבל אמר העד או האשה מת פלוני ואני ראיתי שואלין אותו היאך ראה או במה ידע שמת אם העיד בדבר הברור נאמן ואם העיד בדבר שרובן למיתה אין משיאין את אשתו שאין מעידין על האדם שמת אלא כשראוהו ודאי ואין בו ספק ע"כ: אישתכח השתא לפי מה שכתב ז"ל דאם. אמר העד שמעתי שמת פלוני אף על פי שאין אנו יודעין האומר הראשון כיצד היה אומר שמת ועל מה אומר כן משיאין את אשתו אבל אם אמר ראיתי שמת אין דנין אפשר משאי אפשר אלא כיון דאפשר שואלין אותו שיש לחוש שמא הוא אומר בדומה לו: וכמו שכתבו מהמפרשים ז"ל אף הכא נמי כיון שאין זה העד מעיד שראה אלא ששמע מאחרים אין לחוש לדברי האומר הראשון אם יאמר ראיתיהו בשעתו או לא: ולבי מהסס דאכתי איכא למימר הני מילי כשאמר האומר הראשון מת סתם שהמיתה מצויה ותלינן שמת כדרך כל הארץ אבל באומר טבע פלוני בים וקברתיו כהכא אפשר דצריכין לידע איך ראה ובאי זה זמן ראה: ואלמלא דמסתפינא הוה אמינא דאפילו כי איתיה לאומר הראשון וקאמר דלא ראהו בשעתו ואף שלא הכירו בפרט שהוא בעלה של אשה זו אלא שהכיר שהוא יהודי מכלל השלשים ואחד נפשות שקברו משיאין את אשתו דהא כי בעינן בעלמא חזיוה בשעתיה היינו לידע שזה שפלטוהו המים הוא פלוני בעלה של אשה פלונית ולא אדם אחר שנשתנית צורתו לצורתו אבל הכא לא בעינן אלא שיכיר שכל אחד ואחד מהם הוא יהודי ולא עובדי כוכבים ולהבדיל בין ישראל לעובדי כוכבים כהכא אפשר דלא בעינן ראהו בשעתו כיון דידוע הוא שהעובדי כוכבים שהיו בספינה היו כולם אנשים ערלי בשר וכל ישראל בעלי ברית הם ואין טהור מתחלף בטמא: הילכך כל שנתאמת אצלו שכל השלשים ואחד נפשו' שקברו היו כולם יהודים וידוע לנו שבעלה של אשה זו הוא מכלל אותו חשבון של הקבורי' בהכי סגי: ואע"ג דאם היה הנמצא על שפת הים אדם אחד היינו חוששין שמא ישראל אחר מאותן מקומות הוא ונשתנית צורתו לצורתו גבי ל"א נפשו' כאלו ע"כ לא מצית למימר הכי דרחוק הוא לומר זה ומילתא דלא שכיחא כי האי לא חיישינן לה ואין לך בדבר זה אלא מקומו ושעתו: וגם אין לחוש נמי שמא בעלה של אשה זו בפרט יצא מן הכלל והלך לו ונכנס ישראל אחר מאותן המקומות במקומו דלמילתא כי האי לא חיישי' לה דכיון דלא איתחזק לן שפיר' אחד מהם הויא לה כספיקא דספיקא ספק פי' אחד מהם ונכנס אחר במקומו ספק לא פירש ואם תמצא לומר פי' ספק היה בעלה של זאת האשה ספק היה אחר וכולי האי לא אחמור רבנן: ודמיא הא מילת' להנהו תרי עובדי דקולר. של בני אדם שהיו מהלכין בדרך לאנטוכיא וששים בני אדם שהיו מהלכין לכרקום בתר שכתבנו שבא עובדי כוכבים אחד ואמר חבל על קולר של בני אדם וכו' חבל על ששים בני אדם שהיו מהלכין לכרקום בתר שמתו וקברתים והשיאו את נשותיהם: ואע"ג דאותו העובדי כוכבים לא היה יודע לשום אחד מהם השיאו כל נשותיהן ולא חששו אם אותן בני אדם הלכו להן ואלו שמתו אחרים הם או שמא הלכו קצתם ונכנסו אחרים במקומם: ולא מיבעיא גבי חבורה של בני אדם הרבה שהדבר רחוק שיתחלפו כולן או מקצתן כמו שכתבנו אלא אפי' באדם אחד לא חששו וכדאיתא התם נמי מעשה בישראל ועובדי כוכבים שהיו מהלכין בדרך ובא העובדי כוכבים ואמר חבל על יהודי שהיה עמי בדרך שמת וקברתיו והשיאו את אשתו ולא הזקיקו בית דין לחקור מן העובדי כוכבים אם היה אותו היהודי עצמו שנתלוה עמו כי שמא אותו היהודי הלך לו ושוב נתלוה אחר עמו ואותו מת אלא כיון דאותו יהודי נתלוה עמו תלינן בודאי דאותו היה שמת וכמו שכתב הרא"ש ז"ל גבי ההוא עובד' ואע"ג דהני עובדי לא אתו בתוספת' הכי מ"מ הכי איתנהו בגמרא כמו שכתבנו וכן הביאום כל המפרשי' והמחברים ז"ל: ונראה דאין לחלק בזה בין מת סתם ביבשה לטבע בים כיון שאין אנו צריכין לידע אלא שכל הל"א נפשות שקברו היו ישראל וזה האיש היה מכללם ואע"פ. שלא ידעם כמו שביארנו וכ"ש שאפשר הוא שראה העד הראשון את זה האיש בשעתו והכירו ואלו הוה