מהר"ם אלשקר לד

וכן הגיע כתב אחר לרבי יצחק הנז' מהיהודי חברו שהלך עמהם לקבור את המתים והגיד לו איך קברו את היהודים ומכללם פלוני ופלוני בשם ואחר זמן בא זה רבי יצחק הנזכר לכאן והעיד לפני ב"ד כדברים האלה שמעשה שהיה כך היה ושנתאמת אצלו מכח אותן הכתבי' שנקברו כל היהודי' שהיו בספינה שלא היו בספינה כי אם הל"א נפשות שזכרו שקברו חוץ מהחמשה הנמלטים אשר הוא היה אחד מהם: ועתה באה אשתו של אחד מאותן הנטבעים אשר לא נקבו בשמות לפני ב"ד ושאלה מהם שיתירוה לינשא כיון שזה ר' יצחק העיד בפניהם כי כל הל"א נפשות מתו וקברו אותן היהודי' ושבעלה היה מכלל אותו החשבון כי כן העיד רבי יצחק הנז' ג"כ שבעלה של אשה זו היה מכלל הל"א נפשות: יורנו המורה אם די בעדות כזה עד מפי כתב להשיא אשה זו לכתחל' וגם אם צרי' להעיד על בעלה של אשה זו בפי' ולפרט אותו בשם או אם די במה שאמר העד שהוא היה מחשבון הל"א נפשות שאמרו שקברו: וג"כ יורנו אם צרי' האומר הראשון לומר ראיתי אותם כשעלו מן הים או אם די במה שאמר קברתים דחזקה ראה אותן בשעתן והכירן ויכולה זאת האשה להנשא לכתחלה או לא: תשובה אם דרך אניה בלב ים: ודרך אשה במי': שאין להם סוף הלא המה נפלאו מכל הגבורים אשר היו לפנינו: אשר צפרנם טובה מכריסנו: כי זה מקצוע גדול ועמוק עמוק מי ימצאנו: ואף כי אנכי אעננו: אערכה לפניו משפט: ולדין אתיצב להנהיג בעיזא ושיבוטא ולטהר את הכלבית ואת הצב: היוכלו לדין עם מים שאין להם סוף: קטלי באגמא קנה וסוף: זחלתי ואירא לנפשי פן תשטפני שבולת מי השילוח ההולכים לאט מי השלולית ומי אפסי' ואיך אכנס בין מים למים מים עמוקים הים הגדול רב מצולה ורחב ידים: זאת אשיב אל לבי כי הכל מסייעים למלאכת שמים המרבה והממעיט כקטון כגדול רך הלבב ואיש הבינים: רב וצעיר כבן שמונים לשוח אפרוח שלא נתפתחו לו העינים: ולהביט אל לובן השינים: הלא זאת התעודה וגמול ידו הדה: ולמרחוק אשא דעי: ורחמנא ליבא בעי: מה ששאלתם ראשונה אם די בעדות אשר בזה עד מפי כתב להשיא אשה: איברא דעדות כי האי גוונא לגבי אשה שמת בעלה עדות גמורה היא וכן כתבו כל המפרשי' והמחברים ז"ל והכי איתא בירושלמי הביא אותו הריא"ף ז"ל בהלכותיו מצאו שטר כתוב איש פלוני נהרג ר' ירמיה אומר משיאין את אשתו: ר' בון בר כהנא אמר אין משיאין את אשתו ופסקו ז"ל כדברי המיקל: וכן כ' הרמב"ם ז"ל מצאו כתוב מת פלוני או נהרג פלוני ונודע שזה כתב ישראל משיאין את אשתו: אלא שהרשב"א ז"ל כתב דנראה כי לדעת הרמב"ם ז"ל דוקא כשנתקיים אותו כתב כלומר ואפי' בעד אחד שיעיד שפלו' כתבו אבל אי לא ידעינן מי הוא שכתבו אין משיאין: ומ"מ הוא ז"ל הסכים לדברי האומרי' שאפי' בלא מקויים דלא ידעי' מי הוא שכתבו משיאין את אשתו: וכ"ש בנדון שלנו שהיה ניכר מי כתב הכתבים ועדות מעליא הוא ודבר פשוט הוא ואין צריך לפני': וכן נמי במה שהעידו שקברו הל"א יהודים ולא נזכר בעלה של אשה זו בשם נראה לי דאי משום הא ליכא למיחש דאף על גב דלא זכרו אותו יכולה היא לינשא וכדמוכח בשלהי יבמו' דאמרי' התם מעשה בקולר של בני אדם שהיו מהלכין לאנטוכיא ובא עובד כוכבים אחד ואמר חבל על קולר של בני אדם שהיו מהלכין לאנטוכיא ומתו וקברתים והשיאו את נשותיהם: ושוב מעשה של ששים בני אדם שהיו מהלכי' לכרקום בתר ובא עובד כוכבים אחד ואמר חבל על ששים בני אדם שהיו מהלכין לכרקום בתר שמתו וקברתים והשיאו את נשותיהם אף על גב דלא זכרו לכל אחד בשמו: וכן כתבו המפרשי' ז"ל דאם השיח העובד כוכבים ואמר אותה חבורה של אנשים שהיו הולכים בדרך מתו וקברתים ואע"פ שלא היה יודע אותן ולא הזכיר שמם משיאין את נשותיהם וכן נראה מדברי הרמ"בם ז"ל: הם הכא נמי כיון שידוע שבעלה של אשה זו היה בתוך הספינה כשנשברה והוא היה מכלל הל"א נפשות שזכרו שקברו אותן אע"פ שלא זכרו אותו בפי' אין לחוש וכדבעי' נמי למימר קמן: אך במה ששאלתם אם צריך העד לומר ראיתיהו כשהעלוהו מן הים ודאי שאלה גדולה היא זו וצריך להתישב בה הרבה כי לפי הנראה מן המחברים והמפרשים ז"ל שצריך לומר ראיתיהו בשעתו וכדאיתא התם: וה"מ דכי אסקוה חזיוה בשעתיה אבל אישתהי מיתפח תפח: וכן כתב הרי"אף ז"ל בהלכותיו ודוקא היכא דאמר אסקוה לקמן וחזיתיה לאלתר ואשתמודענא ליה דהוא פלוני כדאסיקנא במעשה דשני תלמידי חכמים שהיו באים עם רבי יוסי בן סמאי: וכדאמרינן בההוא גברא דטבע בדיגלת דאסקוה אגשרא דשביסיתנא וה"ה לעד אחד במלחמה היכא דאמר מת וקברתיו ואי לא מסהדי הכי אפילו תרי סהדי לא סמכינן עלייהו וכל שכן עד אחד או אשה דחיישינן דדילמא באומדן דעתא קמסהדי וכן הלכתא ע"כ: וכן נמי כתב בתשובת שאלה מי שטבע במים שאין להם סוף אין אשתו ניתרת עד שיבוא מי שאמר אני ראיתיו בשעה שהשליכהו הים ליבשה והכרתיו ע"כ: וכן נראה נמי ממה שכתב הרמ"ה ז"ל וה"ה בעד אחד אפי' במים שאין להם סוף שנאמן כשאמר בפני העלוהו ואני הכרתי אותו ואין צריך לומר שני עדי' שנאמין אותם בכיוצא בזה במים שאין להם סוף ע"כ: וכן כת' הרשב"א ז"ל בשאלותיו וז"ל צריך אתה לדעת כי לדברי כולם אפי' עד אחד מישראל ואפי' שנים אין משיאין אשה על פיהם במי שטבע ופלטוהו המים אלא במעידין שפלטוהו המי' לעיניהם וראוהו מיד והכירוהו שהוא פלוני שאם לא כן חוששין שמא בין זמן שפלטוהו המים לזמן שראוהו תפח ונתהפכה צורתו ע"כ: וכן נמי כתב בעל אדם וחוה כבר אמרנו שהמים שאין להם סוף שצריכין שיעידו שראו אותו מיד כשהעלוהו משם שאם לא כן הוא משתנה ובענין זה עד אחד נאמן ומשיאין את אשתו ע"כ: וכן נמי כתבו הרבה מן המפרשים ז"ל: ונראה מדבריהם שצריך העד לומר ראיתיהו מיד כלומר קודם שעברה עליו שעה אחת משיצא מן הים או דוקא מיד תכף לעליותו מן המים לדעת קצתם ז"ל: ובלאו הכי אלא שאמר הכרתיו וקברתיו סתם לא סגי ואין משיאין את אשתו וליכא למימר דלא אמרו זה אלא לומר שאם ידוע שלא ראהו בשעתו אין משיאין הא סתמא משיאין דהוה להו למימר ואם אמר העד שלא ראהו בשעתו או ואם ידוע שלא ראהו בשעתו וכיוצא בזה אין משיאין אבל מאמרם ז"ל וצריך לומר שראוהו מיד או משיאין אלא במעידין שראוהו מיד וכן מדברי הריא"ף ז"ל נראה דלא סגי בלאו הכי ואם לא אמר כך בפירוש אין משיאין: וכן נמי כתב הרמב"ם ז"ל בנוסחא דיקנית שלו דאחר ששהה שעה אחת אחר שהושלך מן המים אין מעידין עליו וז"ל טבע בים והשליכהו הים ליבשה אפי' שהה כמה ימים במים אם הכירו פניו וחוטמו מעידין עליו שאינו משתנה במים אלא עד זמן מרובה ואם שהה ביבשה אחר שהושלך מן המים שעה אחת ונתפח אין מעידין עליו שהרי נשתנה ע"כ: ואף על גב דאפשר לפרושי מילתיה דקאי אדלעיל אשהה במים יותר משלשה ימים אחרי מותו הוא דבעינן חזויה בשעתיה אבל שהה במים פחות משלשה ימים יכולין להעיד עליו עד שימלאו לו שלשה ימים משעת מיתתו דומיא דיבשה והרי זה בכלל מאי דתנן אין מעידין עליו לאחר שלשה ימים הא בתוך שלשה מעידין: מכל מקום צריך העד להעיד כך כמו שהוכחנו מדברי הריא"ף והמפרשים ז"ל וכ"ש שכבר דחו הרמב"ן והרשב"א ז"ל סברא זו בשתי ידים וכתבו דבכל ענין ואפילו לא שהה במים שלשה ימים בעינן דחזיוה בשעתיה כיון שמת במים דכל שמת במים הוא משתנה אחר שעה אחת ע"כ דבריהם: וכן הסכים הרי"בש ז"ל בשאלותיו ואפילו בספק אישתהי כתב ז"ל דאפי' נשאת תצא וז"ל ואם כן לפי מה שכתבתי היכא דאשתהי אם נשאת תצא ואם יש ספק אי אישתהי אי לא אישתהי אם נשאת תצא כדעת הרשב"א ז"ל בנסתפק לאחר שלשה ימים אלא דבאשתהי בודאי אין כאן עדות כלל ובחזקתה עומדת והבא עליה בחטאת קאי ובניה בחזקת ממזרים ובספק אישתהי אפשר שאינו כן אבל אם נשאת תצא ע"כ: ואפי' לדברי הרא"ש ז"ל שכתב בפסקיו דאם נמצא הרוג ומכירין אותו בטביעות עין ואין ידוע מתי נהרג תולין שהוא בתוך שלשה: וכן יש מי שכתב גם כן ויכול להיות דהיכא שאין ידוע מתי נהרג אין לתלותו אלא תוך שלשה ימים ע"כ: איכא למימר דהני מילי במת ביבשה והיכא דאיתמר איתמר אבל בטבע הא אמרינן דבעינן שיאמר ראיתיהו בשעתו כדכתיבנ': ובכי האי גוונא דאם הכירו תלינן נמי דבשעתו ראה אותו לא משכחת לה שום איסור בדבר עד שאמר בפי' לא ראיתיהו בשעתו וזה הפך מה שכתבנו לדברי כל המחברים ז"ל ולדבריו ז"ל דאף הוא גם הוא כתב בזה כדברי הריא"ף ז"ל דאי לא אמר אסקוה לקמן וחזיתיה לאלתר אין משיאין את אשתו אלא שהוא ז"ל חילק בין ראה הטביעה ללא ראי הטביע ואין להאריך בזה כיון דהכא בנדון שלנו העד שהכיר אותן והעיד עליהם היה אחד מהנטבעים עצמן ואע"ג דלענין טביעה כראוי דלקמן לא חשבינן ליה ראה הטביעה מיהו לענין בדדמי ראה וראה הוא ואפי' בנסתפק ביבשה אפשר לומר לדבריו ז"ל דלא מיירי אלא בשני עדים דהכי משמע לשון ומכירין אותו שכתב אבל בעד אחד שנסתפק לעולם תולין להחמיר וחיישינן שמא לא דקדק בהכרתו וסמך על איזה זה דמיון כמו שיש מן המפרשים ז"ל שחלקו בין עד אחד לשני עדים לענין בדדמי והוא ז"ל מכללם: וכ"ש שהרשב"א ז"ל נסתפק בזה והוכיח ממתניתין להחמיר ולא חילק בין עד אחד לשנים: ואי איכא דמותיב והא קיימא לן כת"ק דרבי טרפון דאמר אין בודקין עידי נשים בדרישה וחקירה וכיון שאמר העד שקבר את היהודים אין צריך לדרוש אותו אם ראה הדבר בשעתו או לא: לאו מילתא היא דעד כאן לא פליגי אלא בדרישה וחקירה כגון לחקור את העד אולי יהפך את דבריו וכההיא דאמרינן התם שילהי מכילתין דאמר ליה סהדא לרבי טרפון יוחנן בן יונתן אריה דמכפר שיחרא אמר לו רבי טרפון לא כך אמרת לי יונתן בן יוחנן לא יוחנן בן יונתן לא כך אמרת לי דמכפר שיחרא אריה לא אריה דמכפר שיחרא ודקדק עמו שנים ושלשה פעמים וכיון דבריו והשיא רבי טרפון את אשתו ע"כ בגמרא: ופרש"י ז''ל שם דרישה בדיקה כה"ג לכוין את דבריו: חקירה באי זה יום באי זו שעה כלומר באי זה יום מן השבוע באי זו שעה מן היום וכיוצא בזה וכמו שפיר' ז"ל גבי חקירה ודרישה ובכי האי גוונא הוא דפליג ת"ק אבל לשאול לו בעיקר העדות כגון שאמר טבע פלוני בים לומר לו איך טבע או אם ראה אותו בשעתו ולומר לו קברתיו במילתא דבעינן קברתיו וכיוצא בזה אפי' ת"ק מודה דאי לא תימא הכי לימא אין בודקין לעידי נשים כלל ומדקאמר בדרישה וחקירה ש"מ דבדרישה וחקירה הוא דאין בודקין אבל