מהר"ם אלשקר לג

ואתה עתה אחר שפירשת דבריו כך איני רואה שום תכלת בדברים אלו אלא שהרגיל נסתפק והבלתי רגיל לא נתחבט: ועל מה שכתב כ"ת על דברי הרא"ה והר"ן ז"ל מה שכתבתי בקונטריס האחר יספיק: ושם נכתבו הדברים באריכות: עוד כתב כ"ת על מה שכתבתי בדברי הרב בעל המגיד ז"ל שכתב בהלכות זכייה ומתנה וז"ל ומיהו באומר אמרו לפלוני ולפלוני יש אומרים שאף בגט כשר וכו' שהוא רומז על הרא"ה ז"ל וכתב כ"ת על זה ולא היא שהוא לא כיון אלא על הר"י בעל התוספות ז"ל דמכשיר באומר אמרו כדכתב הרא"ש ז"ל משמו ע"כ דבריך: ואין הדברים כמו שתחשוב דאותו הר"י ז"ל שראית שהביא הרא"ש ז"ל בפסקיו הוא רבי' יצחק הזקן ז"ל שהביאו המפרשים ז"ל את דבריו שכת' כמה טעמים להכשיר אומר אמרו ובחתימת דבריו כתב דאזלינן הכא לחומרא והכא לחומרא כלומר לפסול בחתם סופר ועד ובאומר אמרו: ואע"פ שכתבה הרא"ש ז"ל בפסקיו מדעתו על דברי ר"ח ז"ל כך גם היא דעת הר"י ז"ל עצמו כמו שכתב הוא בדבריו בפירוש וכפי מה שהביא דבריו כצורתן הרב בעל התרומה ז"ל וכפי מה שהביא דבריו הרא"ש ז"ל עצמו באורך בתוספותיו ואין שם הר"י אחר שמכשיר לפסק הלכה כמו שעלה על דעתך ודבר גדול היה אם היה הר"י ז"ל בעל התוספות מכשיר אומר אמרו למעשה עם הרא"ה והר"ן ז"ל שהודית דאף הם מכשירין בעובדא דילן ואם היה הדבר כן לא היה מן הראוי להאשים כל כך לבעל דינך ולומר עליו כי גדול מנשוא עונו ושלא חלק לו בבינה ובמושכל אחר אשר היה לו כל הני אשלי רברבי לסמוך עליהם בשעת הדחק: ומי גילה את אזנו ויאמר לו דאחר שכתבת בפסקך כי הגט פסול לכ"ע קא מהדרת השתא להרבות במכשירין מגדולי הראשונים: ואיברא ודאי דאי הוה ידע להא מילתא הוה מוביל מנך בתרך לבי מסותא: ואפשר שנתעורר כ"ת לזה ממה שראית בפסקי הרא"ש ז"ל פרק המגרש שהביא ראיות הר"י ז"ל להכשיר: ומה שכתב בסוף דבריו שלא פסק כותיהו לגמרי אלא לחוש לתרווייהו להחמיר היינו לדעת ר"ח ז"ל וליה לר"י ז"ל לא ס"ל וכבר כתבתי לכ"ת שכך דעתו של הר"י ז"ל וכן כתב הוא ז"ל בפי' וזה גלוי וידוע למי שעמד על עיקר דבריו: והאמת כי כל עוד שיתבונן האדם בקונטריס הזה של כ"ת ימצא בו פירות ופירי פירות דבענין זה כתבת ז"ל דלא כיון בעל המגיד ז"ל אלא על הר"י ז"ל דמכשיר באומר אמרו כדכתב הרא"ש הרי בהדיא כתב כ"ת שהר"י ז"ל ז"ל בפרק המגרש ע"כ לשונך: הרי בהדיא כתב כ''ת שהר''י ז''ל שהביא הרא"ש ז"ל בפר' המגרש הוא אותו הר"י המכשיר שכתבת ואחר עלה אחד כתבת וז"ל וא"כ לדעתו חתם סופר ועד כשר כרב ורבי יוחנן ורבי ירמיה וכן כתב הרא"ש ז"ל בהדיא פר' המגרש אלא שהביא שם גם דברי ר"י בעל התוספות שפוסל בשניהם ע"כ לשונך: ודבריך אלו האחרונים הם הצודקים אלא שהבהלה להשיב היא עוצמת עיני כ"ת מלהסתכל אפילו בדברי עצמך שאתה כותב דבר והפכו ואינך מרגיש: ויודע אני שתאמר עלי שהטלתי מום גם בספר אדם וחוה שכתב שהתוספות מכשירין באומר אמרו ואולי קרה לו ג"כ בפסקי רבו הרא"ש ז"ל כמו שקרה לכ"ת ולא עמד על דברי הר"י ז"ל כמו שהביאו דבריו הרב בעל התרומה וגם הרמב''ן והרשב"א ז"ל והמפרשים וכדאמרן לעיל: והנה כתבתי לכ"ת יסוד הדברים ובוטח אני שאם תסיר מתוכך החפץ להשיב ותתישב בדברים תשקיף על האמת ותראה כי אין שם הר"י בעל התוספות ז"ל שמכשיר בזה למעשה ואם תרצה לקבל מוטב ואם לאו יהא רעוא דתשרי לדעתו תרבא: והארכתי בדבר זה כדי שלא ירצה אדם לינחק להתיר אומר אמרו ויתלה באילן גדול כמו שקרה לבטל דינך: עוד הקפיד כ"ת על דברי שכתבתי עליך ז"ל גם בחתם סופר ועד ראיתי לכ"ת בונה וסותר בדבריהם והעיקר כי היתה סברתם רפויה בידך עד שכתבת דרבינו יעקב ז"ל נראה כמכשיר בחתם סופר ועד מדהביא דברי המכשירי' בסוף וכיוצא בזה ואתה דע לך שאין דעתן כך אלא שהם סוברים כדעת התוספות דאזלינן נמי בחתם סופר ועד לחומרא וכן כתוב בתשובות הרא"ש ז"ל במקומות רבים וכן כתב הר"י בנו ז"ל ברמזיו וכו' עד וצריך לחוש לשניהם להחמיר בחתם סופר ועד ובאומר אמרו ע"כ דברי שם: והשבת זה לשונך גם בזאת לא צדקת אענך דאנא נמי הוה ידענא דר"י בעל הטורי' ז"ל פוסל בחתם סופר ועד ואף על פי שאין רמזיו מצויין בידי דהא בטור אבן העזר בסימן ק"כ כתב אמר ליה וכו' עד ויראה מדבריו שהוא מכשיר בחתם סופר ועד ולקמן בעינן לברורי שהוא פסול עכ"ל הרב בעל הטורים ז"ל: הרי שכתב כאן בהדיא דחתם סופר ועד פסול אלא שאני אומר דלא מטעמיה דמר אלא דאיהו ז"ל אפשר דדעתו נוטה להתיר כדכתיב בפסקי אלא שהוא חושש לדברי הר"י ז"ל להחמיר בחתם סופר ועד ובאומר אמרו ולזה כיון במה שכתב ולקמן בעינן לברורי שהוא פסול שרמז על מה שכתב בסימן ק"ל בדין חתם סופר ועד ששם הביא דעת הרמב"ם והרמ"ה ז"ל שמכשירין בחתם סופר ועד מן הדין ומכשיר באומר אמרו אלא ר"י ז"ל הוא שכתב דלא נתברר לן הלכתא ואזלינן לחומרא בתרווייהו ע"כ דבריך: מאריה דאברהם כמה לא חלי ולא מרגיש האי גברא דקא משתעי כי האי גוונא ולא חייש למה שמוציא בשפתיו ואתה הצדיק בדבריך והזוכה בשפטך: אין אתה יודע שהוספת הבל על הבליך ושגיאה על שגיאותיך באמרך כי ידעת דהר"י ז"ל בעל הטורים פסל בחתם סופר ועד אחר שכתבת כל אותן דברים שכתבת בפסקך ודקדקת בדבריו שהיה מכשיר בחתם סופר ועד כי אם לא היית יודע היה אפשר שיהיה לך התנצלות על שגיאותיך לומר לא עמדתי על דבריו: ומה תשיב על תוכחתך ועל אמרך בפסקך זה לשונך ותו דאי הכי צריך לומר שלדעתו חתם סופר ועד פסול דהא בהא תליא וכדפרישית והיה לו לפרש דעתו בסימן ק"ל שלשם מבאר דין חתם סופר ועד ולומר שלדעת חתם סופר ועד פסול ואדרבה נראה דסבר דחתם סופר ועד כשר שכשרצה לבאר דין סופר ועד סדר דברי המכשירים באחרונה וכו' ע"כ דבריך: ועתה כתבת דהיית יודע דר"י ז"ל בעל הטורים פוסל בחתם סופר ועד דהא בטור אבן העזר כתב והרמב"ם ז"ל כתב וכו' עד ויראה מדבריו שהוא מכשיר חתם סופר ועד ולקמן בעינן לברורי שהוא פסול ע"כ: הרי שכתב כאן בהדיא דחתם סופר ועד פסול ע"כ דבריך: לא אליכם כל עוברי דרך סכלים ומשכילים הביטו וראו אם יעלם דבר זה אפילו מעיני העטלפים אשר אור יקרו' לא ראתה עינם לחולשת חושם כי דברים אלו סותרין אלו לאלו סתירה מוחלטת וכ"ש שהוא אומר ולקמן בעינן לפרושי דפסול ומאותו מקום שכתב הוא ז"ל שהוא מברר שם הפיסול משם כ"ת מברר ההתר מדסדר דברי המכשירין בסוף והנה כל דבריו הם לענין פסק הדין ואיך יהיה סדורו הופך את דבריו דמי לחוכא ואטלולא: והעבודה כי הרגזתני להטריח מחשבתי ולהעמיס קלמוסי בדברים כאלו שלא ניתנו ליכתב: וחוק המוסר החלפת באמרך לא צדקת ונואלת ושגית ואשמת: ואיני יודע אנה פנה שכלך כשכתבת דברים אלו וכבר נתברר לעיל דלית הר"י בעל התוס' ז''ל דמכשר אומר אמרו לפסקא דדינא: עוד כתב כ"ת דהרב בעל הטורים ז"ל פוסל אבל לא מטעמיה דמר וכו' ואיני יודע מה עשיתי לך ומה הלאיתיך עד שאתה תולה בדברי דבר שלא עלה על לשוני: והנה דברי שכתבתי לעיל יענו בפניך כי לא זכרתי שום טעם אלא כתבתי שהוא מסכים לדעת התוספות דאזלינן בתרוויהו לחומרא והבאתי לכ"ת דבריו כצורתן שכתב ז"ל וצריך לחוש לשניהם להחמיר ע"כ: ולטעמא דמילתא לא נחיתנא דטעמא דידהו פשוט בספריהם בתכלית הפשיטות ופ"ת הניח העקר ונתפס בטעם ואין לדברים אלו לא ריח ולא טעם: וכל שכן כי במה שכתבת שמסדורו דברי המכשירין באחרונה נראה דלדעתו חתם סופר ועד כשר: לא דקדקת בחשבונך כי הוא לא כתב דברי המכשירין אלא אחר שכתב דברי התוספות שכתבו דפסול ודברי אביו הרא"ש ז"ל שפוסק כמותן וכתב דאפילו שחתמו שני העדים עם הסופר פסול לכתחלה והוא גם הוא הולך בדרכי אביו ז"ל ודעתו מפורשת בכאן דפסול ומי לנו מוכיח ומכריע בדבריו גדול ממנו בעצמו שכתב שבאותו מקום הוא מברר הפיסול וכבר נשנ' החלום הזה לעיל: ומעתה הקולו' יחדלון ומטר הויכוח לא יותך ארצ' והעבודה שעלה על דעתי שלא לקרוא בגרון: ושלא להשיב על הקונטרי' הזה האחרון: לא בכלל ולא בפרט: ואם לנגדי דרכו ירט בראותי כי מלחמת מצוה מלחמת הרשות קראתיה: וכנגד השלום ערכתיה: ובמלין תחבר: מדרש פסוק אני שלום וכי אדבר: ולא נטה לב כ"ת למדרש והיה אם שלום תענך ותחת אהבתי תשטמני ואני תפלה: ואין בלשוני מלה: שאין בשבחך מדברת: וכבוד תורתך מיקרת: ואומר אמרתך סופרת ומספרת: דוברת ומדברת: בפה ובמבטא: ונפש לא תחטא: והנה תשובתי הראשונה גם השנית בידך הפוך בה והפך בה: ומה שורש דבר נשמע בה: כי תאמר כריסה בין שיניה: חשבתיה לזונה כי כסתה פניה: ולפי שאהבת כ"ת תקועה בלבי: לטמון אמרי בחובי: זו דרך עוצב בי: לכן אמרתי אערוך כשחר מילי: וכולי האי ואולי: אוכל והניחותי לי: ונפש נענ' ארגיע: אשרי המחכה ויגיע: ואם רתחתי במקצ' אמרי: והעתרתי בדברי: הלא ידעו מתי אהלי דאורתייה דמר מרתחא לי: ואם טוב ודומם ויחיל: גם הנה לא יושג המתחיל: ומעתה ספרי אהבים יובלון בשפה רפה: ואת והב בסופה: ואתה שלום וכל אשר לך שלום: כנפש אחיך: משה בבה"ר יצחק ן' אל אשקר ז''ל: כה תונס שאלה ספינה אחת של עובדי כוכבים היתה הולכת מאפרקא לאסכנדריאה של מצרים והלכו בה ל"ו נפשות מישראל אנשים ונשים וטף ויהי בדרך במלון בשמונה ועשרים יום לחדש עמד עליה נחשול של ים ונשברה הספינה אחר חצות הלילה קרוב מהיבשה ויהי חשך אפלה לא ראו אנשיה איש את אחיו וטבעו כלם בים לא נמלט מהם אלא מעט מן העובדי כוכבים וחמשה יהודים בלבד ואחד מאותן החמשה שנמלטו ששמו רבי יצחק כשיצא מן הים הלך לו לאחד מן המקומות הקרובות לאותו מקום שנשברה שם הספינה לפי שבאותו מחוז היו שם עיירות של עובדי כוכבים וישראלים דרים ביניהם ואחר שמונה או עשרה ימים הגיע כתב אחד מאותן עיירות הקרובות אל החכם של אותו מקום שהיה ר' יצחק הנז' יושב שם ואמרו לו דע לך שהלכנו למקום שנשברה שם הספינה והלך עמנו יהודי אחד מהנמלטים מהספינה עצמה שמו פלוני וקברנו היהודים שטבעו בים והיה מספר הקבורים נ"א נפשות: