מהר"ם אלשקר לב

עוד כתב כ"ת וז"ל וכן נמי בסימן ק"ן שלשם מביא דין אומר אמרו לסופר והביא דעת הרמ"ה ז"ל שהיא ספק מגורשת ודעת הריא"ף ז"ל ולא הביא שום חולק עליה לומר דאומר אמרו כשר ואי ס"ד דאיהו סבר דאומר אמרו כשר היה מבאר שם דלדעתו הגט כשר באומר אמרו דהלכתא כההיא דהתקבל אלא דרבי' יעקב בעל הטורים דוקא בחתימה קאמר אבל לא בכתיבה דבכתיבה בעינא שישמעו קולו וכו' ע''כ דבריך: ועתה ראה גם ראה מי הוא האדם שיעמוד על דברי בעל הטורים ז"ל המובנים לתינוקות של בית רבן שכתבת שכת' בפי' ובבירור שהוא פסול בשתיהם ויכנס במוחו או יעלה על רוחו לכתוב דברים כאלו שכתב כ"ת ואחר כך רוצה לכסות השמש בכברה: וכופה על הר הגדול הקערה: וכ"ש שהוספת וחלקת בדבריהם באומר אמרו בין כתיבה לחתימה דבר שלא עלה על לב שום מחבר או מפרש מעולם וגם הם לא עלה על רוחם ואדרבה שכתבו הפך זה בפירוש ובבירור כדבעינן למימר קמן: ואיך לא שמת לבך לברייתא דקתני התם תניא כותיה דרב אשי כתב סופר לשמה וחתמו עדים לשמה וכו': הרי הגט בטל עד שישמעו קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו: וידוע הוא דעל פי ברייתא זו פסק הריא"ף והרא"ש ז"ל שהלך לשטתו דהגט בטל והנה מפורש בה בהדיא דדין העדים כדין הסופר והיכי הוה סליק אדעתין דהרא"ש והר"י ז"ל מחלקין ביניהם אין אלו אלא דברי' המבהלים את הלב והדברים שכתבת שם לדחות דבר זה אסור להשגיח בהן ודומה בעיני דברך זה לאדם העומד באמצע היום ואומר עליו שהוא לילה ואומר ואם תשיבו עלי הנה השמש בחצי השמים אין זאת תשובה עלי ולא יאמר למה כך היתה בעיני מקום הזה ובמקומות אחרים הדומים לו לא נעלמו מעיני כל חי: עוד שפטת למראה עיניך מדבריו ז"ל דחתם סופר ועד כשר כדי לדון משום דאומר אמרו פסול וחשבת לתקן המעוות כשחלקת בין דעתי לדבריו אחר שכ"ת יודע שאין כל דבריו אלא לפסק הלכה ואין בלשונו מלה שאינה צווחת ואומרת דזה וזה פסול כלומר אומר אמרו וחתם סופר ועד כדפרישית וכמו שראית בפירוש בדבריו שכתבת עליהן שהן מובנים לתינוקות ועודך מחזיק בה: והררים בשערה בונה: ובסלע המחלקות חונה: ולקול צפצופי והגיגי אין אתה פונה כאלו בלעגי שפה ובלשון אחרת אני עונה: ועד מה ולמה: למתי וכמה: עוד הבאת דברי שכתבתי על דברי הר"י בעל הטורי' ז"ל שכתב אותן בשיטפא ובלא מתכוין או הוא טעות סופר שנתפשט בספריו ושלחת את פיך וכתבת על דברי שהחושד כשרים לוקה בגופו ולזה לקיתי בשוט לשונך וכתבת דאין הדבר כמו שאמרתי אלא שיש לחלק לדעתו בין כתיבה לחתימה דהכתיבה באומר אמרו לא תעשה אפי' בדיעבד: אבל החתימה לכתחלה לא תעשה אבל בדיעבד הגט כשר כמו שכתבת בפסקך בסוף דבריך וסתרת דבריך הראשונים שכתבת שם דבכל ענין כשר: עוד דקדק כ"ת על מה שכתבתי ואמרתי והעד הנאמן שהוא טעות סופר מה שכתב בחתימת דבריו כדאמרי' לקמן באומר לשנים אמרו לפלו' ויכתוב ולפלו' ופלו' ויחתמו דלא הוו מילי: ולשון זה לא היה ולא נברא ולא נמצא לקמן לא הוא ולא כיוצא בו ע"כ דברי שם: וכתב כ"ת דעד שקר הוא שהרי הוא מעיד על האשה שאינ' הרה והנה כריסה בין שיניה דהיאך אפשר לומר על ר"י ז"ל בעל הטורי' שלא נמצא בדבריו דאומר אמרו לא הוו מילי: והנה כתב בחשן המשפט בשם הרמב"ן ז"ל וכו' ע"כ לשונך: והנה דפקתך הבהלה להשיב עד שאינך נותן לב למה שאתה מוצי' בפיך וכ"ש שהוספת להבהיל השומעי' באמרך עד שקר ענה וכריסה בין שיניה וכו' והא ודאי איתא דכריסה בין שיניה אבל אנה העיני' לראותו: והנה טעית בשתים שהן ד' וחוץ חדא שאתה מחלק בדבריו באומר אמרו בין כתיבה לחתימה והוא לא חילק ביניהם אלא דבחדא מחתא מחתינהו ולא נמצא שום רמז לזה לא בדבריו ולא בדברי אביו ולא בזולת' ואין להעלו' דבר זה על הלב והבריית' צווחת ואומר' עד שישמעו קולו לו' לסופר כתו' ולעדי' חתומו כדאמרן בתשוב' דלעיל ועוד דיכול לעשותו אפילו לכתחלה משמע וכמו שכתבת בפסקך בפירושא קמא דילך ולא יסתפקו בזה אותן תינוקות שזכר כ"ת: ועוד דהוא ז"ל כתב כדאמרי' לקמן וכו' ואתה בלעת מלת לקמן ומחית אותה מספרך ומדעתך וכתבת שאמ' כך בחשן המשפט וגנובי למה לך והלא ידעת כי נחש ינחש איש אשר כמוני: ועדי בשמים ובמרומים סהדי כי לעולם לא חשבתי ולא עלה על דעתי שיעלה דבר זה על לב שום אדם וכ"ש לכתוב אותו בקולמוסו לא יחוש לרואים אף כי יבהיל השומעים וכל מי שקרא ושנה: באומרו עד שקר ענה: ועשית זומם ונספה בלא משפט: מחשן המשפט: ועוד תימה גדול איך לא פקחת עין שכלך לראות שאר דבריו שכתב כדאמרינן לקמן באומר לשני' אמרו לפלוני ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו ועל כרחין כמו שיכול לעשות זה יכולין לעשות גם העדים כיון דתרוויהו לאו הוו מילי ובלאו הכי נמצאת הראיה עוקרת ההנחה וסותרת אותה: וכ"ת לא שת לבו גם לזאת: וגדולה מזאת אומר דאפילו אם נודה דלקמן דקאמר היינו חשן המשפט כמו שעלה על רוחך ונכנס במוחך: אין נראה שהם הדברים שכתב בכאן שהלשון שהביא כ"ת מחשן המשפט כך הוא אמר לשנים כתבו וחתמו שטר מתנה וכו' עד אבל הרמב"ן ז"ל כתב דלא אמרינן מתנה הרי היא כגט אלא באומר כתבו שאין יכולין לעשות שליח אחר משום דמילי לא מימסרן לשליח: אבל באומר אמרו לסופר ויכתוב לעדים ולחתום כשר לכ"ע במתנה והכי מסתברא עכ"ל שם: וראה והבט כי בזה הלשון לא כתב אלא אמרו לעדים לכתוב ולחתום: ובנדון שלנו כתב אמרו לפלוני ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו: וכבר ראית שיש מי שמחלק בין אמרו סתם לאמרו לפלוני ואע"ג דהרב ז"ל אינו מחלק מ"מ אין זה הלשון אותו לשון ואפילו אם היה לשונו בכאן עונה על אותו הלשון של חשן המשפט על כרחין מאי דאמרינן התם דלא הוו מילי היינו לענין מתנה דבגט לא מצינן למימר הכי דקאמ' בהדיא אבל באומר אמרו כשר במתנה ולא דמי לגט דפסול וא"כ מה ראיה מביא לאומר אמרו לעדים לחתום דיכולין לעשותו ואדרבה דמעשה לסתור הוא שכתב דגבי גט פסול ואפילו אם יהיה הפיסול שלו מטעם אחר כמו שכתבת היכי קא פשיט היתרא גבי גט מפיסולא והרב ז"ל לא מקטלי קני באגמא הוא לכתוב כי האי גוונא ועוד דבהדיא כתבת בפסקך לדעת הרב הזה ז"ל דאפילו באומר אמרו גבי נתינת הגט אמרינן מילי דלא ממסרן לשליח: והנה עתה סתרת דבריך אלו והבאת חובתך בקולמוסך: וחזרת להתנצל על זה שלא כתבת אותן דברים בפסקך אלא כדי לסלק קושית הרא"ה ז"ל: והנה הדבור אצל כ"ת עיר פרוצה אין חומה פעם תאמר דבר ופעם תאמר הפכו: ותחזור ותאמר זה לא אמרתי אלא בעבור זה ודברים כאלו שאין הדעת סובלתן וכבר רמזתי לך בכיוצא בזה למעלה משל למה הדבר דומה ואותן דמיונות ובלבולים שבאו בדבריך אחר זה אסור לקרותן כ''ש להשיב עליהן: עוד חזרת להרוס כל אשר בנית בפסקך ומכל מה שכתבת עד עתה וכתב כ"ת דאפשר לפרש דעתו של הרב ז"ל דבחתימה נמי פסול ומה שכתב דיכול לומר לאחר לחותמו היינו לעניין דלא הוו מילי קאמר וכו': עד הרי דבריו מבוארים דמאי דקאמר יכול לומר לאחר לחותמו לאפוקי מהרא"ה ז"ל דסבר דהוו מילי ולעולם מצינו לומר דאפשר דלדעתו בחתימה נמי הגט פסול: ומה שנדחקתי וכתבתי דוקא לכתחלה קאמר דאין לעשות כן לא כתבתי כן אלא כדי לישב לישנא דיכול לומר לאחר לחותמו וכו' עד ואני אומר דבין אם נפרש דעת הר"י בעל הטורים ז"ל דבחתימה פוסל ובין אם נאמר שדעתו היא דדוקא לכתחלה אין לעשות כן יצדק הכלל שכתב בסימן ק"ב לא יכתבנו וכו' וכדכתיב: ואין לדחות זה מפני זה דבתרויהו אתי שפיר וזה פשוט ע"כ דבריך: והנה סתרת כל מה שכתבת והודית בעיקר הדין דלדידיה אומר אמרו אפילו בחתימה פסול ואמרת שלא אמרת כך בראשונה אלא לישב דבריו ועליו מלין תחפה: ועל נקלה תרפה: אף כי המישב דברי מחבר או מפרש לא ישנה קוטב הדין אלא יתפוס עיקר הדין ויתקן הדברים דבכי האי גוונא לא מיקרי ישוב דברים אלא סתירת הדין כל שכן שהוספת הבל על הבלים דיכול לומר לאחר לחותמו לא מסתייך עם בדיעבד כדאמרן כ"ש עם פסול שחזרת לומ' דאיך יתחברו פסול ויכול לעשותו והרכבת ההפכים מן הנמנע ולפי שבא לאפוקי מהרא"ה ז"ל לא יאמר דבר שאינו ושהוא עצמו סובר בהפך וכ"ת ארכבה אתרי ריכשי ואין ולאו ורפיא בידך: ומ"מ כבר הודית בשפה רפה שהלשון הזה אין לו שחר שפעם אתה מפרש בו כשר ופעם פסול ופעם כשר ופסול כלומר כשר לכתחלה ופסול בדיעבד ונהגת בו מנהגך הטוב כי לא יקשה בעיניך לכתוב דבר והפכו ועל כרחין אית לן למימר אם אין טעות בספרים שאמר הדברים דרך משל לפרש כגון מאי הוא דלא הוי מילי ולאו למימרא דהוי דינא הכי גבי גט אלא דיכול לעשותו מטעם מילי אי הוה שרי וזה דוחק גדול ודבר שאין לו שחר דלא היה לו לצייר המשל מדבר האיסור ויאמר עליו דיכול לעשותו: והדרינן למילתין קמייתא לומר דאולי שיטפא דמילתא נקטיה לרבינו הרבז"ל וכתב הדברים בלא מתכוין כדאמרן: או אפשר דהוי טעות סופר שנתפשט בספריו והעד הנאמן והאמתי מאי דקאמר בתר הכי כדאמרי' לקמן ולא אשכחן לשון זה ולא כיוצא בו לקמן: ועדות זה אין בה הכחשה ולא הזמה כלל ותו לא מידי: וידוע הוא כי טעות הסופרים אין להם גבול לשנדע מהו הטעות אבל אפשר לומר שחסר מלה אחת והיא להרשב"א ז"ל וכך היתה הגרסא הנכונה ולא נהירא להרשב"א ז"ל או לזולתו מן המפרשים ז"ל ונתעוררתי לזה לפי שראיתי שאותן דברים עצמן כתב הרשב"א ז"ל בחדושיו בפרק המביא תנין וכתב דבריו דרך כלל בין בכתיבה בין בחתימה ובסוף דבריו כתב וכדאיתא לקמן פרק התקבל: עוד כתבת על מה שכתבתי לכ"ת דמי הוא האדם שיעלה על דעתו שהר"ם במז"ל אית ליה הך סברא דהרא"ה והר"ן ז"ל עד שהוצרך כ"ת להאריך כל כך: ואמרת עתה דהרגיל בדברי הרמב"ם ז"ל יודע שלכך קורא ספרו משנה תורה שכל מי שיכול לסבור סברות בתלמוד יסבור על דבריו ז"ל ולא הבאת הראיה מדבריו ז"ל אבל הבאת המקום שהניע לכ"ת להסתפק בדבריו בפירושי הר"ן ז"ל: ומ"מ אף אם אין אנו רגילין בדבריו ואין אתנו ספר מספריו ולא באנו בחדריו הנה לא נסתפקו בדבריו וכתבנו לכ"ת שאין מי שיעלה על דעתו אותו דבר ובהבטה ראשונה בהר"ן ז"ל יראה הרואה דקמהדר אמתנה דכתב הר"ם ז"ל דאינה כגט באומר אמרו ולדעת הרא"ה ז"ל והר"ן ז"ל דאומר אמרו אפילו במתנה פסול וכן דעת הרמב"ם ז"ל דאפילו במתנה פסול: