מהר"ם אלשקר כו

כלום כדאית' התם שנים שהביאו גט צריכין לומר ובפ"נ בפני נחתם א"ל אין צריכין מה אלו אמרו בפנינו גרשה מי לא מהימני וכו' ע"כ: ואפילו לדברי הרמ"ה ז"ל שהחמיר והצריך שיהיו עדי השליחות עצמם עידי נתינת הגט מיד השליח ליד האשה כמו שהביא דבריו בעל הטוריםז"ל אפי' הכי בנדון זה הנה היה איפשר לכם ליתנו בפני עידי שטר השליחות עצמן שהרי הם הלכו אצלכם בחברת השליח והנה היו מצויין אצלכם ולא עלה על לבו שהיה נעלם מכ"ת דבר זה: גם היה לו מקום לסמוך על מה שכתב הריב"ש ז"ל בתשובותיו גבי שליח דהשליח הראשון עצמו מצטרף עם שני עידי שטר השליחות ואפי' היו נשארים כאן ויכול לומר שם השליח השני שליח בית דין אני ואין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם כמו שהאריך הוא ז"ל שם: ומה שכתבתם שלא הוזכר בגט מקום האשה כלל כן האמת וכן פשוט המנהג במקום הזה מכמה שנים ומנהג ותיקין הוא: וכן כתב הריב"ש ז"ל שכבר נהגו שלא לכתוב מקום הלידה כדי שלא לטעות בו כי אין הכל זכורים מקום לידתן: וכן כתוב בספר עמודי גולה וזה לשונו והלידות נמנעו מלכתוב לפי שיש טועין בדבר עכ"ל: גם מקום הדירה כלומר הדרה במקום פלוני או דקיימא השתא במקום פלוני אין ראוי לכתוב בגיטין השלוחים ממקום למקום כי מי יודע אם היתה האשה מצויה באותו מקום בשעת כתיבת הגט או הלכה למקום אחר ונמצא הגט פסול: וכן כתוב בספר עמודי גולה ז"ל וכשכותבין הגט לאיש לשלוח לאשתו שהיא במקום אחר אין כותבין מקום האשה כלל בלשון דירה ולא בלשון עמידה ע"כ: וכן יש מהמפרשים ז"ל שכתב: ואתה שלום וכל אשר לכם שלום כנפש נאמנכם: משה בכמהר"ר יצחק זלה"ה ן' אל אשקר: מצרים יח שאלה יורנו המורה כהלכה מה היא סברת הרמב"ם ז"ל בברכת להכניסו בבריתו של אברהם אבינו שמברך אבי הבן אם לדעתו צריך לאומרה קודם המילה או אחריה לפי שראינו קצת אנשים שמשנין מנהג המדינה ומברכין אותה אחרי המילה ותולין עצמן בהרמב"ם ז"ל ואומרים שכך דעתו מדהקדים בהלכות מילה ברכת המילה לברכת להכניסו בבריתו גם יש מהמתחכמים שאומרים דלדעת הרמב"ם ז"ל מברכין ברכה זו אחר ברכת המילה קודם המילה והפריעה וצריכין אנו למודעי: תשובה איברא וודאי דדעת הרמב"ם ז"ל שצריך לברך אותה קודם המילה כמו שנהגו במקומנו זו דהוא אתריה דמרן ז"ל ועל פיו יחנו ועל פיו יסעו: וכן כתב עליו הר"ר אברהם בנו בספר אל כפאי"ה ז"ל ויש מי שסובר שזאת הברכה ר"ל ברכת להכניסו וכו' צריך שתהיה אחר המילה ורוצה להעמיד המנהג הזה בטענות שסתירתן גלויה למי שיש לו מעט התבוננות ואיני רוצה להאריך בזה: ונמצא לרבינו האיי גאון ז"ל בתשובותיו שאין הקפדה אם תהיה קודם המילה או אחריה: ואבא מארי סובר שצריכה להיות קודם המילה וראייתו על זה מהנראה מהמובן מדבריהם ז"ל ממה שמורה נוסח הברכה ומההיקש מובן דבריהם כי ממה שאמרו המל מברך על המילה אבי הבן מברך להכניסו יראה ששתי הברכות קודם המילה מחולקים בין המל ובין אבי הבן ודבר מוסכם הוא שברכת המל קודם המילה ואמנם הראיה מנוסח הברכה היא ממה שאומרים להכניסו שעניינו על דבר העתיד ולא על פעולה שכבר נעשית וזהו אמרם בתלמוד בלבער כ"ע לא פליגי דלהבא משמע וצריך לברך להבא כי פליגי בעל ביעור מר סבר וכו' ואמנם ההיקש הוא כי זאת הברכה היא על מצוה נוסחה אקב"ו: והקדמה כוללת בתלמוד כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מטבילה ר"ל טבילת הגר כמו שפי' ז"ל ומי שרוצה לקנטר בזה ולהעמיד מנהגו בראיה תורה על חסרון ידיעתו בתלמוד אין השגחה בדבריו אצל החכמי' וכו' עכ"ל: וכן נמי כתב הריא"ף ז"ל בתשובה על ששאלו ממנו אם מברכין ברכת אירוסין והקידושין כבר קדמו: וכן ברכת אבי הבן אם מברכין אותה אחר המילה והשיב וז"ל אין ראוי לעשות כן כל עקר מפני שהמצות מברך עליהן עובר לעשייתן הילכך מברך ואחר כך נותן הקדושין: וכן אבי הבן צריך שיברך ואחר כך מלין אותן ואפילו ברך לאחר שמל אם לא פרע עדין מותר משום שאמרו מל ולא פרע כאלו לא מל ע"כ: וכן כתב הרשב"ם ז"ל נמי ומהנך טעמי דלעיל דאייתי הרמב"ם ז"ל: אבל ר"ת ז"ל אחיו חלק עליו בזה לפי שמשנה סדר הברייתא שסדרה תחלה ברכת המל ואחר כך ברכת אבי הבן ועוד דקתני העומדים שם אומרים כשם שנכנס לברית דאלמא שכבר נכנס ונימול: ומאי דקאמר דלהכניסו להבא משמע מדאמרינן התם בלבער כ"ע לא פליגי דלהבא משמע לאו קושיא היא דלאו למימרא דלהבא משמע ולא לשעבר אלא דטפי משמע להבא מלשעבר אבל ה"ה נמי דמשמע לשעבר ובעל ביעור הוא דפליגי וכו' ודקאמרינן כל המצות מברך עליהן וכו' לא קשיא דברכה זו אינה אלא שבח והודאה בעלמא וכו' ע"כ: וכדי להעמיד דברי רבינו הרמב"ם ז"ל דמנהגא דילן במצרים כותיה נראה לי לומר דמאי דקא מקשה עלה מסדר הברייתא לאו קושיא היא כלל דהברייתא סדרה ברכת המילה ברישא דהיא גוף המצוה ועיקרה וקאי שפיר עלה אבי הבן מברך וכו' ואי הוה מסדר ברכת אבי הבן ברישא לא הוה ידעינן תנא היכא קאי אלא אי הוה מאריך טפי ועל כרחין דאין מכאן הוכחה לענין קדימה ואיחור דלאו להכי נחיתו והדרינן לכללין דכל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן הילכך מברך תחלה להכניסו דהוי עובר לעשייה ומאי דקא מקשו נמי מהעומדים לא קשיא מידי דשפיר כשם שהכנסתו אפילו קודם מעשה כלומר כשם שהכנסתו לבוא בברית וברכת עליו להכניסו כן תכניסהו וכו': וכמו שכתב רבינו אליעזר ז''ל דמסירתו לבעל ברית הוי הכנסתו לברית: ומאי דקאמר נמי דלהכניסו משמע נמי לשעבר מכל מקום סייעתא הוא דאפילו הכי על כרחין דלהכניסו משמע טפי להבא ואי הוה מברך לאחר המילה אמאי אין מברכין על הכנסתו דהיא הברכה הרגילה יותר ומשמע טפי לשעבר: ומאי דקאמר דברכה זו אינה אלא שבח והודאה וכו' ליתא דמהיכא תיתי לן דא זו אלא הודאה ואדרבה דאינה אלא ברכת המצוה וכדמשמע נוסח הברכה דקאמר אשר קדשנו במצותיו וצונו וכו' וכמו שכתב רבינו אברהם בנו של רבינו הרב ז"ל: ומאי דאייתי' עלה דדעת הרמב"ם ז"ל דצריך לברך להכניסו וכו' קודם המילה כמו שנוהגין במקומות אלו ואין זה צריך לפנים: ומאי דכתב ברכת המל ברישא סדר הברייתא נקט כמנהגו הטוב ולא נחית לקדימה ואיחור כלל והיינו דקאמר מברך ברכה אחרת וכל שכן דכד מעיינת בה שפיר הדבר מפורש שם בדבריו אין צריך בזה לעדותו של הרב בנוז"ל שהוא כתב וז"ל המל מברך קודם שימול וכו' ועלה קאי ואבי הבן מברך ברכה אחרת כלומר קודם שימול וכמו שפי' לנו דבריו הרב בנו ז"ל ששתיהן קודם המילה מחולקים בין המל ובין אבי הבן וכו' תדע דהא בברכה של אחר כתב בסמוך ואחר כך מברך אשר קדש ידיד מבטן וכו' משמע בהדיא דהנך דלעיל הוו להו קודם המילה ודבר זה מובן מעצמו אין צריך להאריך בו ולא יסתפק בזה אלא חסר דעת או מקנטר: וכן נמי היא דעת רש"י והכתוב בתשובות הגאונים ז"ל שכתוב שם כתב רבי' החסיד ז"ל אבי הבן צריך לקחת בנו הוא בעצמו ולהכניסו לברית ולא על ידי שליח ובעוד שהוא בין זרעותיו מברך להכניסו וכו' קודם שימולו אותו שהברכה אינה אלא על ההכנסה שמכניס אותו ואין צריך לברך ברכה זו לאחר שמלין אותו דהא ברכה לבטלה היא: ונראה שזה רבינו החסיד הוא רבי חנוניא החסיד איש ירושלם שאמרו עליו שם הגאונים שקבלו מרוב הקבלות הערוכות לו מימי התנאים ז"ל: עוד כתוב שם בירושלמי רבי שמעון בשם רבי הושעיא ורבנן האי מאן דאפיק בריה לברית יצטרך לברך ברכה עד לא יתגזר ויצטרך ליטול בריה לברך עליה ואי לא נטיל בריה בידוי לא מברך דהא מאן חמא נהמא אקים על פתורא וגבר' רחיק מיניה ומברך המוציא: מאן חמא חמרא בכסא ואיהו רחיק מיניה ומברך בורא פרי הגפן אלא יצטרך ליטול בידוי ולברכא עליה אוף הכא יצטרך ליטול בריה ולברכא עליה: רבי אבא אמר מאן דאעיל בריה לקרבנא דא איהו מקרב ולא על ידא אוחרא דהא בקרבן כתיב והקריבו לפני לפני ה' והקריב אותו לאשם: והקריבו אותו על ירך המזבח: הוא ולא אוחרא: אוף האי קורבנא איהו מקריב ליה ולא שליח אוחרא: ובשעתא דמקרב ליה מברך עד לא יתגזר והכי תנינן ואיתמר דא"ר חמא בר אבא א"ר יהודה קורבנא איהו סמיך ואיהו מקרב ואיהו קאים עליה וכתיב ונרצה לו לכפר עליו: ברא דבר נש קרבנא איהו ומזבח אדמה קמיה לקרבא עליה קורבנא שלם חביבא מכל שאר קרבנין דעלמא: ע"כ: ובואו ונצוח על אלו המשנים המנהג המפורסם והמתוקן על פי הדין וע"פ עמודי עולם התלמודיים ובעלי דרך האמת מכמה שנים דאפילו בדברים שיתלה בהן איסור של תורה אין לשנות בהן מפני המחלוקת כמו שגלוי וידוע לדרדקי דבי רב: וכ"ש בדבר אשר כזה אין זה כי אם יציאה מכללי התלמוד ומיסודות התורה והנהגותיה: ומאן יהיב לן מעפריה דהרמב"ן ז"ל ומלי עינין דקאמר ז"ל וראוי לכוף את ראשינו תחת כפות המנהג: ובמקום אחר כתב והמשנה המנהג ימתח על העמוד: ומה שאמרתם שיש קצת מתחכמים ואומרים דלדעת הרמב"ם ז"ל מברכין אחר ברכת המילה קודם המילה והפריעה: אלו דברי בורות אסור לשמען אף כי להשיב עליהן ולרשום אותן על ספר בדיו ולא עלה דבר זה על לב שום אדם בעולם: תדע דהא הרשב"ם ז"ל דאמר נמי שמברכין קודם המילה הקשה עליו רבינו תם ז"ל אחיו דמשנה סדר הברייתא ואי מצינן למימר דמברך אחר ברכת המילה קודם המילה והפריעה מאי שינוי סדר איכא: וכבר נתבאר כל זה בתכלית הביאור וכתבנו בו מה שיש בו די ויותר מדאי: והאומר לעולם די יריק עליכם ברכה עד בלי די: כנפש משה ככמהר"ר יצחק ן' אל אשקר ז"ל: יט מצרים שאלה תלמיד חכם שתורתו אומנותו ומקצת היום הולך להתעסק בעסקיו בסחורה או להלות ברבית או לעשות אי זה מלאכה כדי לפרנס ממנה את עצמו ואת אנשי ביתו וחוזר ללמודו בענין שאינו מתבטל מלמודו אלא לבקש טרף לביתו אם יכולין הקהל להטיל עליו מסים וארנוניות ולכוף אותו לפרוע עמהם או לא: תשובה איברא דתלמיד חכם אשר כזה פטור מכל מיני מסים וארנוניות ותשחורות והמטיל עליו חלק מהן וכופה אותו