מהר"ם אלשקר כה

ואמרו ליה מת בעליך ואחר כך מת בניך ונשאת ואחר כך אמרו לה שהבן מת החלה והיתה זקוקה ליבם ותצא: דוקא שהזימום עדים אחרונים לראשונים אבל בהכחשה כלומר שהכחישום לא תצא: ע''כ: וכן כתב הר"ן ז"ל עצמו פרק ב' דכתובות וז"ל האשה שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בנה ואחר כך מת בעלה ונתיבמה ואחר כך אמרו לה חילוף הדברים תצא וכו' ובעינן עלה בגמרא הכי דמי אי דאיכ' תרי ותרי מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ולא תצא: ועוד ממזר: ספק ממזר הוא: ואי אמרת אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי אתתא אחזקתא הכא דין הוא שתצא שהרי חזקתה לשוק והולד ממזר גמור מאשת אח שלא במקום מצוה: אלא שמע מינה דלא אמרינן אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי אתתא אחזקתה להוציאה מבעלה באומר בריא לי שמותרת לי וכו' ע"כ: הא קמן בהדיא דאפילו הר"ן ז"ל בכי האי גוונא לא בעינן נשאת לאחד מעידיה דלא הכא כלל: וידוע הוא דבעובד' דילן הם אומרים בריא לי שנתקדשה ונשאת בעל כרחו של אב וכ"ש היא ואביה דבדידהו גופיהו הוה עובדא ושייך בהו בריא לי טפי מאותן מקומות שנאמר בהן דבר זה: וכל שכן למאי דפרש"י ז"ל באומרת בריא לי וז"ל אין לבי נוקפי שברור לי שאלו היה קיים היה בא: ע"כ: ובהא מילתא גופה כתב הר"ן ז"ל באומר בריא לי שמותרת לי כמו שכתב בדבריו לעיל והכא נמי הבעל אומר כך וכן נמי כתבו שם התוספות וז"ל מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני אף על גב דתרי ותרי ספיקא דרבנן ואיכא לאוקמה בחזקת איסור ליבם אמר הר"י ז"ל היכא דהיבם אומר בריא לי והיא אומרת בריא לי לא הוה לן למימר תצא מידי דהוה אנשאת לאחד מעידיה דריש פרקין ע"כ: וכדברי הר"ן ז"ל שכתבנו: ואע"ג דבהאי מילתא נמי איכא חזקה דאיסורא ליבם שמת בעלה תחלה כדכתבו המפרשים ז"ל אפי' הכי לא מוקמינן לה בההיא חזקה משום דאיהו דיקא ומינסבא וכמו שכתבו גם כן התוספת שם בפי' וז"ל דמ"מ מהני דיוקא דידה לענין דמרעה לה לחזקת איסורא ליבם ע"כ: וכ"ש בעובדא דילן דליכא חזקה דאיסורא כלל אלא חזקה שנתקדשה ונשאת בעודה קטנה מכח קטטה על ידי זקן הקהל וכל הכתות של העדים מודים בזה והחזיקו הקטטה והקטנות: ולכל הצדדין ליכא הכא אלא חזקה דהיתר דהא תרי ותרי דמכחשי אהדדי כי האי גוונא הני אמרי נשאת שלא לדעת אביה והני אמרי נשאת לדעתו עדות השתי כתות בטלה כמו שכתבו המפרשים והרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה בכתובות פרק האשה ז"ל ומעלין אותו לכהונה לפי שעדות השנים שהעידו בו שהוא כשר והשנים שהעידו בו שהוא פסול תבטל וישאר בחזקת אביו וכו' ע"כ: הם הכא נמי כי בטלה עדות השתי כתות נשארה בחזקת קטנה שנתקדשה ונשאת בקטנותה: גם כל העולם מעידים דבקטנותה נפרדו זה מזה ולא ראו זה את זה עד היום: ולא הוו ידעי שורת הדין בזה דלאו כלהו אינשי דינא גמירי וכ"ש דין אשר כזה ועמי הארץ ובורי' כאביה והיא דלא ידעי בין ימינם לשמאלם עד שאמרו שגלה את אזנם אז חכם אחד ואז באו לב"ד והביאו העדי' לפניהם והתירו אותה לינשא אחר הדקדוק הרב והחקירה הגדולה שנה על שנה ולו הונח שהיה בכאן חזקה לאיסור כמו שעלה על לב החכם איכא למימ' נמי הכא אתתא דיקא ומינסב' ומרעה לה חזקה דאי לאו דידעה בבירור שנשאת בעל כרחו של אביה לא הות מיקדשא ומשיאה נפשה וכבר כתבנו דהא מילת' ידיעא לה ולאביה בבירור הילכך אתיא חזקה זו דאתתא דיקא ומנסבא ומרעה לה לחזקה דאשת איש אפילו אי הוה אמרינן דאית לה האי חזקה: וכמו שכתבו התוספות נמי שם פרק שני דכתובות ז"ל ובשנים אומרים לא מת דאמרינן לעיל לא תצא ולא מוקמינן לה אחזקה דאשת איש היינו משום דחזקה דאשה דיקא ומינסבא מדעת לה לחזקת אשת איש ע"כ: וכבר כתבנו לעיל שכתבו שם נמי ז"ל ויש לומר דמכל מקום מהני דיוקא דילה לענין דמרעה לחזקת איסור ליבם ע"כ: וכן נמי כתבו בפרק חזקת הבתים בשם ר"ת ז"ל גבי שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת וכו' ז"ל אומר ר"ת ז"ל דאתיא חזקה דדיקא ומינסבא ומרעה חזקת אשת איש וכו' וכן נמי כתבו גבי שנים אומרים נתגרשה וכו' דלענין הכי דיקא ומרעה חזקת אשת איש דלעולם יראה שמא יוזמו עדיה או יפסלו בגזלות ע"כ: גם הרשב"א ז"ל לא הניח לנו בעניינא דילן שום ספק שכתב שם זה לשונו וההיא דפרק האשה רבה דאמרי לה חילוף היו הדברים: דאקשינן תרי ותרי נינהו מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני כלומר ולא תצא: מסתברא משום דהני תרי דאמרי חילוף היו הדברים לא באו עד שנתיבמה הוא דאמרי' מאי חזית דסמכת אהני דאתו בתר יבום סמוך אהני דנתיבמה אפומיהו: ותדע לך דהא דרבי מנחם בר' יוסי דאמר בפרק שני דכתובות בין מת בין נתגרשה לא תנשא ואם נשאת תצא מודה הוא דאם נשאת עד שלא באו הני דאמרי לא מת ולא נתגרשה לא תצא כדאמרי' התם אמר רבי יוסי ברבי מנחם אימתי אני אומר תצא בזמן שבאו עדים ואחר כך נשאת אבל נשאת ואחר כך באו עדי' לא תצא ע"כ וכבר כתבנו דלית לן הכא נשאת לאחד מעדיה וזה דבר ברור ואין צריך לפנים: וידוע הוא דהא מילתא דרבי מנחם דבאו עדים לאחר שנשאת על כרחין דהלכתא היא: והתם פרק חזקת הבתים אקשינן מינה וכמו שכתב שם הרב רבינו יוסף ן' מיגאש ז"ל במילתיה זה לשונו אבל נשאת ואחר כך באו עדים הרי זו לא תצא: אלמא אף ע"ג דאתו סהדי השתא דאשת איש היא ואילו אתו מעיקרא מקמי דאינסיב' לא הוה שבקינן לה לאנסובי וכיון דבתר דאינסוב הוא דאתו להו הני סהדי ואכתי ספק אשת איש היא מספיקא לא מפקינן לה מתותי גברה דהא איכא סהדי דנשאת על פיהם דקא מסהדי דלאו אשת איש היא והכא נמי וכו' ע"כ: אלמא דמספיקא לא מפקינן אתתא מתותי בעלה היכא דבאו העדים לאחר שנשאת ואע"ג דאיתוקמא התם מילתא במסקנא דלא חיישינן לזילותא דבי דינא מ"מ לדידיה האי פירושא דכתבינן במילתיה דרבי מנחם כדקיימא קיימא ולא אדחיא כלל: וכל שכן לדעת רוב המפרשי' דאמרו דתרי ותרי ספיקא דרבנן היא כדאמרן וכל שכן בעובדא דילן דאלו התם מיירי בשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת ושנים אומרי' נתגרשה וכו' דלעולם בחזקת איסור היא ואפילו הכי קאמר דמספיקא לא מפקינן לה מתותי בעלה היכא דבאו העדים לאחר שנשאת: גם הרא"ש ז"ל כתב בתשובה על יבמה שנשאת לשוק בחזקת שהיה לה ולד של קיימא והוציאו עליה לעז והביאה עדים שחיה אותו ולד יותר משלשים יום: והשיב כיון שהביאה שני עדים אפילו אם עדים אחרים מעידים לפני בית דין בתורת עדות שהיה ידוע להם לידת הולד וגם היו בשעת פטירתו ולא היו לו שלשים יום: הרי יש כאן עדות מוכחשת שנים מעידים שחיה שלשים יום ושנים מעידים שלא חיה שלשים יום וקיימא לן כמו שכתב ר"י ז"ל דתרי ותרי ספיקא דרבנן הוא ולא אמרינן אוקי אתתא אחזקתה וכו' עד ונראה לי דהך אתתא שריא לבעלה ואינה צריכה ע"כ: והובאה תשובה זו באבן העזר בה' יבום: ובהא מילתא נמי ליכא למימר בה נשאת לאחד מעידיה ולא קאמר דצריכה למימר אפי' בריא לי אלא דאזלינן לקולא ולא מפקינן לה מבעלה כיון שנשאת קודם שבאו עידי איסור ועוד אשכחן במילתא דידן שבאו עידי ההיתר תחלה והוציאוה מחזקתה אפילו אי אמרינן דהות בחזקת איסור: ומוכחא הא מילתא ממה שכתב הר"רי ברבי ברוך ז"ל דלא אמרינן בכל הני אוקמה אחזקה לפי שהשנים שהוציאו אותו מחזקתו של היתר באו תחלה ומיד כשהעידו יצא מחזקתו ע"י עדותן ותו לא אמרינן אוקמה אחזקה ע"כ: אף הכא נמי לו הונח שהיתה בחזקת איסור איכא למימר דכיון דבאו עידי ההיתר תחלה ונשאת על פיהם מיד כשהעידו יצתה מחזקתה: ואע"ג דכתבו התוספות דאין נראה כן להר"י ז"ל מאי חזית דתסמוך אהאי סמוך אהאי דהוא רב גדול ואחרון הגאונים: ובהדיא כתב החכם המנגד עצמו במקום אחר דכל תרי ותרי ספיקא דרבנן הוא וכל ספק שיפול אזלינן לקולא והאריך שם בראיות וכבר כתב רש"י ז"ל גבי אוקי גברא אחזקתיה ע"פ סהדא קמא דאמר מעליא הוא ואז הוה מהימן דלא הוו עוררין ע"כ: משמע מדבריו דמחזקינן ליה ע"פ עדות הראשונה ואמרינן ביה אוקי גברא אחזקתיה ואע"ג דהקשה עליו הרשב"א ומן המפרשים ז"ל שם פרק האומר דהא לא הוחזק אלא ע"פ אלו וכו' והגע עצמך אלו באו שנים ואמרו איש פלוני כהן הוא והעלוהו על פיהם ובאו שנים אחרים ואמרו דבן גרושה הוא מי אמרינן בכי האי גוונא אוקי גברא אחזקתיה הא ודאי כיון דלא אתחזק אלא אפומיהו דהני ואיכא אחריני דמכחשי להו לאו חזקה היא עד אלמא חזקה דעל פי עדות כעדות עצמה ולאו חזקה היא ע"כ: מכל מקום כך היא דעת רש"י ז"ל והנמשכים אחריו והיינו הנדון שלנו: וכמה וכמה ספיקות יש בנדון זה בעדויות שקבלו בזולתן לא עוררנו עליהם ולא דקדקנו אחריו בהם: ליראת האריכות ולבקש הקיצור: כללא דמילתא דאפי' נודה שהיו כל העדים המכחישים כשרים ונתקבלה עדותן בדרישה וחקירה כראוי והיתה עדותן בדב' הברור כיון שנשאת לא תצא: וכל המוציא שום לעז עליה עתיד ליתן את הדין לפני מי שאמר והיה העולם בעת יביא במשפט על כל נעלם: ויהי אחרי כל אלה הדברים ת"ל זרח לנו מאור הדין ושמשו והורה האמת דרכו: והמקנטר שקר נסכו וחזרה ונתקבלה עדות השני עדים הנשארים לפני חכמי ירושלם תוב"ב ובפני מורשה הבעל והאשה בכח חרמות ושבועות והעידו שאותה קבלת עדות שהוציא החכם כה"ר יעקב הנזכר משמם על יקוט"ה הנזכרת לא ראו הם שום דבר מאותה עדות אלא ששמעו אותן הדברים מאנשים אחרים ושל עולם לא העידו לפני החכם הנזכר שראו הם בעצמם הדברים אלא על פי הנשמע על זאת תפוג תורה: כי היינו כעמורה: ושלום על דייני ישראל הדנין דין אמת לאמתו: יז אל יחידי קהל דמשק יצ"ו: הגיעה אלינו מצותכם בענין הגט שהוליך השליח לבית דינכם יכון בצדק ולא אמר בפני נכת' ובפני נחתם וראיתי אתכם שואלי' בענין ומדקדקין בדבר של ערוה כאשר יאות ליראי השם ולחושבי שמו כמותכם: תתברכו משמי חביון: ותזכו לראות בבנין אפריון: וכבר שאלתי לסופר איך עבר הענין ואמ' לי שהיה השליח טרוד בעסקיו ולא רצה לעמוד על הכתוב' ועל החתימה אבל הוא סמך על עידי הגט שהיתה חתימת ידם ניכרת במקומכם: עוד סמך על דעת התוספות ועל מה שכתב הרשב"א ז"ל בפי' ריש פרק המביא תנין דאפי' בחד שליח ואחד שמצטרף עם השליח להעיד על השליחות מהני לרבא דקי"ל כותיה ואצ"ל בפני נכתב וכו' וכמו שהביא דבריו בעל המגיד ז"ל פ"ז מהלכות גירושין וכתב שגם הרמב"ם ז"ל ובה"ג דעתן כן וכן נמי כתב הרשב"א ז"ל בתשובה תדע דאי שליח צריך עדים לא היה צריך לומר פב"נ ובפני נחתם דכיון דיש לו עדים שעשאו הבעל שליח הוה ליה כאתיוה בי תרי דאין צריכין לומר