מהר"ם אלשקר כז

עובר אדאורייתא ואדנביאי ואדכתיבי: וכדאיתא בהדיא פרק השותפין רב חנן רמא כרגא אדרבנן אמר ליה רב נחמן בר יצחק עבר מר אדאורייתא ואדנביאי ואדכתיבי: אדאורייתא דכתיב וכו' וכתב שם רבי' יהוסף הלוי ז"ל נקיטינן מהאי שמעתא ומדרב נחמן דאמר ליה לרב חנן בר חסדא דרמא כרגע אדרבנן דקא עבר מר אדאורייתא ואדנביאי ואדכתיבי דכל מיני מסים ותשחורו' המוטלין על הצבור בין קבועין בין שאינן קבועין אין תלמידי חכמים חייבין לסייע בהן את הצבור כלל: ודוקא תלמידי חכמי' המתעסקי' בתורה אבל מי שאינו מתעסק בתורה ואין תורתו אומנתו אלא מתעסק במילי דעלמא חייב הוא במה שמתחייב הצבור וה"ק רבי' ז"ל ע"כ: וכן כתב הרשב"א בשמו ז"ל והעיד על רבינו הגדול רב יהוסף הלוי ז"ל שהיה דן שלא נאמרו דברים הללו אלא בת"ח שתורתו אומנותו כלומר שתורתו קבע ועסקו עראי אבל לא במי שעסקו קבוע ואין תורתו קבע ע"כ: וכן נמי השיב הרמ"ה ז"ל להר"ר יהונתן דקונקא: וכתב בחתימת דברי ז"ל ומכלהו הני שמעתתא שמעינן דכי פטרוהו רבנן בגמר' לרבני דעסקי באורייתא לאו אדעתא דלא טרחי במזונייהו ופרנסתן ופרנסת אנשי ביתם פטרונהי אלא כל היכא דמקיימי והגית בו יומם ולילה כפי כחן וכפי יכלתן ולא בטלי מדברי תורה אלא לדברי מצוה לבקש כדי מזונותן ופרנסתן ופרנסת אנשי ביתם ומזונותיהם בכלל דרבנן הוא דפטירי מכל הני מילי דאמרן: אבל מי שאין תורתן אומנותן ולפעמים הם שונין ולפעמים יוצאין לא פטרי מהנך מילי ע"כ: וכן כתב הרא"ש ז"ל שם פרק השותפין וז"ל ונראה שהתלמוד חכם שיש לו אומנות או קצת משא ומתן להתפרנס כדי חייו ולא להתעשר ובכל עת שהוא פנוי מעסקו מחזר על דברי תורה ולומד דברי תורה הוא הנקרא תורתו אומנותו ע"כ: וכן נמי כתב בתשובה וכן כתב הר"י ז"ל בנו בחשן המשפט וכן כתבו האחרונים ז"ל: ונראה דמה שכתב הרא"ש ז"ל כדי להתפרנס כדי חייו לאו דוקא כדי חייו בצמצום אלא כל שיהיה מתעסק כדי להחיות את נפשו כדי חייו קרינן ביה: ודיקא דכתב ולא להתעשר ולא כתב ולא ליותר מכדי חייו: ודבר פשוט הוא שיבואו על האדם פתאום כמה מקרים מחולאים וזולתם שיצטרך בהם להוצאה מרובה ודבר שאין לו קצבה הוא: ודוגמת זה כתבו התוספו' במציעא גבי רבית דעובדי כוכבים דאע"פ דללישנא קמא לא הותר לעם הארץ אלא בכדי חייו אפילו הכי יש להתיר לפי שיש עלינו מס מלך ושרים והכל הוי כדי חייו: מיהו מדברי הרמב"ם ז"ל נראה דבכדי חייו דוקא הוא דהיינו בשאין לו מה יאכל שכתב בפ"ג מהלכות תלמוד תורה גבי תלמוד חכם וז"ל ועושה מלאכה מעט כדי חייו אם אין לו מה יאכל ושאר יומו ולילו יעסוק בתורה ע"כ: אלא דמ"מ אפשר לומר דלענין המסים אפילו יש לו מה יאכל כיון שעושה תורתו עיקר ואינו מתבטל מלימודו אלא לפרנס את בני ביתו כדאמרן אין מחייבין אותו לפרוע כמו שנראה מדברי המפרשים ז"ל שכתבנו וכמו שנראה מדברי הרמ"ה ז"ל שכת' וז"ל וחייבין הצבור לפרוע עליהם ממונא דנפשייהו לבי גינזא דמלכא ואף על פי שהם עשירים הרבה שלא מפני עניותן נפטרו אלא מפני תורתן ע"כ: וכ"ש דהאי אם אין לו מה יאכל דכתב הרמב"ם ז"ל על כרחין דלאו דוקא הוא דאפי' יהיה לו מה יאכל הנה צריך לבגד ללבוש ולכל הדברים הצריכין לכל אדם מלבד האכילה והנה הוא כתב שם בסמוך וז"ל כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את השם ובזה את התורה וכבה מאור התורה וכו' ע"כ: ולא ניתנה תורה למלאכי השרת שאינן צריכין לדבר מצרכי העולם: כללא דמילתא דנקיטנא מכלל דבריהם דהני רבוואתא דת"ח שעושה את תורתו קבע ואינו מתבטל מלמודו כי אם כדי לזון את בניו ואת ביתו ולפרנסם ואפי' שהוא עשיר הרי הוא פטור מכל מיני מסים וארנוניו' כדכתיבנ': מיהו כתבו הרמב"ן והרשב"א ז"ל דהני מילי בשהטיל המלך עליהם מס והם פוסקים ביניהם על כל אחד ואחד לפי שיכולין ת"ח לומר לעמי הארץ לא הטיל עלינו המלך אלא בשבילכם אבל אם אמר המלך ליתן כל אחד ואחד כסף גולגלתו אין עמי הארץ פורעים דבר בשביל תלמידי חכמים ולא עוד אלא דמלכא לא טרח אלא אומר כך וכך אנשים יש כאן כך וכך חייב כל אחד ליתן ותפש אחד מהם או רבים בעבור כלם באין עמי הארץ וגובין מת"ח כדאיתא בפרק הגוזל ע"כ: וכן דעת ר"ח ר"ח וכן הסכים הר"ן ז"ל: אבל הרמב"ם ז"ל כתב פ"ו מהלכות תלמוד תורה וז"ל ואין מחייבין אותן ליתן המס בין המס שהוא קצוב על אנשי העיר בין המס שהוא קצוב על כל איש ואיש ע"כ: וכן כתב בתשובה להר"ר אפרים מצור ז"ל: בחתימת דבריו: ודבר ידוע הוא שהגובה מס או כסף גלגלתא או סעודת המלך וכיוצא בזה מן הת"ח שהוא עובר על דברי תורה ודברי נביאים ודברי כתובים כמו שאמרו חכמים עבר מר אדאוריתא ואדנביאי ואדכתיבי וכו' ולא דיין שאין עוסקין במלאכתך וטורחין להרויח לך כמו שראוי להם להטיל מלאי לכיס ת"ח אלא שהן גובין ממך קשה עלינו דבר זה עד מאד וכו' עד וכל מה שיטלו ממך גזל הוא בידם ע"כ: וכן נראה דעת רבותיו וכן הסכים הר"אש ז"ל הילכך אפילו ריש גלגלתא דאקרקפתא דגברי מנח אין לגבות מהם וכ"ש שאר מסים: וגדולה מזאת אני אומר שאפילו הטילו הקהל חרם על המס ולא הוציאו את התלמידי חכמים אין החרם חל עליהם: וכן כתב הר"ר נחמיה ז"ל בתשובת שאלה וז"ל כאשר טלטלנו הזמן טוליטלא שאלוני הר"ר יעקב והר"ר יהודה אחיו בני הרב הגדול מורי הרב רבי' אשר ז"ל קהל שעושין תקנה ביניהם בחרם ובאלה לפרוע כל אחד מהם דבר קצוב מן היין ומן הבשר וכן משאר דברים שישא ויתן בהם כמו שנהגו במלכות ספרד עיר ועיר כמנהגה והיא אל קב"אלא אם יכולין הקהל לחייב הת"ח בעניינים הנזכרים ואף אם הטיל המלך מס על הקהל אם הת"ח בכלל ואת"ל שאין הת"ח בכלל לפום דינא אם הטילו הקהל חרם על הדברים הנזכרים וכללו התלמוד חכם ולא הוציאום בפירוש אם בא שום אדם לנגוש אותם ולמשכנם אם הוא בר נדוי ושמתא אחר שעבר אדאורייתא ואדנביאי ואדכתיבי: ועוד דמבזי רבנן בר נדויא הוא וצורבא מרבנן עביד דינא לנפשיה במאי דפסיקא ליה: עכ"ל השאלה: ואני השבתי להם כפי עניות דעתי מה שנראה לי ואם הם רבותי וקטנם עבה ממתני העזתי פני והשבתי כי שערי תשובה לא ננעלו תחלה מה ששאלוני אם חייבין לפרוע במכס הנקרא אל קבאל"א: אומר אני מאחר שלא תקנו המכס הנזכר אלא לפרוע המסים של המלך והארנונית אין תלמידי חכמים חייבין לפרוע דרבנן לא יהבי כרגא כדאמרינן בפרק השותפין רב נחמן בר רב חסדא רמא כרגא אדרבנן אמר ליה רב נחמן בר יצחק עבר מר אדאוריתא ואדנביאי ואדכתיבי וכ"ש שהם פטורין כשהמלך מטיל מס על הקהל: זה פשוט בכמה מקומות בתלמודי הספרים מחול ירבון: וכן אמרו בנדרים שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא לא יהבינא כרגא: אלמא כל מידי דאית ליה למיעבד עביד על דלא יהיב כרגא: ועוד אפי' פירוש המלך ואמר שהתלמידים יפרעו חלקם במס יש מן הדין על הקהל אשר הת"ח שוכן בתוכם לפרוע חלקו דהא כסף גולגלתא אקרקפתא דגברי מנח: ואפילו הכי אמרינן בפרק השותפים שהם פטורים ואם פני הדור כפני כלב ויעיזו ולא ירצו להבריח זכותא דמלכא יכול הת"ח לנדות ולשמת על זה: ואם תאמר דינא דמלכותא דינא ומלכותא אמר ליפרע צורבא מרבנן הא ליתא שכבר כתבו הראשוני' ז"ל דכל מילי דלאו דינא ומלכותא אמר דליעביד לא מתקרי דינא דמלכותא אלא תמסונתא דמלכא שלא אמרו דינא דמלכא אלא דינא דמלכותא ואפי' דינא דמלכותא לא אמרן אלא בחק המלכות כדאית' פרק הגוזל דוק ותשכח: ואפילו בחוקים נמי דוקא שנעשה בהורמנא דכולה מלכותא ושיהיו שוין לכל כדאיתא בפרק הגוזל ובנדרים גבי נודרים לחרמים ולמוכסים וכו' ואפי' אם יאמר המלך לכל היהודים שבמלכותו תנו לי כך וכך או תצאו מן המלכות ועמדו הקהלות ופדו את נפשם בממון הת"ח פטורין לפי שאין פורענות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ כדאמרינן גבי ההיא כלילא וכו' וכ"ש כשפדו עצמן על עניינים אחרים כגון על ענייני השטרות שהת"ח פטורין שאין זה אלא כמבריח ארי מנכסי חברו ופטור: ואפילו החרימו סתם וכללו ת"ח בכלל החרם אין החרם חל עליהם דארור יש בו שבועה ואין נשבעין לבטל את המצות והרי זה כאותה ששנינו גבי אותה שבוע' שלא אתן נשבע לבטל את המצות ואפילו הכריחוהו וקבל החרם הרי זה כנודרין לחרמים וכמעשה דרבי עקיבא גבי ההיא מטרוניתא: וא"ת והרי שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר יכולין להסיע על קצתן דהפקר ב"ד הפקר הא ליתא דלא אמרו זה אלא גבי מלכות: אי נמי בשב ואל תעשה בזמן הזה אבל לאפוקי ממונא שלא כדין לאו כל כמינייהו וכן מוכח בגטין פרק השולח: ואם תקשה לדברינו מההיא דפרק זה בורר קם בר חמא ונשקיה לכרעיה וקבל עליו אכרגא דכולא שתא: אלמא דצורבא מרבנן יהבי כרגא: תירץ רבי' מאיר ז"ל דהתם שלא כדין היו מטילין עליו וכעובדא דעמי הארץ דבעו למירמא דמי כלילא ארבנן: כשקבל ההוא מרבנן כרגא דבר חמא לא חש: דשוחד דילכו אינו אלא כמבריח ארי מנכסי חברו ואפילו הת"ח מלוה ברבית אין מחייבין אותו בשום מקום שלא הותרה הרבית אלא לצורבא מרבנן כדאיתא בפר' איזהו נשך ולעם הארץ כדי חייו: וכל זמן שתורתו עיקר אף על פי שהיה לו מלאכה אחרת הוא פטור שהרי רבותינו שבתלמוד רובם היו בעלי מלאכה אלא שהיתה טפלה לתורתם כ"ש כשאין לו שום מלאכה אלא שהוא מלוה מעותיו לעובדי כוכבים ברבית שהוא פטור כמו שכתבנו: מיהו בעינן שיהיה הת"ח בעל מעשה וחסיד כדכתיב כל קדושיו בידך: אבל אם הוא צורבא מרבנן וסנו שומעניה הרי הוא כעם הארץ וגרוע ממנו כדאמרינן במועד קטן דוק ותשכח: אבל כל זמן שהוא בעל מעש' ותורתו עיקר הרי הוא פטור כמו שכתבנו: וכן היה דן הריא"ף ז"ל והר"ר יוסף תלמידו וכן הרמ"ה וכל הגאונים ואנשי מעשה ז"ל: ואם בדורות הראשונים שהיו תלמידי חכמים מצויין לאלפים ולרבבות כך כ"ש עתה שנתמעטה התורה ולומדיה שהן פטורין עכ"ל בתשובתו הנכונה: מיהו מצאתי כתוב בשם הרמב"ן ז"ל דאותם תלמידי חכמים הלומדים עם התלמידים בשכר אין מן הדין לפוטרן מן המס דבשכר הם לומדים: נאם דורש שלומך וטובתך כי תתם דרכיך: כל ימיך על אדמתך: משה ן' אל אשקר נר"ו: נשאלתי מעיר גורפו להכריע בין הר"ר דוד הכהן נ"ר ובין בר פלוגתיה וזאת תשובתי כ שאלה ראובן היה רוצה ללכת למדינת הים ובא לגרש את ארוסתו בגט זמן וצוה לשני עדים לחתום על