מהר"ם אלשקר כד

כזה לכתחלה הפך הדין בלא שום דרישה וחקירה: וכבר כתבנו דהיינו דאמרי אינשי מילתא דאית בך קדום ואימרה: כי מי שמע כזאת הנפלאה: וכאלה מי ראה: מיום עשות ה' על הארץ אדם: והיה לבשר ודם: ששום חכם או דיין או תלמיד תצא מבית דינו קבלת עדות על אשה בעולת בעל: והיא בבטן אמה בלא שום מערער ולא מעיר היש לך בעולם דין מרומה גדול מזה: וגם העד האחר גם הוא לא נמצא שם והוא לא שת לבו גם לזאת ולא דרש ולא חקר: ואנן שתקין ואיהו מקרקר: ולא מסתייע מאי דקאמר ואין לעשות דבר כזה בקהלה ואם בישראל: כי אינם ממקבלי שוחד דברים: לעשות את בניהם ממזרי': ואלא מעתה כל אשה שנשאת שלא לדעת אביה מימי עולם ומשנים קדמוניות היתה עדותן של העדים עדות מרומה: ומי לחש לו שהעדויות הראשונות לא חקרו הדיינין ודרשו בהם כפי היכולת וכפי הראוי לעדות אשר כזה ומי חלק עליו בדין מרומה ואמר שאינו צריך דרישה וחקירה רבותא למקרי בהלכות עדות להרמב"ם ז"ל פ"ג ובאותה תשובה שכתבנו להרשב"א ז"ל גם בתשובותיו של הריב"ש ובספרי המפרשים ז"ל האומרים דבר זה והנה הם מונחים בקרן זוית כל הרוצה לראות יבוא ויראה: עוד כתב בחתימת דבריו שלפי דעתו שלא היה מקום להתיר האשה הזאת מכח אותם העדים שנתקבלו בפניהם אלא כדי לבטל המחלוקת לא רציתי לדבר איך אין ממשות בעדותן ע"כ: אמר המשיב שקילא טיבותיה ושדיא אחזרי: ולמה לא ידבר וידבר אם בדברים אלו שהיו לדעתו ברורי' כשמש נהרס כל בניינו ונפל כל עניינו: מה יעשה באותן שהשמיט בחשבו שלא יעלה בידו מהם מילתא לא זעירא ולא רבא: ולא כמא דמסיק תעלא מבי כרבא: ואדרבה אפריון נמטייה למר יעקב אם יסדר לנו קונטריס אחר כזה באותו ענין שיותר: ולא יכפה על תורתו פסכתר: ועתה ראיתי לכתוב דעות אותן הגדולים שכתבו דאפי' בדיעבד אם קבלו העדות שלא בפני בע"ד אין דנין ע"פ אותה העדות כלל ואעפ"י שאין אנו צריכין לזה כיון דאתא לידן נימא ביה מילתא: כתב הרמנ"ע ז"ל בתשובה וז"ל ורבי' יצחק ברבי אשר כתב דאין מקבלין עדות אלא בפני בע"ד ואפי' אם קבלו אינו עדות לדון על פיו וכן משמע בפרק ב' דכתובות: וכן כתב הרמב"ן ז"ל בתשובה וז"ל עדות שקבלו אותה ב"ד שלא בפני בע"ד ודאי אפי' בדיעבד אינה עדות והכי מוכח פרק כיצד הרגל ופרק האשה שנתאלמנה ומעצמו הוא מוכרע לפי שהם טועין בדבר משנה ואין דיניהם דין שלא כדברי בעל העטור ע"כ: וכן כתב הרמ"ה ז"ל בשלהי קמא וז"ל מיהא שמעינן דאפי' בקבלת עדות בעלמא דלא פסקי השתא לדינא אין מקבלין עדות אלא בפני בע"ד וכו' עד דאי עבר וקבל לאו כלום הוא דהוה להו כמי שטעה בדבר משנה וחוזרין וכו' עד דב"ד שקבלו עדות שלא בפני בע"ד לא מהניא ההיא קבלה לחיוביה לההוא בע"ד כלל: עוד כתב בתשובה וז"ל הכין חזינא דהא סהדותא בטלה מתלתא אנפי אנפא קמא דאין מקבלין עדות אלא בפני בע"ד ואפי' למאן דאמר מקבלין אי אתי בע"ד ומערער ערעורו קיים וכ"ש אנן דקי"ל שאין מקבלין שערעורו קיים ע"כ: וכן כתב בעטור וז"ל ומסתברא דאי אתי ומסהדי זימנא אחריתי באפיה קבלין ליה ואי לא לא קבלינן דגרסינן בירושלמי מקבלין עדות שלא בפני בע"ד ועבדי' ליה גזר דין ואם ערער ערעורו קיים וכ"ש אנן דקי"ל דאין מקבלין שערעורו קיים ע"כ וכן כתב הרא"ה ז"ל דכיון דקי"ל דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד אם עברו וקבלו לא עשו ולא כלום דהוו להו טועין בדבר משנה דקי"ל דחוזר וכמו שכתבו בשמו בפי' ההלכות פרק כיצד הרגל ופרק הגוזל בתרא: וכן כתב הרשב"א ז"ל בחדושיו דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד אלמא הכי הלכתא: ובירושלמי משמע דאם קבלום שלא בפני בע"ד לא עשו ולא כלום: ושמואל נמי הכי ס"ל דאין מקבלין אלא אם פתחו ליה בדיניה ושלחו ליה ולא בא וכדאמר רב עוקבא דמיניה דשמואל מפרשא ליה הכי ע"כ: וכן כתוב בספר חוקות הדיינין וז"ל אין מקבלין עדות אלא בפני בע"ד ואם קבלו אותה שלא בפניו אינו כלום לחייב את בע"ד על פי אותה עדות כדאיתא בב"ק פרק הגוזל בתרא: ויש אומרים דכיון שהעידו שלא בפני בע"ד שוב אין חוזרין ומגידין בפניו כך נראה דעת הרמ"ה ז"ל פרק הגוזל וכן הורו מקצת הרבנים ז"ל: ויש אומרים שיכול לחזור ולהעיד לפני ב"ד וכן עיקר ע"כ: וכן נמי כתוב בספר חשן משפט וז"ל אם קבלו עדות שלא בפני בע"ד אין דנין על פיו וכו' ע"כ: וכן כתב הריב"ש ז"ל בתשובה וז"ל הלכה פסוקה שאין מקבלין עדות אלא בפני בעל דין ואפי' בדיני ממונות כדאיתא בפרק הגוזל בתרא כמו שאמרו שם והועד בבעליו יבוא בעל השור ויעמוד על שורו והסכימו המחברים ז"ל שאף בדיעבד אם קבלו אותה שלא בפניהם אין עדותן עדות אין צריך לומר בדיני נפשות החמורים וכן איתא במסכת סנהדרין פרק כהן גדול גבי עובדא דינאי מלכא ע"כ וכן כתבו מפרשי' אחרים וכתב רבינו שמואל הכהן גאון ז"ל בספר לואזסאל אחכאם שחבר בלשון ערב ז"ל ואם העיד העד שלא בפני בעל דין ונתחרש או נסתמא או נשתטה או נשתמד אם אותו שהועד עליו אדם ידוע עם שתהיה העדות ידועה עדותו עדות ע"כ: ועתה יראו הרואי' ויבינו השומעי' כי כולם דברו סתם ולא חלקו בין מצויין בעיר ובין מצויין בעיר אחרת והיכי לא משתמיט חד מינייהו לחלק ולמימר הכי ואפילו בדיני ממונות כד מחלק הרב בעל העטור ז"ל: אלא דעל כרחין לא שנא להו מצויין באותה העיר או בעיר אחרת: וכן הוכיח הרא"ש ז"ל בתשובה בכעובדא דילן בפי' ובבירור וז"ל דאין מקבלין עדות אלא בפני בע"ד ואם קבלוהו שלא בפני בע"ד אינה עדות כי נתקבלה שלא כדין וכאלו לא העידו דמי וכו' ע"כ: עוד כתב בתשובה אחרת גבי עדות שנתקבלה בעיר אחרת להוציא לעז על אשה בעולת בעל וז"ל שם ובנדון הזה לאסור אשה על בעלה הכל מודים דבעי' דרישה וחקירה ולקבל העדות בפני בעלי דינין ובפני גדולי ישראל שידעו לחקור ולדרוש ולא להסתיר עצה במעמקי' ולהוציא לעז על האשה היושבת תחת בעלה ואף בדיני ממונות אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד וכו' ע"כ: עוד כתב שם בחתימת דבריו וז"ל וראוי להעניש לכל מי שהיה באותה עצה ובאותו ועד לקבל עדות של לעז על אשה היושבת תחת בעלה שלא בפניהם ע"כ: וכבר כתבנו דגם הרש"בא ז"ל מדמה דין שלנו לדיני נפשות דלעולם בעינן ביה דרישה וחקירה וקבלת עדות בפני בע"ד ואפילו אם היו בעיר אחרת כדברי הר"אש ז"ל: ובענין דבי דינא בתר בי דינא לא דייקי לא רציתי להטריח עצמי בדבר הברור וכמו שכתבו המפרשים ז"ל: וגדולה מזאת אני אומר להיות סניף לכל הכתוב לעיל דאפילו אם היו אותן עדים שקבל החכם כולם כשרים ונתקבלה עדותן בפני בע"ד בדרישה וחקירה כראוי והוו להו תרי ותרי כיון שנשאת לא תצא: מכמה אנפי חדא שעידי ההכחשה באו לאחר שנשאת בכמה שנים: ועוד שבאו עידי ההיתר תחלה והעידו שנתקדשה ונשאת בעל כרחו של אביה: ופשוט הוא דקטנה שנתקדשה ונשאת שלא לדעת אביה כאלו לא נתקדשה כלל וכ"ש בעל כרחו: ועוד שנשאת על פי ב"ד אחר שחקרו ודרשו בענייניה קרוב לשתי שנים רצופות: ומוכחא הא מילתא שפיר מההיא דפרק האשה שנתאלמנה שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה דקתני בברייתא דאם נשאת לא תצא: ואע"ג דלפום מסקנא אפכה רב אשי ומוקי לה בשנים אומרים ראינוה שנתקדשה ושנים אומרים לא ראינוה שנתקדשה ואם נשאת תצא: איכא למימר דדוקא היכא דאמרי הכי לא ראינוה שנתקדשה ומשום דעבידי אינשי דמקדשי בצנעה: הא לאו הכי אלא שהעידו בדבר הברור כהכא לעולם אימא לך דאם נשאת לא תצא: וכי תימא והא אוקי רב ששת לברייתא דלעיל בשנשאת לאחד מעידיה והכי נמי איכא למימר הכא גבי נתקדשה: הא ליתא דלא אשכחן דקאמר רב ששת הכי אלא במת או נתגרשה דכולהו באשת איש קא מסהדי אבל גבי קדושין מהיכא תיתי לן דנימא הכי: וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל דלא כתב ההיא דנשאת לאחד מעדיה אלא גבי מת או נתגרשה בפרק י"ב מהלכות גרושין אבל גבי קדושין סוף פ"ט לא הביא דברי רב ששת כלל אלא מילתא דרב אשי כצורתה שנים אומרים ראינוה ושנים אומרים לא ראינוה אינה עדות והיינו נמי דלא קאמר שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה וכו' כלישנא דברייתא ומפכה והוי רבותא טפי וכ"ש לפי דעת רוב המפרשים והמחברים ז"ל דאית להו דתרי ותרי ספיקא דרבנן דמאן דאית ליה הכי סביר' ליה דמדינה דאורייתא מוקמינן לה בחזקתה ואפילו לקולא איקיימא בחזקת היתר אלא דחומרא היא שהחמירו רבנן באשת איש דלא לאוקמה בהכי דלא מחמרי בה כל כך בכגון עובדא דילן ולימא אם נשאת תצא: ובהדיא כתב הריב"ש ז"ל גבי שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה ז"ל ולמאן דאמר בפרק ד' אחין דתרי ותרי ספיקא דאורייתא ולא מוקמינן אתתא אחזקתה הבא עליה באשם תלוי קאי ולא תנשא ואם נשאת תצא אם לא נשאת לאחד מעדיה וכו' ולמאן דאמר דתרי ותרי ספיקא דרבנן ומוקמינן אתתא אחזקתה הרי זו לא תנשא לכתחלה ע"כ: משמע בהדיא דלמאן דאמר דתרי ותרי ספיקא דרבנן לכתחלה הוא דלא תנשא אבל בדיעבד אם נשאת לא תצא: ועל כרחין דליכא למימר הכא בשנשאת לאחד מעדיה דאם כן מאי איכא לדידיה בין מדאורייתא לדרבנן אפילו מדאורייתא קאמר לעיל דאם נשאת לאחד מעדיה לא תצא: וכן כתב הרב בעל ההשלמה ז"ל דבהתירוה לינשא אפילו לא נשאת תנשא לכתחלה ואפילו לא נשאת לאחד מעדיה אם נשאת לא תצא ע"כ: וכן דעת המפרשים דאית להו דתרי ותרי מדאורייתא ואפילו במת או נתגרשה אם נשאת לאחד מעדיה לא תצא: וכל שכן בנדון שלנו שבאו עדי ההיתר תחלה והוי כשנים אומרים לא נתקדשה ושנים אומרים נתקדשה: ועוד שבאו העדים המכחישים לאחר כמה שנים משנשאת ולא דמי לההיא דשנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא ראינוה שנתקדשה דעל כרחין דבאו השתי כתות של העדים קודם שנשאת: ובודאי דבכי האי גוונא דילן אפילו הר"ן ז"ל דנראה דמצריך בהא מילתא דשנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה נשאת לאחד מעדיה בהא ודאי מודה דלא בעי' נשאת לאחד מעדיה אלא דאם נשאת בכל ענין לא תצא: וכדאיתא בפרק האשה רבה דתנן התם אמרו לה מת בנך ואחר כך מת בעליך ונתיבמה ואחר כך אמרו לה חילוף הדברים תצא והולד הראשון והאחרון ממזר: ושקלו וטרו בה בגמרא ואקשו התם היכי דמי אי לימא תרי ותרי מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני כלומר סמוך אהני דמכשרי ולא תצא: ומסקנא התם לעולם בתרי ותרי והשנים האחרונים היו עדי הזמה שהזימו את הראשונים שמע מינה דתרי ותרי דמכחשי אהדדי בלא הזמה בכי האי גוונא שבאו האוסרים לאחר שנשאת לא תצא: וכן כתב הרמ"ה ז"ל וז"ל והא דאמרינן אשה שהלך בעלה למדינת הים