מהר"ם אלשקר כב

זה אבל אם רגיל בו כתב בפי' דודאי ידע בו ופסול ואלו העדים שלנו אין לך בעולם רגילין זה עם זה כמותן שהיו ממקום אחד ואף עתה היו דרין במקום אחד ורגילין תמיד אלו עם אלו ואם אלו אינן רגילין איני יודע מי הם הרגילין וכ"ש בענין זה הפיסול שלהם שאינו צריך כל כך היכרא דאפילו הבלתי רגילין עשויין לידע אם נמצאו או במדינה או לא הילכך לפי תשובת הרי"ף ז"ל שניהם פסולים ותו לא מידי: ואני תמה ותמה ותמה מהחכם נ"ר איך לא שת לבו גם לזאת: ומה שכתב וכן דעת הרמב"ן ז"ל בחדושיו וז"ל דכי היכי דתלינן בדעת הפסולים וכו' דברים אלו הם דברי הריא"ף ז"ל באותה תשובה ואף הרמב"ן ז"ל עצמו כתב בסוף אותם דברים ע"כ תורף דבריו של הריא"ף ז"ל ואיך יכתוב אותן בשם הרמב"ן ז"ל להרבות בדעות וזו אינה מדה: ומה שכתב בשם בעל העטור ז"ל שאם אין אנו יודעים אם ידע בפיסול חברו אם לאו שנאמר מן הסתם לא הכירו וכו' הנה הרמב"ן ז"ל כתב בהפך דמסתמא נמי פסולה היא העדו' עד שיאמרו למחזי אתינא דכיון שהדבר בספק בטלה העדות ע"כ: וכבר כתבנו לעיל בסמוך דבריהם ז"ל שלמדו מדין זה הדין האחר: עוד כתב וז"ל וגם במה שנסתפקו בענין קבלת העדות שלא בפני בע"ד וכו' עד אבל כשהעדים בעיר אחרת ואין הנתבע מצוי שם רוב הפוסקים ראשונים ואחרונים אומרים שמקבלין וכו' עד וכבר ראית מדברי הראב"ד ז"ל שנטה דעתו לדעת הריא"ף ז"ל שדעתו ששלחו לו ולא בא כמו או שלחו לו ולא בא עד מי אמר לן דבדיעבד לא יהיה עדותו עדות כדעת קצת מהפוסקים וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל דאמר אין מקבלין וכו' ע"כ: תחלת כל דבר אומר כי ענין זה אין לו מקום לגבי עובדא דילן דאף על פי שיהיו העדויות מקובלות בפני בע"ד כבר כתבנו דכיון דנמצא בכל כת א' פסול עדות כלן בטלה וכולם פסולים: מיהו בעינן לאוכוחי השתא דאפילו שיהיו העדים כולם כשרים לא סמכינן עלייהו כיון שלא נתקבלה עדותן בפני בע"ד והנה הריא"ף ז"ל כתב בהדיא ושלחו לו וכו' נראה דאכלהו קאי ולעולם אין מקבלין עד שיודיעוהו: ומה שכתב החכם נראה שנטה דעתו של הראב"ד לדעת הריא"ף ז"ל שדעתו או שלחו לו ולא בא ידוע הוא דהיום הזה אינן בקיאין בהטיה ואי מטין איתמר אדרבה דיותר יש להטותו לצד האחר והמעיין יבין: ואע"פ שמצאנו להראב"ד ז"ל שנסתפק בדבריו גרסתו עצמו תוכיח שכתב ושלחו לו וכו': ואפילו אם נפרש בדברי הריא"ף ז"ל דחוזר למאי דסליק מיניה דהיינו שהיו רדופים לילך כמו שכתב החכם לא מסתייע דמ"מ בעינן בהדה ושלחו לו ולא בא: ומה שכתב גבי או שהיו בעיר אחרת שאין אדם שליט ברוח: זה דברי רוח ונמוקי יוסף וזולתו לא אמרו זה אלא גבי חולה דאין אדם שליט ברוחו וכן כתב הרמב"ם ז"ל תלמידו פ"ג בפי' אין מקבלין עדות אלא בפני בע"ד אלא אם יהיה בעל דין חולה או שהיו העדים מבקשים לילך למדינת הים ושלחו לבעל דין ולא בא הרי אלו מקבלין עדות שלא בפניו ע"כ: ודבריו מפורשים בלי צורות והקשים שכתב החכם נ"ר שכל מה שפירשנו בדברי הריא"ף ז"ל נפרש בלשונו: הביטו וראו אם יש לדברים אלו שום מציאות ואם יעלם דבר זה מעיני הנשים והקטנים ואומרו אין מקבלין תפש לישנא דגמ' כמנהגו הטוב דאמרינן התם מקבלין וכנגדה אין מקבלין: וכתב המרדכי פר' הגוזל בתרא וז"ל בכולהו גרסינן או אבל גבי ושלחו ליה לא גרסי' או: ופר"י ז"ל מכאן משמע מדלא גרסי' או דשלחו ליה גרידא מקבלין: ובאלפסי ובאביאסף שניהם כתבו ושלחו וכן נמצא בספר ישן: ובפי' ר"ח משמ' דאין מקבלין עדים שלא בפני בע"ד עד שיהיה הוא חולה או עדיו חולי' ופתחו לי' בדיני' ושלחו לו ולא בא דכל שלשתן בעינן עד כאן במרדכי: וכן כתב הריב"א ז"ל וכן אם הוא חולה או עידיו חולי' או מבקשים לילך אין מקבלין עדות אא"כ שלחו לו ולא בא דאז הוא פושע אבל אם אינו פושע אין מקבלין בשום ענין אפי' היו עדיו חולים דמזל דידיה גורם וכו' עד וכן מסתברא מדקאמר ושלחו לו משמע דאכולהו קאי ע"כ: וכתב עליו רבי' ירוחם ז"ל כי זה עיקר ע"כ: עוד כתב שם הרב הנזכר ז"ל ויש מי שפי' דבכולן בעינן שלחו ולא בא וזה נראה עיקר: עוד כתב בחתימת דבריו שכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל דבכולן צריך שלחו לו ע"כ: ומי שרוצה לפרש בדבריהם דבדיעבד עדותן עדות ואם היו בעיר אחרת מקבלין עליו הראיה שהם לא כתבו אלא סתם ובכל ענין משמע: ומי חכם ויודע פשר דבר שמוליד תולדות שלא יתחייבו בדברי המפרשים ז"ל כדי להוציא בהן אשה מתחת בעלה ולעשות בניה ממזרים במי אמר לן וכיוצא בו כי יאמר ומי אמר לן דבדיעבד לא יהיה עדותו עדות וכו' ועד מה ולמה: למתי וכמה: ומה שכתב בתחלת דבריו דרוב הפוסקים ראשונים ואחרונים אומרים דבעיר אחרת מקבלין: לא צדקו דבריו בזה דאפי' מיעוט' דמיעוטא ליכא: ויודע אני דבעל העטור כתב כך אבל לא להוציא אשה מתחת בעלה כדבעינן למימר קמן: ודברי אור זרוע שהביא לא ידענו מקומו כדי להשיב כהלכה אבל הנראה מכח הלשון דמיירי כשעמדו שניהם בדין דהיינו פתחו ליה בדיניה והלך זה לבקש את עידיו ומצאן בעיר אחרת דאז יעידו לפניו החכמים כמו שכתב כך גוזר שיעור הלשון: ומן הראוי היה לו להביא תחלת הענין לראות על מה הם נופלים הדברים: עוד כתב וגם הרשב"א ז"ל כתב בחדושיו וז"ל ואלו בגדולי כשהיה הוא חולה או עידיו חולים או מבקשים לילך למדינת הים אין ממתינין ומקבלין שלא בפני בע"ד וכו' וא"ת שלא אמרו בכל אלה שמקבלין אלא דוקא במי ששלחו לו ולא בא: לא היא דבכל חדא מינייהו מקבלין וכו' וכן כתב הריב"ש ז"ל בתשובת שאלה וז"ל אין מקבלין העדים בדיני ממונות וכו' אלא כגון שהיו העדים חולים וכו' או כגון ששלחו לו ולא בא ע"כ: עוד כתב בסמוך נראה שכשהעדים הולכים למדינת הים אין צריך וכ"ש אם הם בעיר אחרת ע"כ: ואומר אני דמה שהביא ראיה מדברי הרש"בא והר"יבש ז"ל דגרסי או שלחו לו וכו' כ"ע ידעי דאיכא מאן דגרסי הכי אבל אין להניח כל הנהו רברבי וגדולי עולם דאמרי ושלחו וכו' והר"מבם ז"ל מכללם דזה מקומו: וניזיל בתר מפרשים אחרים: וכ"ש דהתולדה שהוליד בדבריהם לאו מילתא היא דהוא כתב שכשהעדי' הולכים למדינ' הים אין צריך כ"ש אם הם בעיר אחרת וכו' ואדרבה איפכא מסתבר' דכשהעדי' הולכים למדינת הים כל הדרכי' בחזקת סכנה וכ"ש דרך אניה בלב ים ושמא לא יבואו לעולם מה שאין כן כשהו' במקו' שיוכל הוא לילך למקו' העדי' או יבואו הם למקומו: תדע מדקאמרי התם או שהיו רדופים ללכת למדינת הים וכו' ולא קאמרי' או שהיו הולכין לעיר אחרת: עוד כתב וז"ל וכן כתב הר"ר דוראן בתשובת שאלה וז"ל ומה ששאלתם אם נתקבלה עדות שלא בפני בע"ד אם דנין על פיה: תשובה דע שהרב בעל העטור כתב שאין דנין ע"פ אותה העדו' עד שתקובל פעם שנית וכן כתב הרשב"א ז"ל אא"כ היו העדים הולכין למדינת הים והבעל דין רחוק ולא יוכל לבוא עד שיבואו עדיו: וא"ת זה שאמרנו שמקבלין לכתחילה כשהעדים בעיר אחרת דוקא בדיני ממונות אבל בגיטין וקדושין דדמו לדיני נפשות לא: שכן נראה בפי' שבדיני נפשות לעולם אין מקבלין שלא בפני בע"ד שכן כתב הרשב"א ז"ל פרק הגוזל וז"ל וקשיא לי אשמעתין דהא אמרי' דטעמא דאין מקבלין עדים שלא בפני בע"ד משום דאמר קרא והועד בבעליו וא"כ כי הוי הוא חולה או עידיו מבקשים ללכת למדינת הים איך מקבלין והתור' אמרה והועד בבעליו: וי"ל דעיקר קרא גבי שור שהוא בדיני נפשות כתיב ובדיני ממונו' אסמכתא בעלמא הוא ומדרבנן ע"כ: ובודאי שאם היו דיני גיטין וקדושין נכללין תחת דיני נפשות לעולם לא היו יכולי' לקבל עדותן אלא בפני בע"ד אבל עידי גיטין וקדושין לולא שיש לנו ג"ש דדבר דבר היינו אומרים שבעריות אין אנו צריכין לשני עדים כמו שהוא פשוט בפרק האומר ובכמה דוכתי וא"כ דיו לבא מן הדין להיות כנדון אם המלמד שהוא דיני ממונות הוי והועד בבעליו אסמכת' בעלמא כ"ש דיני גיטין וקדושין הלמד ממונות דהוי אסמכתא וכיון דוהועד בבעליו ודאי שמקבלין עדות כשהעדים במדינת אחרת וכו': אמר המשיב עירוב פרשיות ועירוב דעות כתוב כאן: ואיברא ודאי דאיני רואה בדברי הרב בעל העטור שהביא כאן אלא דבדיעבד אינה עדו' עד שתקובל פעם שניה ודברי' אלו הם סייעתא דילן דאפי' בדיעבד אינה עדות אם נתקבלה שלא בפני בע"ד ואמנם דברי הרשב"א ז"ל שכתוב כאן בסמוך אם הם דברי הרשב"א אין פירושן כמו שחשב: ופי' דבריו שאין מקבלין אלא אם היו העדים הולכין למדינת הים והבעל דין היה רחוק שלא היה אפשר או לשלוח אחריו להעיד בפניו קודם שילכו עד שיבואו מאותו מקו' שהלכו לשם ואז מקבלין שלא בפניו: ואיני יודע למה הביא דברי' אלו והם כנגדו וכנרא' שהוא מפ' והבעל דין רחוק או הבעל דין רחוק וכו' ואין הפירו' כך והדברים מוכרחי' מצד עצמן: ודברי הרשב"א ז"ל שהביא בסמוך דכתב בפרק הגוזל בתרא דבדיני ממונו' אסמכת' בעלמא הוא ומדרבנן: ודאי דקא מייתי סכינ' חריפ' ופסקו' ללישנ' דידי' וכתב ראש דבריו והניח השארית שהקש' על הענין דאע"ג דממון אסמכת' בעלמ' הוא מצאנו בענין זה שאמרו בממון מה שלא אמרו בנפשו' והניח הדבר בצ"ע: ומה שכתב וז"ל דאם דיני גיטין וקדושין נכללין בדיני נפשות לעולם לא היו יכולין לקבל עדותן אלא בפני בע"ד וכו': אני אומר דהא מילתא פלוגתא דרבוות' היא דאיכא מאן דמדמי לה להכי ואיכא מאן דמדמי לה להכי מיהו יהיה איך שיהיה ידוע הוא דעובדא דילן לאו דיני קדושין וגטין הוא ומי לנו מכריע גדול בזה יותר מהרב הגדול הרא"ש ז"ל שכתב בפי' בתשובה דאין בודקין עידי נשים בדריש' וחקיר' ובנדון שלנו שהוא להוציא אשה מתחת בעלה כתב דבעינן דרישה וחקירה גדולה על פי גדולי ישראל וקבל העדות בפני האשה ובעלה אף על פי שיהיו בעיר אחרת אין מקבלין אלא בפניהם וכדבעינן למיכתב: ובר מדין ומדין הנה התוספות כתבו בפי' דדמי לדיני נפשות וז"ל פ"ק דמכות והיה לנו לומר דעדות הכשרין בטלה והאי דומיא דדיני נפשות דשרי' אשת איש שיש בה מיתת בית דין וטעם דפרישנא לעיל גבי עדות נפשות שייך נמי בגט וכו' ע"כ: וכן נמי כתב בהגה"ה בספר המצות הקצר ומכל מקום צריך לברר עדים גבי גטין וקדושין שאם לא כן כולהו עדים ורגילות הוא ששם עומדים קרוביו וקרובי האשה והוו להו נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה כדאמרינן גבי דיני נפשות דחשבינן התם ערוה כדיני נפשות וכן כתבו רבותי' ז"ל ע"כ ונמצא נאה דורש ואין נאה מקיים: וגם הרשב"א ז"ל שבנה עליו יסוד