מהר"ם אלשקר כא

כאלו אף לפי שטתו וז"ל שם גבי עדים זוממין דפרכי' התם ונתרי בהו בתוך כדי דבור וכו' ואם תאמר היכי מצי תו הדרי בהו והא בהתראה איכא טפי מכדי דבור שהוא כדי שאלת תלמיד לרב ויש לומר דכל זמן שעסוקין באותו דבר חשיב הכל תוך כדי דבור כדאמרינן במכות דאפי' מעידין מאה כל אחד תוך כדי דבור של חברו חשובי' כלם תוך כדי דבור של ראשון ואם נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה: ע"כ: עוד כתב עוד יש לי טעם אחר להכשיר אלו העדים שכולם לא באו להעיד אלא מצד ההכרזה וקי"ל שאפילו באופן כזה אם באו להעיד כשר עם פסול אינה מתבטלת עדות הכשור מפני הפסול ואפי' מי שהזמין בערבוביא עדים בסתם נאמר שלא כיון אלא לעדות הכשרים ואם באו גם פסולים להעיד לא תתבטל עדות הכשרים ואף על גב דבחשן משפט נראה דדוקא בשזימן את הכשרים והוציא את הפסולים אבל אם זימן בערבוביא לא: ולא היא דלאו דוקא הוציא את האחרים אלא אפילו זימן בערבוביא נאמר שכוונתו להזמין הכשרים ולהוציא את הפסולים דאי לאו הכי קשיא מדידיה אדידי' שהוא עצמו כתב למטה מזה מי שצוה להחרים כל מי שיודע לו עדות וכו' וז"ל הר"י בחשן המשפט ואם הזמין התובע עדים כשרים ועמדו שני עדים קרובים או פסולים אפילו אם כיונו והעידו לא נתבטלה עדות הכשרים וכיון שהזמין עידיו והוציא את האחרים מכלל העדות לאו כל כמינייהו לבטל העדות: וכן כשאדם צריך לעדות ומצוה להחרים שכל מי שיודע לו עדות יבוא ויעיד והעידו כשרים ופסולים לא נתבטלה עדות הכשרים שלא היתה כוונתו אלא בראויים להעיד ע"כ: והנה רבינו ירוחם תלמידו של הרא"ש ז"ל פי' כך וכו' עד ובנדון שלנו לא באו להעיד אלא מכח הכרזתי והזמנתי להם ואפילו אם באו כשרים ופסולים להעיד לאו כל כמינייהו לפסול העדים הכשרים ע"כ: אמר המשיב גמלא דמר יעקב אקבא רקדא אלא שדבריו בכאן באו גם הם בערבוביא ולא הבחין בין מזמין עדים כשרים דכתבו הני רבוות' להזמנתו הוא דאלו הני רבוותא לא מיירי אלא במזמין העדים לראות המעשה ולהעיד עליו והזמנתו הוא שהזמין העדים לבוא להעיד בב"ד שלא בפני בע"ד במה שכבר ראו והזמנתו לחוד והזמנתן לחוד ולא דרכיהם דרכיו: גם לא נתן אל לבו דמשם ראיה ברורה לדברינו אף לפי דרכו דדברים אלו באו גם כן בפסקי הרא"ש ז"ל בפי' ובבירור בפ"ק דמכות וז"ל שם ומשמע דדוקא לא נפסל הכשור במה שנמצא חתום עם פסול אבל אם העידו ביחד נתבטלה גם עדות הכשור ויראה שאם הזמין המלוה עדים כשרים ועמדו שם קרובים או פסולים אפילו אם כיונו להעיד ובאו והעידו בב"ד לא נתבטלה עדות הכשרים דכיון דיחד את עדיו לאו כל כמינייהו להפסיד לזה ממונו דהא דקאמר תלמודא דשיילינן להו אי למיחזי אתי או לאסהודי אתי היינו דבר הנעשה בפני רוב עם בלא הזמנת עדים ובאים כולם להעיד אבל המזמין את עדיו והוציא את כל האחרים מכלל העדות לאו כל כמינייהו לבטל העדות: וכן כשאדם צריך לעדות ומצוה לאחרים להחרי' כל מי שיודע לו עדות שיבא ויעיד ובאו בערבוביא והעידו כשרים ופסולים ראיתי רבותי דנין שלא נתבטלה עדות הכשרים שלא היתה כוונתו אלא בראוי להעיד ע"כ: וכלשון הזה באו הדברים בחשן המשפט ובנמקי יוסף פ"ק דמכות והדברים מפורשים שם למי שרוצה לעמוד על האמת ויחלץ מבקשת הקנטור ויראה בעיניו דלא הכשירו אלא בשיחד את עידיו הכשרים והוציא את הפסולים ובכי האי גוונא הוא דקאמרי דלאו כל כמינייהו לבטל את העדות ומינה דאם הזמין הכשרים עם הפסולי' ובאו בערבוביא נפסלו גם הכשרי' וזה פשוט והדברים מוכרחי' ולא תזוז מינה אלא דבמי שמצוה לאחרים להחרים הוסיפו דאפילו באו בערבוביא לא נתבטלה עדות הכשרים ודנין אותן כאלו לא זימן אלא הכשרים בלבד שלא היתה דעתו אלא עליהם ודוקא דקאמרי ומצוה לאחרים להחרים שתלו הדבר בזולתו ולא קאמרי והחרים וכו' ובכי האי גוונא הוא דהכשירו הכשר היכא דבאו בערבוביא: אי נמי שמחמת החרם היו מוכרחים לבוא כשר עם פסול ולפי' באו בערבוביא אבל הוא לא היתה דעתו אלא על הכשרים והוי כמי שיחד את עידיו הכשרים אבל הזמנה לבד לאו מילתא היא וכמו שכתב הרשב"ם ז"ל דאם הזמין המלוה עדים כשרים ופסולים עדותן בטלה לגמרי והר"ן ז"ל הודה לדבריו בזה וכתב וז"ל ומיהו כל שזימנום להעיד הדברים מראים דה"ל עד ואם פסול הוא פוסל את האחרים ע"כ: וכן כתבו מן המפרשים ז"ל: ובהדיא כתב הרשב"א ז"ל בתשובה דבמחרים על כל מי שיודע לו עדות שיבוא ויעיד שאין הפסולים להעיד בכלל החרם ואינו חל עליהם: וההיא תוספת שהוסיף רבי' ירוחם תלמידו של הרא"ש ז"ל וכתב ואפילו הזמין בערבוביא אין כונתו אלא בכשרים וכו' בלי ספק נתערבבו לו הדברים דלא נאמרו אותן דברים אלא גבי מי שצוה להחרים וכו' ובלאו הכי נמצאו הדברים סותרין זה את זה: לאשר מחזה האמת יחזה דאחר שכתב לאו כמינייהו להפסיד לזה ממונו מאחר שזימן כשרים וכו' איך חזר לומר דאם הזמין בערבוביא דאין כונתו אלא על הכשרים: והנה רבו הרא"ש ז"ל והר"י בנו ובעל נמוקי יוסף מכריעין האמת במה שהוא אמת ולא כתבו אותו לשון שם ואיך יהיה העקר חסר מספריהם ואם יתבונן המעיין ומצא דאין לאותו לשון שם שום מציאו' ואפשר שהוא טעות סופר נשאל בהעתקתו הראשונה: כתבנו כל זה להתלמד במקום אחר אבל בעובדא דילן לא שייך זימן בערבוביא דלא היתה דעתו אלא על הכשרים שלא היה שם בכל כת יותר משנים אחד פסול ואחד כשר: וכבר כתבנו דבנדון שלנו לא היה שם לא הזמנה ולא הכרזה כללא אלא שבאו להעיד הפסול והכשור ביחד כמו שכתבנו לעיל בטופס קבלת העדויות וכבר הארכנו בזה יותר מן הצורך כדי לגלות האמת: עוד כת' החכם וז"ל עוד טעם אחר שיתקיי' העדות בכשרים דאנן סהדי שהעד הכשור לא היה מכיר בפיסול חברו שאם החכם כה"ר משה קאשטר"ו שהו' מתושבי ירושלם והוא ממקבלי העדויות וגם הסופר שהוא מתושבי ירושלים לא הכירו בפסולים כ"ש דלת העם שאינן יודעים במה יפסל העד ובמה יכשר: ולדעת הריא"ף ובעל העטור והרמב"ן והמרדכי והר"ן ז"ל דוק ותשכח שאם העד אינו מכיר בפיסול חברו שעדות הכשור קיימת שכתב הריא"ף ז"ל שאם העיד קרוב עם רחוק ואין הרחוק יודע בקורבתו של זה שעדות הראשון כשר ומחייבו שבועה ובלבד שלא יהיה רגיל בו שא"א שלא ידע בקורבתו אבל אם רגיל בו ודאי ידע בו ופסול: וכ"כ הרמב"ן ז"ל בחדושיו דכי היכי דתלינן בדעת הפסולים אי למחזי אתי או לאסהודי הכי נמי תלינן בדעת הכשרים אם לא הכירו בפסולים וכו' ע"כ: מאריה דאברהם מה זה החיבוט ומה זה הליבוט ומה קלים וחמורים הם אלו שעושה משיקול דעתו ואיך לא שם על לבו כי זה ק"ו של הבאי דמה ענין כה"ר משה קאשטרו לענין אנשי טרבליס עצמן שהם ממקום אחד ומכירין זה את זה מכמה שנים ורגילין זה עם זה במקומם במערב וגם בירושלם ובפרט בפיסול אשר כזה שנמצא בעדים שהאחד יצא מטרבליס קודם שנולדה הבת ולעולם לא חזר לשם: וגם העד האחר לא נמצא במדינה כשנשאת הבת והם עתה מעידים שנמצאו שם בליל החופ' שלה ומי יוכל לידע דבר זה אלא אנשי המקום בעצמם ואיך אפשר לידע דבר זה כה"ר משה קאשטרו ולא עמדו רגליו בטר"בליס מעולם: הדברים אלו ניתנו ליכתב כדי להוציא בהן אשה מתחת בעלה אראה בנחמה אם לא יש בידי עדות עד אחד מאלו הארבעה עדי' עצמן שהעיד על ן' תמא"ס שלא נמצא בטר"בלס כשנשאת הבת ושהעיד בשקר: והאמת כי מעולם לא היתה כזאת בישראל שחכמי הדור יקבלו עדותו של עד אשר כזה ויבואו להוציא בעדותו האשה מתחת בעלה ואינן חוששין לרואים ולא לשומעים: גם במה שהעידו על העד האחד שהוא רשע מלבד שהוא זומם אם כה"ר משה קאשטרו לא ידע אחרים ידעו כי לא יתחייב לפי שלא ידע הוא לא ידעו אחרי': והחכם השלם כמה"ר לוי ן' חביב נ"ר יוכיח שהעיד עליו הוא וזולתו מהספרדיים וממערביים וכן העיד עליו ה"ה כמה"ר ישראל ז"ל אז כשבא לכאן ולא כמו שכתב עליו החכם נ"ר בחתימת דבריו שהוא בחזקת כשר ומה לנו ולחזקתו היכא דאיכא עדים בפסלותו: אף כי אדרבה דכל דסלקין לעילא וכל דנחתין לתתא אית להו ביה חזקה אחרת: ועוד מי אמר לן דכה"ר משה קאשטרו לא ידע דבר זה: כתבנו כל זה לפי דברי החכם כי העבודה עמל הוא בעיני להעמיס על קלמוסי ולהטריח עצמי להשיב על דברים כאלו: ונחזור לענין הדין שכת' כי לדעת הר"יאף ז"ל שאם העד האחד אינו יודע בפיסול חברו עדות הכשר קיימת וכו' וידוע הוא שזאת התשובה כבר דחה אותה הרא"ש ז"ל בפסקיו פ"ק דמכות בשתי ידים: גם בתשובת רבי' האי גאון ז"ל אביהם של ישראל מצאנו חילוף הדברים שבאו בתשובת הר"יאף ז"ל שכתב בתשובה בענין ראובן ושמעון שהעידו בצוואה אחת ונמצא ראובן פסול והיה לוי גם הוא יודע באותה עדות ורצה שמעון העד הכשר להעיד עם לוי באותה צוואה: והשיב הגאון ז"ל אבל שמעון ודאי בטלה עדותו בצוואה זו מאחר שבא להעיד עם ראובן שהו' קרוב פסול בקורבתו דתנן מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה ונמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטלה: ומנין שאפי' מאה ת"ל עדים ואמרינן עלה היכי אמרינן להו אמר רבא הכי אמרי' להו למחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו אי אמרי לאסהודי אתינא ונמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה: ואי אמרי למיחזי אתינא מה יעשו שני אחים שראו באחד שהרג את הנפש ותנן בהא מילתא א"ר יוסי בד"א בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיי' העדו' בשאר ר' אומ' אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות: ואמרי' עלה אמ' רב יהוד' אמ' שמואל הלכה כר' יוסי רב נחמן אמ' הלכה כר' וקי"ל הלכה כרב נחמן בדיני הילכך אם בא עם לוי עד כשר בצוואה זו מתקיימת ואם אין אלא שמעון ולוי כבר נתבטלה עדותו של שמעון בצווא' זו ואין שומעין לו אם אומ' לא הייתי יודע שכשאצטרף עם ראובן תבטל עדותי אלא בטלה עדותו ואינו חוזר ומעיד בה ואם חזר והעיד הרי בטלה עדותו ואין עושין בה מעשה ונמצא לוי לבדו עד אחד ואין צוואה מתקיימת בעד אחד וחזר הדבר לירושות התורה עכ"ל: וידוע הוא דלא שנא בהא מילתא אם תפרש שהיה יודע בו שהו' קרוב או פסול אבל לא היה יודע שכשיצטרף עמו תבטל עדותו ולא שנא אם לא היה מכיר בפסולו ומחמ' כך לא ידע שכשיצטרף עמו תבטל עדותו דהכל ענין אחד ודין אחד דאין שומעין לו כשיאמר דבר זה: גם הר"י בן הרא"ש ז"ל הסכים לדברי אביו לדחו' תשובת הרי"אף ז"ל אבל הרמ"בם ז"ל ורוב המפרשי' כתבו סתם נראה דלא ס"ל הך מילתא דאי הוה סבירא להו ודאי דהוו מדכרי לה וכ"ש דאפילו לפי תשובת הרי"אף ז"ל בנדון שלנו ע"כ דהפוסל פוסל את הכשר דהא הרי''אף לא קאמר אלא בשאין שניהם רגילין זה עם