מהר"ם אלשקר כ

ועוד כתב בתשובה אחרת וז"ל אבל בכל שאר פסולין זה לזה מחמת שאר הקורבות הפוסלות לעדות אם חתמו בשטר אחד או שהיה אחד מהם פסול בעבירה מן העבירות הפוסלות לעדות עדותן בטלה לגמרי ואין עושין שום מעשה ע"פ אותו שטר ואינו קם אפילו לשבועה: ואף כשתמצא לומר שעד אחד בשטר זוקק לשבועה שהרי שטר זה כמי שאין בו עדות כלל שעדותן בטלה לגמרי ע"כ והרמב"ן ז"ל כתב בפרק יש נוחלין כדברי הרשב"א ז"ל שכתבנו: עוד כתב בחדושיו פ"ק דמכות וז"ל ודוקא בשכבר העידו עדותן בב"ד ונמצאו קרובים או פסולים אבל לא העידו משתקין אותן וה"ל עד הרואה ואינו עד לא לפסול אחרים ולא לפסול עצמו מלעשות דיין וזה שלא כדעת הרשב"ם ז"ל: ואע"ג דתנן מה יעשו שני אחים שראו וכו' לא שראו בלחוד אלא שראו וספרו לפני ב"ד אבל לא הגידו אינם מקיימי דבר ואין לפסול אחרים בשבילם ע"כ: והרמ"ה ז"ל הוסיף לומר וז"ל הילכך לא שנא נצטרף עמהם בשעת ראייה להעיד ולא העיד עמהם בשעת הגדה ולא שנא נצטרף עמהם בשעת הגדה ולא בא להעיד בשעת ראייה או שלא ראו כאחד עדותן בטלה ע"כ: עוד כתב דאם העידו יחד בתוך כדי דבור אפילו אומרים שלא באו אלא לראות ואפילו לא ראו זה את זה ונמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה דעיקר עדות בשעת הגדה הוא ע"כ: וכבר ביארנו דעדותן של אלו בנדון שלנו בדבור א' נאמרה: מסקנא דמילתא דאותן מפרשים שהביא ראייתו מהם הם הם המבטלים דבריו ומשם ראיה לדברינו: ואמנם הרמ"בם ז"ל הנראה מכלל דבריו דאפילו לא העידו בב"ד אלא שנתכונו להעיד בשעת מעשה עדותן בטלה ואין מקבלין עדות בשאר כדברי הר"ש ז"ל אלא דאיכא למימר לדעתו של הרמ"בם ז"ל דכ"ש בשהעידו בפני ב"ד דעדותן בטלה לגמרי ואין מקבלין עדות בשאר כדעת הרמ"ה ז"ל: והראיה לזה ממה שכתב בסמוך גבי עדים שהעידו בשטר דאם יש עדות ברורה שישבו כולם לחתום הרי זה בטל שהרי נתכוונו להעיד וכו' וע"כ דלאו שעת ראייה היא ודוקא דקאמר שישבו כולם לחתום ולא קאמר אם יש עדות דבשעה שראו היו כולם ביחד דהא אפשר דהעדות היתה בזמן א' והחתימה מאוחרת ולא העידו כולם ביחד ולא מצינו שהקפיד כי אם על שעת החתימה: ואפילו בשאין ידוע שישבו כולם לחתום לדידיה הוי עדות בטלה אי לאו משום הך טעמא דכתב דאפשר שחתמו הכשרים והניחו מקום לגדול לחתום וכו' ואי לאו משום האי טעמא הוו כולהו עדים בטלים וכ"ש דאיכא למימר הכי גבי עדים עצמן שבאו והעידו לפני ב"ד ביחד דלא שייך בהו האי טעמא דרווחא שבק למאן דקשיש מיניה דעדותן בטלה לגמרי דלעולם מעשה גדול ממחשבה: ופשוט בדברי המפרשים ז"ל דבבאו להעיד בפני ב"ד אמרינן בהו נמצא אחד קרוב או פסול יותר מעדות בשטר וכמו שכתב הר"אש ז"ל בפי' וז"ל והא דלא מיפסיל עד כשר בצירופו של פסול דאמרינן רווחא שבקי למאן דקשיש מיניה ואתא פסול וחתם ומשמע דדוקא לא נפסל הכשר במה שנמצא חתום עם הפסול אבל אם העידו ביחד נתבטלה גם עדות הכשר ע"כ: וכן כתוב בנמקי יוסף וז"ל ומ"מ משמע מתוך לשון בה"ג ז"ל דוקא לא נפסל הכשר בהיותו חתום עם הפסול אבל אם העידו יחד בב"ד נתבטל גם עדות הכשר ע"כ: וכן כתבו הריט"בא והרי"בש ז"ל ודבר הברור הוא ואינו צריך לפנים: ומה שכתב בחתימת דבריו ובנדון שלנו אנן סהדי שההולכים לחופה אינן הולכים להעיד וכו' ע"כ: אנן סהדי וכ''ע בהדן דאין להוציא אשה מתחת בעלה ולעשות בניה ממזרים באנן סהדי ואם היה נותן לב לדברי המפרשים פרק יש נוחלין היה רואה דקא מכחשי לסהדותיה בהדיא דשפיר איכא למימר נמי בההולכים לחופה דהולכים להעיד וכמו שכתבו הרש"בא והר"אש והר"ן ז"ל ונמקי יוסף אלא דמכל מקום לא פסלי סהדותיהו ולא מאותו טעם שכתב משום דאין הולכין להעיד: גם הרב הגדול הרמ"בן ז"ל נמי כתב שם כך וז"ל ומעשים בכל יום דמכנפי קרובים ורחוקים בקדושין וכתובות ולא פסלינן סהדותיהו דרחוקי' ומקיימין העדות בשאר ואפשר לומר משום שכל זמן שלא באו לב"ד מסתמא הקרובים לא כיוונו להעיד והתם מפני שבאו לב"ד הן צריכין לישאל ע"כ: וכן נמי כתוב בהגהה בספר המצות הקטן ז"ל ומכל מקום צריך לברר עדים בגיטין ובקידושין שאם לא כן כלהו עדים ורגילות הוא ששם עומדים קרוביו וקרובי האשה והוו להו נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה כדאמרינן גבי דיני נפשות דחשבינן התר ערוה כדיני נפשות וכן פירשו רבותינו וכן נהגו העולם וכו' ע"כ: משמע בהדיא דאפילו בההולכים לחופה איכא למימר בהו דהולכין להעיד והיכא דהעידו בב"ד כהכא צריכין ע"כ לישאל אי למיחזי אתו או לאסהודי: ובעובדא דילן לבי מהסס אי שייך בהו השתא שאלה כיון דמת אחד מהם או לא: וכבר כתב הרמב"ן ז"ל עצמו וזולתו מן המפרשים פ"ק דמכות דמסתמא פסולה היא העדות עד שיאמרו למחזי אתינא דכיון שהדבר בספק בטלה העדות עכ"ד שם: נקטינן השתא לפי דברי החכם ולפי שטתו דכיון שבאו להעיד בב"ד עדות כולן פסולה ואפילו שלא באו להעיד כולן ביחד אלא כל אחד בפני עצמו דכיון דאיכא למימר בהו באין להעיד בשעת החופה ונצטרפו בשעת מעשה ובאו והעיד לפני ב"ד הוכיח סופן על תחלתן ואפילו בסתם פסולה היא העדות עד דאמרי למחזי אתינא כדאמרן: וכל שכן לפי דעת הרשב"ם ז"ל ומאן דעמיה דסברי דמחשבה בלבד פוסלת ואפילו שלא באו לב"ד ובמה שכתבנו בזה די ואין צורך באורך: עוד כתב וז"ל אלא שיש לספק שאחד מאלו העדים היה זומם ושעת מעשה של זה היה בשעת העדאת העדות ואז נתכוון להעיד אם כן כיון שהאחד זומם חברו פסול אבל נאמר שגם מפני זה לא תתבטל עדות האחד חדא שלא יצטרף זומם עם כשר לבטלו אלא כשמעיד תוך כדי דבור של חברו אבל כשהעיד אחר כדי דבור לא יצטרף כשר עם הפסול לבטלו ונשאר עדות הכשר קיים וכן נראה דעת רש"י ז"ל והר"ם מקוצי והראב"ד ז"ל: ואע"פ שהרמב"ם ז"ל חולק בזה כבר השיגו הראב"ד ז"ל וכו' ע"כ: אמר המשיב כבר זכינו לדין מדברי החכם נר"ו שכתב ואע"פ שהרמב"ם ז"ל חולק בזה ואומר דלא בעינן תוך כדי דבור וכו' וידוע הוא ומפורסם דמצרים אתריה דמרן הרמב"ם ז"ל הוא ואחרי דברו לא ישנו ואין דנין כל דיניהם אלא ע"פ דבריו ופשוט בכל המפרשים והמחברים ז"ל דבמקום שקבלו עליהם רב אחד שאין לזוז מדבריו ואפילו במקום שיש חולקים וכמו שכתב הרשב"א ז"ל בתשובה וז"ל אבל אם היה להם רב במקומם הולכים אחר רבם והביא ראיה מפלוגתא דבני בבל ובני ארץ ישראל בתרבא דאיתרא דאלו אוסרין ואלו מתירין ואעפ"י שהוא חלב מדאוריתא לבני בבל יכול לאוכלו בחשאי אפילו בבבל אם דעתו לחזור למקומו: ובמקומו של רבי אליעזר היו כורתים עצים לעשות פחמים כדי לעשות אזמל ולא מיחו בידם חכמים לפי שהיו עושין כדברי רבן: גם בפרק כל הבשר אמרו לוי איקלע לבי יוסף רישבא אייתו ליה ריש טווסא בחלבא דאמר ליה אתריה דרבי יהודה בן בתירא הוא ואמינא דילמא דריש להו כרבי יוסי הגלילי דאמר יצא בשר עוף שאין לו חלב וכו' ומסיק ומן הדרך הזה כל שנהגו לעשות כל מעשיהם על פי אחד מגדולי הפוסקים במקומות שנהגו לעשות כל מעשיכם על פי הלכות הריא"ף ז"ל ובמקומות שנהגו לעשות כל מעשיהם על פי חבור הרמב"ם ז"ל והרי עשו אלו הגדולים כרבם וכו' ע"כ: וכ"ש במקום שיש כמה מן המפרשים והמחברים ז"ל שסוברים כמותו ודחו אותה סברא בשתי ידים: והר"ר ישעיה ז"ל כתב וז"ל אבל אם כשבאו להעיד ואמרו להעיד כיונו דכבר נעשו אגודה אחת בין לענין הזמה דבעינן שיזמו כולן כא' בין לענין שאם נמצא אחד מהן קרוב או פסול שעדותן בטלה: ודוקא בשאר העדים בעינן שיעידו תוך כדי דבור לצרפן עם שנים הראשונים אבל בשנים האחרים אעפ"י שהפסיק בין זה לזה אין בכך כלום ע"כ: והנה למדנו ממנו שני דברים למדנו שדין הזמה ודין בטול העדים כשנמצא אחד מהן פסול הכל אחד: ולמדנו דבשנים הראשונים לא בעינן כדי דבור וידוע הוא דהעדים שלנו שנים שנים באו ובכל כת מהם נמצא האחד פסול: ומה שכתב דהראב"ד השיג על הרמב"ם ז"ל בזה הנה הרב בעל מגדל עז סתר השגתו וקיים דברי הרמב"ם ז"ל ודברי חכמים אין צריכין חיזוק: גם בענין ביטול העדות כתבו התוספות במכות פ"ק דלענין נמצא אחד מהם קרוב או פסול אפי' שהעידו לאחר כדי דבור עדותן בטלה ודחו הסברא האחרת: וכן כתב הרי"ף ז"ל בתשובה: וכן נמי כתוב בהגהות והוכיחו כך מן הגמרא וכן כתבו מין המפרשים: כתבנו כל זה לרצות הקולמוס ואחר ההודאה שלא היתה עדותן בתוך כדי דבור אבל כבר כתבנו דבנדון שלנו שניהם בדבור אחד נאמרו או שאמר האחד אחר עדות חברו ואני כמוהו כמו שמבואר בטופס העדויו': ועתה יראו הרואי' כי ענין זה לבדו יספיק לסתום פיו מלערער על זאת האשה וילדיה אף לפי הנחתו ולפי משפטו ודינו: עוד הביא דברי הריב"ש ז"ל בתשובתו להוכיח דבעינן תוך כדי דבור להצטרף הפסול עם הכשר לבטלו ובראותו כפי דעתו שהעדות היתה שם בתוך כדי דבור ואפי' הכי לא צרפן הרב ז"ל ולא בטל את הכשר ומצא ראייתו סותרת את דבריו כתב דמסתמא לא הכשירו הרב הנזכר אלא דאי אפשר לצמצם שיעיד האחד תוך כדי דבור של חברו וכו': ואני אומר דכד ניים ושכיב קאמר לה להא מילתא דאם אי אפשר לצמצם מאי בתוך כדי דבור איכא והיכי קאמרי רבנן דבעינן תוך כדי דבור במילתא דבעינ' לה אם אי אפשר לצמצם והנה עקר תורת כל כדי דבור שבעולם דבכלהו איכא למימר בהו א"א לצמצם ובודאי דנעלמה ממנו הלכה ואישתמטתיה ההיא דשבועות פרק שבועות העדות דגרסינן התם שבועת העדות כיצד כפרו שניהם כאחד חייבין וכו' ואקשינ' האי א"א לצמצם ותירצו אמר רב חסדא הא מני רבי יוסי הגלילי היא דאמר אפשר לצמצם: רבי יוחנן אמר אפי' תימא רבנן כגון שכפרו שניהם בתוך כדי דבור ותוך כדי דבור כדבור דמי וכו' אלמא אדרבה דבתוך כדי דבור אמרינן בהדיא דאפשר לצמצם ולצמצם: והדברים פשוטים האריכות בהם חסרון: והמעיין בתשובה ההיא ימצא שלא אמר שם הרב ז"ל שהיתה תוך כדי דבור אלא על דרך האפשר וז"ל שם שהרי אפשר שבונפי"ל קריגו"ד העיד תכף לעדותו של וידא"ל אברם תוך כדי דבור ע"כ: אבל מעיקר העדות אין נראה כן וע"כ למדנו מכאן דאפי' בשאין הדבר ברור שהיו בתוך כדי דבור מצי' למימר שהרי אפשר לומ' שהעידו בתוך כדי דבור והעיד האחד תכף לעדותו של חברו: ואם היה נותן לבו למה שכתבו התוספות פרק אלו נערות לא היה כותב דברים