מהר"ם אלשקר יט

קבלתן קבלה ה"ל לפרושי הכי בהדיא כדמפרש בהלכות איסורי ביאה פי"ג גבי טבילת הגר וז"ל והואיל והדבר צריך ב"ד אין מטבילין אותו בשבת ולא ביום טוב ולא בלילה ואם הטבילוהו הרי הוא גר: וטעמא דמילתא פירש שם הרב בעל המגיד ז"ל בשם הרשב"א ז"ל שהכריע כדברי הרמב"ם ז"ל משום דטבילה בדיעבד כגמר דין דמיא משמע דגבי קבלת עדות דתחלת דין הוא אפילו בדיעבד אין מקבלין להרמב"ם ז"ל ואין זה צריך לפנים: ואפילו הרשב"ם ז"ל עצמו מצאתי נוסחא אחרת בפירושיו דכתיב בגוה הא מילתא דאם העידו לפניהם בלילה עדות גמורה היא בשם רש"י ז"ל זקנו וקאמ' שם הרשב"ם ז"ל גופיה דאין נראה לבני ישיבתו הוכחה לדבריו בזה: ואם תעיין בר"ה נראין דבריהם עכ"ד: הילכך אפילו אם עברו וקבלו העדות בלילה לאו קבלה היא כיון דקבלת עדות כתחלת דין הוא כדאמרן: וכל שכן עידי נשים דאף על גב דקא מדמין להו בסוף יבמות לדיני ממונות דלא בעי' דרישה וחקירה לא באשה שמת בעלה וגם לא בעידי נשואין וקדושין וגיטין נמי כמו שכתבו שם הרמב"ן והרשב"א ז"ל ומן המפרשים לענין קבלת עדות ביום אפשר דמדמינן להו לדיני נפשות דאין גומרין בהן אלא ביום ודברים ברורים הן דאין לסמוך אלא על העדויות שנתקבלו ביום: וגדולה מזאת כי קבלו העדות שלא בפני בעל דין ופשוט הוא דאין דנין על פי אותה עדות ואפילו בדיעבד וכמו שכתבתי בתשובתי הסמוכה לזה וגם לא היה שם דרישה ולא חקירה וכבר כתבתי באותה תשובה שכתב הרא"ש ז"ל בתשובה וז"ל ובנדון זה שהוא לאסור אשה על בעלה הכל מודים דבעינן דרישה וחקירה ולקבל העדות בפני הבעלי דינין ובפני גדולי ישראל שידעו לחקור ולדרוש ולא להסתיר עצה במעמקים ולהוציא לעז על האשה היושבת תחת בעלה ע"כ: ועוד הארכתי שם בענין זה: עוד מצאנו באותו שטר שנצטרפו בקבלת העדות החכם וחורגו כמו שכתוב שם בפירוש וכיון שנצטרפו כולם בקבלת העדות אין קבלתם קבלה דקרובים נינהו וזה פשוט אין צריך להביא עליו ראיה: ואפילו אם תמצ' לומר שלא נתועד עמהם החכם בקבלת העדות מ"מ אין סומכין על עדותן לפי שאינן בקיאין ולא ראויין לקבלת עדות וכמו שכתב הרב בעל העטור בשם הריא"ף ז"ל שכתב בתשובה וז"ל אם בא לפני ב"ד קבלת עדות והעדים באותה העיר רואין אם אותן מקבלי עדות בקיאין בדקדוק עדים ובחקירה הולכין אחר השטר ואין חוששין לעדות העדי' ואם לאו אין סומכין על קבלת עדותן וכתיבתן אלא סומכין על העדים: והלכתא קבלת עדות צריך ג' מומחין יודעין הלכות עדות כשר ופסול זהירין בקבלתן לקבל עדות כל אחד ואחד וכו' עד וכל המקבל עדות ואינו ראוי לדון כאלו מקבל עדות שקר ואין ראוי לדון על פי אותו שטר ע"כ: וכמו שכתוב בתשובת הרא"ש ז"ל שכתבנו לעיל: וידוע הוא דהנך תלתא לאו בני קבלת עדות נינהו וקבלת עדותן תעיד עליהם ותענה בפניהם שהיא מעש' נערים דמלבד שקבלו העדות בלילה ובקרובים הנה בתחלת דברי פיהם טעו בחשבונם וכתבו כ"ה לחדש ואינו אלא כ"ד: ועוד כי אותו שטר לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה פעם נראה קבלת עדות עם החכם ופעם עדות על החכם שעשה אותן דברים ופעם פסק דין ופעם שטר טענתא וכיוצא באלו הדברים עצמו מספר גלויים לעיני כל רואים: יז מצרים שאלה בת אחת קטנה כבת תשע שנים נתקדשה ונשאת עם בן דודה בעיר טרבלי"ס ובתוך השנה שנשאת בה נלכדה העיר ביד הערלים והלכו בשבי הבעל למקום אחד והיא למקום אחר ואחר ימים נפדית הבת ובאה למצרים והבעל לא נודע מה היה לו אבל אמרו עליו שנשתמד ונטמע בין העובדי כוכבים ומאז ועד עתה לא ראו זה את זה וישבה האשה הנזכר' עגונה במצרים כל כך שנים וארכו עליה הימים והשנים ואין קול ואין עונה ובאה לב"ד היא ואביה והביאו עדים שנתקדשה ונשאת בעל כרחו של אביה כמו שכתוב בקבלת העדויות והתירו אותה ב"ד לינשא עם בחור אחד היום קרוב לתשע שנים וילדה לו בנים ובנות והיום קרוב לשלש שנים הלך מכאן החכם השלם כמה"ר יעקב בי רב נ"ר לירושלם וקבל שם עדות ד' עדים בשתי כתות של ב' ב' שהבת הנזכר' נתקדשה ונשאת מדעת אביה וברצונו כמו שכתוב בטופס העדויות של מעלה ונמצא העד האחד מהכת הא' פסול שיצא מטר"בליס ובא למצרים קודם שנולדה הבת הנזכר' ולעולם לא חזר לשם וגם העד האחר מהשני עדים של הכת האחרת נמצא ג"כ פסול שלא היה במדינה כשנשאת מלבד שהעידו עליו כמה עדים שהוא רשע: והחכם כמה"ר יעקב בי רב מתאמץ בכל עוז ומשתדל להוציאה מתחת בעלה ולעשות בניה ממזרים בכח אותן העדויות שקבל בירושלם ואומר שאע"פ שנמצאו השנים פסולים הנה נשארו שנים כשרים ורוצה לקיים העדות בשאר ולצרפן זה עם זה: וכתב בתשובתו וז"ל בזאת העדות יש כח להחזירה לחזקתה שהיא חזקת אשת איש ואסורה לבעל וכו' ע"כ: אמר המשיב חזקה זו חזקה רעועה היא ואין עמה טענה כלל ואיני רוצה לדון עליו בזה דכיון שנפסלו כל העדים שלו וליכא הכא תרי ותרי כדבעינן למימר קמן מה לנו ולחזקה אי הויא בחזקת אשת איש או בחזקת פנויה או קטנה או גדולה ואין צורך באורך: עוד כתב שם וז"ל מה שנסתפקת בענין כשנמצא אחד מהם קרוב או פסול זה לא נאמר אלא במקום שבשעת מעשה נתכונו להעיד אבל אם בשעת מעשה לא באו אלא לראות הפסולים עם הכשרים אף על פי שהעידו יחד בב"ד לא נפסלה עדות הכשרים כדתנן במכות פ"ק וכו' עד וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל בהלכות עדות פ"ה וכו': נראה מכאן שלדעת אלו הפוסקים כולם שאם בשעת מעשה לא נתכוונו אלא לראות אע"פ שאח"כ יעידו בב"ד אפילו נמצא אחד מהם קרוב או פסול תתקיים העדות בכשרים: גם הרשב"א והר"ן ז"ל כתבו כן ובנדון שלנו אנן סהדי שההולכים לחופה אינן הולכין להעיד וכו' ע"כ: ודאי דדמי האי מחבר כדלא גמירי אינשי שמעתתא ושאין להם עינים לראות דברי המפרשים ז"ל בספריהם שמהפך דבריהם מן הקצה אל הקצה למלאת תאותו להוציא אשה זו מתחת בעלה שכתב דלדעת אלו הפוסקים כולם אם בשעת מעשה לא נתכונו אלא לראות אע"פ שאח"כ יעידו בב"ד תתקיים העדות בשאר ושגם הרשב"א והר"ן ז"ל כתבו כך והם כתבו בהפך: הזה פועל אדם חכם ואנה כתב הר"ן ז"ל דבר זה ואנה כתב אותו הרשב"א ז"ל ואינו יודע כי ת"ל יש אתנו יודע עד מה ומהפכין ובודקין בחורין ובסדקין בדברי המפרשים ז"ל ובמשנה ובגמרא: וקולעין אל השערה וז"ל הר"ן ז"ל בחדושיו פרק יש נוחלין נמצאו כללי השמיעה לפי שטת הרשב"ם ז"ל שכל שנתכוון להעיד נעשה עד ואם פסול הוא פוסל את חברו לדידן דקי"ל כרבא דאמר התם שיילינן להו למיחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו ואם כשר הוא שוב אינו נעשה דיין וכו' אבל אינה מחוורת שאין הדעת נותנת שמשעה שנתכוין להעיד יהיה נעשה עד ואם אתה אומר כן פסלתינהו לכלהו קדושין וכתובות שמעשים בכל יום שמקדשין בפני קרובים ורחוקים ואינן חוששין שמא הקרובים נתכונו להעיד ותהא אף עדות הכשרים בטלה: וההיא נמי דפ"ק דמכות לא מוכחא הכי דלישנא דלמחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו מוכח שלא על שעת המעשה אם שואלין אותם דא"כ מאי אתיתו שמא היו שם מתחלה אלא ודאי כשבאו לפני ב"ד קאמר ששואלין אותן אם באו לשם כדי להעיד שאם לכך באו מצטרפין עם הכשרים ופוסלין אותם: ואם אמרו שלא באו אלא לראות אינן מצטרפין ואינן פוסלים את הכשרים: ויש מי שמוסיף עוד ואומר שלאחר שהעידו הוא ששואלין אותן שכל שאמרו שמתחלה לא נתכוונו להעיד אע"פ שהעידו אין פוסלין וכן כתבו הרמב"ן והרשב"א אבל מ"מ מחשבה בלבד אינה עושה אותן עדים ומיהו כל שזמנום להעיד הדברים מראים דה"ל עד ואם פסול הוא פוסל את האחרים עכ"ל: וז"ל הרשב"א ז"ל פרק יש נוחלין ומה שאמרו שם דשיילינן להו למחזי אתיתון או לאספידי אתיתון דוקא בשהעידו קאמר דלאחר שהעידו שיילינן להו אי לאסהודי נתכונו מתחלה דכיון דנתכונו מתחלה לעדות והעידו עכשיו בב"ד נצטרפו ופסלו אפילו בדיני ממונות אבל אם מתחלה לא נתכוונו להעיד הרי לא נצטרפו עם הכשרם כלל ואע"פ שהעידו ונמצא שאינן פוסלין אפילו בשהעידו עכשיו לפי שלא נצטרפו מתחלה וכ"ש כשנתכונו מתחלה להעיד ולא העידו עכשיו שאין מחשבתו בלא צירוף פוסלת ע"כ: וכפי דבריו יתפרש מתחלה דקאמר היינו מתחלה כשבאו להעיד קודם שהעידו דבכי האי גוונא נצטרפו ופסלו דאי על שעת ראיית המעשה אמאי שיילינן להו לאחר שהעידו והדברים מוכרחים שם: ואולי נתחלף לו הר"ן ז"ל בנמקי יוסף פ"ק דמכו' ולא הבין את דבריו ולא ירד לסוף דעתו דבהדיא כתב בסנהדרין פ"א דיני ממונו' כדברי הר"ן אות באות וז"ל שם ואע"ג דמשעת ראייה נעשה עד מהיקשא דב' וג' דאמרי' מה שנים נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה כן לא מיירי אלא במקיימי דבר כדכתיב יקום דבר כלומר בשעה שהם מקיימין הדבר שמעידים עליו אבל בשעת ראיה לא איתקש: ולמחזי אתיתו וכו': דאמרינן התם לאו בשעת העדות קאמר אלא עכשיו כשבאו להעיד אם באו כולן כאחד כדי להעיד ולהצטרף אלו עם אלו עדותן בטלה דומיא דשנים: אבל אם באו לראות אין צירוף לזה עם זה וכשר עכ"ל: ומ"מ אף לפי דרכו הנה שגג בשתים שהן שלש חדא שהיה לו לדקדק ולראות דברי מי הם הדברים קודם שהיה כותב אותן ולא ליחס להר"ן ז"ל סברא הפך סברתו ותולה בוקי סרוקי בדבריו להוציא בהן אשה מתחת בעלה זהו לגבי הרב ז"ל ולגבי דילן ידוע הוא כי יש הפרש גדול בין זה לזה ולא ראי זה כראי זה ואולי לא היה כותב הר"ן ז"ל לא זה ולא זה החרשתי אלא שכתב בדבריו דבר שדחה הוא אותו בשתי ידים וכתב בהפך המוחלט: ועוד דאפילו נמקי יוסף פ"ק דמכות אשכחן התם דפי' הסוגיא על דרך הרשב"ם ז"ל ולענין הדין הביא בחתימת דבריו להלכה בלא שום חולק דברי הרמ"ה ז"ל שכתב דאפילו בבאו לראות אם העידו בתוך כדי דבור מצטרפין ופוסל הפסול את הכשר: וכבר כתבנו דהעדות שלנו בתוך כדי דבור היתה וכדבעיא נמי למכתב: עוד כתב הרשב"א ז"ל בתשובה שאינם פוסלים אלא כשנצטרפו בביאתן לב"ד וז"ל שם ואע"פ שהיו במסבה קרובים לעולם אין הכשרים פסולים מחמת הקרובים אלא באחד משני העניינים או שהיו מזומנים לעדות מתחלה או שנתכוונו הם להעיד ושגילו דעתן בכך כגון בדיני נפשות שהתרו גם הפסולים בעוברי עבירה ובדיני ממונות גם כן כשבודקין אותן עכשיו דאמרינן להו השתא למחזי אתיתון או לאסהודי כלומר אתיתון עכשיו שאינן פוסלין אלא כשנצטרפו במקום קיום דברי דכתיב על פי שנים עדים יקום דבר שאינו קם עד שיעיד בב"ד ע"כ: וכמו שכתבנו דבריו לעיל שכתב פרק יש נוחלין: