מהר"ם אלשקר יח

עוד כתב ושמא נתרצה האב ודאי בשומע ושותק דאלו במוחה ודאי לא נתרצה ע"כ: וכן נמי כתב בעל המרדכי ז"ל הכל יש לפרש בששמע האב ושתק אבל מיחה אין לחוש ע"כ: וגדולה מזאת יש מן המפרשים ז"ל שכתב וז"ל קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה פי' אם כששמע אביה שנתקדשה מיחה וודאי לא הוו קדושין ואי שתיק היינו דרב ושמואל דחיישי שמא נתרצה האב ולית הלכתא כרב ושמואל דכיון ששתק בשעה ששמע ולא אמר ניחא לי לא הוו קדושין עד כאן: אלמא דקדושין כי האי גוונא לאו קדושין נינהו גם נשואיה לאו נשואין נינהו לכ"ע וכדאמרינן התם גבי נתקדשה שלא לדעת אביה ונשאת שלא לדעת אביה ואביה כאן רב הונא אמר אוכלת בתרומה רב ירמיה בר אבא אמר אינה אוכלת: אמר עולא הא דרב הונא כחומץ לשינים וכעשן לעני' השתא ומה התם גבי שנתקדשה לדעת אביה דקדושיה דאורייתא אמרת דלא אכלה הכא לא כ"ש: וקאמר עלה עולא גופיה דנראין דברי תלמיד דהיינו רב ירמיה שהוא תלמידו של רב הונא: ופסקו מן המפרשים והמחברים ז"ל כרב ירמיה וכעולא וכן נראה דפסק הרמב"ם ז"ל פ"ח מהלכות תרומות וז"ל קטנה בת ישראל שנשאת לכהן שלא מדעת אביה בין בפניו בין שלא בפניו אעפ"י שקדשה אביה אינה אוכלת בתרומה ואם מיחה תעשה זרה למפרע וזה שרואה ושותק כועס הוא לפי שנשאת שלא לדעתו ע"כ: והכי נמי איתא בירושלמי קדשה שלא לדעת אביה וכנסה שלא לדעת אביה זה היה מעשה ובא אביה ועקר קדושיה: וכתב הרשב"א עליווז"ל ודאמרינן בירושלמי נתקדשה שלא לדעת ונשאת שלא לדעת זה היה מעשה וכו' התם משום דנתקדש' ונשאת שלא לדעת וודאי מקפד קפיד וחזקה שלא יתרצה לעולם הואיל ונעשה בה מעשה יתומה בחיי האב וכו' ע"כ: ותדע דאפילו לדברי ר"א דפסק כרב הונא דאמר אוכלת משום דרבא מפרש טעמיה הואיל ונעשה בה מעשה יתומה בחיי האב כלומר שבחייו קדשה והשיאה נפשה כאלו היא יתומה והוא ראה ושתק או הפקיר זכות שיש לו בה או שתיקה כהודאה דבשלמא נתקדשה לדעת ונשאת שלא לדעת מצית אמרת בחדא שתיקה מרתח רתח: אבל היכא דאף הקדושין היו שלא לדעת לא אמרינן מרתח רתח דכולי האי לא שתיק אי לאו דנתרצה: איכא למימר דגבי דילן ליכא למימר הכי דלא דמיין אהדדי כלל דהתם מיירי כששמע ושתק וכולי האי לא שתיק אי לאו דנתרצ' כדאמרן: ומאי שלא לדעת שלא הודיעתו כדמפרש"י ז"ל ואלו הכא נשאת שלא מרצונו ולעולם לא אשכחן דנתרצה וכ"ש לפי דעת הרי"ף ז"ל והרמב"ם פ"ג והר"ם מקוצי ז' והנך דאמרינן דאפי' שנתרצה בפי' בשעת שמיעה: כל שנעשה הדבר שלא לדעתו קדושי' ונשואיה לאו קדושין נינהו ולכל הדעות ולכל צדדי הצדדין שלא לדעת אביה שמענו בעל כרחו לא שמענו הילכך לא בעיא גט כלל: ואי איכא דמותיב מדברי בה"ג שכתב קטנה שקדשה עצמה או שהשיאה בחיי אביה קדושיה לאו קדושין ונשואיה לאו נשואין: וקטנה דאביה במדינת הים ואנסבתה אמה הא מילתא איתשיילת כמה זימני קמי רבנן ואמרי דשפיר עבדת דנשואין תקינו לה רבנן לקטנה אי איתיה לאב מקדשה קדושי תורה ואי לא מינסבא בתקנת רבנן וכי גדלה גדלי נשואין דילה וכד אתי אב לא צריכ' קדושין אחרי' ע"כ: ודכותה נמי איכא למימר בעובדא דילן דאפשר דלדעתה נתקדשה ע"י הך דקדשה והשיאה והרי הן נשואין בתקנת חכמים והיתה צריכה למאן וכיון שגדלה אינה יכולה למאן וכי גדלה גדלי נשואין דילה לאו מילתא היא דאפילו בה"ג לא קאמר אלא היכא דאיתיה לאבוה במדינת הים אבל גבי הכא דהוא בכאן ונעשו הדברים שלא מרצונו ובעל כרחו אין כאן ריח קדושין ונשואין ליגדל עמה דהאפס לא יגדל ולא יצמח וכ"ש במקום דפשיטא לן דמעות הקדושין נתאכלו ונתאכלו קודם שגדלה וכן כתב הריב"ש ז"ל גבי ההיא דבעל הלכות גדולות ז"ל וא"כ בנדון זה שקדשוה אמה ואחיה לדעתה הרי הן קדושין בתקנתא דרבנן והיתה צריכה למאן וכיון שהגדילה שוב אין יכולה למאן וצריכה גט: הא ליתא דאפילו בה"ג לא קאמר אלא היכא דאיתיה לאביה במדינת הים אבל בנדון זה שעדיין היה אביה בנמל והיו יכולין לשאול את פיו ולא חשו לו בזה אין רצון אמה ואחיה מועילין: ועוד דלעולם כל שידע האב ולא נתרצה אין כאן קדושין ולא נשואין ולא בא לומר בה"ג אלא שיכולה לעמוד תחת זה ואין ביאתו ביאת זנות ואם בעל קודם שיבוא האב וימחה אינה צריכה לקדושין אחרים שעתה אחר שגדלה הוא בועל לשם קדושין עכ"ל: וכ"ש דהא מילתא דבה"ג כבר דחו אותה רבותינו הצרפתים והר"י ז"ל ואמרי שאין נשואיה נשואין אפילו מדרבנן דלא תקינו נשואין לקטנה אלא כשמת אביה או ביתומה בחיי האב דהיינו נשואה ונתגרשה אבל בעודו חי אפילו במדינת הים לא: ומוכחו לה ממאי דמייתי הכא מתני' דריש יבמות וכל העריות הנשואות לאחין אם מתו או מיאנו צרותיהן מותרות ולה תיבם ודייקי' קדשה מאן אילימא דקדשה אב במיאון סגי והלא צריכה גט וכו' ואמאי לא אוקמוה בכי האי גוונא דכתב בה"ג אלא דלעולם הא מילתא ליתא וכן היא מסקנת הרא"ש ז"ל וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל בפי"א מהלכות גרושין מדלא הביא מיאון בקטנה אלא ביתומה או בנתגרשה מן הנשואין ולא זכר הלך אביה למדינת הים כלל ומה שכתב בהלכות אישות פ"ד גבי כיצד מתקדשת למיאון דקדושי קטנה מדברי סופרים והן תלויין שאם ישבה אצלו עד שגדלה גמרו קדושין שלה ונעשית אשת איש גמורה ע"כ: דמשמע דאם גדלה גדלו קדושין דידה היינו מדאורייתא כבר כתב הרב בעל המגיד דמיירי בשבעל אחר שגדלה וכמו שנראה בבירור ממה שכת' בהלכות גרושין פי"ג: וידוע הוא דמיירי בקטנה יתומה או בקטנה שיצתה מרשות אב דתקינו לה רבנן נשואין כמו שכתב בתחלת דבריו: וכתב אמאי לא נגזור הכא דלא בעל לאחר שגדלה אטו שמא תשב אצלו לאחר שגדלה יבעול כדחיישינן גבי ממאנת דעלמא דאינה ממאנת אחר שגדלה לכ"ע אפילו לא שמענו שנתרצית בשעה שגדלה ולא בעל גזרה שמא תבוא למאן אחר בעילה: איכא למימר דכיון דהכא בכי האי גוונא לא תקינו לה רבנן נשואין כלל ואפילו לבה"ג ז"ל לא אתו למטעי ולמשרי בה היכא דבטל דכ"ע ידעי דקדושין ונשואין אלו לאו קדושין ונשואין נינהו ולית בהו מששא כלל ולפי' ליכא למיגזור בה דילמא אתי לאחלופי בנבעלה לאחר שגדלה כללא דמילתא דהאי ברתא יכולה לינשא לאחר בלא גט אפילו לדעת המחמירין והמחמירין בדברי המחמירין וכ"ש לדעת הרמב"ם ז"ל שאנו דנין על פיו במקום הזה ואתריה דמרן הוא: וכ"ש במקום שהריא"ף והר"ם מקוצי ז"ל סבירא להו נמי הכי דאין לפקפק בדבר זה כלל: ושלום: טו מצרים שאלה על ענין קבלת עדות שבאה לפני: וזאת התשובה: ראיתי שטר קבלת העדויות שנתקבלו לפני החכם השלם ולפני אותן אשר נקבו בשמות ונפלאתי הפלא ופלא איך יצא דבר מלפניו בלתי מתוקן מכמה פנים משונים חדא שקבלו העדות בלילה ולאו זמן קבלת עדות הוא ואפילו בדיעבד אין דנין על פי אותה עדות כלל דקבלת עדות הוי כתחלת דין ואין דנין בלילה: ואעג"ב דכתב הרשב"ם דעדות גמורה היא ויכולין לדון למחר כבר דחו לה להא מילתא בשתי ידים האחרונים ז"ל ומחו לה מאה עוכלי בעוכלא: וכן כתבו בתוספות פרק יש נוחלין וז"ל ואין מקבלין עדות בלילה כדמוכח פ' ראוהו ב"ד דקבלת עדות כתחלת דין והיום דראוי לקבלת עדות יכולין לדון על פי ראיית יום דלא תהא שמיעה גדולה מראייה ולא כמו שפירש הקונטריס דאמר קבלת עדות שהעידו לפניהם בלילה דנין למחר על פי אותה עדות וכו' ע"כ: וכן כתב הרמב"ן ז"ל שם על דברי הרשב"ם דלעיל וז"ל ולא מסתברא דאמרינן בר"ה למה לי למיתנ' בחקרו העדויות וכו' סד"א תהוי חקירת העדי' כתחלת דין ומקודש מקודש כגמר דין וליקדשיה בלילה מידי דהוה אדיני ממונות דדנין ביום וגומרין בלילה קמ"ל: ואימא הכי נמי וכו' משמע מהא דקבלת עדות כתחלת דין הוא והיכא דקבלוה ביום גומרין בלילה אלא דגבי עדות החדש דשוייה קרא כדיני נפשות אפילו לגמר דין: הילכך קבולי בלילה אין מקבלין דתחלת דין הוא: וכך מצאתי להר"ר משה הספרדי שכתב שאין מקבלין עדות בלילה ואין מקיימין שטרות בלילה וכו' עד וגמ' דילן מוכח לי שאף בדיעבד נמי אין דנין דין דאמרינן בפרק קמא דסנהדרין אין מקדשין את החדש אלא ביום ואם קדשו בלילה אינו מקודש וגמר לה מהא מה משפט ביום אף קידוש החדש ביום: ומינה דנו בלילה וכן קבלו עדות בלילה לא עשו ולא כלום ופשוט הוא ע"כ: וכן נמי כתב הרשב"א ז"ל בתשובה וז"ל דעידי קבלת עדות הרי היא כתחלת דין ותחלת דין אינו בלילה ובית דין שקבלו עדות בלילה אין עושין דין על פי אותה עדות ומוכח לה מההיא דראוהו בית דין שלשה יושיבו מחביריהם וכו' ומההיא דשלשה שנכנסו לבקר את החולה בפרק יש נוחלין וכן הסכים הרא"ש בפסקיו לדברי הרמב"ן ז"ל דלעיל: וכן נמי כתוב בספר חוקות הדיינין וז"ל הא כיצד יום לתחלת דין לילה לגמר דין כדמפרש בפר' א' דיני ממונות אבל עדות אין מקבלין אותה אלא ביום ואם קבלוה בלילה אין דנין על פי אותה קבלה ואם העדי' היו רוצין לילך למדינת הים הוא מחלוקת בירושלמי ואפשר לומר שדנין על פי אותה קבלה ע"כ: וכן כתב הר"ן ז"ל על דברי הרשב"ם דלעיל וז"ל ולא מחוור מדאמרינן בפרק ראוהו בית דין למה לי למתנא נחקרו וכו' עד ולא עוד אלא שאפילו קבלוה לא עשו ולא כלום שאעפ"י שאמר בירושלמי שדיינין שטעו ודנו בלילה דיניהם דין ולפי זה משמע דהה"נ לקבלת עדות שאם קבלוה בלילה קבלתם קבלה: כתב הרמב"ן ז"ל דלפום גמרא דילן אינו כן אלא אפילו בדיעבד אין דיניהם דין: עכ"ד בחדושי בתרא: וכן כתוב בספר מישרים ואם קבלו את העדות בלילה רשב"ם כתב שדנין על פיה והרמב"ן ז"ל חולק על דבריו והביא הרבה ראיות לדבריו שאין דנין וכן נראה עיקר: וכן כתוב בנמקי יוסף וז"ל בפי' ההלכות בסנהדרין ופרק יש נוחלין וכן נראה מדבריהרמב"ם ז"ל דאפילו בדיעבד אם קבלוה בלילה לאו כלום היא וז"ל בהלכו' סנהדרין פ"ג אין מתחילין את הדינין בלילה מפי השמיעה למדו שהדינין כנגעים שנ' ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע מה ראיית נגעים ביום בלבד אף הדינין ביום וכן אין מקבלין עדות בלילה ואין מקיימי שטרות בלילה ובדיני ממונו' אם התחילו ביום מותר לגמור בלילה ע"כ: ומדקאמ' ובדיני ממונות אם התחילו ביום מותר וכו' ולא קאמר מתחילין ביום וגומרין בלילה כלישנא דגמ' דקתני דנין ביום וגומרין בלילה וכמו שכתב גם הוא ז"ל פי"א מסנהדרין וז"ל דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה ע"כ: משמע דאם התחילו בלילה אסור: וכן יש מי שכת' בשמו דאפי' בדיעבד אם קבלו בלילה לא עשו ולא כלום: ואיברא ודאי דאי הוה ס"ל דבדיעבד אם קבלוה בלילה