מהר"ם אלשקר קיח

אמר הכותב כמה הרבה להרשיע באמרו דברים כאלו על גדולי התורה והחכמה ויראת השם: וכבר כתבנו בפרק א' מהשער הד' כי רבינו הרב ז"ל כתב שם כי רבי חייא הגדול כתב כך בפירו' כי היה במראה הנבואה וזה האיש אינו שוקל את דבריו ושונה באולתו פעם אחר פעם וכל מעיין יבין שאין לו מבוא בדבר של מושכל ושלא יתחייב מדבריו של רבינו הרב מה שהוא רוצה לחייב וגם הוא לא כתב כיצד יתחייב זה והטעם שכתב שהיה במראה הנבואה הוא מה שכתב במקומות רבים שכל מקום שנזכר ראיית מלאך או דבורו אינו אלא במראה הנבואה וכמו שפי' ז"ל: ומי שיש לו קצת מוח בקדקדו ידע וישכיל כי אין זו אמונת מרדות ולא ביטול הנסים ורבי חייא הגדול לא היה מורד ומרשיע יסכר פי דוברי שקר הדובר על צדיקים עתק וגו': גם בפרק זה כתב על הרב הגדול רלב"ג לפי שכתב שהיו נביאים שהוא סכל וכתב ז"ל ואם הוא בסכלותו פי' שהיו נביאים וכו' ודי לאיש אשר כזה סכלותו כי שולח יד לשונו בגאונו בכל גדולי עולם: גם מה שכתב בסמוך כי לפי דרכם לא ימצא לנפש הרשע עונש כתבנו בזה כמה פעמים מה שיספיק והוא אינו מספיק: עוד כתב פרק ה' מהשער השביעי ז"ל והירא את אל י"ו לא יטה ימין ושמאל מאמונה זו ר"ל שיאמין שהכל לפי חשבון ועונשין ועל פי הדין: ומורה הנבוכים ומקצת מחבריו סוברים כי הכל תלוי על צד הטבע והמקרה וכו' ע"כ: אמר הכותב אין בפיהו נכונה אפי' במקרה כי כמה פעמים כתב רבינו הרב ז"ל דבר זה כי הכל הולך אחר הדין וכמו שנתבאר בפרקים שקדמו וכל ספריו מלאים מזה ומלבד מה שכתב בכל ספריו וחבוריו כתב בתשובת שאלה לחכמי מונפישלי"ר בענין משפטי הכוכבים ז"ל ובזה הוא המחלוק' שבעלי דת האמת והיא דת מרע"ה לא יאמינו שמאורעות בני אדם קרי אלא במשפט כמו שאמרה התורה הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט וגומ' גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וגו' ועל זה הזהירה התורה והעידה ואמרה לישראל אם לא תשמעו לי ואביא עליכם פורענות אם תאמרו שאותן הפורעניות אינן יסורין מאת המקום אלא קרי ומאורע משאר מאורעו' שיארעו על בני אדם אמר להם הקב"ה אני אוסיף לכם מאותו הקרי עד שתאמרו די לנו עד בלי די שנאמר ואם תלכו עמי קרי וגומר אף אני אלך עמכם בחמת קרי וגומר וזהו עיקר דת מרע"ה שכל המאורעות שיארעו בבני אדם דין ומשפט וכן אמרו חכמים ז"ל אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון עד כאן: ועוד כתב שם רבינו הרב ז"ל והדבר השני הוא דבר הוברי שמים בעלי גזרת הכוכבים ששמעתם דבריהם ופשטו הבליהם אצלכם שהם אומרים שאי אפשר שישתנה דבר זה לעולם ולעולם לא יהיה ראובן בורסקי ועני ולא יהיה לו בן שכן נתן כח הגלגל בעת לידתו: ואלו שני הדברים שקר הן אצלינו דברי האצטוגנינון שקר מפני הדעת שכבר בטלה הדעת כל אותן ההבלים שאמרו בראיות ברורות וגם שקר הן אצלנו מפני קבלת הדת שאלו היה כן מה הועילה התורה והמצוה והתלמוד אם תשמע ואם לא תשמע והלא אין בידו לעשות כלום מדעתו והרי דבר אחר מושך אותו להיות כך ושלא להיות כך וכו' עד אבל הפילוסוף אומר שזה מקרי ואנו אומרים לא אלא דבר זה תלוי ברצון מי שאמר והיה העולם וכל זה דין ומשפט ואין אנו יודעין חכמתו של הקב"ה וכו' ושם האריך בענין זה ודי במה שכתבנו מדבריו לבלום פי זה המזייף הדעת ומשים אור לחשך: עוד כתב בשער העשירי פ"א ז"ל עד שאמר הרב שתכליתו של אדם לחשוב בנמצאות ולא שנאמר שהדבור ההוא הגשמי והבקשה ההיא מגיעין לבורא ושומע אותן ועושה בקשת המתפלל: והאמת אלו הורסים האמונות והנבואות כי הנבואה מעידה על אברהם אבינו שהתפלל אל השם וכן על יעקב ושענה אותן וכן על אדון הנביאים ועל נביאים רבים עד וכן יש תכלית לתפלה שמגעת לבורא וכו' עד כאן: אמר הכותב הקץ לדברי רוח ומה ימריצך כי תענה על דברי תעתועים וזיופים ואם כדבריו בדעת רבינו הרב ז"ל לשוא חבר וכתב הלכות תפלה כלליה ופרטיה ודברי הצומות וזעקתם ומי הוא שיעלה דבריו על דעתו אפי' מהאומות שאין להם דת וכבר הערנו על זה למעלה וכתבנו כי כל זה יצא לו ממה שכתב רבי' הרב ז"ל בפרק נ"ד מהחלק הראשון ז"ל שם מי שידע הבורא הוא שימצא חן בעיניו לא מי שיצום ויתפלל לבד והוא השמיט מלת לבד וכתב עליו דברים אלו: גם בההערה של פרק נ"א מהחלק הג' מהמורה הישיר רבינו הרב ז"ל לישרים אל תכונת ההרגל והלמוד בתפלה וזולתה ולא הישירו לזה המתעקש והיו לו למוקש והאריכו' בזה חסרון: ותפלת אברהם אבינו ע"ה ויעקב ומהנביאים לא ראה אותה רבינו הרב עד שהראה אותה לו המשיג הזה: רחמנא ליצלן מגברא כותיה: עוד כתב שם ז"ל שגזרו ואמרו שהכל נמשך אחרי הידיע' הנשגת בהקש השכל האנושי ושזה דעת רז"ל בחסידי אומו' העולם וכן ראיתי בשם בעל מורה הנבוכים בכתב המזוייפת לתלמידו שבה גלה דעותיו הרעות ואמונתו ואמונת המרדות וכו' ע''כ: אמר הכותב כמה פעמים שונה באולתו ומראה זיופיו ומרדותו כנגד ראש המאמינים ומדוע לא שם לבו למה שכתב בסוף פ"ח מהלכות מלכים ז"ל כל המקבל ז' מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לע"ה והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהם הקב"ה בתורה והודיענו ע"י מרע"ה שבני נח נצטוו בהן אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה מחסידי אומות העולם אלא מחכמיהם עכ"ל: ועתה יראו הרואים ויבינו השומעים אם דברים אלו הם דעות רעות ואמונת מרדות או אם האיש הזה הוא המורד והמזייף הכותב דברים כאלו על הרב הגדול המפורסם בכל תפוצת הגולה צפון וים וקדם ותימן ואם ראוי לחמול על איש אשר כזה ולכסות קלונו וזיופיו וכבר כתבנו בזה בפרק ראשון מהשער הראשון: וכמה דברים העלמנו העין מהם ליראת האריכות וחזרת הדברים פעם אחר פעם בלא ריח וטעם: והאמת בכל הארץ זאת מודעת כי אין מן הראוי לכל בעל שכל ודעת אשר מחזה שדי יחזה להשגיח בספר הזה ולא לראותו ולעיין בו כי און ועמל בקרבו: וכ"ש בראות מה שכתב שם בתחלת דברי פיהו בראש הקדמתו ז"ל כי אדון הכל מרומם אינו דבר אחר כי אם ידיעה וכו' עד ידענו אינו כי אם דעת: והנה נתן גדר לאל ית' והגביל מהותו ובשלמא אם היה אומר הוא הידיעה והדעת על דרך שכל ומשכיל ומושכל ניחא: אבל אומרו אינו דבר אחר אלא זה גדר בעדו והודיע מהותו והנה כפי דעתו השיג מה שלא השיג שום נברא ולא שום אדם חי ואף לא שום מלאך כפי דברי רז"ל: וכמו שכתוב בספר שערי אורה ז"ל ואין בכל המוני משלה יודע מקומו כ"ש עצם אמתתו הלא תראה מלאכי מעלה מה הם אומרים ברוך כבוד יי' ממקומו בכל מקום שהוא ע"כ: והנה בשמים עדי ובמרומים סהדי כי לא לכבודי ולא לכבוד בית אבא עשיתי זאת ולא מחכמה השבתי על זאת: אבל לכבודו של רבי' הרב חששתי חשתי ולא התמהמהתי: אמרתי עת לעשות ליי' והסרתי מסוה הבשת מעל פני: והשבתי עליו ונהמתי על מעלליו: ורעיוני אחזו צער וחרדתי על דברו: ואין אדם נתפש על צערו: וקבל האמת ממי שאמרו: קיח שאלה יורנו מורינו הרב נ"ר שורת הדין בענין ראובן שהיה דר במצרים והיה לו רביע בית בירושלם תוכ"ב והיה לוי החצי באותו בית ולגוי אח' הרביע האחד ומכר ראובן במצרים לשמעון אותו הרביע הנזכ' שלו ובא שמעון לירושלם תוב"ב להחזיק כאותו הרביע הנז' שקנה מראובן ואמר לו לוי בעל החצי הנז' לשמעון אני בעל המצר טול המעות שפרעת לראובן ולך כי אין לך זכות בבית מטעם דינא דבר מצרא: יורה המורה אם יכול בעל המצר לסלק ללוקח מצד שהוא מצרן או לא: תשובה ידוע הוא כי דין המצרנות הוא מדרבנן משום ועשית הישר והטוב וכנהרדעי דאמרי' פר' המקבל אפילו משום דינא דבר מצרא מסלקין ליה משום ועשית הישר והטוב ופירש רש"י ז"ל ועשית הישר והטוב דבר שאין אתה חסר כל כך שתמצא קרקעות במקום אחר ולא תטריח על בן המצר להיו' נכסיו חלוקי' ומיירי בלוקח וכמו שכת' לקמן דהאי ועשית הישר והטוב אלוקח שדיוה רבנן כדאמרינן לעיל משמ' דבמקו' שיש ללוקח כל כך חסרון לא אמרי' ליה ועשית הטוב והישר: וכ"ש במקום שיש למוכר חסרון או הפסד שאין אומרים ללוקח ועשית הישר והטוב למצרן ושיהיה המוכר מפסיד: וכמו שכת' רש"י ז"ל שלא תקנו חכמי' ללוקח להסתלק לעשות הישר והטוב לבעל המצר שהיא רעה למוכר וכו' וכן כתבו מן המפרשי' ז"ל דאין לומר ועשית הטוב והישר אלא ללוקח שאלו המוכר יכול לומר מה עשית לך אם ארצה לא אמכרנה ותהיה בידי: אבל ללוקח אומרים משוך ידך ויקחנו זה ובמקום פסיד' דמוכר לא תקינו דינא דבר מצרא ע"כ: וכדבעי' למימ' קמן: הילכך כל שיש למוכ' אי זה הפסד אין אומרים לו תפסיד אתה לעשות הלוקח הישר והטוב למצרן הלא תראה דאפילו הני זוזי טבי והני תקילי כלומר שאם מעות של לוקח שקולין יותר וחריפין שיוצאין בנקל יותר משל מצרן לית ביה משום דינ' דבר מצר': ולא זו בלבד אמרו אלא אפילו אי הני ציירי והני שרו כלומר אם מצרן צרורין וחתומין שאינו יכול המוכר לפתוח אותן בשעתן ושל הלוקח היו מותרין לית בהו דינ' דב' מצרא: ולענין אם מכר המוכר במקום שלא נמצא המצרן פשוט הוא דלית בהכי דינא דבר מצרא כלל דמסתמ' אין אדם מוכר ביתו אלא לצורך גדול וכ"ש בהיות הבית בירושלם תוב"ב ואי הוי הכא דינא דבר מצר' נמצא הפסד גדול למוכר דאיך יעלה על הדע' שיהיה זה מוכר ביתו מחמת דחקו ויצטרך להמתין עד שיזדמן מי שילך למקום המצרן וגם ימתין עד שימצא המצרן מי שילך למוכר וישיב הן או לאו או ישלח לו המוכר רץ וימתין עד שיבא ואינו יודע אם יאמר המצרן אי אפשי בו ויפסיד המכר דימי הרץ