מהר"ם אלשקר קיט

וכל שכן במקום שהמקום רחוק ממצרים לירושלם תוב"ב כעובדא דילן ואין לך בעולם הפסד גדול מזה וכבר כתב רבי' האיי גאון ז"ל אביה' של ישר' והרי"ף ז"ל בתשובה שאם שהה המצרן משידע כדי תביעת ב"ד והביא המעות בטל דין המצרן ע"כ: ובפי' כתב הרמב"ם ז"ל בהלכו' שכנים ז"ל דאם היה בעל המצר במדינה אחרת או חולה או קטן ואחר זמן הבריא החולה והגדיל הקטן ובא ההולך אינו יכול לסלקו שאם אתה אומר כן אין אדם יכול למכור קרקעותיו לעולם שהרי הלוקח אומר לאחר כמה שנים תצא מידי וכזה הורו הגאונים ע"כ וכן נמי כתב הסמ"ג בשם הגאונים: וכן כתב הרב בעל העטור ז"ל ש"מ דכל היכא דיש הפסד למוכר בטל דין מצרנות ואם הוא רחוק בעיר אחרת אין לו לעכב עד שיבא וכן פסקו הגאונים ע"כ: וכן הביאו דבריהם המחברים ז"ל להלכה וכן כתב הרשב"א ז"ל דכל דאיכא עכובא במכירה לא תקינו רבנן בה דינא דבר מצרא: כדאשכחן פרק המקבל הני ציירי והני שרו לית ביה דינא דבר מצרא: ומכ"ש היכא דאיתיה למוכר במקום אחר והוא דחוק או חולה וצריך למכור דלית ביה דינא דבר מצרא עד כאן: וידוע הוא דלא שנא בהא מילתא אם המצרן עומד במקום שהבית שם והמוכר מכר במקום אחר כעובדא דילן: או שהיה המוכר במקום שהבית שם והמצרן במקום אחר דתרווייהו חד טעמ' אית להו ובשניהם יצדק והמצרן במדינה אחר' דהעיקר הוא מקום המוכר והמכר לא המקום שהבית בו: מיהו היכא דלא חלקו ביניהם והיה כל הבית בשותפות ולא הוברר חלקו של ראובן יש לראו' אי דייני' ליה כאלו הוא ברור לענין דאם מכרו והמצרן בעיר אחרת דלא מצי מסלק ליה ללוקח או נימ' כיון דכל אחד יש לו חלק בגוף הקרקע לא מצי למכור ומסלקי' ליה ללוקח: ונראה לי דכי היכי דאם קנה אחד מהשותפין חלקו של חברו אין יכולין האחרים לסלקו וזכה בו הכי נמי איכא למימר באותו הבא מכחו שקנה החלק המגיע לאותו השותף בהיות המצרן במדינה אחרת: וכן נראה מדברי רש"י ז"ל שכתב ז"ל שותף שמכר לחברו חלקו בשדה שהן שותפין בו אין לנו לסלקו משום דינא דבר מצרא ולומר שאין לך בחלק חברך אלא כאחד מן המצרני' ויקחוה עמך אלא כיון שלא נתברר חלקו הרי הוא כשכן בכולה ע"כ: גם הרמב"ם ז"ל כתב בהלכות שכני' דאם מכר לאחד מבני המצר או לאחד מן השותפין וכו' זכה בה ע"כ: והכי נמי יכול ליכנס במקומו אותו שקנאה ממנו במקום אחר ובא מכחו דדברי הרמב"ם ז"ל שכתב דאם היה המצרן בעיר אחרת אין מסלקין אותו לכלהו מילי דלעיל דיכול המצרן לסלק ללוקח קאי ונר' דלא שנא ליה בין הוברר חלקו ללא הוברר דהיכא דקנאה בעיר אחרת אין מסלקי' אותו דהוא כתב סתם וזיל בתר טעמא: אחר אשר כתבתי זה באו לידי תשובות הרמב"ם ז"ל בלשון ערב וכתוב שם הדבר בפי' דלא שנא ליה בין הוברר חלקו של מוכר ללא הוברר: וז"ל השאלה ששאלוהו בראובן ושמעון שהיה להם בית בשותפות ולא היה לזה בבית יותר מזה ושמעון היה שוכן בו ומכר שמעון ללוי ויהודה שהם אחים ושותפין חצי החלק שלו שהוא רביע הבית וראובן לא ידע בזה אלא לאחר זמן ג' או ארבעה חדשים ורצה ראובן ליטול אותו רביע שקנו לוי ויהודה בדינא דבר מצרא אם הדין עמו בזה או לא: גם שאלו אותו להודיע אותן כמה זמן המצרנות והשיב ז"ל אין לראובן דין מצרן ומי שעומד במדינה לא יוכל לטעון לא ידעתי דחברא חברא אית ליה וכולי וידוע הוא דאין דין מצרנות למי שאינו נמצא במקום שאין דין מצרנות אלא בשעת הקנין וכתב משה ברבי מימון: גם הרב בעל אדם וחוה כתב בפי' דשלשה שותפין או ארבעה בשדה או בשום קרקע ובא איניש מעלמא וקנה חלק של אחד מהם יש בו דינא דבר מצרא וכיון דאם היה המצרן בעיר אחרת לא מסלקין ללוקח לא מסלקין נמי בהא ע"כ: מיהו ממה שכתב הר"ם נ"ע אין נראה כן שכתב גבי יעקב שהיה לו ג' רביעיות קרקע וראובן הרביע ז"ל דכל משהו ומשהו אית ליה לראובן בו הרביע וכו' עד והא דאמרינן לאשה וליתמי לית להו דינא דבר מצרא ה"מ לגבי מצרן אבל שותף עדיף ואי זבין לאשה וליתמי אתי שותף ומפיק להו וכן אני אומר בכל הני דאמרינן לית בהו דינא דבר מצרא מצרן דוקא אבל שותף לא ולפי זה הא דאמרינן לשותפי לית להו דינא דבר מצרא ופי' רש"י זל שהוא שותף עמו באותה קרקע יש לפרש כאן דשותף הוי שותף ומצרן ואותו שאינו בא אלא מכח מצרנות חשיב כאלו אינו מצרן לגבי השותף ואפילו אתו בהדי הדדי השותף והמצרן לא הוו כמו ד' בני מצרן דאתו בהדי הדדי דפליגי לה וכו': אלא לשותף לחודיה יהבינן ליה וכו': וכאלו הוא אינו מצרן והשותף מצרן ע"כ: וכבר כתבנו דמדברי רש"י ז"ל נראה בהפך אלא שהוא דחק עצמו לפרש דברי רש"י ז"ל כרצונו כי היכי דלא יקשי ליה: ומכל מקום הר"ם נ"ע עצמו נתן תקנה לדבר זה וכתב שיכוף לשותפו לחלוק ויברר חלקו ויתן. אותו ללוקח והר"ן ז"ל כתב בשם הרז"ה ז"ל שכתב בשם אביו ז"ל ומדקאמרינן דבאשה ויתמי משום דאנהו צריכי לה טובא לית להו דינא דבר מצרא שמעינן מינה דהיכא דלוקח לית ליה ארעא ודחיקא ליה שעתא ומצרן לא אצטריך לה אלא להרווחה בעלמא לית בה משום דינא דבר מצרא ע"כ: כללא דמילתא דאם היה חלקו של ראובן המוכר ברור בין השותפין וקנה הלוקח בעיר אחרת שלא נמצא שם המצרן לית דינא ולא דיינא דלית ביה משום דינא דבר מצרא לא שנא אם היה המוכר בעיר שהיה בה הבית והמצרן בעיר אחרת ולא שנא אם היה המוכר והלוקח בעיר אחרת והמצרן במקום שהיה שם הבית דלית בהו דינא דבר מצרא כדאמרן: ואם לא הוברר חלק ראובן אלא שהיה כל המקום בשותפות לכל אפילו לדעת הרמנ"ע שכתבנו דאית ביה דינא דבר מצרא הנה כתב הוא שהמוכר יכול לכוף את שותפות לחלוק ויתן את חלקו ללוקח: ושלום כנפש: משה בכה"ר יצחק זלה"ה ן' אל אשק"ר: קיט ומה ששאלת בענין ההיא איתתא דאיחייבה שבועה בי דינא דרבא אמרה ליה בת רב חסדא ידענא בה דחשיד' אשבועה ואפכה רבא אשכנגדה דהיאך יקבל עדות אשה במקום דין והפיכת שבועה והנשים פסולות: ואם כל דיין שיאמין באשתו ובאמו אם יוכל לעשות כך או אם דוקא בת רב חסדא ולא זולתה: והוקשה לך הדבר ולא ראית במה תתקרר דעתך: תשובה אנו אין לנו אלא מה שהשיבו רב שרירא גאון וחמודו רבי' האיי ז"ל: וז"ל התשובה הכי מפרשי רבנן דהאי דינא שודא דדייני הוה או כגון שודא דדייני דהוה אית ליה לרבא למידינה כדהואי ולפיכך סמך אבת רב חסדא כגון יורשים הבאים לגבות מן היורשים דרבותינו שבארץ ישראל אמרו נשבעין שבועת היורשין גובין ורבותינו שבבבל אומרים אין אדם מוריש שבועה לבניו ויורשי לוה משתבעי שבועת היורשים ומפקעי: והכי בעא רבא למידן עלה דההיא איתתא כרבותינו שבבבל דמשתבעא ומפקעא וכיון דאמרה ליה בת רב חסדא ידענא בה דחשידא אשבועה אפכה רבא לשבועה אשכנגדה שתשבע ותגבה כרבותינו שבארץ ישראל ומאי דעבד עבר דאמר רב חמא דיינא דעבד כרב ושמואל עבד ודיינא דעבד כרבי אלעזר עבד: והוו יודעים כי זה שאמר רב חסדא קים ליה בגוה אין פירשו שלא ראה בה דבר שקר דקאמר ליה רבא בת רב חסדא קים לי בגוה מר לא קים לי בגויה כי אתמהו ליה ולא יהא רב פפא כבת רב חסדא אלא פי' קים לי בגוה שראה אותה כמה פעמים סובלת טורח קשה וחסרון גדול ועומסת משא כבד ואין אומרת דבר שיש בו ספק ועל פי כך אמר רב פפא השתא דאמור רבנן קים לי בגוה מילתא היא כגון אבא מרי דקים ליה ביה קרענא שטרא אפומיה קרענא שטרא ס"ד אלא מרענא שטרא אפומיה דאי מילת' דשודא דדייני היא מקבל מיניה כגון שתי שטרות היוצאין ביום אחד או דמחייב ליה למלוה שבועה אע"ג דהימניה לוה עכ"ד: ודבריהם דברי קבלה אין צריכין חזוק: ובפרק הכותב האריכו בה המפרשים ז"ל: קב עוד שאלת בשטר היוצא בתוך זמנו אם יש לו ליפרע ממשעבדי בלא שבועה כדמפרע מיתמי: גם דבר זה נשאל מרב שרירא גאון ורבי' האיי בנו ז"ל: והשיב דבר זה ברור הוא שאין לה לגבו' מנכסי' משועבדים אלא בשבועה ולא דמי ליתמי תדע שאם הודה הלוה בשעת מיתה שלא פרע את החוב ההוא הרי מלוה נפרע מן היתומים שלא בשבועה ואין הודאתו כלום אצל לקוחות: ואם האמינו הרי נאמנותו על יורשיו ואינה על הלקוחות ומי יאמר שלא עשו קנוניא על הלוקח הזה ומי יאמ' כי ודאי לוה ממנו שמא שטר אמנה הוא או שטר פסים הוא או שמא כתב ללוות ולא לוה ובכל אלה האב חב ליתומיו ואינו חב ללקוחות: גם בזה כתבו המפרשים והרא"ש ז"ל פרק הכותב יעויין שם: קכא שאלה יורנו מורינו הרב בענין ראובן שהיה תחת ידו חפץ של שמעון ואמר בפני בית דין חפץ זה של שמעון הוא וכשאמרו לו בית דין תן לו את שלו חזר ואמר יש לי עליו כך וכך מעות אם ראובן נאמן במגו או לא: תשובה דעו לכם כי השם אנה לידי פירוש סנהדרין מכתיבת יד טהרת הקדש הרמב"ם ז"ל וכתוב שם דבר זה בעצמו ז"ל ואמר רבינו יוסף הלוי ז"ל דיינינן בכל יום בענין מגו דלא הוי מגו אלא אם הסמיך דבריו ולא הפסיק אבל הפסיק לאו מגו הוא כגון מי שהוציא בגד מתחת ידו ואמר זה של פלוני הוא ויש לי עליו כך וכך כגון זה ודאי הוי מגו אבל אם הוציא הבגד ואמר של פלוני הוא ושתק ואמרו לו כיון שהודית שהוא של פלוני החזיר לו את שלו עמד ואמר יש לי עליו כך וכך לא הוי מגו אלא מחזיר הבגד ואינו נוטל כלום ומסתייעא הדין סברא מהלכה דבתראי ראה עבדו ביד אחרים וכו' ודאי מרגליתא היא ע"כ דבריו: ופוק חזי מאן תרי רבני רברבי דקא מסהדי עלה וכן נותנת הסברא: מלבד ראייתו הישרה: שם אל בפי עבדו: ועיניו גל: לערוך יקר חסדו: ועד הגל: