מהר"ם אלשקר קיז

מן הסלע בדרך נס כן תחיית המתים בדרך נס וכו' כמו שהאריך הוא ז"ל שם וכבר כתבנו דבריו ג"כבזה בפ"ב מהשער הראשון: גם כתב בתשובותיו ז"ל כבר כתבתי במורה הנבוכים כל מה שראוי לפר' וסוף דבר שיש מן הנסים שהם טבעיים ויש מהן מכחישין את הטבע כמטה שנהפך לנחש והמים לדם וכיוצא בהן וכו' וכל ספריו מלאים מדברים אלו האריכות בהן חסרון: עוד כתב והנה אנחנו בני ישראל מאמינים עדות הנבואות ולא נחוש לכופרים אחר שקול דעתם הולכים מזייפים האמונות נמשכים אחרי הכופרים לא מבני ישראל המה: והנה חומת יריחו שנפלה בהקף ז' פעמים וכו' וכתיב ויריעו העם תרועה גדולה ותפול החומה תחתיה ומתי אירע שבהריע תרועה נפלה החומה ונלכדה העיר אולי דמיון היה כמו שאמר האיש ההוא על עמידת השמש זה שקר וכתבו הנביא ולא הכחישוהו וכו' עד וכן מוסכם באומות ומקובל והכופר בזה הוא כופר בעיקר והוא חייב מיתה לדעת כל האומות ומה אאריך עתה כי כל הנבואות מעידות על הנפלאות בשנוי טבעו של עולם כל ימי היות נבואה בעולם ע"כ: אמר הכותב כבר נתבאר בפ"א מהשער השני כי כל דבריו בזה דמיונו' ושקרי' וכי הוא המזייף אמונת המאמינים בבלי דעת ידבר וחיילים יגבר ושגעונות יחבר: ורבינו הרב כתב בפירוש ובבירור כי היה מעשה נס גדול אלא שלא היה לעיני כל ישראל כשל מר"עה כמו שנתבאר שם באריכות שכתב במורה פרק ל"א מהחלק השני ואין שם מקום להסתפק בו כלל וכמה פעמים שונה בדמיונותיו כאלו אין שם מי שיש לו מוח בקדקדו ולא עיניו בראשו: עוד כתב בפ"ד מהאופן הג' ז"ל ואחרי הקדמה זו אומר כי מה שהתחכם הרב בשאלת משה והתשובה בואמרו לי מה שמו אינו כלל כי לפי דברי הרב ז"ל שאל משה מה שלא ידע וכן הוא בהכרח וכאשר השיב לו השם ההוא לא בא הדבר משום האותיות והמלות: כי אם מפני הענין המכוון בהם והיאך אפשר אדון כל הנביאים שיסכל בידיעת הסבה הראשונה שהיא סבת הסבות ועלת כל העלות ואין עלה לו וכו' עד ואין בעל שכל חולק חלילה על זה להיות אדון הכל עלת הכל מחוייב המציאות ואין לו שום עלה וחלילה לאדון כל הנביאים שלא ידע זה וכו' ע''כ: אמר הכותב לא ידע ואשם ביחסו אל הרב ז"ל סברות אשר לא יעלו על לבו ואיני יודע אנה הוא מוצא שום רמז לאלו הדמיונות שהוא מוליד בדבריו שמרע"ה לא ידע שאל ית' סבת הסבות ועלת העלות ומחוייב המציאות ואין לו שום עלה עד ששאל על זה והנה באו דבריוז"ל בתכלית הביאור פרק ס"ג מהחלק הראשון שאין ענין זה אלא על ישראל לא על משה שכתב שם שהכונה באומרו ע"ה ואמרו לי מה שמו וכו' הוא שישאלו אותי שנאמת להם מציאות השם כלומר שיש אלוה נמצא בעולם ואחר כך אומר שהוא שלחני מפני שכל בני אדם אז זולת היחידים לא היו מרגישים במציאות השם וכו' עד ולמדו השם מדע יגיעו אליהם במה שיתאמת אצלם מציאות השם יתעלה והוא אהיה אשר אהיה וזה שם נגזר מן היה וכו' ובא ביאור הענין ופירושו כן הנמצא כלומר המחוייב המציאות וכו' וכאשר הודיעהו ית' הראיות אשר תתקיים בהם מציאותו אצל חכמיהם כי אחר זה אמר לך ואספת את זקני ישראל וגומר ויעד לו שהם יבינו מה שהודעתיו לך ויקבלוהו: השיב ע"ה ואמר הנה הם יקבלו שיש אלוה נמצא באלו המופתים השכליים מה תהיה ראייתי שזה האלוה הנמצא שלחני ואז נתן לו האות הנה נתבאר שענין אמרו מה שמו מי הוא זה שאתה אומר ששלחך וכו' זהו כלל דבריו שם ומבואר לתינוקות שכונת הרב ז"ל היא שיתן לו ראיה במה שיתאמת אצל ישראל שהוא מחוייב המציאות לא שלא היה מרע"ה יודע זה חלילה וחלילה וחס: וכן נראה דעת רבינו סעדיה גאון ז"ל שהן קרובין למה שאמר רבי יצחק במדרש אגדה וכפי מה שכתב הרמב"ן ז"ל בפרשת ואלה שמות: עוד כותב בשער הרביעי פרק א' ז"ל ועוד הנה פרשת וירא אליו מעידה גם כי היה אברהם בנבואה בהקיץ וכו' עד ואיך לשה שרה עוגות וכו' ע"כ: אמר המשיב דברי הרמב"ן ז"ל הן אלו שכתב בפרשת וירא אליו ותפס על רבינו הרב ז"ל שאמר בפ' מ"ב מהחלק השני שכל זה היה במראה הנבואה עם היות שהודה לו ביסוד הענין וכתב ז"ל ובאמת שכל דבר שהוזכר בכתוב ראיית מלאך או דבור מלאך אינו אלא במראה או בחלום כי ההרגשים לא ישיגו המלאכים ע"כ: וכן גם כן כתב בפרשת בלעם בכתוב ותרא האתון וכו' ודברי רבינו הרב ז"ל הם דברי רבי חייא הגדול שכך כתוב בפירוש: ומה שהקשה על זה הרמב"ן ז"ל שהנה לא נראה לו השם לא במראה ולא במחשבה אין נראה לי קשה כי אינו מחוייב שיראה לו השם בעצמו אלא שנראה אליו במראה הנבואה ע"י דמות אנשים כמו שכתב בחלק שני פרק מ"ו במדרגה העשירית ז"ל שיראה איש מדבר עמו במראה הנבואה כאברהם באלוני ממרא וכו' ושיעור הכתוב וירא אליו במראה הנבואה ומה היא המראה וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים וגו': גם מה שאמר שלא לשה שרה עוגות איני יודע מה ימשך מזה לא לשה ולא תלוש: גם מה שהקשה למה היה יעקב צולע וכו' מבואר הוא דהדמיון פועל ואפשר שגם זה היה במראה הנבואה ואין זה מקום אריכות וענין לוט יתבאר בסמוך בס"ד: עוד כתב בענין פרשת סדום ז"ל וכל אותה הפרשה ואם נכחישנה ונאמר שהיתה במראה הנבואה אם כן נכחיש כל הענין וענין בני סדום ואיך נסבו על הבית והוכו בסנורים והפיכת סדום וכו' עד ואי אפשר לחלקה לומר מקצתה חלום ומקצתה חוץ לשכל כי זה מן הנמנע ואם פרשה זו נוציא מפשוטה נוציא כל התורה ויודע שנהפכה סדום וכל התורה והנביאים והכתובים מעידים על הפיכתה וכו' עד והרב ורבי אברהם ואחרים אמרו שבמראה הנבואה היה וכו' ע"כ: אמר הכותב אמת כי הרמב"ן ז"ל כתב בפרשת וירא כי לדברי רבינו הרב ז"ל צריך לומר שענין לוט ג"כ היה במראה הנבואה אלא שלא אמר עליו שכתב כך בפי' כמו שהעיד עליו המשיג הזה והוא לא כתב כך אבל איך שיהיה דברי רבינו הרב ז"ל בענין זה קשיא בעיני ואיני יכול להולמן כלל לפי שנראין כסותרין זה את זה כי בחלק שני פ"ב ובכמה מקומות כתב בבירור שכל מקום שנזכרה ראיית מלאך או דבורו אינו אלא במראה הנבואה ויתחייב מזה כי היה ענין לוט דמיון וציור אין לו ענין אחר שלא נמצא במציאות בפועל וממה שכתב בפ"ח מהקדמתו לפירוש מסכת אבות נראה בפי' שהיה הדבר במציאת בפועל כדברי החולקים עליו שהוא כתב שם ז"ל שיבטל השם קצת תנועות בני אדם שהן בבחירתו על צד העונש כביטול ידיו מהמלאכה שלא יוכל לעשות בה דבר כמו שעשה לירבעם בן נבט או לסמא עיניו מן הראות כמו שעשה לאנשי סדום הנאספים על פתח לוט ע"כ: והסתירה בדברים אלו מבוארת ואין לומר בדעת רבינו הרב ז"ל שהיו מלאכי לוט אנשים נביאים בשתוף השם כמו שכתב רלב"ג ז"ל או הערות אלהיות כמו שכתב רבינו ז"ל בסוף חלק זה כי הנה בפרק ז' מתחלק הזה כתב בשתוף שם מלאך ז"ל אבל השכלי' והגלגלים משיגים פעולותיהן ובוחרי' ומנהיגים וכו' וזהו שאמר המלאך ללוט כי לא אוכל לעשות דבר ואומר לו להצלתו הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה וכו' כל זה יורה על השגתן לפעולותיהן והיות להם רצון ובחירה ע"כ: נראה מדבריו שהיו שכלים נבדלים שהן מלאכים ממש ולא באופן אחר: ואין בידי להכריע אלא אם נאמר שהיה קצת הענין במראה הנבואה וקצתו בפועל בהקיץ: ראיית המלאכים והדבור עמהם שאמרו לו צא מן המקום הזה כי משחיתים אנחנו אותו וכל אותו הענין היה במראה הנבואה ויציאתו מן המקום היתה בפועל הוא שאמר הכתוב השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה ר"ל שאמרו לו במראה הנבואה לצאת והוא יצא בבקר השכם ונהפכה העיר כאשר אמרו לו במראה: גם מעשה אנשי סדום שנסבו על הבית היה בפועל בהקיץ והיא הערה אלהית כאותן הערות שכתב רבינו הרב ז"ל בפ"ו מחלק שני על נבוכדנצר ועל כשדים ודג יונה וזולתן שהעיר להם השי"ת הרצון לעשות אותו ענין: גם הכאתם בסנורים היתה גם כן בפועל כמו שכתב בפי' אבות שכתבנו דבריו למעלה מבלתי שיראו המכים אותם: כן נראה לי לישב דבריו עד שיפתח השם את לבנו ויסיר המסוה מעל פנינו ועינינו ונשקוף על עיקר כוונתו כי אי אפשר שיהיו דבריו סותרין זה את זה לאשר מחזה האמת יחזה: וכבר ידעתי שגם הרמב"ן ז"ל יאמר שמלאכי השם הם השכלים הנבדלים כדברי רבינו הרב ז"ל כמו שיביאו דבריו בסמוך בפסוק ותרא האתון וגו' גם בענין בלעם ראיתי בדברי רבינו הרב ז"ל קושי גדול כי בפמ"ב מהחלק השני כתב ז"ל וכן ענין בלעם כלו בדרך ודברי האתון כלו במראה הנבואה ע"כ: וממה שכתב בפי' אבות במשנת עשרה דברים נבראו בע"ש וכו' נראה בהפך כי דברי האתון היה בפועל בדרך נס כמו שהוא האמת שלא יוכל אדם להכחישו וז"ל שכתב שם על כן אמרו שביום הששי שם בטבע הארץ שתשקע לקרח ולעדתו ולבאר שתוציא מים ולאתון שידבר וכן השאר ע"כ: ועל הדרך שפי' בחלק שני פכ"ט ופמ"ח ולא ירדתי לסוף דעתו: ואולי ירצה בדבור האתון שהוא גם כן התעוררת וכמו שכתב פ"ו מחלק זה ז"ל עד שתנועת בעלי חיים ואפי' בלתי מדברים יאמר הכתוב שהיא על ידי מלאך שנתן בהן כח יניע אותן אותה תנועה אמר הכתוב אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא ולא חבלוני ותנועת אתון בלעם כולם ע"י מלאך ע"כ: כלומר ששם באתון כח והתעוררות לדבר ולעשות אותן ענין בפועל וקרוב לענין זה כתב הרמב"ן ז"ל וז"ל ותרא האתון את מלאך וו' מלאכי השם השכלים הנבדלים לא יראו לחוש העינים כלל כי אינם גוף נתפשים במראה וכו' עד אבל יושגו לעיני בהמה אי אפשר על כן תוכל לפרש ותרא האתון כי הרגישה בדבר מפחיד אותה מלעבור והוא המלאך אשר יצא לשטן וכו' אלא שעכ"ז עדיין הלב נבוך ולא מצא מנוח כי דבר אשר כזה לא יאמרו עליו שהיה במראה הנבואה כמו שכתב רבינו הרב בשלוח וצ"ע גדול: עוד כתב פי"ט מהשער הד' ז"ל כי גם בספר המורה ון' עזרא סוברי' כי מלאכי' ממש היו אלא שהרשיעו בדבר באמרם שהיה במראה הנבואה מהיותם נמשכים אחר שקול דעתם כי כונתם כי אין נמצאים אחרים בין העלה הראשונה לעלולים אלא השכלים הנבדלים והן מניעים הגלגלים ומסברא זו נמשך אמונת המרדות לבטל הכתובים והנסים ושיסתור כל דברי התורה והנביאים כפי רצונו וכו':