מהר"ם אלשקר קטז

ומה שכת' בדבריו שכתבנו למעלה דלשתי הדעות הדברים ההם אשר בפתיחת הספר רצה לומר מאמר השטן ומאמר השם יתעלה לשטן ומסירת איוב בידו שכל זה משל היה וכו' קרוב לזה אמרו בב"ר שאמרו שם אמר ריש לקיש איוב לא היה שבאו עליו יסורין להודיעך כחו של איוב שאלו באו עליו היה יכול לעמוד בהן עד כאן: והכי נמי איתא בירושלמי פר' כשם שהמים כו' אמר רבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא בימי אברהם אבינו היה אלא הכא הוא אמר הכין אלא הוא היה ויסורין לא היו ולמה נכתבו עליו אלא לומר שאלולי באו עליו היה יכול לעמוד בהן עד כאן: ולפי דבריו על כרחנו שהיסורין היו משל כדברי רבינו הרב ז"ל: וידוע הוא שאפילו שהיה רבינו הרב ז"ל סובר כאותן שאמרו לא היה לא בעבור זה נכרתה האמונה מפיו וסתר אותה כמו שכתב עליו האיש הזה הסותר המושכל והמוחש והמפורסם: עוד כתב בראש פ"ב מהשער השני ז"ל אני תמה על הרב בתרופה והרפואה שמצא וכו' והתרופ' היא שההשגחה נמשכת אחרי שפע השכל שמי שנשפע עליו היא שומרתו בשעת השפע כלומר שאינו נפרד במחשבתו מהשכל ומפני ההפרדות מצא תלאות ורע בנביאים ובחסידים מפני שנפרד החבור מהם עד כאן: והקשה עליו כי הנה מצאנו בנביאים עליהם השלום בהיותם בחבור ההוא נלכדו ונהרגו כי הנה זכריה מעיד הכתוב בו כי בהיות רוח אלהים בו ומלתו על לשונו נהרג: וגם רבי עקיבא בהיותו מקהיל קהלות לדרוש תורת יו' ולא נפרד מהשם נתפס וכו' ע"כ: אמר הכותב לו הונח שדברי רבי' הרב על התכונה שכתב האיש הזה למה לא תמה על דברי רז"ל שכתבו בדוד המלך ע"ה כשבא מלאך המות ליטול נשמתו ראהו עוסק בתורה ולא יכול לו עד שנתחכם ובטלו מדברי תורה אז ניתן בידו וכן נמי מפורש ברבה בר נחמני בפר' השוכר את הפועלים: ורבי עקיבא וחבריו כך עלה במחשבה: ולא דבר השוה בכל הוא והדברים עתיקים: עוד כתב שם ואני השואל לרב אם כן כי שפע השכל הוא המציל את האדם מכל מקרה ובהיות מחשבתו בנמצאו' נמצא הוא והשם אחר וזה תכליתו שהגיע למדרגה זו למה לו להתפלל ולקרוא קרי' שמע ולעשות שום מצוה וכו' עד אלא אם ינבא עליו הוא ויפטרנו מכל המצות עד או נטרפה דעתו וכו' ע"כ: אמר הכותב מי שנטרפה דעתו לא יכתוב דברים כאלו וחסרון הוא לאדם להשיב עליהן ואף לפי הצעתו במה יגיע לכונה זו אלא בשמירת התורה והמצות וכבר כתבנו בזה בסוף פרק ג' מהשער הראשון: עוד כתב שם ועוד אני שואל אליו אחר שצורת הדעת נדבקה בדעה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה: הגוף ולמה נהגו מימות אדם כבוד גדול במתים ונהגו כל האומות מימים הראשונים לבקר בקברי הנביאים והחסידים ולהתפלל עליהם ואברהם אבינו השתדל לקנו' מערה וקבר שם את אשתו ויעקב קבר שם את לאה וגם יוסף הצדיק צוה והשביע שיוליכו עצמותיו ולמה כל הצער הזה וכל הנביאים והאומות סכלים ושוטים ומה בצע בכל זה וכו' עד ומן התימה לאיש מוחזק גדול במדות עד שהפליגו בסכלותם ואמרו ממשה ועד משה לא קם כמשה וגזר על בני אדם לעשותם כדגי הים וכו' ע"כ: אמר הכותב כבר כתבנו כמה פעמים כי כל אלו תולדות כוזבות וזיופים בדברי רבי' הרב ואין בכל דבריו שום רמז לשיתחייב ממנו שום דבר מדברים אלו בשום מקום וכתבנו כמה פעמים דברי רבי' הרב שכתב בפירוש ובבירור בכמה מקומות כי תחיית המתים היא בשוב הנפש אל הגוף וכתב ג"כ במקומות רבים שהעונש הוא לנפש ולגוף ביחד וזה העני הדעת לא ידע שיש לדעתו עולם הבא אחר תחיית המתים בלא גוף וגויה והתמהמהו ותמהו והתבוננו מה סברא הוא מיחש לרב הגדול ראש המאמינים שגזר על בני אדם לעשותם כדגי הים ושאין לדעתו שכר ועונש שאפילו הכופרים מן האומות אין להם סברא זו אלא כת אחת בטלה במיעוטה כמו שכתב הרב ז"ל במקומו וכבר כתבנו בזה במקומות רבות מה שיספיק: עוד כתב ז"ל והקשה מכלם כי הוא גוזר על ידיעת השם ית' בכל אנשי העולם ולא יסתר ממנו דבר ויראה חמס וריב בעיר והצדיקים במעשיהם ובלבותם והם עשוקים על לא חמס בכפיהם ולא יהי חושש מהם וכו' עד האמת יותר נכון לו לומר כשאר הכופרים שאין השם יודע שיהי חסרון בחקו משידעם ולא יחוש להם עד כמו שאין לחוש על הריגת העכברים וכו' ע"כ: אמר הכותב תשובתו למעלה בצדו וכמה פעמים שונה באולת ועושה לאדם לחזור על הראשונות ולהסיר מסוה הענוה מעל פניו כי מי הוא שרואה דברים כאלו שכותב על רבי' הרב ולא יקרע את לבבו ולא בגדיו ואתה המאמין והדובר אמת אשאלך והודיעני אנה אמר רבי הרב דבר זה ומאי זה מקום יתחייב מדבריו דמיונות אלו וכל ספריו מלאים מהדעות האמתיות והם הם שהאירו עיני גלותנו בענין זה ובזולתו מיסודות הדת והאמונה: עוד כתב בראש פ"ג ז"ל אני תמה עליו איך עלה בדעתו טעמי המצות לעשות רובם כדרכי מדו' הפילוסופי' והשאר טעמי' נופלים אין מצוה מכוונת בעצמה והנה גנב דעות המתפלספים ובדה מלבו להיותן תורות וסתר כל התורה ולא הניח בה דבר הנה לדעתו בהתענות אדם על עון בית ישראל הוא שוה עם בעילת העריות ויותר קשה לפעמים כי לדעתו אחת מדה חסרה ואחת מדה יתירה ושניהם רע כי יחלש כח האדם ומחשבתו מלהשיג המושכלות וכו' עד והנה שבש נבואות הנביא וקבלת בית ישראל וכו' ע"כ: אמר הכותב כבר כתבנו כמה פעמים שהוא מוליד בדבריו תולדו' כוזבות וזיופים ושגעונות שלא יעלו על לב התינוקות ולא אומר התינוקות אלא אפי' השוטים והמדומים לא יעלה על דעתם דברים כאלו הביטו וראו לפי שכתב רבי' הרב שצריך האדם לעיין במושכלות ולא יפנה לבו לבטלה כתב עליו שלדעתו המחליש כחו בתעניתו על עון ישר' מלעיין במושכלות או המחליש אותו בבעילת העריו' הכל שוה ולפעמים המתענה יותר קשה וגדול עונו: מה יאמ' האומר ומה יכתוב הכותב ומה ישיב המשיב על שגעונות כאלו: ומה שכתב על טעמי המצות: כבר כתב רבי' הרב ז"ל והר"ר אברהם בנו ז"ל כי לא שלל הרב ז"ל כי אין למצות טעמים אחרים מכוונים בעצמם וגם לא אמר שאותו הוא הטעם בהכרח אלא כתב כך על דרך השכל ושבעים פנים לתורה ואותו הטעם אחד מהם ותעיין בפסוק כי יקרא קן צפור לפניך וגו' בפי' הרמב"ן ז"ל ותנוח דעתך: עוד כתב אולי מה שכתב בסוד המקדש והקרבנות הוא המיישר האדם אוי לנו על שברנו איך מלאו לבו להרוס מקדשות בנויות לתלפיות עד והכלל כי הכל נמשך אחר דעותיו המזוייפות וכו' ע''כ: אמר הכותב כבר כתבנו למעלה כי כל מה שכתב בטעם הקרבנות הם דברי רבי פנחס בן יאיר בויקרא רבה על פסוק ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירי' וגו' וכל דבריו עד סוף הפרק זיופים ודמינו' וכסא תורת רבי' הרב ז"ל נקי מהם: עוד כתב כי פילוסוף אמר כי אין חפץ לשום אדם בשום עבודה ותפלה אך תכלית האדם בהשגת המושכלו' כדעת הרב וחביריו: גם כי נטה מדעת ארסטו במקצת עד שהורה שהיה מאמין בתורת משה על הדרך שכתבתי לעיל ולעניות דעתי דעותיו רעות מדעותיו וכו' עד והנביא מכח הנבואה הזהיר על התורה והמצות והעני והחסיד בשומו אמונתו בנביא ושומר כל קלו' וחמורות שבתורה וקדש את השם ואתה אומר שיודע השם זה ולא יצילהו כלל כמו אם לא ידעו כלל: גם הרשע שעבר על כל מה שצוה הנביא וידע השם לא נענש כלל ובאבדן הגוף נאבד הכל: אין ספק כי אמונה זו רעה אלף אלפי אלפים מן הראשונה וחלילה לי להחניף אדם כי במקום חלול השם אין חולקין כבוד לרב אף כי לסותר כל התורה ורוב היחידים נמשכו אחר ספריו וחקותיו הם היו סבת כפירת בני ישראל בה' אלהי אבותיהם ע"כ: אמר הכותב מה שכתב בענין העבודה והתפלה הוא ממה שכתב רבי' הרב ז"ל בפר' נ"ד מהחלק הראשון ז"ל מי שידע הבורא הוא אשר ימצא חן בעיניו לא מי שיצום ויתפלל לבד עכ"ד והוא גנב מלת לבד והסיח אותה מדעתו ומזייף הדברים המפורסמים ולא יחוש לרואים ולא לבשת גנב כי ימצא: ועוד אכתוב בזה לקמן בסוף ההגהות בס"ד: גם זה העני הדעת לא ידע כי היודע השם הוא השומע לדברי הנביא ושומר התורה והמצו' שבאמצעותם יכיר את בוראו והעיון בתורה הוא העיון במושכלות: והרשע שעבר על דברי הנביא ועל התורה והמצות אינו יודע השם ואם יודע רבו ומתכון למרוד בו ועובר על מצותיו הנה הוא גרוע מאשר לא ידעו ונענש יותר וכבר כתבנו בזה מה שיספיק והנה הוא שונה באולתו להגדיל המדורה ולזלזל בכבוד גדול התורה בלי פחד ומורא: עוד כתב באופן הג' פ"א והאריך שם והביא כמה דברים כאלו הרב ז"ל מכחיש אותן בפי' ולא כתב באי זה מקום כתב רבי' הרב הפך אותן דברים וכתב בחתימת דבריו יש עדות גדול מזה על ההשגחה הפרטית וכן כשהיו חוטאים מיד היתה יד יי' בהם: הרי עדות על דיני השם בכל איש ואיש אלא אם יכחיש הרב ההוא הכתובים האלה כאשר נפלאות הנביאים וכו' ע"כ: אמר הכותב כל מה שכתב בפרק זה הוא בנוי על שתי התולדות הכוזבות המזוייפות שהוליד בדברי רבי' הרבז"ל שהוא כופר בנסים שהן כנגד הטבע ובהשגחה באישי המין האנושי יתעלה האל ממחשבותיו ודמיונותיו מעלה הראויה לו וכסא כבוד תורת רבי' הרב נקי מזיופיו והבליו: וכבר כתבנו למעלה פ"ג משער ראשון דברי רבי' הרב ז"ל שכתב בהשגחה פי"ז מהחלק הג' מהמורה דברים מפורשים יבינו אותם הנשים והקטנים עם חסירי המוח: וכן בענין הנסים ובשכר ועונש כתבנו מה שיש בו די בפרקים שקדמו: ועתה אוסיף בהן נופך משלו שכתב באגרת תחיית המתים ז"ל אבל תחיית המתים היא אחת מהמעשה נסים ומבואר מאד שכל עניינה מובן ואין שם אלא שנאמין אותו בלבד כמו שמצאנוהו בדברי הנבואה האמתית והוא ענין חוץ לטבע המציאות ואי אפשר עליו ראיה מדרך העיון אלא מנהגי האותות כולם ויש לקבל אותן דרך אמונה ע"כ ועוד כתב שם רבי' הרב ז"ל כשרצה לאמת תחיית המתים ז"ל ואין הפרש בין אומרו אם ימות גבר היחיה ובין אומרו המן הסלע הזה נוציא לכם מים שאין זה בטבע אבל הוא נמנע אלא שכבר יצאו המים