מהר"ם אלשקר קיד

האלה אינן מיוחסות לאיש ישראל מצד שהוא איש ישראל אלא מצד שהוא איש ולזה תמצא אותן בשאר האומות יותר ממציאותן בעדת ישראל אבל חכמת ישראל אינה נמצאת זולתי בישראל כו' וחלילה לו לרב שיכחיש שיש הנה שלמות אלהי אשר תייחד לישראל מצד שהוא ישראל יותר נפלא מזה ועל זה האופן ראוי שיפורשו מאמריו בכל אותו ספר כי מה שימצא בתורתנו מהמדות האנושיות והאמונות והידיעות המופתיות הוא על הכוונה השנית כמשפט השלם בכל דבר אבל הכוונה הראשונה יש לה מעשים אחרי' במין ודעות אחרות בסוג וכו' עד וזאת היא כונתו ולא זולת זה חלילה עכ"ד: וזאת היא כונת רבי' הרב ז"ל בלי ספק ובעל הספר אין לו לב להבין: ובכמה מקומות כתב רבי' הרב ז"ל כי לא תגיע השלמות לישראל כי אם בשמירת התור' והמצות וכמו שכתב גם כן בפרק נ"ב מהחלק הג' גם בפרק כ"ז ובפרק כ"ח ודברי' המפורסמי' אצל התינוקות הן האריכות בהן חסרון: עוד כתב שם פ"ד ז"ל על דברי הרמב"ם ז"ל ומי שלא היה לו הכנ' לקנות הידיעות ולהשיג המושכלות או לא הסתכל בענין שיגיעו לו אחרי מותו לא נשאר ממנו כי אם גויתו אשר היא נבלה מוסרחת ואין יתרון בזה לצדיק מן הרשע וכו' עד ואי אפשר שום שכר לצדיק אחרי מותו ושום עונש לרשע וכולם אחרי הפרד הגוף מן הנפש אין שום יתרון לשום גוף האדם ואי אפשר לתחיית המתים ואין צורך כלל בקבורתו מפאת עצמו כלל כמו שאין צורך לקבורת חמור ע"כ: אמר הכותב כבר כתבנו בזה בפרק שעבר מה שיש בו די והוכחנו אותו על חלומותיו ועל דבריו ושלוח יד לשונו במורה צדק ומוליד בדבריו תולדות כוזבות ואמונות רעות יקשה על האדם ליחס אותן אפילו לכופרים מן העובדי כוכבים וכותב עליו בשלוח שלדעתו אין שכר ועונש ושאין תחיית המתים ושהאדם קבורת חמור יקבר והרי הוא כבהמה וכאלה רבות עמו מכל מיני הזיוף והוא עונו ישא אשר לא נשא פני שרים וחסידים עמודי הדת והאמונה: וראיתי לכתוב בכאן דברי החכם השלם ה"ר יוסף בנו בספרו המכונה עין הקורא ז"ל ורצה הקב"ה לזכות את ישראל ונתן להם זאת התורה התמימה באופן יקנו ההצלחה בעשיית מצותיה והרחקת אזהרותיה בקלות נפלא כמו שאתה רואה כי אפילו במצוה אחת יזכה האדם לחיי העולם הבא וזה מפורש על יד הרמב"ם ז"ל אשר חבר ספר המורה וכתב בסוף משנת מסכת מכות ז"ל משרתי התורה ועקריה כי העושה מצוה אחת כתקנה יש לו חלק לעולם. הבא אלה הם תורף דבריו ואתה ראה הישאר לנו תרעומת על האיש הזה אחר זה המאמר וראוי לכל מבקש יי' שיבאר לכל מה שכתב בספר המורה באופן יסכים עם זה המאמר ואני חושב כי מי שידקדק לבאר זה המאמר ולהביאו באחד ממקומות הסתירה השבעה אשר זכר בפתיחתו לספר המורה הוא חוטא וחושד כשרים עכ"ד הביטו וראו דברי החכם מזולתו מהמדומים: עוד כתב ז"ל ולמדנו מן הרב וכו' עד ולמדנו ממנו כי כמו שלא נקפיד ולא נצייר עול וחמס באבדן הבהמות ולא בבריאותן כן לא קפיד באבדן אדם ובצדיק אובד בצדקו וברשע מאריך ברעתו וכו': אמר הכותב אלו היית מקפיד על היוצא מפיך לא היית חומס האמת ומאבדו וטופלה שקר ומעמידו וכבר כתבנו בענין זה מה שיש בו די: עוד כתב ולמדנו ממנו כי הנסים ונפלאת שהיו ע"י משה ע"ה לא היה בהם אות או מופת וכו': אמר הכותב גם בזה כתבנו מה שיספיק והאמת כי דברים אלו אסור להסתכל בהן כל שכן להשיב עליהן: עוד כתב ולמדנו ממנו העדר ההשגחה זולתי ליחידים וכו': אמר הכות' גם בזה כתבנו דברי רבי' הרב שכתב בפי' שההשגח' בכל אישי האדם אלא שאינה שוה בכל וזה דבר מושכל וכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא: והמשיג הזה נעדרה ממנו ההשגחה בדברים האמתיים: עוד כתב ולמדנו מדבריו כי התורה והנביאים אין לדקדק בהן וכו' עד זהו באמת כלל דעתו לפי הנמצא בסודותיו והוכרח להסתירו מן ההמון בתכלית ההסתרה כי יהיה סותר סדר המדיני ויחרב הכל כמו שנאמר הממרא האחר יצחק אל בלג שם רשעים ירקב ע"כ: אמר הכותב שמו שמים על זאת ואם בישראל היתה כזאת כי זה המדומה מדמה הרב הגדול מורה צדק ראש החסידי' גדול השרידי' מעין התורה והעבודה ליצחק אל בלג שהיה לדעתו כופר בעיקר וקורא אותו ממרא כמוהו ואומר עליהם בחתימת דבריו שם רשעים ירקב: ואף כי אפשר לדון אותן בזה לזכות ולתלות קללתו באחרון מ"מ בחדא מחתא מחתינהו וזו רעה חולה ודבה גדולה וחטא שאין עליו מחילה וכבר כתבנו שכל דברי רבי' הרב שכתב בעניינים אלו מזוקקים וטהורים אין בהם נפתל ועקש והעומד על דבריו יתבאר לו הכל בנקל: עוד כתב בשער שני פ"א ז"ל אני תמה מאד מהרב הגדול הזה אחר שפרסום אותות הנביאים בשנוי טבעו של עולם אינם מכריחים האמנת התורה וגם במשה לא האמינו בו ישראל מפני האותות והמופתים עד ועוד כי לדעת הרב ז"ל לא עלו למעלת הנבואה כלל העם וכי אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום על פי המופת מתנועת הגלגלים כי גם כל בעל עיון יוכל לדעתו והוא הכרח מלשונו בספר מורה הנבוכים פ' ל"ד ע"כ: אמר הכות' גם הר"ן ז"ל בדרשותיו כת' ז"ל אלא עיק' הענין ששמע כל ישראל כמו הקול שנאמרו למשה והיתה הסבה לקיום כל התור' כדי שידע באמת שהוא נביא השם לא מצד האותו" וכיון שכן מדוע נסמו' על נביא חולק עליו ע"כ הרי דבריו בפי' שלא האמינו במשה מצד האותות כמו שכת' הרב ז"ל ודברים פשוטים הם כי זה גדול מהאותות והמופתים וכן נראה ממה שכתבו במכילתא הביאה הרמב"ן ז''ל בפי' הכתוב בעבור ישמע העם בדברי עמך וגו': וכבר כתבנו בזה למעלה בשער ראשון פ"ב והבאנו דברי רבי' הרב ז"ל שכתב באגרת תימן המכונה בפתח תקוה ומשם תבין כי אינו מבין דבריו לא בזה ולא בזולתן וענין אנכי ולא יהיה לך יתבאר בסמוך ב"ה: עוד כתב שם והביא דברי רבי' הרב ז"ל שכתב בחלק שני פר' ל"ד עד הנה לדעתו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה לשכל האנושי והמתבונן היטב בדבריו ובתחבולותיו לא שמעו קול כלל כי אחר שאינן מביני' הקול מה תועלת בו וכו' עד והאמר אם פי" המאמר של אנכי כדבריו אין שום צורך בו לנבואה כלל ע"כ: אמר הכותב כדי לנקות כסא תורת רבי' הרב ז"ל מדמיונות זה האיש ומתולדותיו הכוזבות ראיתי להאריך מעט ואומר כי רבינו הרב ז"ל בזה הפרק היא שישראל שמעו את הקול העצום מדבר אל משה. כל עשר' הדברות בלא חילוק דבור ומשה לבדו הוא ששמע חלוק הדבור והיה יורד לתחתית ההר ומגיד להם כל מה ששמע ועל זה הביא ראיה מהכתובים ומדברי רז"ל שלא היתה השגת ישראל בזה שוה לשל משה ע"ה כנזכר: ומה שאמרו רז"ל אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום שנראה ששמעו אלו השני דברים כמו ששמען משה רבינו ע"ה בחיתוך המלות ושמשה לא היה מגיען להם ענין זה שאלו השני עקרים שהן מציאות השם ית' והיותו אחד לא השיגום מצד הנבואה בלבד כמו האחרים אלא שהן מושגין ג"כ מצד השכל האנושי והמופת ולפי' היתה ידיעתם אצלם ברורה כאלו שמעו אותן מפי הגבורה בחילוק הדבור והמלות כמו מרע"ה: אחר זה כתב רבי' הרב ז"ל שעם כל מה שכתבתי מה שנתיחדו בו הכתובים ודברי חכמי' הוא זה שישראל לא שמעו באותו מעמד אלא קול אחד לבד והוא הקול שהשיגו ממנו משה וכל ישראל אנכי ולא יהיה לך והשמיע להם משה זה בחתוך האותיו' שהרי לא היתה השגתם שוה ואח"כ פחדו ואמרו הן הראנו השם וגו' קרב אתה ושמע וגו' וקרב משה ע"ה שנית ושמע שאר הדברי' אחת אחת וירד לתחתית ההר והשמיע אותם להם באותו המעמד העצום והנבחר והם היו רואים זיו השכינה ושומעים ורואים את הקולות ואת הלפידים אבל הקול שהובן ממנו הדבור לא שמעו אותו אלא פעם אחת כמו שאמרנו ועתה יתישב בטוב מאמרם ז"ל שאמרו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום הודיעונו שלא שמעו ישראל מפי הגבורה אלא הקול המורה על שתי הדברות האלו אבל שאר הדברות לא שמען כי אם משה ע"ה לבדו: וזה הדרך האחרון הוא אצל רבי' הרבז"ל העקר שכתב שנתיחדו בו הכתובים ודברי חכמים: וכבר נתבארה כונתו ז"ל בזה הפרק למביני' ונתבאר שאע"פ שלא שמעו הקול כל כך מפורש ולא כל כך צח כמו משה רבי' ע"ה הנה שמעו מפי הגבורה הקול כשהיה מדבר עמו מלה"ד למלך שהיה מדבר עם שני אנשים והיה האחד מהם קרוב למלך יותר מחברו או שהיה לאחד מהם חוש השמע יותר חזק משל חברו האחר הקרוב או אותו שהחוש שלו יותר חזק שמע חתיכת הדברי' יותר מהאחר אבל מ"מ שניהם ראו ושמעו את הקול יוצא מפי המלך: וכן נאמר בכאן שמשה וישראל שמעו עיקר הקול מפי הגבורה אלא שמרע"ה השיג ממנו יותר מהם ומצד הקול ששמעו כשהיה מדבר למשה האמינו בו אמונה שלימה בלי ראיה ומופת כמו שכתב רבינו ז"ל באריכות באותו לשון שכתבנו למעלה בשמו בתחלת פ"ב שכתב באגרת תימן: ועתה יראו הרואים כי לפי שכת' רבי' הרב ז"ל כי לא היתה השגת ישראל שוה לשל משה בזה כתב עליו שלדעת הרב מאיזו פינה נתקיימה הנבואה כאלו לא אמר ששמעו את הקול כמו ששמע הוא כמו שכתב כאן ובאותו לשון שלמעלה פ"ב: עוד כתב עליו שאמר שלא שמעו קול כלל ושאין צורך בנבואה ושאינו נופל בה נבואה וכדומה. לאלו ההזיות עצמו מספר ודי במה שכתבנו בענין זה: עוד כתב ז"ל ומה פנות התוריו' מוסכמו' בכל האומות הוא עונש הנפשו' אחרי הפרדן מן הגוף על המעשה הרע ושכר על עשיית המצו' עד שמגדולי ישראל וראשיהם אמרו מצות אין צריכות כונה וכל האומות מודים על גן עדן וגהינם כפשוטן ותחיית המתים ויום הדין וחכמינו אמרו שהן הפנות התוריות והכופר בהן כופר בכל התורה איך ימלאנו לבו לשום אדם לימשך אחר דעתו להרוס התורו' ע"כ: אמר המשיב מה אדבר ואומר לו ומה אשיב בתוכתתו על דבריו שכתב שכל האומות מודים בשכר ועונש ותחיית המתים ויום הדין ורבי' הרב אינו מודה בהן והורס התורות ולשוא חבר רבי' ז"ל את ספריו וכתב בהן מה שכתב בעניינים אלו יבינו אותו הנשים והקטני': העבודה תמה אני איך עמדו הראשוני' על הספר הזה ולא גזרו לשרפו ביום הכפורי' שחל להיות בשבת שעשאו לרבי' הרב ז"ל כופר בעיקר יותר מהאומות ולא אומר יותר אלא שעשה אותן מאמינים והוא כופר וכבר כתבנו בענייני' אלו מה שיש בו די: