מהר"ם אלשקר קיג

עתידין להיות אשר ייעד בהם הכתוב כולם קדם בהם הרצון בששת ימי בראשית והושם בטבע הדברים אז שיתחדש בהן מה שיתחדש וכו' עד וכבר הרחיבו המאמר בזה במדרש קהלת וזולתו ע"כ: גם כן כתב בזה בפירוש משנת עשרה דברים נבראו בע"ש: גם בחלק כ"ט מהמורה לצדקה כתב הענין בעצמו והביא דבריהם ז"ל שכתב שם אמר רבי יונתן תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית עם הים שיקרע לישראל הדא הוא דכתיב וישב הים לפנות בקר לאיתנו: אמר רבי ירמיה ברבי אלעזר לא עם הים בלבד התנה אלא עם כל מה שנברא בששת ימי בראשית ושם תמצא הדברים פשוטים והכוונה מבואר' למשכילים: והכי נמי כתוב בספר הזוהר ז"ל ויאמר יי' לדג וגו' וכי כאן אמר ליה אלא בשעת' דקב"ה ברא עלמ' בעובדא דבראשית ביומא חמישאה ברא נוני כדין פקיד ואמר דיהא זמין חד נונא למבלע ליונ' ויהי במעוי תלת יומין ותלת לילוון לבתר ירמייה לבר ולא דא בלחודוי אלא כל מה דעבד קב"ה בעובדא דבראשית בכולא אתני עמיה ביומא קדמאה ברא נהורא ואתני עמיה דחשיך לשמשא במצרים תלת יומי דכתיב ויהי חשך וגו' עד אתני בימא למעבר ישראל בגויה ביבישתא ולמטבע למצראי וכן הוה דכתיב וישב הים וגו' אל תקרי וכו' תו אתני בארעא די תפתח ית פומה במחלוקתא דקרח ותבלע לקרח ולכל כנשתיה דכתיב ותפתח הארץ וגו' עד וכן בכל עובדא ועובדא דאיתחדש בעלמא קב"ה פקיד ההוא עובדא מיומא דאתברי עלמא אף הכא ויאמר יי' לדג ויאמר מששת ימי בבראשית קאמר ע"כ: וכן כתוב בפרקי רבי אליעזר בבירור וכפי מה שכתב רבי' בחיי ז"ל בתחלת פרשת ויהי בשלח: וכבר נתבאר דעתו בענין הנסים וזה המשיג אלו היה משיג בזה על רבותי' היה גדול כחו יותר מהשיג על רבינו הרב ז"ל רחמנא לצלן מדעתא דיליה: עוד כתב פ"ג מהשער הזה ועל ענין ההשגחה כתב בפר' י"ז מהחלק הג' מהמורה והביא דעות בני אדם תחלה הביא דעת המכחיש סדר המציעות כלל אלא הכל במקרה: השני דעת ארסטו וכו' עד ועוד כתב והדעת החמישית הוא דעת מאמיני תורתנו ואני אודיעך מה שאמרו בו ספרי נביאינו והיא אמונת המון חכמינו: ועוד אגיד לך אח"כ מה שהאמינו קצת מהמתאחרים מעמנו ועוד אודיעך מה שאני מאמין בזה: הבן מה שאמר מה שאמרו ספרי נביאינו ולא אמר מה שהאמין הוא בו וכו' וכן מה שהוא הוא מאמין ואינו מה שאמרו בו ספרי נביאינו ולא דעת מאמיני תורתנו וכו' ע"כ: אמר הכותב תמה אני מאיש מדבר תהפוכות ידבר בהשגחה האלהיות ואינו הוא משגיח בדברי זולתו או ידבר בבלי דעת ולא יבין לו ויכתוב על רבינו הרב ז"ל מרורות ויהפך את דבריו מן הקצה אל הקצה: וראיתי לכתוב כאן לשון רבינו ז"ל כצורתו כדי שיראו הרואים ויבינו המשכילים דמיונות האיש לשון רבינו וחלומותיו אשר חלם: דע שאחר שכתב רבינו הרב ז"ל שם פי"ז הד' דעות של המדברים בהשגחה כתב ז"ל והדעת הה' והיא דעתנו ר"ל דעת תורתנו ואני אודיעך מזה הדעת מה שכתוב בספרי נביאינו והוא מה שסוברים המון חכמינו ואודיעך אח"כ מה שיאמינוהו קצת האחרונים מעמנו ועוד אודיעך גם כן מה שאני סובר בזה ע"כ: ועתה יראו הרואים אם כתב בפי' שדעתו היא דעת תורתנו אם לא: והנה המזייף הזה גנב דעתנו מדברי הרמב"ם ז"ל כדי לגנוב דעת הבריות: ואחר כך פירש רבינו ז"ל ואמר ז"ל ואומר פנת תורת מרע"ה וכל מי שנמשך אחריו שהאדם בעל יכולת וכו' עד ואנחנו נאמין שכל אלו העניינים האנושיים הם כפי הדין והשם יתבר' חלילה לו מעשות עול ולא יענוש לאחד ממנו אלא למחוייב והראוי לעונש זה הכתוב בתורת מרע"ה כי הכל נמשך אחר הדין והאמת ועל זו הדעת הלכו המון חכמינו שהם אמרו בפירוש אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון וכו' והאריך להביא ראיות על זה מדברי רבותינו זכרונם לברכה: ואחר כך כתבז"ל אמנם ענין זה הגמול שיהיה לחי בלתי מדבר לא נשמע מעולם באומתנו מימי קדם בשום צד וגם חכמי התלמוד לא זכרוהו כלל אבל קצת אחרונים מהגאונים ז"ל כאשר שמעוהו מכת המעת"זלה ישר בעיניהם והאמינוהו ואשר אאמינהו אני בפנה הזאת כלומר בהשגחה האלהית היא מה שאומר לך ואיני סומך בזה על המופת אבל אני סומך על מה שנתבאר לי שהיא כוונת תורת השם וספרי הנביאים וכו' עכ"ד ופירוש שם שאין השגחה אלא באישי בני אדם מצד השכל אבל שאר בעלי חיים ואין צריך לומר הצמחי' אין בהן השגחה פרטית אלא לשמיר' המין כמו שנתבאר שם: הנה נתבאר בבירור שאין אחריו בירור שאין אמונתו חולקת אלא על אמונת האחרוני' מן הגאונים שתפסו דעת כת המעתוזל"ה ואמר שההשגח' גם באישי ב"ח ובצמחי' וכסת תור' רבי' הרב נקי מתלונותיו: ותהפוכותיו: עוד כתב ז"ל הנה לדבריו השמירה נמשכת אחרי הידיעה במושכלות שהן ממין המשפיע ולא אחרי הצדק והיושר עד והאמת המכאוב הזה הביאם לזייף האמונה ולהכחישה וכו' עד כאן: אמר הכותב אין בפיהו נכונה ולא צדק ויושר ולמה השמיט מה שכתב שם רבי' הרב באותו פרק עצמו ז"ל והוא שאני מאמין שההשגחה האלהית אמנם היא בזה העולם התחתון באישי מין האדם לבד וזה המין לבדו הוא שכל ענייני אישיו ומה שישיגם מטוב או רע נמשך אחר הדין כמו שכתוב כי כל דבריו משפט וגו': ועוד כתב שם וכבר באו פסוקי מפורשין בתורה בתיות ההשגחה בבני אדם כולם ובפקידת כל מעשיהם היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם ואומר אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וגומר ואמר עוד כי עיניו על דרכי איש וגומר וכבר זכרה התורה ההשגחה בבני אדם והפקד מעשיהם אמר וביום פקדי ופקדתי עליהם וגומר ואמר מי אשר חטא לי אמחנו מספרי ואמר והאבדתי את הנפש ההיא וכו': ועוד כתב שם רבינו הרב ז"ל קודם לזה ז"ל וכן מכלל פינות תורת משה ע"ה כי ית' לא יתכן בדרכיו שום עול בשום צד מהצדדין ושכל מה שיבוא לאדם מן הרעות או ישיגו מן הטובות לאיש אחד או לכלל הקהל הכל הוא על צד האמת והדין והראוי במשפט היושר שאין עול בו כלל ואפילו אם נכנס קוץ בידו והוציאו מיד לא היה אלא על צד העונש שלו: גם אם השיג מעט הנאה הנה זה שכר לו וזהו שאמר כי כל דרכיו משפט וכל זה בדין אלא שאנחנו נסכל אופני הדין ההוא וכולי עד כאן: ועוד כתב בהלכות תשובה פ"ט הקב"ה נתן לנו תורה עץ חיים וכל העושה כל הכתוב בה ויודעה דעה גמורה נכונה זוכה בה לחיי הע"ה ולפי גודל מעשיו וגודל חכמתו הוא זוכה וכו' ע"כ וכל ספריו מלאים מזה הפך דברי האיש הלזה: עוד כתב ובפרק כ"ב פי' ענייני איוב ונטה לבו לדעת מי שאמר לא היה וזה נתן לו פתח רע וכו' ע"כ: אמר הכותב כמה נטה לבו מדרכי האמת וכל הרוצה לעמוד על יושר דברי רבי' הרב ז"ל בענין איוב יעיין בפירוש המורה של החכם השלם רבי יצחק בנו של בעל הספ' הזה ויראה כמה רחקו דרכיו מדרכיו בכל ענייניו וכתב פי"ז ז"ל אמר יצחק זהו האמ' שאין בו ספק אל מה שכיון הרב ז"ל הנה והבינהו לא למה שאמרו קצ' מן האנשי' אשר הפכו דברי אלהי' חיי' למינו' כי זה דרכם כסל למו בכל דברי הצדיק וכו' ועוד כת' שם בהקדמת הספר ז"ל שדברי הרב ז"ל אין בהם נפתל ועקש ואין בהם דבר הפך תורתנו כי כל דרכיו ומשפט כמו שתראה ב"ה אלא שבאו אנשים ויחפאו על הרב דברים אשר לא כן וכו' ע"כ: וכן כתב בכמה מקומות ובמקום שיש חלול השם לא חלק כבוד לאב: ועוד אכתוב בענין איוב בשער שני פ"א ושם תתבאר כונתו ז"ל אשר בעל הספר לא ידעה: עוד כתב שם ז"ל בשם רבי' הרב ז"ל וכי שמירת הבורא ית' היא דבקה תמיד במי שנאצל עליו השפע ההוא וכו' עד אך בפנותו מהבורא יהיה נסתר מהבורא ויסתר האל ממנו ויהיה מוכן ומזומן לכל נזק אשר יעבור עד והנה התבאר לך כי הסבה בהיות איש מבני אדם משולח ונעזב והיה לאכול כמו הבהמות הוא מפני היותו נסתר מהבורא וכו' ע"כ וילעג ואין מכלים: אומר הכותב אחרי שבעל הספר הזה מתפאר שקרא בזוהר ובדברי המקובלים למה לא שם לבו כי זאת הסברא בעצמה כתוב' בספר הראק"נט ולמד' מספר הזוהר הגדול שכתב שם ז"ל אלא כל זמן דעתיק דעתיקי רישא חורא אתגליא רעוא דרעוין רחמי רברבין אשתכחו ובשעת' דלא אתגליא כל דינין דזעיר אנפין זמינין רוצה לומר כי הדין אינו נעשה אלא בהסתרת פני' שנאמר והסתרתי פני מהם והיה לאכול אינו אומר ונתתיו לאכול וכו' ועוד כתב שם ובספר הזוהר הגדול מצאתי כך הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה וגו' מאי ומפניך אסתר אלא סתיר מבניינא דילי רבי אבא אמר כמה דאת אומר ויסתר פניו ממנו ועל דא ומפניך אסתר מאינון פנים דילך אהי נסתר דלא ישגחון בי ועל דא והיה כל מוצאי יהרגני ע"כ בראק"נט: ואף על פי שהובאו שם הדברים ללמד על ענין אחר מ"מ למדנו מכללם הכונה הזאת בפירוש: עוד כתב שם והיותר מפורסם בהריסות הדת בכללה הוא מאמרו שכתב בפרק ל"ד מהחלק הראשון בזה הלשון אי אפשר למי שירצה השלמות האנושי אלא אם כן התלמד תחלה במלאכת ההגיון ואח"כ בלמודיות על הסדר וכו': אמר הכותב פשוט הוא דרבינו הרב ז"ל אין כונתו השלימות באומרו האנושי וכו' אלא על חכמת המופת הנקנית בשכל לא על שלמות ישראל ששלמותם תלויה בחכמת התורה והנבואה אשר היא למעלה מן השכל כמו שכתבנו מדבריו ז"ל: שכתב במקומות רבים: וזהו שכתב כאן פרק ל"ד בתחלת זה הענין ז"ל והחכמות הטבעיות איני רואה שיקשה עליך היותם דברים הכרחיים בהשגת יחס העולם וכו' עד אלא שהם ירגילו השכל ויקנוהו קנין עשות המופת וידיעת האמת בעניינים העצמיי' לו וכו' ואינם נמלטי' גם כן מתועלות אחרות מקריבין לחכמה ההיא אי אפשר א"כ למי שירצה השלימו' האנושי מבלתי התלמד תחלה במלאכת ההגיון וכו' הנה כונתו ז"ל מבוארת בדבריו לכל בעל שכל וכאלו הדברים עצמן מצאתי שכתב החכם הנאמן כה"ר יוסף בנו לבעל הספר הזה בחבורו המכונה כבוד אלהים ז"ל בחתימת דבריו ואם ירצה להיות איש שלם מצד שהוא איש מדבר לא מצד שהוא איש ישראל ראוי שיקרא ההגיונות הטבעיות והאלהיות על הסדר ואדמה שאל זה כיון בכוונה דבי' משה ז"ל בפרק ל"ד מהחלק הראשון מן המורה ז"ל: אי אפשר א"כ למי שירצה השלימות האנושי מצד שהוא אדם לא מצד שהוא איש ישראל והוא מבואר שהידיעות