מהר"ם אלשקר קיב

בענין זה כוונה אחרת יש לו והוא לא ידעה וקל להבין: עוד כתב וכן כשבא הרב לתת טעמים לכל המצות לא ימצא אדם לבטל דעות בטלות כמו בכל דיני ע"ז והקרבנות וכו' ע"כ: אמר הכותב האמת שכך כתב שם בטעם הקרבנות שהן לבטל דעות נפסדות לפי שהיו מקריבין אותן בהבליהן לצלמים ולכוכבים ולפי שיקשה על האדם העתקת המורגל ועזיבתו מכל וכל גזר' חכמתו ית' לצוות אותנו לבטלן מהיותן לנבראים ולענינים דמיוניי' שאין להם אמיתות ולהקריבם לשמו ית' וצונו לבנות היכל לו זהו כלל דבריו פרק ל"ב מהחלק הג': אבל עורה ופקח עיני שכלך אתה וכל המשיגים עליו בענין זה ודעו וראו איך אלו הדברים בעצמם הן הן דברי רבי פנחס בן יאיר בויקרא רבה דאמרינן התם על פסוק ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אמר רבי פנחס בן יאיר משל למלך שהיה לו בן אוכל נבלות וטרפות אמר המלך מה לעשות להפרישו אי אפשר שכבר הורגל בכך אבל יסעוד אצלי ויובדל מעצמו היינו דכתי' למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זובחים וגומר ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירי' ע"כ: ועם כל זה לא שלל רבי' הרב ז"ל שאין לקרבנו' ולמקצ' מצות טעם אחר מכוון בעצמו וכמו שכתב רבינו אברהם החסיד בנו ז"ל וכי הוא אמר שכך הוא הטעם עכ"פ כך נראה לו בהכרח הדעת ואפשר שיהיה למקצת מצות טעמים אחרים ע"כ: ומה שכתב עליו בענין התפלה כי לדעתו אינה מכוונת בעצמה וכו' אסור להסתכל בדבריו כל שכן לכותבן ולהשיב עליהן ולא תעלם סתירתן מעיני התינוקות כי אותן דברים לא עלו על לב שום אדם מעולם ועוד אכתוב בזה במקום אחר בע"ה: עוד כתב פ"ב מהשער הראשון ז"ל וכדי לסתור ספורי ועדות הנביאים מהנפלאו' אמר אל ישיאוה מה שנמצא כתוב בעמידת השמש כי לא אמ' לעיני כל ישראל כי ההמון טעו בזה מפני שהצליח ביום ההוא ואחרי שהכזיב אותות הנביאי' מה נקוה עוד וכו' ע"כ: אמר הכותב הוא הוא המכזיב האמת ובודה מלבו דברים שלא עלו על לבו של רבי' הרב ז"ל ותוקע אותן בלבות בני אדם כמו שעשה בעניינים יותר קשים מזה ומי יתן ידעתי אנה כתב הרב ז"ל כי ההמון טעו' והוא הטועה ורוח רועה: ובפרק ראשון משער השני אכתוב דברי רבי' הרב בזה ושם' יתבאר דעתו בעמידת השמש ובנסים האחרים ושהטעות בו והוא תולה ברב רבו כי הוא מביא דבריו ומוליד בהן תולדות כוזבות בחסרון דעת וחסרון ידיעה: עוד כתב ולענין הנפלאו' שאמרו כתב הרב המחבר בספר המדע על הנביא וכשמשלחין אותו נותנין לו אות וכו' עד משה רבי' ע"ה לא האמינו בו ישראל על פי האותות שעשה שהמאמין בלבו יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלהט ובכשוף וכו' ע"כ: אמר הכותב באגרת תימן גם כן כת' שאמונתנו במרע"ה לא היתה מצד המופת אבל האמננו בו לפי ששמענו הדבר כמו ששמע אותו הוא ובזה האמננו בו אמונה שלימה קיימת עד עולם שנאמר וגם בך יאמינו לעולם: ואומתנו בענין זה ומרע"ה כמו שני עדים שראו אי זה דבר ביחד שכל אחד מהם יודע בודאי אמיתת דברי חברו ושעדותו אמת ואינן צריכין לזה לא ראיה ולא מופת ואף על פי שאין שאר האנשים מקבלי העדות יודעין הדבר בבירור וצריכין להביא על דבריהם ראיה ומופת בפני המון העם וכן הדבר בנו אנחנו עדת ישראל ידענו אמיתת דברי מרע"ה לפי שראינו אותו במעמד הר סיני בשעת הדבור לא מצד המופת אבל עשה כל מה שעשה מן המופתים לפי הצורך כמו שהתבאר מן הכתוב וכו' עד לפיכ' אם יקום נביא זולתו וקרא בני אדם לדתו של מרע"ה ולא הוסיף ולא גרע כמו ישעיהו וירמיהו וזולתם נשאל מהם אות או מופת נאמין אותו בו ויהיו אצלנו במעלת הנביאים ואם יחסר או יפול מכל דבריו שום דבר יהרג וכו' ע"כ: וכמו שכת' בבירור בפ"ח מה' יסודי התורה: ועוד האריך בדבר זה בפתיחתו והקדמתו לפי' המשנה שלו והנה נתבאר יסוד הענין אשר בעל הספר לא הבין דרכו: עוד כתב שם הנה לדעתו אין הנפלאות ראיה על יציאת מצרים כנגד הטבע ולא על חדוש העולם ועל התורה ועל הנבואה ולא נתקיימה התור' כלל מצד הנפלאות ונמצא כופר בנסים ובנפלאות הכתובים בנביאים משני פנים וכו' עד אין אלו אלא דברי שחוק שהוא מראה שהיה מאמין בתחיית המתים וכו' ע"כ: אמר הכותב ראיתי לכתוב בכאן מה שכתב בענין זה באגרת תחיית המתים להודיע עקר הדברים אשר המתעקש הזה לא הבין דרכם: כתב שם ז"ל ומה שאבארהו הנה אף על פי שהוא עקר יותר נכבד מכונת זה המאמר הוא שהנסכם פעמים שיהיו בעניינים הנמנעים בטבע כההפך המטה לנחש ובקיעת הארץ בעדת קרח וקריעת הים ופעמי' יהיו בדברים אפשריים טבעיים כארבה וכברד והדבר במצרים לפי שכל אלו יארעו בקצת זמנים ובקצת מקומות וכן קריעת מזבח ירבעם במאמר הנביא איש האלהים זה המופת אשר דבר יי' וגו' כי דרך הבניינים שיבקעו ובפרט החדשים וכן ירידת המטר הסוחף בזמן הקיץ על יד שמואל והברכות והקללות הכתובים בתורה שכל אחת מהן אפשר שתחול בכל מדינה ובכל זמן והן כלן מכת האפשר כשתתבונן בהן ואמנם יהיו אלו הדברים האפשריים מופת באחד מג' תנאים או בכולן הא' בבוא אותו הדבר האפשר בעת מאמר הנביא ממש כמו שכתוב בשמואל אקרא אל יי' ויתן קולות ומטר וכמו שנאמ' באיש האלהים הבא מיהודה והמזבח נקרע וישפך הדשן מן המזבח כמופת אשר נתן איש האלהים: והתנאי השני הוא זרות אותו האפשר וחזקתו מכל האפשר ממינו כמו שנאמר בארבה לפניו לא היה כן ארבה כמוהו וגו' ובברד נאמר אשר לא היה כמוהו בכל ארץ מצרים וגו' ובדבר נאמר וממקנה בני ישראל לא מת אחד והתיחדות אותו האפשר בעם נרמז אליו או במקום מיוחד או במין נרמז אליו בשכל הוא מנפלאות אותו האפשר ומזרותו: והתנאי הג' הוא המשך אותו האפשר המחודש והתמדתו כמו הברכות והקללות כי אלו היו פעם אחת או שנים לא היו מופת והיו אומרים שזה מקרה וכבר נתבאר זה בתורה שנאמר ואם תלכו עמי קרי ולא תאבו לשמוע לי רוצה לומר שתשימו כל מה שיבא עליכם מאלו המכות מקרה לא שהן עונש אמר שהוא ית' בחרון אף יתמיד אותו הדבר אשר חשבתם אותו מקרה וזהו שאמר הכתוב והלכתם עמי בקרי והלכתי אף אני עמכם בחמת קרי: ואחר שנתבאר לך זה תדע כי המופת בדבר הנמנע בטבע לא ימשך כלל ולא יאריך ולא יעמוד על תכונתו שאם היה מתמיד כך היה מביא ספק במופת כי אלו היה נשאר המטה נחש יחשבו שהיה נחש מעקרו ולזה שלמות המופת היא בשובו מטה כמו שהיה: וכן אלו היתה נשארת הארץ בעדת קרח בקועה לעולם היה המופת חסר ואמנם שלימותו היתה בשוב הארץ לתכונתה שנאמר ותכס עליהם הארץ וכן וישב הים לפנות בקר לאיתנו: ומפני זה העיקר אשר העירותיך עליו אני בורח מלהאמין התמדת דבר היוצא מן הטבע כמו שביארנו אמנם הנסי' בדברים האפשריים כל עוד שיתמידו וימשכו הם יותר מופת ולפי' אאמין התמדת הברכות אצל עבודת השם והקללות אבל המרי תמיד בזאת האומה ובזה היתה אות ומופת כמו שביארנו עכ"ד: וכולם דברי אלהים חיים אין בהם נפתל ועקש: ואתם שלימי הדעת ראו והתבוננו אם מי שיכתוב דברים כאלו יאמר עליו שהוא כופר בנסים: ועוד אכתוב בזה בשער ג' פ"א אם יגזור השם: עוד כתב ז"ל ועל הסברא הזאת הנכבדת סמך בתחלת המדע שלו המצוי הזה אלוה העולם אדון העולם והוא המנהיג בכח שהגלגל סובב תמיד ואי אפשר שיסובב בלא מסבב ואלהינו ברוך הוא המסבב אותו בלא יד ובלא רגל וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר אנכי יי' אלדיך וגו' הנה לדעת הרב לא הוצרך נבואה כלל כי מתנועת הגלגלים בלי שנוי והפסק יהיה ניכר כי הוא מודה לארסטו וכו' ע"כ: אמר הכותב העבודה חסרון גדול לבעל שכל להשיב על אלה הדמיונות והשגעונות והתולדות הכוזבות שהוא מוליד בדברי רבי' הרב לפי שהסכימה הנבואה עם המופת אמר שלדעתו אין צריך נבואה כלל ועוד אכתוב בזה בשער ראשון ח"ב: עוד כתב שם בסמוך ז"ל ואין צריך נבואה לזה כי כולם יוכלו לדעת זה גם כי יכחישו התורה וזה יהיה לדעתו פירוש אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה ואחר שבמופת נתברר הנה הוא גדול מהנבואה זה דרכו בהכרח והמשכיל יבין וכו' ע"כ: אמר הכותב כבר כתבתי כי חסרון גדול לבר דעת לקרות דברים אלו אף כי להשיב עליהן כי אע"פ שנוד' הדבר במופ' למה לא יבוא הדבר בתורה ומה חסרון יפול בנבואה כשהמופת מחייב אותה איך יתחייב מזה שיהיה המופת גדול מהנבואה וראיתי לכתוב כאן דברי רבי' הרב ז"ל שכתב בתשובותיו על קצת סודות ותראה כמה רחקו דרכיו מדרכו וז"ל שם כי הנבואה עולם אחר והיא למעלה מהראיה והראיה היא תחלת הדעת והיא המופת וכו' והנביא הוא שיוכל להגיע למה שלמעלה מן הטבע ומרע"ה סוף הנבואה ואין בנבואה למעלה ממנו ואחרי שהדבר כן היאך אפשר להעמיד ראיה על דברי הנבואה והנבואה למעלה מהראיה ואין הראיה מגעת למקום שהנבואה מגעת לפי' אי אפשר שתעמיד הראיה במקום שנבואה עומדת נמצאת אומר שאין אדם מערער בדבר אלא הכופר בנבואתו של מרע"ה ואומר שלא היה נביא אבל אם יודה שהיה נביא לא יוסיף לשאול ראיה וזהו עיקר שאנו סומכין עליו במרע"ה ודבריו נבואה והרי היא למעלה מהראיה אבל לישא וליתן מדרך החכמה שהיא למטה מהנבואה לא יצא דבר על בריו שהרי לא יתכן להגיע הא למה זה דומה למה שדמה להכניס כל מימי העולם בקיתון של מים ע"כ: עוד כתב בספרו הנכבד בענין חדוש העולם ז"ל וכאשר התבאר לי זה והיתה זאת השאלה רוצה לומר קדמותו או חדושו אפשרית היתה מקובלת אצלי מצד הנבואה אשר תבאר עניינים אין כח העיון להגיע אליהם וכו': עוד כתב בפרק כ"ד מהחלק השני ז"ל ונניח הענין שלא יושג בהקש למי שבא לו השפע האלהי העצום עד שנאמר עליו פה אל פה אדבר בו וגומר ע"כ: וכל ספריו מלאים מזה: עוד כתב שם ובמסכת אבות כתב כבר הזכרתי לך בפרק שמיני שהם לא האמינו בחדוש הרצון בכל עת אבל בתחלת עשיית הדברי' שם בטבעם שיעשה בהם מה שיעשה וכו' הנה לא היה שם נס כלל וכו' ע''כ: אמר הכותב מה שכת' רבי' הרב ז"ל בהקדמת פירושו למסכת אבות פ"ח כתב אותו משם רבותינו ז"ל מבראשית רבה ראש פרשת בראשית וממדרש קהלת וז"ל רבינו הרב ז"ל שם ומפני זה הוצרכו החכמים לומר כי כל המופתים היוצאים חוץ לטבע אשר היו ואשר