מהר"ם אלשקר קיא

לא תטה בשום פנים מדעת חדוש העולם: והתמה על דברי בעל הספר שכתב אלמלא היה להם מופת וכו' שאיך יתכן לומר על דבר שאינו נמצא אם היה נמצא והוא מן השקר שימצא ואין הכי נמי שאם היה אפשר להמצא ולא היה מכחיש הנבואה והקבלה שלנו שהיינו מפרשים פטי הפסוקים להסכים אותן עם המושכל כמו שעשו בהגשמה וכמו שכתב שם הרב ז"ל פרק כ"ה אבל אם היה אפשר שיהיה ויהיה סותר הנבואה נחזיק בנבואה שהיא למעלה מהמופת כמו שיבואו דברי רבי' הרב ז"ל כאן בפרק שני משער ראשון זו היא דעתו ז"ל בענין זה ודעת כל בעל שכל: והנה מה טוב ומה נעים מה שכתב בענין זה החכם השלם כה"ר יוסף בנו של בעל הספר הזה בהקדמתו לפירוש אל תהי כאבותיך ז"ל כבר בירר הפילוסוף האלהי רבינו משה ז"ל בפרק נ' מהחלק הראשון מהמורה גדר האמונה שהוא דבר המצוייר בנפש וכו' עד וכבר זכרו כל זה הראשונים ז"ל וגם זכר המורהז"ל כי אם נראה שהדברים אשר יחייבם השכל האנושי הפשוט והמופת הברור המסודר ומיוסד על הקדמות שכליות ראשונות אשר אי אפשר הצטייר חלופם כי אלה הם סגולות ועצמיות המופת תכחישם התורה ראוי לפרש המאמרים ההם אשר יראה מהם הסתירה באופן שלא תחלוק על המושכל ועל כן פי' הוא המאמרים אשר יורו על ההגשמה חלילה באופן שלא יחלקו על מה שהתבאר במופת ואשר ארצהו עתה הוא זה יש הבדל בין אומרנו שהנבואה למעלה מהשכל האנושי ובין אומרנו שהיא סותרת השכל כי שני אלו המאמרים אף על פי שיורו אצל הפתאים על ענין אחד הנה אחר ההסתכלות הן מתחלפין חלוף אינו מעט וזה שאומרנו שהנבוא' למעל' מהשכל הרצון בו שיש דברים רבים יודעו מצד הנבוא' ואי אפשר שיודעו מצד המופת לסבה אשר זכרנו: לא שהדברים שיחייבם המופת תכחישם הנבוא' כי אי אפשר שתכחיש הנבוא' שהכל גדול מן החלק ושהסותרים יתקבצו על דבר אחד ולא יותר המושכלות הראשונות ותולדותיהן כיוצא בהן ואשר תכחישהו התורה בפרסום ראוי לבאר המאמרים ההם באופן שלא יראה מהן זה וכו' עד כאן דבריו וכלם נכוחים למבין: עוד כתב שם בשער ראשון פרק ראשון ז"ל והרמב"ם ז"ל בסברותיו הלך אחר שקול הדעת וכשבא להקדים הקדמות לפירוש מסכת אבות בא לדבר בנפש האדם וכחותיה וגילה שם דעתו שהיא הכנה למושכלות כדרך חכמי יון וכו' עד הנה למדנו שדעת הרב להיות הכנה למושכלות ואולם היא הכנה כח בגוף ותאבד באבדו ונשאר השכל הקנוי וכו' ע"כ: אמר הכותב סרה דבר על הרב ראש המאמינים ז"ל: והנה בתשובתו על דברי הסודות ששאל ממני החכם הגדול אבו אל פצאי"ל בן אל נק"ד ז"ל כתב שם ז"ל ומה שהסכימו כלם שהנפש צורה בלא גולם בלא גוף אבל טוהר וגזירה ומקור הדעת לפיכך כשיאבד הגוף לא תאבד היא אלא עומדת בעצמה וקיימת כמו המלאך ונהנית ורואה באורו של עולם והוא הע"ה ע"כ: והרוצה לעמוד על שורש הדברים יעיין בפ"ד מה' יסודי התורה ותנוח דעתו: והאיש הלזה המשיג אינו מבין בדבריו בין ימינו לשמאלו ודורש עליו הגדות של דופי כי תחת יופי כי ענין הנפש יקשה מאד על גדולים ממנו שצפרנם טובה מכריסו: וראה מה כתב רבינו הרב עצמו על רבינו שמואל ראש ישיבה של בבל ז"ל בענין זה ז"ל וזה העני אלו התעסק במאה ברכות ובברכת מי שראה קברי ישראל היה ראוי לו יותר טוב מהדבור בנפש ובדעות הפילוסופים וכו' וכ"ש בעל הספר הזה: והתבונן בדברי הרב הגדול הרמב"ן ז"ל שכתב בענין זה בשער הגמול ז"ל ומה יקרו דברי הרב הגדול הרמב"ם ז"ל שכתב במלות קצרות לא ארוכות בפרק חלק כי העולם הבא ישכילו נפשותינו שם מסודות הבורא כפי מה שישכילו בעולם הזה מסודות הכוכבים והגלגלים או יותר וכן אמרו ז"ל העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתייה אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנים מזיו השכינה וענין עטרותיהן בראשיהן ר"ל קיום הנפש היודעת בקיום הדבר הידוע לה והויתה היא והוא דבר אחד כמו שאמרו מביני הפילוסופים בענין זה יאריך ספורו: ומה שאמרו נהנין מזיו השכינה כוונתם לומר כי הנפשות ההם ינעמו במה שישכילו וידעו מסוד האל אם כן הגמול הטוב ותכלית הכוונה הוא שיגיע האדם אל המלוא העליון ויהיה נכנס בכלל ההוא וקיום הנפש במה שאמרנו יהיה עוד לאין תכלית בקיום ההוא יתברך כי הוא קיומה והשגתה אותו אלו דברי הרב והם דברים טהורים וכבר באו כלם בדברי רז"ל כי הזכיר עונג הנפש בקיומה ושם אותה עם כת חיות הקדש והמלאכים כמו ששמו הן ז"ל עמהם תחת כסא הכבוד וחקקו מקומו והיא ההשגה בעצמה והגמול השל' וכו' עכ"ד: ואתה המעיין הסתכל ביתרון החכמה על זולתו: עוד כתב שם ז"ל ומה שאמר הרב הזה בחסידי אומות העולם שיש להם חלק לעולם הבא רמז לזה כי בתקון המדות יתישר העיון וכאשר קנה הידיעו' הרי הוא כאחד משלמי ישראל אם קנה דעת כמוהו כי אין לזה יתרון מזה וכו' ע"כ: אמר הכותב כבר פירש לנו רבינו הרב בסוף פ"ח מהלכות מלכים מה הכוונה בחסידי אומות העולם בבירור שלא יוכל שום סכל ולא מתעקש להכחיש וז"ל שם כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו ע"י משה רבינו ע"ה שבני נח מקדם נצטוו בהן אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם אלא מחכמיהם עכ"ל: ואתה המעיין הסתכל בדבריו ושמור זה הענין שכתב כאן רבינו הרב ויסורו רוב הדמיונות שכתב עליו בעל הספר הזה ויתבאר לך שאין קנין הדעת לישראל כי אם בשמירת המצות ודברי הנביאים ולא מחיוב השכל לבד כי אפי' העובד כוכבים אינו נכנס בגדר חסידי אומות העולם לדעתו ז"ל אלא אם יאמין בז' מצות שנצטוו בני נח מצד מרע"ה וכמה ברורים דבריו לשלמי הדעות: עוד כתב בענין זה רבינו הרבז"ל באגרת סודותיו ז"ל ועל כן אמרו חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא אם השיגו כל מה שראוי להשיג מידיעת האל והתקינו עצמן במדות הטובות ואין בדבר ספק שכל מי שהתקין נפשו בכשרות המדות וכשרות החכמה באמונת הבורא בודאי הוא מבנו העולם הבא ועל כן אמרו אפי' אין יהודי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול וכל עצמה וכל מגמתה של תורת מרע"ה תקון הנפש לשם הקדוש כמו שאמר דוד שויתי יי' לנגדי תמיד וכו' עד וזהו רצון התורה וחכמת המצות להתקין הנפש במדותיה ובאמונת האל וכו' ע"כ: ויובן בזה בעובד כוכבים אחר שיזהר בז' מצות שנצטוו בני נח על הדרך הכתוב לעיל: עוד כתב רבינו הרב בסוף מסכת מכות מעקרי האמונה שהעושה מצוה אחת כתקנה והלכתה לתכלית האמתי יזכה בה לחיי העולם הבא ע"כ: ולפי זה נמצא חלק הגרוע שבישראל כחלק החסיד. שבאומות מעולם וכאומרם ז"ל בישראל כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא ובאומות אמרו חסידי אומות העולם יש להם חלק ולא כמו שנשתבש בעל הספר הזה וכתב כי לפי דברי רבינו הרב הגוי שקנה הידיעות הרי הוא כאחד משלמי ישראל כי אין לזה יתרון מזה ויש יתרון לחכם מן הכסיל כיתרון האור מן החשך: עוד כתב שם והאריך בדמיונותיו ובתולדותיו הכוזבות כמנהגו ובסוף דבריו כתב הנה נתבאר בדברי הרב ז"ל כי הנשמה נאבדת באבדן הגוף וכו' עד ולמדנו מכל דבריו כי לפי דעתו אין שום עונש לנפש הרשע והוא כופר בדיני של גהינם ובחשבון ובמנין וכו' עד וכן מה שהשיג עליו הרב הגדול הראב"ד ז"ל וזולתו שלא היה מאמין בתחיית המתים הוא אמת ויציב וכו' ע"כ: אמר הכותב לא אמת ולא יציב אבל שוא ודבר כזב ושוד ושקר כי הנה בחבורו הגדול כתב מנין האנשים שאין להם חלק לע"ה: ומכללם הכופר בתחיית המתים: ובפרק חלק כתב גם כן בפי' כי תחיית המתים עיקר התורה ואין למי שלא יאמין בה חלק בתורת מרע"ה וכו': גם באגרת תחיית המתים כתב ז"ל ויהי בשנת אתק"י לשטרות בא אלי מגלה מתימן לשאול ממני קצת דברים ואמרו שיש ביניהם אנשים שגזרו ואמרו כי הגוף יכלה ויאבד ולא תשוב הנפש אליו אחרי צאתה וכי השכר והעונש הוא לנפש לבדה והביאה ראיה ממה שאמרנו אנחנו באנשי הע"ה וכו' ושאלו ממני להשיב להם על ענין זה וביארנו להם כי תחית המתים הוא מעקרי התורה רוצה לומר לשוב הנפש אל הגוף ולא יתכן להוציא הפסוקים האמורים בענין זה מפשטן וכו': עוד כתב שם רבינו הרב ז"ל: ז"ל אומר כי תחיית המתים הגלויה וידועה באומתנו המוסכם עליה וכו' היא חזרת הנפש אל הגוף אחרי הפרדה ממנו ודבר זה לא נשמע מעולם באומתנו מי שחלק עליו: ואין להוציא הדברים מפשוטן ואסור לחשוד לאחד מבעלי הדת שיאמר הפוך זה: עוד כתב שם כי מי שיכחיש דבר זה הנה הוא מכחיש כל הנסים והכחשת הנסים. כפירה בעיקר ויציאה הדת ואין בכל דברינו מה שיורה על הכחשת חזרת הנפש אל הגוף אלא ההפך ומי שרוצה ליחס לנו סברא הפך סברתנו ויפרש דברינו בענין רחוק כדי שיכרע לכף חובה הוא עתיד ליתן את הדין ומשפטו משפט כל איש בליעל חושד כשרים ואי אפשר לשום אדם שיאמר אחר כל כך בירור שבררנו כי תחיית המתים שבמקרא משל: והאריך שם בענין זה והביא כמה ראיות עליו לא אליכם כל בעלי דעת הביטו וראו אם הכותב דברים כאלו יאמר עליו שהוא כופר בתחיית המתים כמו שכתב בעל הספר הזה בשלוח ולא נתן פחד אלהים לנגד עיניו ושלח יד לשונו ברב הגדול יסוד הדת והאמונה ומה תהיה התנצלותו על זה לפני מי שאמר והיה העולם ודבר זה יהיה בנין אב לכל השגותיו: ואותן הרבנים הראשונים שערערו עליו בענין זה נתחלף להם בדבריו העולם הבא בעולם הבא אחר תחיית המתים ומי שרוצה לעמוד על אמתתן של דברים יעיין באגרת ששלח רבי' אהרן בן הרב רבינו משולם ז"ל ללוניל אל הרמ"ה ז"ל ויראה איך סתר כל דבריו בהחלט ומחא ליה מאה עוכלי בעוכלא ובפ"ד מה' יסודי התורה ביאר רבינו הרב מה היא הנשמה הנאבדת עם הגוף: עוד כתב שם וגם החסיד הרמב"ם היה מחזיק בקבלתו ובתורתו ולא עלה על דעתו שאדם גדול כזה היה מכחיש בעונש גהינם ותחיית המתים ואף כי יסתור כל התורה מכל וכל לכן הרבה לעשות הויות עליו ולישא וליתן בדרכי ההלכות וחוץ מכבודו הם דברים בטלים ע"כ: אמר הכותב נוח לו לזה המשיג שלא היה נברא או שהיתה שליתו נהפכת על פניו ולא היה כותב דברים כאלו על עמוד העולם ובטלים הם דבריו וחלומותיו כמו שכתבנו לעיל בסמוך: ומה שכתב מכאן ועד סוף הענין הן דמיונות והזיות לא נעלמו מעיני עמי הארץ הסומין האומרין על שמאל שהוא ימין: כי מה שכתב רבינו הרב ז"ל