מהר"ם אלשקר קח

בעדים כדאמרן: הלא תראה דאפי' קדושין שנתנו לפני עד אחד יש מן המפרשים שכתבו שנקרא קול ושוברו עמו וכמו שכתוב במרדכי פרק האומר וכ"ש וכ"ש בשני אחים דהוי קול ושוברו עמו דליכא מאן דאמר קדושין בשני אחים הוו קדושין ואין בעולם מי שאומר זה זולתך: ומה שכתבת דרבני שפירא היו חולקין על הרמנ"ע בעדות קרובים כבר כתבנו דהיינו בקרובים דרבנן וכההיא פלוגתא דאייתי המרדכי ז"ל בפר' האומר וההיא פלוגתא היא היא גופה פלוגתא דהרמנ"ע עם רבני שפיר"א וז"ל שם כתב גאון בתשובה כל הני פסולי עדות דרבנן כגון הרועין והגבאין והמוכסין אם קדש בפניהם אפילו שניהם מודים לא תפסי בהו קדושי' כלל ואין צרי' ממנו גט דכל המקדש אדעת' דרבנן מקדש ואפקעי' רבנן לקדושיה מניה: ורב אחא משבחא כתב דצריכה גט מהא דגרסינן נראין דברי טרפון בשן ועין ודרבי עקיבא בשאר איברים הואיל ומדרש חכמים הוא ורברבתא אמרי אם כן קרובים נמי מדרש חכמים הוא דכתיב לא יומתו אבות על בנים לא יומתו בעדות בנים ומסתברא וכו' והנך רואה דאפי' בפסולי עדות דרבנן יש מן הגאונים שכתבו דלא תפסי קדושין ואפי' ששניהם מודים ונדחו דברי האומר מדרש חכמים הוא מעדות קרובים דע"כ לא חיישינן לעדותן ואפי' באו ממדרש חכמים וזה דבר מוסכם לכלם דליפלוג ולתני בדידיה ואין בזה שום ספק לשום אדם בעולם זולתך: ואם במפורשות מפורשות לתינוקות אתה מכחיש ומכסה אור השמש בעת צהרים מה תעשה בסתומות: ועתה אומר שצדק מאמר החכם שחשבנו שסכל הבנתו באמרו לא יתפאר האדם בכסוי סמיכתו כי אם בחכמתו ובינתו וביושר סברתו בהוראתו: ואשרי המדבר על אזן שומעת ועל נפש יודעת גם בשתיקה דלאחר מתן מעות כתבתי לך מה שיש בו די ודברי הראשונים והסכמת האחרונים וגם דברי רבינו יצחק בר ששת זכרונו לברכה שהאריך בתשובתי והוציא הדין לאור ואתה עושה את עצמך כמתנכר ואת דברי לא תכיר: וכל שכן שכתבת עתה כי רוב הגאונים סברי בהפך וליתה דלא יחלקו הגאונים על תלמוד ערוך יהי מכירו ברוך: והיה לך לזכור אפי' דברי אחד מהם ולא לרמות השומעים במילי דכדי: ומה שכתבת דבאמר ארסתיך לא בעי למימר לי דאיכא הכא ידים מוכחות טובא עד כאן: הידים המוכחות שבכאן הם ידיך ומעשה אצבעותיך המוכיחי' כי אין זה מקומך ושקר יענו שפתיך: ואתה לא עמדת על דברי הרב רבינו אשר זכרונו לברכה שכתב בתשובה בשם הרבינו יצחק זכרונו לברכה שכתב שם דאף למאן דאית ליה בנדרים ידים שאינן מוכחות הויין ידים מודה בקדושין שאם אמר מקודשת ולא אמר לי דלא הויין קדושין משום דלא הוי הוכחה כלל וכו' עד כאן: וכל שכן בארסתיך דלא הוי הוכחה אפי' למאן דאמר בשאינן מוכיחות הויין ידים: עוד כתבת דארסתיך הוי כאלו אמר לי דהרי ארסתיך רוצה לומר שאני מארס אותך ואין זה דומה לאומר הרי את מקודשת עד כאן: מה אדבר ואומר לי אחר שכבר כתבתי שם הדברים בפירוש ואתה עתה גורם לי לחזור על הראשונות שכתבתי: דגדולי החכמים בעלי הוראה הוכיחו דבעינן לומר מקודשת לי מהכתוב שאמר וארסתיך לי באמונה דאי הוה משמע הכתוב וארסתיך היינו לי לא הוה כותב הכתוב לי אלא דוארסתיך הוא הוא המארס אבל לא זכר למי לפיכך צריך לומר לי וכן הרי את מקודשת הרי את מקודשת באלו המעות שאני נותן לך כי הוא הנותן אבל לא משמע למי עד דאמר לי: גם חזרת לדקדק בענין האמתלאה ובענין רבני שפירא החוששים לעדות קרובים כבר כתבתי לל פעמים שלש דלא מיירי אלא בקרובים דרבנן ולא בקרובים דאוריי' כשני אחים דהוו ראשון בראשון דרבני שפירא לא ירדה עליהם תורה אחרת מן השמים לחוש לעדו' שני אחים דהלכה פסוקה פשוטה כביעתא בכותחא דאין דבר של ערוה בפחו' משני' והכא ליכא אפי' אחד גם הלכה פסוקה לכ"ע דנמצא אחד מן העדים קרוב או פסול אפי' הן מאה עדות כולן בטלה ואין מקיימין העדות בשאר: ואם לא פירשו דבריהם וכתבו קרובים סתם ולא כתבו קרובים דרבנן לא עלה על דעתם שהיה עולה על דעת שום אדם לעולם לומר דיש לחוש לעדות שני אחים כמו שעלה על דעתך ולא ראו אותך בחלום להשמר משטתך וכ"ש שלא נמצא עיקר דבריהם לראות יסוד הדברים ומעשה שהיה כיצד היה: גם כתבת על דברי האשרי ז"ל שכתבתי עליך שלא הבנת דבריו באמרי ודקדק מכאן דהשתא לפי דברי האשרי ז"ל שברר שכך יצא הקול וכו' וכתבת ז"ל ועל זה כתב כ"ת ותמיה לי טובא איך עלה על דעתו לומר דקול שיצא ושוברו עמו דלא בטל קלא וזה לא נמצא לשום אדם שיאמר כך ובודאי לא ירד לדעת האשרי ז"ל ע"כ דברי שהבאת: ואתה עתה פרצת גדר המוסר ואמרת ז"ל דמן התמה שלא ירדת אפי' לדעתי והרי בדרך קושיא היו דמשמ' מדברי האשרי שכך יצא הקול באמתלאה וא"כ הוה ליה קול ושוברו עמו ולמה אמר ליה לאו כל כמינך דמחזקת אמתלאה ועל זה פרשתי וכו' עד כאן: ואלו לא כתבת אפי' לא היה עליך אשם כי אתה אין אתה מבין מה שאתה אומר ולא תורד לסוף דעתך ואיך ירדו אחרים אבל עתה שכתבת אפי' וכו' הלא פרצת גדר המוסר אחר שידעת כי לא לאיש כמוך שיחך ולדומה לך אמרתי: גם כתבת הדברים בקוצר כדי שלא ירגיש אדם בטעותך ותבהיל השומעים באמרך ולא ירדת אפי' לדעתי ולפי' אני צריך לכתוב לשון הרא"ש ז"ל ולשונך עליו להראות לכל פותח ספר שאין אתה מבין בדבריו בין השמאל לימין: וז"ל האשרי ז"ל בפסקיו בההוא עובדא דפר' המגרש דההוא דנפק עליה דאיקדשא לבר בי רב ואתא רב חמא לאבוהא ואמר ליה אימא לי גופא דעובדא היכי הוה אמר ליה על תנאי קדש אדעתא דלא אזיל לבי חוזאי ואזיל כלומר ברר לפניו שכך יצא הקול בעיר אמר ליה כיון דבעידנא דהואי קלא לא הואי אמתלאה לאו כמינך דמחזקת אמתלאה ע"כ דברי האשרי ז"ל: וכתבת ודקדקת מכאן ז"ל דהשתא לפי דברי האשרי שאומר שברר שכך יצא הקול אם כן הוה ליה קול ושוברו עמו ואמאי השיב רב חמא לאו כל כמינך דמחזקת אמתלאה וכו' ע"כ דבריך: והבאת דבריו ז"ל ראיה לטעותך ואם זינך עלך ספרך כאן ואני תמהתי עליך איך עלה על דעתך לומר דקול שיצא ושוברו עמו לא מבטל קלא וזה לא נמצא לשום אדם שיאמר כך לא האשרי ולא זולתו ובודאי דלא ירדת לסוף דעת האשריז"ל דהא לא ברר השובר אלא אבוה עתה ולאו כל כמיניה להחזיק אותו ע"כ דברי שם: ועתה חזרת להקל טעותך לפי דעתך ולומר שלא אמרת כך אלא דרך קושיא עליו דמשמע כך מדבריו ואם תולדה זו כוזבת בדבריו ולא יתחייב כך מדבריו מה לי אם הוצאת אותה תולדה דרך הנחה להסתייע מינה או להקשו' עליה אטו לפי שברר אבוה לפניו שכך יצא הקול יתחייב מדברי האשרי שיצא הקול ושוברו עמו וכבר פרשתי שם הדברים באר היטב ואמרתי דאין לך מבוא בדבריו ולא אל אצא דברים שכתבת עליו כלל לא בדרך הנחה ולא בדרך קושיא כמו שגלוי לכל מי שיש לו קצת הבנה בדבר של מושכל דאותן דברים שכתבת עליו אין בהם שום ממש: עוד חזרת לקנטר בנדון האחר של נהרג בים וקראת על עצמך ושחתת דבריך הנעימי' וכו' ושכחת פסוק כי נעים כי תשמרם בבטנך ואחר שבררנו לך כל כך הדברים באר היטב איני יודע מה פה יש לך לדבר עוד בדבר ולחזור ולקנטר בדבר הברור: עוד כתבת כי נראו בעיניך תשובות הר"ר אליה קפשאל"י פלאי פלאות וכו' אטו ספיקא איכא בהכי ומה לתבן את הבר והשלם את הנשבר: וכל מי שיעמוד על דבריך ודבריו איך לא יראה בדבריו פלאו' חכמה בערך דבריך ושני מיני הויכוח והציור אין ביניהם הדמו' ורחוקים זה מזה כרחוק האמת מן השקר ירגיש בהן מי שעיני שכלו כהות לבנות והקטני' והבנות גם כתבת כי קדמת לברוח מפני וכו' כי סתירת דברי כ"ת תמוהים לרוב אשיב בקיצור למען תדע כי תורה לאו דידך היא כלה גם שב גם ישיש בנו וכו' ע"כ דברי פיך: ובודאי דהדין עמך שנחבאת לברוח כי מי גלה מצפוני דמיונותיך והזיותיך כמוני אבל משום האשה עגונה כל ימיה כדי למלאת תאותך ורצון קנאתך ואש באיש חברתך: ומה שכתבת בסתירת החכמים תהיה בראיות ברורות וכו' כמה ברורות הן לשלמי הדעות המודים על האמת ואין מעידין על החי שהרגו המת: ודבר נבואו' שכתבת וכו' המשא הזה עליך ועל חלומותיך אשר חלמת שאתה מעתיק לשון הספרי' ללא ענין: ועושה מן ההעדר קנין: ועל התהו יסוד הבנין: ואין בפיך נכונה בכל ענין וענין: שחלקת על בעל מחלוקת ואפי' במקרה כמו שיראה הרואה והרבים שכתבת שיש עמך ידעתי בני ידעתי כי הם הם שני רבותיך או חבריך המחזיקי' בידיך אשר שלחת עם תשובותיך את תשובותיהן להתפאר בהן בראש הומיות ולרמות בהן את הבריות והלא ידעת שכבר עמדתי עליהן: ואמנם דברי החכם השלם כמהר"ר רבינו ז"ל הגדול שבהן ראיתי שסתר כל הזיותיך ודמיונותוך והעמיד הדבר על אחת שצריך העובדי כוכבים לומ' קברתיו כדעת הרמב"ם ז"ל והנה כבר שלחתי לו תשובתי על דבריו סמוך לפטירתו ז"ל ודברי כל הגדולי' המפרשי' דברי הרב הנז' דהיכא דהכירו העובדי כוכבים או זכר שמו לא בעי קברתיו וגם תשובת הרמב"ם ז"ל עצמו שכת' כך בפי' והתרתי את האש' מתוך תשובתו כאמור בהכרח הגמור: וחלילה לו שלא להודות על האמת ולבקש עקיפין כמותך: ואמנם מסייעך השני עליו נאמ' מסייע אין בו ממש וכבר סתרתי כל דבריו סתיר' מוחלטת בכל מכל כל והרחבתי שם הביאור יותר מהתשובה שהשבתי לך הלא המה בעירך ביד חבירך תעמוד עליהם אם תרצה: גם אני רואה ממה שלא שלחת הסכמתן עמך אלא בענין הנהרג ולא בענין הקדושים בשני אחים ודאי דלא הסכימו עמך ועודך מחזיק בה כנגד כל חכמי הגלות אשר היו מקדמת דנא ואשר הם חיים עדנה: עוד כתבת ז"ל והנה יצאת לחלק בדברי הרמב"ם ז"ל דמת סתם יותר יש לחוש לו לדדמי דמת סתם הוא סוג לכל המיתות ואני בעניותי ו"ו קטיעא אני רואה בסוג זה דפשיטא דכל אפיסת הדברים ואפילו כלום שייכא בהו לשון מיתה מ"מ לא ימצא במקרא מת אלא במת על מטתו וכן בלשון בני אדם וכו' עד והרי הדברים בהפך מן הפשוט לכ"ת מן הקצה אל הקצה וכו' עד אבל בדאיכא בדדמי ידוע מצריך הרב שיאמר קברתיו עד ומעכשיו נמצינו למדין דהיכא דאיכא תמן בדדמי ידוע אע"ג דהזכירו העד בשמו בפי' תלי' דאמר בדדמי ע"כ: אם היה לך דרך ארץ לא היה לך לעורר דבר זה ולא לזכור אותו אחר שטעית בו ולא הבנת בדבריו בין ימינך לשמאלך: והעבודה אסור לראות דברים כאלו כ"ש להשיב עליהם אלא