מהר"ם אלשקר קו

וכן כתב הרב רבי שמעון דוראן ז"ל על דברים אלו שכתבת בשם הרמב"ם ז"ל: ז"ל בחתימת דבריו בדבר העשוי להגלות כגון זה אחיו של פלוני או פלוני מת שאם היה חי יבא ע"כ: ובמקום אחר כתב ז"ל וגם מילתא דעבידא לאגלויי היא שאם הוא חי יבא היום או מחר דליכא למיחש דמשקר ע"כ והריב"ש ז"ל הוסיף לומר ויש דבר שאמרו בו מילתא דעבידא לאגלויי שאינו דבר מפורס' וגם אינו וודאי שיגלה אלא שאפש' שיגל' באי זה זמן כגון מת פלוני שהרי אף אם חי הוא אפשר שלא יבא לעולם כי ירחיק נדוד לקצה הארץ ולא יודע אם הוא חי אם לא אלא שאם הוא חי לא יהיה טענה למי שהעיד שמת וכמו זה אינו נאמן מן הדין אלא מדרבנן בצרוף טעם דיוק האשה ע"כ: וכן האמת דאפי' שאפשר שלא יבא המעיד עליו לא ידע זה אלא יאמר שמא יבא היום או מחר כדרך כל חי שיבא לביתו ויכזיב אותי על פני ולא משק' ולפי' האמינו רבנן לאלו הפסולי' לעדות ומפני תקנ' עגונות בצרוף דאיהו דיקא ומנסבא: ואיני יודע אנה פנה שכלך כשכתב' דברים אלו ומה שיבוש עלה שדעתך בפירוש מילת' דעבידא לאגלויי בכה"ג דילן עד שכתב' ובנדון דילן אין אתה יכול לעמוד על בוריו: ותן לב והתבונן בההיא מילת' דא"ל מר עוקבא לרב ענן גבי מאן יתיב בבי מרזחא ברישא פ' מציאת האשה: ומה שכתבת כי העד יכול להשמט ולומר ראיתי שהכהו ברומח מכת אכזר ואמרתי נגזר וכו' איני יודע מאי נפק' לך מינ' ואנה אתה מוצא אלו החלומו' כי בכל דבר שבעולם יכול להשמט בכיוצא בזה ראיתי כך וחשבת כך אף כי לא מסתייך דלפי דעתך עד מפי עד אמאי מהימן והלא יכול להשמט ולומר כך שמעתי מפי האחר ואין לך השמטה גדולה מזו ופוק חזי מה כתב הרב רבי דוראן בענין זה על רבינו משה מיימוני ז"ל שכתבת זה לשונו דודאי עד המעיד דאורייתא הוא אבל עד המעיד מפי אחרים דהשתא ליתא להך מילתא דעבידא לאגלויי דאפי' יבא אותו שאמר עליו שמת יכול לאשתמוטי ולומר כך שמעתי מפי פלוני ואפילו יכחישנו אותו פלוני יוכל להכחישנו ולומר מפיך שמעתי: ובזה אינו נאמן אלא מדרבנן וצדקו דברי הרב ז"ל ע"כ: אלמא דעד מפי עד הוי השמטה מעליא ואפי' הכי נאמן מדרבנן: ואתה החלפת השטה ולא כתבת פרוזבול על השמטה: והפוך בה וסיב ובלי בה כי אין הדבר תלוי בה: ושרי ליה מריה לפלניא שהזקיקנו להאריך באשר אין בו צורך: והנה עלה בידינו דהשחת העובדי כוכבים הזה יש בה ממש וממש: גלוי וידוע למי ששנ' ושימש ולדרדקי דבי רב הקורים בחומש: ואם תקניטני אומר דאפילו מי שירצה להתיר אשה זו לינשא מטעם הטביעה בים וגליו ימצא ידיו ורגליו: כי לא החמירו חכמים בטבע בים שמא יצא במקום אחר עם היותו דבר רחוק כמו שכתב הריב"ש ז"ל ולפי' אם נשאת לא תצא ע"כ אלא בשאפשר לו לצאת אבל בכגון זה שאי אפשר לו לא גזרו: והבו דלא לוסיף עלה: ולא אומר אפשר אלא שהוא נמנע מן הנמנעות דכיון שהוכה מכת מות ולדבריך דהוי במעיד שהניחו ספק חי ספק מת אי נמי שנתעלף וטבע כשהכהו כדאמרת לעיל: היתכן שיאמרו בזה רבנן שמא יצא במקום אחר ומושכל ראשון ונראה לעין ואישון שלא יחיה אפילו רגע אחד בתוך הים אלא אם עשו לו הדגים שבים סמתרי למכותיו והריחו באפו הבצל וזולתו לעלופו: והנה הוכיח על תחלתו סופו: הלא ידעת אם לא שמעת כי הרב הגדול רבינו אליעזר ממיץ הורה להתיר אשתו של טובע בים בלא שום עדות כלל אלא באמתלאות ואומדנות שלא חזר לביתו ואע"פ שלא הודו לו חבריו וכן נראה לעניות דעתי: מ''מ יראה האדם כמה היו מקילין בעגונות גם יראה הרואה באותה תשובה של מעלה של רבינו משולם בן רבי' קלונימוס שכתוב בה מכיון שלא נשמע עליו שהוא קיים סומכין על העובדי כוכבים ומתירין אותה מפני תקנת עגונות וכו' והתיר את האשה למעש' וגבת כתובת' ולא בקש לה עלילות ותואנות: וכ"ש וק"ו בן בנו של ק"ו בנדון שלנו: גם תן עיני לבך לתשובת המורה הגדול הרמב"ם ז"ל אם בקש תואנה לאותה אשה לא קברתיו ולא דבר אחר ולא שאלו אותה על שום דבר אלא אם היתה מכרת אותו אף כי גער באותו שהיה רוצה להחמיר וכתב כי אין רוח חכמים נוחה הימנו ואתה לא דייך שעברת על צוואתו אלא שרצית לעגנה לדעתו ולסברתו: גם הרא"ש ז"ל כתב בתשובה שהשיבו חכמי אשכנז ז"ל והוא בכללם ז"ל ואף אם רפיא ביד רבי אליעזר הלוי הרי כתב רבינו יואל אביו ז"ל בתשובה אחת דכל פלוגת' בהתרת נשים יש לילך אחר המיקל ואחר שחכמי התלמוד והגאונים הקלו משום תקנת עגונות אתה למד לחכמי הדור הזה לצאת בעקבותיהם ע"כ: ומאי דאתינא עלה דאיתתא דא שריא לינשא לכולי עלמא בהשחת אותו העובדי כוכבים בלא שום פקפוק ותו לא מידי והמעגנה עתיד ליתן את הדין לפני בעל הדין: ועתה צריך אני לערוך לפניך תוכחות אף על חתימת דבריך ז"ל: והקולר בצואר החכמים למחות ביד המתירים בסלוא דלא מבע דמא: דמה לו ולהתיר מתחרה והרי הוא מותרה ודינו כזקן ממרה וכו' ע"כ: וילדות גמורה היתה בך ולא כך למדך רבך כי לא נתנה התורה לך לבדך ואין אתה כבן עזאי שכל חכמי ישראל כקליפת השום נגדך: ואף אם היה הדין מצדך לא היה לך להוציא כל רוחך בלא משקל אף כי במשפט מעוקל ומקולקל להוכיח בשוט לרבני גדולי הדור אשר בארץ המה באף ובחמה: ואף אם לאיש כמוך שיחך לא היה לך לפרוץ גדר המבטא אף כי החלפת השטה: והוצאת חוח תחת חטה: ונעלמו מעיניך מעייני הדין ועקרו ונופו: מתחלתו ועד סופו: ותגדיל את פיך ותגביר לשונך: ולא ראית כי אפילו הדליקו את הנר צריך האדם לומר בביתו בנחת: וגערה בו לא תחת: ואם קרית לא שנית גמרא ערכין דאמרינן התם כי לא היה בדורו של רבי אלעזר בן עזריה וחבריו מי שיוכל להוכיח: ובשאט בנפש ובגדי חופש עשית לרב אשר כדין וכהלכ' מורה כזקן ממרה: ולכל הרבני' המתירים כסורר ומורה: ובארזי' תתחרה: אבל רוב מוסרם וסבלונותיהם מצילין אותך מהבל של פיהם: ומוצא שפתיך ייסרוך מבלעדיהם: ופקח עיניך וראה כי כל תוכחותינו לשיחתנו והמון מלינו לא ישקלו כנגד מלה אחת וכלם כאחת מאשר דרכך ירט: כנגד הכלל והפרט: ואם טוב ודומם ויחיל: הנה לא יושג המתחיל: המאביל חומה ויחיל: ואם תשוב ישיבוך: ושלום רב לאהובי תורתך כנפש: משה בכהר"ר יצחק זלה"ה ן' אל אשקר נ"ר: תשובה על תשובת המדומה הראשון קיד מי מחשיך עצה במלין בלי דעת: שולח יד לשונו עד מקום שמגעת: להטיל חלשים ומום בקדושי' להכות הספים ולהרעיש הכפתור במעשים לסתור דברי חברו ונהמתו כנהמת ים באפסי אדמות נשמעת: כאלו אין מבין נבער כל אדם מדעת: אש הקנאו" קודח וכזבים יפיח לא חשך ניב לשונו וגרונו מלדבר עתק חבל המוסר נתק להשקותו כוס התרעלה את קובעת: חשבת למכפת ואת כפתת ללכוד ונלכדת לצוד ונוצדת לא נכוית בפושרין אף לא בחמין ותגדיל את פיך לומר אין הלכ' שלישית מכרעת: והחלפת השטה להוציא חות תחת חטה ופניך הולכי' בקרב וכל דבריך לא חזו לבר בי רב בכל הארץ זאת מודעת: העיני בשר לך לראות כי אין בפיך מלה קטנה או גדולה כדין וכשור' כחשכה כאורה דמית לכסו' השמש בכברה והירח בקערה והים הגדול במגבעת: עצתי עליך כלה מדברותיך מנגעים ואהלות ודבר גדולות ודין נשים אמולות וגטי אשה וקדושי בת ולמוד רבת יציאות השבת ואין האשה יוצאה בטבעת ולא חמור במרדעת: ועתה יעברו דבריך לפני כבני מרון ואברא בגרון להוכיחך תוכחת מגולה בקול המולה ולהודיעך דאין הדברים כמו שחשבת ובמקו' הראוי לך לא ישבת: כתבת בתחלת דברי פיך וראש אמריך ז"ל הסב' שלא עלו פסקי לפני מר לתרי טעמי באשר אמרתי אהב' מקלקלת השורה כדאמר רב פפא לא לידון איניש למאן דרחים ליה כו' ולזאת חשבתי שיסתלק כ"ת מלהוכיח בינינו משום הרחק מן הכעור וכדאיתא בירושלמי דשקלים ע"כ ואתה טעית בחשבונך דכלום תפח לך בסנדלו או נכנס במצר שדך הקרוב לגבולו או כחש בממון שהיה לך אצלו הא לא דיינין אנן אלא דין אשה שרצית לעגנה בדמיונות בדדמי ובמילי דכדי ולעגן אשה או להצריכ' גט בקדושין שנתנו לפני שני אחים ולא התפרדו לא בשעת ראיה ולא בשעת העדה בב"ד בתוך כדי דבור דרך שחוק וקלות ראש וגם היה שם שתיק' דלאחר מתן מעות ולא אמר המקדש לי מלבד הערות אחרות שיש בגוף העדות שאינן כדאי לך: דמות היות אהיה כמוך להטו' הדין לאהבת אדם או לשנאתו כמו שנתקלקלה שורתך והוצאת כל רוחך כפי כחך לשנאת עמיתך: הדובר מישרי' כשמש בצהרים ברורי' ולא די לך טעיותיך ודמיונות הבליך בכל אמריך אלא שהיית מתהלל במתת שקר ורצית להבאיש את ריחו לפני כל יודעי דת ודין ולהתכבד בטלית שאולה עשויה מן הגרדין: אף כי אנכי לא השבתי אלא על דבריך ודבריו בחשבי כי השאלות באו מאת שניכם ואח"כ שלחו לי לכאן לירושלם תוב"ב כל תשובותיך ודמיונותיך וקושי מליך באשר הארכת למענית: וכתבת עליו בלתי ידיעתי שנית: קול ענות לזלזל בכבודו ולעגן בנות שאננו': ונתת אותו טועה ורוח רועה: ולא חששת לעקיצתן של חכמים שתקנו תקנת עגונות: ולא ללעז המדינות שלעזו עליך בראותן הטעות בך ואתה מגדיל פיך ומוציא דברים שבחובך הזה פועל אדם חכם להכות את רעהו בסתר ולכתו' עליו מרורות ודבר גבורו': ולשאול מהחכמים ליסרו כאחד הריקים יושבי קרנות ושווקים: ולא שמת אל לבך דאולי האמת הוא בשתי ידיו אוחז ושמא תתבדה ותאחז ומי הוא זה ואי זה הוא מאשר יראת ה' בקרבו מכל חכמי הדור ורבניו כהניו וזקניו שלא ישים אל לבו ויוכל להתאפק לכל כיוצא בזה שיהיה השקר מכתיר האמת ומעיד על החי שהרגו המת ולא תבער בו חמתו ואש עברתו ויחוס על עלבון תורתו: אף כי שמא ישתו כת הטועים מימיך הרעים לעגן עגונות בהזיות ודמיונות עם כל זה גליתי בתשובתי טפח וכסיתי עשרים ומאה לבלתי ירגיש מי שכנגדך במה שכתבת עליו ותבואו לידי מחלוקת על כל אותם דבות רבות אין מספר לגדודם: ועל שקר הוצק יסוד כמו שהרצו לפני להקת קהלכם הקדוש יצ"ו בעדויו' מסויומות ומקויימו': עוד כתבת ועצור במלין מי יוכל דלא לימרו שתיקה כהודאה ואם התשובה בכל אלה שפת יתר דאין לך השגה שאין תשובת' בצדה למודי' האמת אך רואה אני דשיטפ' דאהבה עורה עיני חכמי' וכמימר' דרב פפא וכו' ע"כ: מכירך הייתי לשעבר מחסרון מוסרך עם חבירך