מהר"ם אלשקר קה

עשה אותו תקון וגם רבי' יצחק בר ששת ז"ל וגם הרב ז"ל עצמו כך כתב בתשובה וכדבעי' למכתב: וכיון דנפל יסוד בניינו בענין וקברתיו היכא דהזכיר את שמו כעובד' דילן אפי' לדעת הרב ז"ל הנה אשה זו מותר' לינשא מתוך תשובתו על כרחו ושלא בטובתו: עוד כתבת גם אתה דבעי' בהאי מילתא וקברתיו וז"ל ומ"מ ראינו שגדולי המורים סוברים דלפי ההלכה ועיקר השמועה דלא בעי' קברתיו אלא באשה עצמה ובמלחמה אבל עד אחד במלחמה או במי' שאין להם סוף אין צ"ל קברתיו כמו שהוכיח הרב ר' יצחק בר ששת ז"ל והביא לסייעתא דידיה כל האחרוני' שסוברי' כן הלא הם בעצמם הרשב"א ז"ל והריב"ש ז"ל כתבו דכיון שאבות העולם סבירא להו דצ"ל וקברתיו מי ערב אל לבו להתיר אשה שהיא ערוה לדעתם וכו' ע"כ: לא אליכם כל בעלי דעת משכילים וסכלים קטני' וגדולים הביטו וראו חיבוטו של האיש הלזה וליבוטו כי לא די לו מה שכתב על הר''ן ז"ל דבר שלא היה ולא נברא והפך כונתו למלאת תאותו אלא אף על הריב"ש ז"ל כת' להוכיח ממנו האיסור בעובד' דילן מאותן דברי' שכתב על דברי הרמב"ם ז"ל והוא לא כן ידמה ולבבו אינו רוחש ולא לזה חושש ואדרב' דכת' שם בהדיא דלא בעי' קברתיו לדעת הרבז"ל בכי האי גונא דידן ואתה המשיב שלא כהלכה גנובי למה לך דקא מייתית סכינא חריפ' ופסקתיה ללישנא דיליה כאלו אין בעולם ספר מספריו ואין מי שבא בחדריו ועבר בין שלש בתריו: והנה גם הוא מתקן דברי הרמב"ם ז"ל דהיכא דהזכירו בשמו כהכא לא בעי קברתיו וכתב שם סמוך לאותו לשון שכתבת בשמו ז"ל ואני איני חושד הרמב"ם שיצריך קברתיו בכל עובדי כוכבים מל"ת דהא בגמ' דמאן איכא בי הואי לא אמ' קברתיו וכן ההוא דקאמ' ווי ליה לפרש' זריזא וכו' עד אבל דעת הרמב"ם כשאין העובדי כוכבים אומ' פלו' מת שאינו מזכירו בשמו וכו' אבל באומ' מל"ת איש פלו' מת חלילה לרב ז"ל שיצריך קברתיו שהרי באותו פרק עצמו כת' כיצד משיאין ע"פ המשיח לתומו וכו' ולא הזכיר קברתיו כלל וכן בכמה מקומו' בפ' ההוא ובפ' שלפניו כי הרב ז"ל אינו סובר שנאמ' בהנהו תלתא עובדי מעשה שהיה כך היה ועשה זה החלוק עכ"ל: וכן כתב ג"כ במקום אחר אבל בשלא זכר שמו ולא הכירו הוא חושש לדברי הרב ז"ל דבעינן קברתיו אף ע"ג דכל האחרוני' ורוב הראשוני' לכלם לא בעו לה כלל ומי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשו' דבר אשר כזה בענין עגונ' וישלח לשונו בשאט בנפש כנגד המור' כדין וכהלכה גם הר"ן ז"ל אשר כתבת עליו דבר שלא אמר ולא עלה על מחשבתו אני להראותך דבריו שכתב בתשובותיו גבי עובדי כוכבים מל"ת דלא אמר קברתיו ז"ל ואין בזה ספק אפילו לדברי הרמב"ם ז"ל שכן כת' הוא בזה פ' אחרון מה' גרושין דכל שהוא מכירו אין צ"ל אלא מת בלב' אבל כשאינו מכירו הוא שסבור הרב דלא סגי עד דאמ' קברתיו מפני המעשי' שבאו בגמ' בכיוצא בזה שבכלן יש בהן וקברתיו וכו' עד אלא ש"מ דנהי דבמכירו סגי במת בלבד כשאינו מכירו בעי' דאמ' מת וקברתיו זהו דעתו של הרב ז"ל בזה וטעמא דמילתא דיותר אדם בקי במי שמכירו מבמי שאין מכירו הילכך כל שאמ' מת לחוד סגי אע"ג דלא אמר קברתיו ולא חיישי' דאמ' בדדמי אבל כשאינו מכירו חיישי' דאמר בדדמי לפי שאין הדברים ברורים עד דאמר קברתיו עכ"ל: וכן כתב הרמב"ם ז"ל עצמו בתשובת בעובדא דהכירו המל"ת ולא הצריך קברתיו כמו שפירשו בדבריו אלו המפרשים ז"ל אע"פ שלא ראו תשובה זו: וידוע הוא דעם תשובתו עצמו אין צריך לדבריה' של המפרשי' ז"ל אלא להראות איך לא נתתם לב לדבריהם והייתם רוצים להחמיר על העגונה מהם: וזה לשון השאלה והתשובה שלו ששאלו אותו בענין יהודי אחד שהלך לישא וליתן כמנהגו בכפרים של עכו והלך ולא חזר ולימי' הלכו יהודי' מבני עכו דרך הכפר שיצא משם אמרה להם עובד' כוכבים אחת ואנה אתם הולכי' אמרו לה לכפר פלו' אמר' להם לא תלכו מכאן לכו וחזרו לבתיכם שמא יארע לכם מה שאירע ליהודי אחד שאלו אותה זה אירע לו אמר' להם יצא מעיר פלונית ללכת לעיר פלונית יצאו אחריו והרגוהו ושאלו אותה מאין תדעי זה האיש אמרה שהוא היה מודעתנו ועשה מלאכותינו כשהיה בעכו וספרה להם דמותו ובאו השומעים לב"ד של עכו והשיאו את האשה ויש אצלנו מי שממחה בדבר ומביא ראיו' והנה יגיעו אל שער בית דינו של אדוננו יורנו רבינו ויקבל שכרו מהש"י: והשיב הרב ז"ל זאת האשה מותרת היא לינשא ואע"פ שלא הזכירה שמו ולא ידעה אותו בשמו כמעשה דצידון ואנטונכיא: וכל אלו הדברי' חוזרי' לעיקר אחד והוא שאין מדקדקי' בעדות אשה עגונה וכל המחמיר אין רוח חכמים נוחה הימנו שעקר תקנתם בעגונה הקלו משום עיגונא דאיתת' וכתב משה בר מימון זצ"ל ע"כ: ועתה ראה גם ראה אי בעי' קברתיו בנדון שלנו דהזכירו בשמו או אם חשש הרב ז"ל לכגון אותן תואנו' שלכם: אף כי כתב דכל המחמיר אין רוח חכמי' נוחה הימנו הפך מה שרצית להוכיח מדעתו: ועתה עצתי לך לחזור בך ולומר הדרי בי ולשמור מה מלל לדברי ב"ש חזרו ב"ה והיית מוצק ולא תירא מעלבונה של תורה אף כי הנך רואה שנפל יסוד בניינך דהא לא בעי' הכרזה לדברי הרמב"ם ז"ל דבעית להחמיר מצדה מההוא דכתב הר"ן ז"ל בשם הריט"בא ז"ל בתקון דברי הרמב"ם ז"ל ואיהו לא בעי לה אלא עיקר הדבר דהיכא דהזכירו בשמו כעובדא דילן לא בעינן קברתיו: עוד כתבת וחזרת לנקודה והפרזת על המדה באמרך דאפי' ראוהו ב"ד וכל ישראל באופן שראהו העובדי כוכבים וכו' אין ממש בעדות זו ע"כ: וכבר הארכנו והוכחנו שכל דבריך אין בהם שום ממש ולא מתום ועממם כל סתום: ואין להן שורש ולא ענף לא קרסולים ולא כנף דאין לך בעולם השחה גדולה מהשחת העובדי כוכבים הזה דכיון דאמ' הרגו פלו' חזקה שראהו הרוג ומוכה במקום שאינו יכול לחיות או שראהו ביבשה הרוג וכבר כתבנו כיצד ואין צריך לחקור עוד: ומה שכתבת דלא עדיף ממגויד איני יודע אנה אתה מוצא דמיונות אלו הנה לא אחר עובדי כוכבים הזה שראהו מגויד או צלוב אלא שנהרג שהרגו פלוני על הדרך שכתבנו: ומה שהבאת ראיה מהמרדכי דסוף יבמו' אין משם ראיה של כלום דמלבד דהך עובד' לחוד והאי עובדא לחוד הנה כתב שם הדבר כמסתפק ז"ל מאן לימא לן דמל"ת ואומר מת דלא היה צ"ל קברתיו וכבר כתבנו דודאי לכ"ע לא בעי' לה ואפי' להרמב"ם ז"ל אם הזכירו בשמו כעובד' דילן לא בעי' לה והיינו דקאמר התם המרדכי ואמר מת ולא קאמר פלו' מת שהזכירו בשמו: ומאן לימא לן אנן דאף המרדכי עצמו לא ס"ל דהיכא דהזכירו בשמו לא בעי' קברתיו כיון דלא אמר פלו' והזכירו בשמו כמו שכתב לעיל בסמוך בתשובת ר"ג ז"ל פלוני נהרג וכו' והדבור בזה אבוד זמן כי לא יחלוק המרדכי על כל הראשונים והאחרונים ז"ל ולו הונח שיהיה חולק לא מפיו אנו חיים לגבי כ"ע וכבר כתבנו שאמר הדבר כמסתפק ואין להניח הודאי של כולי עלמא ולהחזיק בספק שלו כדי להחמיר על עגונה ודברים כאלו לא ניתנו ליכתב: עוד כתבת ואף על פי שכתב הרמב"ם ז"ל פרק שלישי מהלכות גרושין שהשומע מן האשה ועבד מת פלוני משיאין את אשתו ואין נזקקין לחקור אופן המיתה אבל אמר מת פלוני ואני ראיתיו שמת שואלין אותו איך ראית היאך ראית וכו' ואם כן נשיא אשה בעדות היהודי ששמע מן העובדי כוכבים וכו' הא ליתא ואומר אני אדרבה אפכא מסתברא ומשם ראיה לאסור דבשלמא אם היה מעיד ששמע מן העובדי כוכבים פלוני מת או נהרג גרידא כדקאמר אבל השתא דפי' דבריו ואמ' דעובדא הכי הות ושיחת העובדי כוכבים לא מחוור' שהרי לא נתברר' מסתמא לא מהניא עדות זו ודברי הרמב"ם ז"ל כשאמר העובדי כוכבים מת סתם וישראל מעיד כן מפיו ע"כ: ואומר אני דאית' ואיתא וסברתך כלפי ליא ועל בלימה תליא: ולא דייך שלא נתכונת לכונת הענין אלא שדבריך כסותרין זה את זה כלומר שראייתך סותרת הנחתך דאנן במאי עסיקי' בשואלי' לראשון ואין שואלין לשונו המעיד מפיו ואתה אמרת בשלמא אם היה אומר מת או נהרג הוא ששואלין לעד ואין שואלין לעד מפי עד: והוספת נהרג מדעתך וזה אינו דאין שואלין לעד הראשון אלא כשאמר מת סתם כדברי הרמב"ם ז"ל שהבאת בסוף דבריך אבל באומר נהרג אין שואלין לא לראשון ולא לשני: וידוע הוא לכל חי מדב' דמת סתם הוא סוג לכל מיני מיתו' שבעולם לפי' שואלין לראשון איך ראית שמת אם העיד בדבר הברור כגון שאמר מת על מטתו כדרך כל הארץ או נהרג או טבע בים וראיתיו בשעה שהשליכהו הים ליבשה וקברתיו למאן דבעי קברתיו וכיוצא בזה שהוא דבר הברור משיאין את אשתו ואם לא העיד בדבר הברור כגון אותן שכתב הרב ז"ל אין משיאין את אשתו אבל העד שאמר שמעתי שמת פלו' אין שואלין אותו וכ"ש אם אמר שמעתי שנהרג או דבר הברור כיוצא בו שאין שואלין שאפי' במת סתם אין שואלין כמו שכתב הרב ז"ל דאלו האומר פלו' הרג את פלו' כלום שואלין אותו איך ראית או איך נהרג או אם נהרג בסייף או בארידן או אם שהה עד שתצא נפשו וכיוצא בזה דכל אלו דרישות וחקירות נינהו, וכ"ש היכא דליתיה קמן דנשאלים ומעידים מפיו דאין שואלין למעיד מפיו: ואין הכי נמי שאם היינו צריכין לטעם זה הנה היתה זאת האשה מותרת ומותרת מטעם זה דאין שואלין לעד מפי עד אפי' במת סתם כמו שכת' המתיר הראשון שעשה המעשה והתירה גם מטעם זה: אבל כבר כתבתי דאפי' לעד הראשון אין שואלין בכיוצא בזה ושקולא טיבותיה אף כי אפילו לפי סברתך כשתדקדק בענין לא אמר אלא נהרג גרידא שהרגו פלוני ולא אמר שגידו ולא שהכה על ראשו או שפצעו או שצלבו וכיוצא בזה מדברים שאין מעידין עליהן אלא שפלו' הרגו בפוניי"ל ולא הוסיף אלא בפוניי"ל היגרע כחו בעבור תוספ' זו אפי' לפי דעתך: וכבר כתבתי דהעץ שהרגו עליו יותר מוכן וקל להרוג אותו עציו מהיבשה לזולתו כדי שלא תדחה בהבל פה כי שאני הים לענין זה מהיבשה דאותן תואנות אינן אלא למי שרוצה לעגן ואינו יודע לנגן: עוד כתבת ז"ל ועוד דכל עצמה של עדות אשה או עבד או עובדי כוכבים שאנו סומכים על דבריהם וכו' אינו אלא מטעם דמילת' דעבידא לאגלויי וכדכתב הרמב"ם ז"ל בסוף פרק י"ג מגרושין עד ובדבר הזה אין אתה יכול לעמוד על בוריו וכו' ע"כ: ומי יתן ידעתי אם אתה מבין מה שאתה מוציא בפיך כלום איכא בהא מילתא דמת או נהרג או טבע בים וכיוצא באלו מילתא דעבידא לאגלויי אלא שאם הוא חי יבא לביתו או ישמע שהוא חי ולפי' לא משקרי ומאי שנא הכא בעובדא דילן דלא נימא הכי שאם הוא חי יבא לביתו או ישמע שהוא חי: וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק י"ב מהלכות גרושין ז"ל בדבר העשוי להגלות לכל שאם היה חי סופו לבא או יודע שהוא חי ע"כ: וכן נמי כתב הסמ"ג גבי מת בעלי בדבר העשוי להגלות לכל ז"ל ואי אפשר להכחיש ולא לטעון טענה שאם הוא חי סופו לבא או יודע שהוא חי ע"כ: