מהר"ם אלשקר קא

הרמב"ן ז"ל התיר לצאת ואפילו בשהגיעה בשבת וכן כתב פרק מי שהוציאוהו ז"ל מצאתי תשובה שהשיב ר"ת ז"ל לר' יצחק בן אבא מרי על הנכנס לנמל בתוך העיר והשיב שמותר לילך בכל העיר בין שהיא מוקפת חומה בין שאינה מוקפת חומה שלא מצינו בה חלוק: עוד כתב שם דהא מ"מ קאמרי בגמ' אלא אי אמרינן אין תחומין כי לא היו בתוך התחום מאי הוי דאלמא מותרין הן וכיון דבעיא דאם תחומין או אין תחומין למעלה מעשרה ולא אפשיטא ספק דדבריהם הוא ולהקל וקיימא לן נמי הלכה כדברי המקל בערוב וסוגיין בכולי תלמוד' ובערובין לקולא ואני תמה על מה שראיתי במפרשי הים כשמגיעין ליבשה בשבת מהם מה שאין יוצאין מהספינה ומהם מה שבעלי הספינה עובדי כוכבים משליכין אותן לחוץ ואינם זזים ממקומם דהיינו ארבע אמו' שלהן ולא ידעתי מי הנהיגן בחומרא זו שהרי הלוך הספינה לא חשיב הלוך ותמה על עצמך הוא יושב ברשות היחיד שלו שהספינה רשות היחיד היא ואתה חושש משום מהלך שלש פרסאות איהו מינח נייח וספינה הוא דמסגיא ליה וחצר מהלכת היא ולא אדם מהלך ע"כ: עוד כתב שם ז"ל אבל הנוהגין איסור ביציאתן מן הים ליבשה טועים באיסור הם וראוי להתיר להם ואין בזה בית מיחוש ע"כ: וכן התיר הרשב"א ז"ל נמי לצאת ואפי' בשהגיעה לאחר בין השמשו' אלא שחלק קצת בענין סדר היציאה ז"ל הגיעה לחוף הים סמוך לעיר אם לא שבת למטה מעשרה אם הגיע קודם שחשכה תוך תחומה של עיר הרי הוא כאנשי העיר ויורד ונכנס לעיר ומהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה הגיעה לתוך תחומה לאחר בין השמשות אין להם אלא אלפים אמה ממקום שפגעו בו תחלה למטה מעשרה טפחים ואפילו כלתה מדתה בחצי העיר אין להם אלא חצי העיר ע"כ: ולענין סדר היציאה מן הספינה תדע דלפי דעת התוספות שאמרו דטעמא דאין מפליגין בספינה משום שט וכו' נראה דאין לירד אלא על ידי כבש דוקא אבל במעברת אסור דמה לי לבא מה לי לצאת וכן נראה קצת מדברי קצת מפרשים ז"ל והרמב"ם ז"ל שלא התירו אלא על ידי כבש ואע"ג דלית להו הך טעמא אלא דמצי' למימר דתפסי לישנא דגמרא שהתירה בכבש ולא דוקא הוא אי נמי איכא למימר דעדיפא קאמרי דאפי' בכבש שעשוי עובדי כוכבים בשבת לירד בו יכול לירד עמהם ואפילו עשו אותו בפניו ומכירין אותו מותר אם לא עשו בשבילו מידי דהוה העובדי כוכבים שהדליק את הנר בשבת שיכול ישראל להשתמש לאורו דנר לאחד נר למאה וכבש לאחד כבש למאה וכדאיתא פרק כל כתבי עובדי כוכבים ומזלות שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל או עושה כבש לירד בו יורד אחריו ישראל מעשה ברבן גמליאל וכו' כדאיתא התם ואי קשיא לך ההיא דפרק תולין גבי ההוא צורבא מרבנן דנאים במעברא ועבר להך גיסא ושמר פירותיו ואמ' למינם קא מכוינא וכו' ומשמ' דתוך התחום היה ואפי' הכי אסור אי לאו דצורבא מרבנן הוה ולא אתי להערים לכתחלה נ"ל דהתם לא מתסר אלא לפי שהוליך העובדי כוכבי' המעברת בשבילו לצד האחר של הנהר אבל אם הוליכו אותה העובדי כוכבים בשביל עצמם יכול ישראל לעבור עמהם כך היתה כתובה אצלי בגאון יעקב שלי: ואחר זמן זכני השי"ת ובאו לידי פסקי הרמב"ן ז"ל וראיתי שגם הוא נתעורר שם לקושיא זו והשיב כמו שהשבתי: וכתב דממה שכת' רשי ז"ל בפי' מברא נראה שהאיסור הוא בשביל שהעובדי כוכבים מעבירו ועושה מלאכה בשבילו: וכן נראה נמי מדברי הרשב"א ז"ל שכת' וספינות ההולכות בנהר והן גוששות אסור לילך בהן בשבת יותר מאלפים אמה ואפי' כולה עובדי כוכבים ואפי' נכנס ד' ימים קוד' השבת ואם מהלכת בשבילו אסור ליכנס בשבת ואפי' להלך בתוך התחו' כגון לעבור נהר ואפי' למעלה מעשרה כדאמרי' פ' תולין אבל אם הולכת ספינ' בלא הוא מותר ליכנס בה בשבת ולעבור הנהר תוך התחום ע"כ: משמע מדבריו דלא אמרו פרק תולין אלא במהלכות בשבילו אבל אינה מהלכת בשבילו מות' לעבור בה ואפי' גוששת וכ"ש למעלה מעשרה גם יש מן המפרשי' שכתבו מותר לירד סתם ולא חלקו בין כבש למעברת ומדלא חלקו נרא' דלא שנא להו בין זה לזה: ומצאתי כתוב בשם הרב רבי ישעיה שהיה נכנ' ועובר בשבת בעיר ויניזייא באותן הספינות שעוברו' משכונה לשכונה והיה אומ' עובדי כוכבים המנהיגים את הספינה לעצמם הם מכוונים: וכן נמי מצאתי כתוב בשם הגאונים ז"ל שאם המחוז קצר שאין הספינה יכולה להתקרב כדי שיעשו כבש מותר לירד במעברת והיא ביצית קטנה שמעברת כמו גשר: וכ"כ הרשב"א ז"ל בשם רבותיו שאומרי' שהולכי' בספק תחומין להקל שכל ספק בכל דבריהם להקל לפיכך מותר לצאת דרך ספינה או בקפיצה למעלה מעשרה ע"כ: ובעליה מן העיר לספינה נשאל מר רב יהודה גאון ז"ל ספינה שבאה מחוץ לתחום בני העיר מהו להעלות לה בשבת והשיב מותר וכל מה שכתבנו במקום שנהגו לצאת באי זה אופן שיהיה אבל מקום שנהגו שלא לצאת בשבת אין לפרוץ גדר: ואע"פ שכתב הרמב"ן ז"ל דהנוהגי' בו איסו' טועין הם וראוי להתיר להם כמו שכתו' לעיל בדבריו ז"ל נ"ל דאין להקל כל כך ובפרט כשבאה הספינ' בשב' כי אם באה מבעוד יום קוד' שחשכה לכ"ע מות' לירד כמו שנתבאר לעיל: ושלום כנפש משה ן' אל אשקר: נר"ו: קט שאלה יפרש לי מורי אבי ורבי מה הכונה באמרם במדרש תנחומא והביא הדברים הרב בעל אורח חיים בהלכו' ר"ה ולקחתם לכם ביום הראשון וכי ראשון הוא והלא בט"ו הוא אלא מאי ראשון ראשון לחשבון עונות וכו' וקשיא לי והלא לא קאי אראשון דהחדש אלא אראשון של חג: ואיכא מאן דמתרין דהכי קאמ' וכי אראשון של חג קרי ליה בתורה ראשון והא לא קרי ליה אלא ט"ו אלא מאי ראשון ראשון לחשבון עונו': ולא ניחא לי דאע"ג דקרי לעיקר המועד בפרש' פנחס ובפרש' אמור ט"ו היינו לעיקר המועד ובתר הכי כתי' תחוג את חג יי' שבעת ימים ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון וסמיך ליה ולקחתם לכם לכם ביום הראשון וגו' ושמחתם לפני יי' אלהיכם שבעת ימים: וע"כ לא קאי אלא אראשון של חג: תשובה עיקרן של דברים דהכי קאמר וכי ראשון הוא כלומר ראשון לכל שבעת הימים דהיינו יום ארבעה עשר והלא אינו אלא בט"ו אלא מאי ראשון וכו' וכדאמרי' בריש פ"ק דפסחים אמ' רב נחמן ראשון דמעיקרא משמע דאמר קרא הראשון אדם תולד כלו' קודם לאדם הראשון אלא מעתה ולקחתם לכם ביום הראשון ה"נ ראשון דמעיקרא משמ' וכו' אלא מהני ראשון דכת' במקרא לא תותיב לרב נחמן כלומ' דהאי ראשון דכת' בהו לאו למשמעותיה קא אתי אלא מבעי ליה לכדתנא דבי רבי ישמעאל וכו' וחד מינייהו האי הראשון דילן וה"נ איכא למימ' הכא בהאי דרשא דלא אתא האי ראשון למשמעותיה דהיינו קודם השבעה אלא לומ' מאי ראשון ראשון לחשבון עונות משל למדינה וכו': כמו שכתב הרב ז"ל שם ושלום כנפש אביך משה: קי עוד שאלת לפרש לך כונת הרמב"ם ז"ל בהלכו' מגלה בההיא דכרך וכל הסמוך לו וכל הנר' עמו וכו' וכונת המפרשי' ז"ל ודברי הר"ן ז"ל בפי' ההלכות לפי שרבו כמו רבו בהן הדברים ולא נתקררה דעתי באחד מהן: תשובה גרסי' התם פ"ק אמ"ר יהושע בן לוי כרך וכל הסמוך לו וכל הנר' עמו נדון ככרך וקורין בט"ו ועד כמה אמ"ר ירמיה כמחמתן לטבריה דהיינו מיל ואמרי נמי התם לקמן תאנא נרא' אע"פ שאינו סמוך כגון דיתבא בריש טורא סמוך אע"פ שאינו נרא' כגון שיושבת בנחל: וכת' ר"ח ז"ל תאנא סמוך לשיעור זה של מיל ואע"פ שאינו נרא' כגון שיושבת בנחל או נראית עמו כגון שיושבת בהר אע"פ שאינו בשיעור מיל אלא יתר ע"כ: וכן נראה דעת רש"י ז"ל שכת' דמאי דאמרי' התם עד כמה אסמוך בלבד קאי ועלה קאמר ר' ירמיה כמחמתן לטבריה דהיינו מיל: אבל מדברי הרמב"ם ז"ל נר' דקאי ההי' ועד כמה אתרווייהו אסמוך ואנרא' דבשניה' בעי שיעור מיל שכת' ז''ל וכל הסמוך לו וכל הנר' עמו אם אין ביניה' יותר מאלפי 'אמה ה"ז ככרך וכו' ע"כ וע"כ אית לן למימ' דלי' ליה ההיא דתאנא נראה אע"פ שאינו סמוך וכו' דלפום האי מילת' א"א ליתן לשניה' שיעור אחד ולמחתנהו בחדא מחתא דבהכרח הגמור יתחייב מינ' דהנר' שיעורו יותר ממיל אם מעט ואם הרבה דהא קאמ' נר' אע"פ שאינו סמו' ואם שיעור הסמוך מיל ע"כ דנר' יותר ממיל כמו שכתב ר"ח ז"ל ומאן דעמיה: ולפי' נ"ל דהשמיטו אותה בהלכו' ולא פסק' הרמ"בם ז"ל דלא מסתברא כלל שיהיה המקו' רחוק הרב' מן הכרך ולפי שנר' משם יהיה נדון ככרך דזה לא יעלה על הדעת: כמו שכת' הר"ן ז"ל: ומאן דבעי לומ' דלעולם אית ליה להרמב"ם ז"ל ההיא דתאנא נראה ואע"פ שאינו סמוך וכו' ע"כ דצריך לפרש בדבריו דמאי דקאמר אם אין ביניהם יתר מאלפי' אמה ה"ז ככרך דלא קאי אלא אנר' בלחוד דסליק מיניה ולא אסמוך וה"נ צריך לפרש לפי זה ועד כמה דאמרי' בגמר' דקאי אנר' בלחוד דסליק מיניה ולא אסמוך דלסמוך לא צריך למימר עד כמה דפשיטא להו דהוא סמוך כפשוטו בפחות ממיל: וכדאשכחן פרק המביא כדי יין גבי קרפף דתנן אי זהו קרפף כל שסמוך לעיר דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר כל שנכנסין לו בפותחת וכו' ופרש"י ז"ל סמוך לעיר ממש תוך תחום שבת וכו' ונתבאר שם דאינו סמו' קרי לי' אפי' בתוך תחו' שבת והסמוך הוא סמוך הרבה בעבור' של עיר וכיוצא בזה: ודבר מוכרח הוא דאם נתן לנר' שיעור מיל יהיה הסמוך בתוך המיל כאורחיה וה"נ איכא לפרושי כדברי הרב בעל אורח חיי' שכתב שם ז"ל וכן הכפרי' הסמוכי' להם אפי' אין נראין עמהן כגון שהן בעמק או שנראין עמהן אפי' אינה סמוכי' כגון שהן בהר ובלבד שלא יהיו רחוקי' יותר ממיל ע"כ: ובהכרח דהאי ובלבד קאי אנראין עמהן דסלי' מינייהו כדאמרי' בדברי הרמב"ם ז"ל דכבר כתבנו דלפום ההיא דתאנא נראה ואף על פי שאינו סמוך וכו' א"א ליתן לנר' שיעור מיל אם יהיה לסמוך שיעור מיל כי מהכרח הלשון יתחייב דאם יהיה מיל יהיה הנראה יותר ואם יהיה הנרא' מיל יהיה הסמוך בתוך המיל: ולפום האי פי' לא תקשו להו אמאי אצטריך נר': א"נ דועד כמה דאמרי' בגמ' אכולה מלתא מהדר אסמוך ונר' ומאי נר' אף על פי שאינו סמוך כגון אם מוני' מהכרך עד שפולי טורא ומש"ט עד ראש ההר הוי יותר ממיל דהיינו נר' אף ע"פ שאינו סמוך אבל אם משערים אותו בקרנזיל בחוט משוך מראש ההר עד הכרך הוי שיעורו מיל אי נמי אם מונים מהכרך עד שפולי טורא הוי מיל והויא ליה טורא בגבול מיל אבל אם משערים ג"כ משפולי טורא עד ריש טורא הוי יותר ממיל והפי' הראשון שפירש דסמוך הוי בעיבורה של עיר הוא אצלי הנכון: