מהר"ם אלשקר ק

כך היה והלוה אומר כך היה ועידי השטר קיימין אם נשאל אותן לברר לנו הדבר ונדון על פיהם או אם יתלה בזה כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד: תשובה שואלין ושואלין ודנין על פיהם ואין כאן חזרת הגדה: וכבר נשאל הרשב"א ז"ל על דבר זה גבי שטר של שכיב מרע שלא היה כתוב בו ומגו מרעיה אתפטר לבית עולמיה והעדים קיימין ואומרים בריא לנו דמגו מרעיה אתפטר ויעשו מזה שטר אם יכלו לעשות כן מטעם שלא עשו שליחותן: והשיב ז"ל דע כי אפי' היה לשון השטר וענייניו מסופקי' אם העדים זוכרים ומבררים אותן מפיהם די לנו בכל ואפי' אמרו עכשיו שהם זכורים דמגו מרעיה אתפטר דתנן בפר' מי שמת לא כתב בו שכיב מרע והוא אומ' שכיב מרע הייתי והם אומרים בריא היה עליו להביא ראיה שהיה שכיב מרע וחכמים אומרים המוציא מחברו עליו הראיה ואמרינן עלה ראיה במאי רב הונא אמר ראיה בעדים ורב חסדא ורב הונא אמרי ראיה בקיום השטר אלמא לכולי עלמא בראיית עדים מוציאין ואף ע"פ שאין כתוב בשטר דבר המוכיח וה"ה לשטר שאין כתוב בו דמגו מרעיה אתפטר לכולי עלמא כההיא דרבא דהת' דאמ' הרי מת והרי קברו מוכיח עליו ואוקימנ' לה כר' נתן דאמר כשאין כתוב בו כדקציר ורמי בערסיה אם שכיב מרע הוא עליו להבי' ראיה דאלו לר' יעקב אין מוציאין אלא בראיה הא בראית עדי' מוציאין וזה פשוט מאד ואין צריך לא טענה ולא ראיה שאין אחר עדות העדים כלום שאין זה חזרת הגדה אלא בירור ואם רצו עכשיו לעשו' שטר אחר מאותו ענין ומאותו זמן ולברר בו הענין כמות שהוא הרשו' בידם או מטע' שלא עשו שליחותן או אפי' בלאו הכי דה"ל כשטר מתנה שכותבין עשר' שטרות על שדה אחת וה"ה לשט' מכר בלא אחריו' מפורש וכל שטר שאין בו אחריו' עכ"ל ולנחץ המוביל לא נפניתי להביא עוד ראיו' ממקומו' אחרי' אף כי אין צורך כי הדברי' פשוטים ומפורשי' בדבריו כביעתא בכותח' ואין בהם שום ספק: ועיין בתשובת ל"ד בענין מי שנתן לחברו מעו' לקנות לו אי זה סחורה בדוגיאו' ותנוח נפשך: ושלו' רב כנפש אביך משה: קד שאלה גם יורנו א"א מורי ורבי מה הפרש יש בין מלאכה שאינה צריכה לגופה ובין פסיק רישיה ולא ימות והלא הוא ג"כ אינו צרי' לגוף המלאכה גם יפרש לי מרי מאי דאמרי' בפ' חלק לא אליכם כל עוברי דרך אמר רבי יוחנן מכאן לקבלנא מן התורה: תשובה איכ' למימ' דהכא גבי פסיק רישיה אינו מתכוין למלאכ' כל עיק' אלא שהיא תעשה בהכרח כגון מי שסגר פתח ביתו והיה שם צבי שהוא לא כיון לצידת הצבי אלא שהצידה נעשית בהכרח אבל מלאכה שאינה צריכה לגופה הוא מתכוין לגוף המלאכ' אלא שאינו מתכוין לתכליתה מיסוד רבי' אברהם החסיד בשם אביו הרמב"ם ז"ל: ואמנם קבלנא ששאלת פירשו ז"ל כי כשאדם מודיע צערו לרבים או ליחיד צריך לומר להם לא תבוא כזאת עליכם: קה שאלה יורני מורי אבי נר"ו ויפרש לי דברי הרב בעל אורח חיים ז"ל ולא יהי' על כ"ת לטורח כי תורה היא וללמוד אני צריך: כתב בהלכות יום טוב גבי עגל שנולד ביום טוב ששוחטי' אותו ביום טוב דצריך שיפריס על גבי קרקע ולא כך פירשו המחברים והמפרשים ז"ל ואיני יודע מנא ליה הא מילתא: תשובה דע לך שכך כת' אביו הרא"ש ז"ל שם בפסקיו ז"ל וגם צרי' שיפריס על גבי קרקע שיצא מספק ריסוק אברי' כדאיתא פ' אלו טרפות ע"כ: ולא ידעתי מה ראיה הביא מאלו טריפות ואדרבה איפכא שמעי' התם דבהדיא קאמר רב נחמן בית הרחם אין בו משו' ריסוק אברים כלומר דולד שנולד אין חוששין לריסוק איבריו בבית הרח' ואין צריך להשהותו משו' כך מעת לעת אלא מותר לאוכלו ביום שנולד ואע"ג דבעו התם לסיועי לרב נחמן מההיא דעגל שנולד בי"ט ומומו עמו דקתני התם דמותר לבו ביום ודחו האי סייעתא ואוקמו לה בשהפריס על גבי קרקע ובכי האי גוונא הוא דשרו לאוכלו בו ביום מ"מ מילתיה דרב נחמן כדקיימא קיימא ולא אדחיא כלל: וגדולה מזאת דגם הרא"ש ז"ל עצמו פסק בפסקי חולין כותיה דרב נחמן וגם הרב בנו ז"ל כתב בהדיא בספר יורה דעה גבי ולד של בהמה תוך שמנה ימים וכו' ז"ל אבל בידוע שכלו לו חדשיו מותר מיד אפי' ביום שנולד ולא חיישי' שמא נתרסקו איבריו מחבלי הלידה ע"כ: וכבר נתעורר לדבר זה הרב בעל אדם וחוה ז"ל ותלה הדבר בטעות סופר ונ"ל דלאו טעות סופר היא דאין דרך סופר לטעו' בכה"ג ולהוסיף דין מראשו ועוד דאם טעה סופר האב איך טעה סופר הבן אלא הנראה לי דבילדותו סמך אדחייא דסייעתיה דרב נחמן ונסיב לה לחלפתא וכשכתב הדברים בחולין במקומן נתישב בדבר וכתב הדברים על בוריין דלעולם לא בעי הפריס על גבי קרקע דבית הרחם אין בו משום ריסוק אברי' וכן נהג הרב בנו אחריו המעתיק את דבריו: ודבר מוסכם הוא למפרשים והמחברים ז"ל דלא בעי הפריס על גבי קרקע וכן דעת הר"ם במז"ל בהלכות מאכלות אסורות: והא דמותר לאכלו בו ביום אוקמוה בשבת פרק ר' אליעזר דמילה בידוע שכלו לו חדשיו דבלאו הכי הוי כנפל ואסור לאוכלו עד יום שמיני וכלו לו חדשיו הן תשעה לבהמה גסה וחמשה לדקה: ושלום כנפש אביך משה: קו וששאלת מה היא כוונת הרמב"ם ז"ל באומרו גבי עונג שבת שצריך לקבוע כל השלש סעודת על היין מה קביעות סעודה היא זאת: תשובה דע לך כי מלבד הקדוש שכתב פרק כ"ט שהוא מצות עשה בסעודה ראשונה ושניה צריך לקבוע כל שלש סעודות על היין ולא על המים משום עונג ולמדה מההיא דכיצד מברכין אמ"ר יוחנן לא שנו אלא בשבתות וימים טובים הואיל ואדם קובע סעודתו על היין ואיתמר נמי התם אמר ר' יהושע בן לוי לא שנו אלא בשבתות וימים טובים ובשעה שאדם יוצא מהמרחץ ובשעת הקזת דם הואיל ואדם קובע סעודתו על היין ופירש רש"י ז"ל אלא בשבתות וכו' דדעתו לישב אחר המזון לשתות ופ' כל הבשר כתבו התוספות שאדם קובע עצמו על היין כגון פורים או ברית מילה הילכך בשבתות צריך לקבוע כל שלש סעודותיו על היין משום עונג והרא"ש ז"ל אע"פ שהיה קוב' סעודתו על היין והיה מצוי אצלו לא היה מבר' עליו בתחלה בסעודה שלישית כמו קדושא רבא דסעודה שנית וכן כתבו בשם רבו הרמנ"ע: וכן היא סברת הרמב"ם ז"ל נמי דאין להקפיד בזה אלא מברך אימתי שירצה בעת שירצ' לשתות דסעודה שלישית אינה צריכה קידוש וראיתי לקצת מפרשי' שכתבו בשמו ז"ל ומה שכתב הרמב"ם ז"ל שחייב לקדש בסעודה שלישי' כמו שחייב בב' סעודות אינו נראה שלא מצינו שהוא חייב לקדש אלא פעם אחת ביום ופעם אחת בלילה וכו' ונשתבש הדבר ביד' ותלו בוקי סריקי בדבריוז"ל חדא דהוא כתב צריך והם כתבו בשמו חייב ועוד כבר כתבנו דקביעו' סעודה לחוד וקידוש לחוד ולא ראי זה כראי זה וגם הוא כתב בפירוש שאין צריך לקדש אלא פעם אחת בלילה ופעם אחת ביום ואין זה צריך לפנים: קז עוד שאלת לפרש לך כוונת הרי"ף ז"ל במה שכתב בהלכות שבת ההיא ברייתא בפרק במה מדליקין כרך דבר שמדליקין בו על דבר שאין מדליקין בו אם להדליק אסור להעבות שרי ז"ל שם במה דברים אמורים להדליק אבל להקפות מותר פירוש להעבות הפתילה ולהרבות אורה ע"כ: ופירשו מפרשי ההלכות וגם הרא"ש ז"ל והרב בעל אדם וחוהז"ל דמאי דקאמר פי' להעבות הפתילה ולהרבות אורה דקאי אלהקפות והוקשה הדבר בעיניך היכי שרי כי האי גוונא: תשובה יפה הקשית ובטוב דקדקת: אבל אתה דע לך דמאי דכתב' פי' להעבות הפתילה ולהרבות אורה לא קאי אלהעבות כמו שעלה על דעתן אלא אלהדליק קאי וכמו שפירשו בה הרמב"ם ז"ל והר"ם מקוצי ז"ל והדברים מוכרחין מצד עצמן דאי להרבות אור הפתילה אמאי שרי היינו להדליק וכי תימא דהרי"ף ז"ל נמי הלך אחר כוונת המדליק כמו שפיר' הרא"ש ז"ל והר"י בנו ז"ל בספר אורח חיים מה לי יתכוין להדליק האור או להרבותו אפי' במתכוין להרבותו חיישינן דילמא אתי להדליק ביה בעיניה: ואולי נזדמנה להם נוסחא משובשת כמו שראיתי בנוסחא אחת מספרי הדפוס שהיה כתוב בה בהדיא פי' להקפות להעבות הפתילה ולהרבות אורה וזאת נוסחה משובשת ומזוייפת מתוכה כדאמרן: וברוב הנוסחאות ככלן אין כתוב אלא כמו שכתוב לעיל: כל זה כתבתי בגאו"ן יעקב שחברתי ואחר כמה שנים בא לידי במצרים ספר המכתם ומצאתי כתוב שם כדברי דיש מי שפירש דאלהעבות קאי ואינו כן אלא על להדליק פירש כן אבל להעבות מפרש בה כהרמב"ם ז"ל והאריך שם וקבל האמת ממי שאמרו: ושלום כנפש אביך: קח שאלה יורנו המורה שורת הדין בספינה שהגיעה לנמל אחר שחשכה אם מותר לצאת ממנה בשבת ליבשה או לא ואם מותר כיצד יצא: תשובה דעו לכם כי יש מן המפרשים והמחברים ז"ל שכתבו דאם הגיעה הספינה בשבת אסור לצאת: וכן שאלו מקמי מר יהודאי גאון ז"ל על ספינה שנכנסה לנמל והיתה בתוך התחום מבעוד יום מהו לירד ממנה בשבת והשיב דמותר נראה דלא שרי אלא בכי האי גוונא שהיתה בתוך התחום מבעוד יום: וכן כתב הרמב"ם ז"ל בתשובה בלשון ערב: ונראה דמוכחי לה ממתני' דפרק מי שהוציאוהו דתנן התם פעם אחת נכנסו לנמל עד שחשכה אמרו לו לרבן גמליאל מה אנו לירד אמר להם מותר שכבר הייתי מסתכל והיינו בתוך התחום עד שלא חשכה משמע דאחר שחשכה אסור והכי נמי איתא בתוספתא פרק י"ב ספינה הבאה בים אין עולין מתוכה ליבשה אלא א"כ היתה בתוך התחום עד שלא חשכה ומעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה וקדש עליהם היום אמרו לו לרבן גמליאל מה אנו לירד אמר להם צופה הייתי והיינו בתוך התחום עד שלא חשכה אלא שנטרפה ספינה פעמים הרבה באותה שעה עשו אסכלא לירד בה אמרו לו לרבן גמליאל מה אנו לירד בה אמר להם הואיל ולא בפנינו עשו מותרין אנו לירד בה וירדו בה זקנים ע"כ בתוספתא: אבל