מהר"ם אלשקר קב

ואמנם שיעור דברי הר"ן ז"ל והמשך דבריו קשה להולמן ונראה לי לפרש בדבריו שהוא הביא ההיא דר' יהושע בן לוי וההיא דתנא דנראה אף על פי שאינו סמוך וכו' וכבר כתבנו המתחייב מדברים אלו כפי פירוש המפרשים שאע"פ שיהיה הנראה רחוק הרבה נדון ככרך וזה אינו נר' לו כמו שכתב בחתימת דבריו ולפי' הביא דברי אלו המפרשים שמפרשים באופן אחר דנראה דקאמר רבי יהושע היינו דמתחשב מתחומי העיר והמתחשב מן התחו' על כל פני' לא יהיה רחוק כל כך ואף אם יהיה יותר ממיל יהיה באופן שיהיה נחשב מתחומי העיר ולא רחוק הרבה והוסיף הוא לומר דהא והא בעי' כלומר מתחשב ורואין אותו דאם לא תהי נראית יש לה משפט אחר דמה לי אם תהא בעמק ואינ' נראית או בהר ותהיה באופן שאינה נראית והיינו דאפקיה ר' יהושע בלשון נראה ולא אמר מתחשב שצריך הא והא: עוד כתב ואפשר לפרש דההיא עד כמה דשילי' התם קאי אתרווייהו אסמוך ואנראה ושניהם שיעורן מיל וההיא דתאנא נר' וכו' לית' וכדאמרן לעיל דבאומרו דועד כמה קאי אתרווייהו ואית להו חד שיעור' לא מתוקמ' ההיא דתאנא וכו' דמתחייב מינה דלית להו חד שיעורא ושעור הנראה גדול כדפרישנ' וזה מושכל ראשון ולפי' כתב אפשר כלומר אפשר לפרש הכי ולדחות ההיא דתאנא וכו' אי נמי אפשר שיתיישב באחד מהפי' שפיר' לעיל אחר כך כתב ומ"מ כלומר אף על פי שדבר זה ששניהם שוין אינו אלא על צד האפשר לכל הצדדים ולכל הפירושים ואף על גב דאיתא לההיא דתאנא וכו' אין נראה לומר שתהא רחוקה כל כך פרסאות ולפי שרואין אותה מן המקום תהיה נדונת ככרך אלא אף אם תמצא לומר שתהיה רחוק' יותר ממיל יהיה המרחק מעט באופן שתתחשב מתחומי המקום ואפי' לפי דברי ר''ח ז"ל ומאן דעמיה צריך שלא תהיה רחוקה הרבה ודיקא שכתב אף על פי שלא תהיה כשיעור מיל אלא יתר ולא כתב אף על פי שתהיה רחוק' הרבה דיותר ממיל אינו מרבה יותר ממיל אחר זהו הנראה לי בישוב שיעור דבריו ואף על גב דלא רמי עלן למשכוני נפשין אשיעור דבריו: ומאי דשאילת האי כל דקאמר רבי יהושע מאי מרבה פשוט הוא דמרבה כל מילי כפרים ועיירות אפילו גדולות וכל המקומות באיזה ענין שיהיו: גם שאלת אמאי קאמר כרך וכל הסמוך לו וכו' הוה ליה למימר הסמוך לכרך והנראה עמו כדברי הירושלמי או הסמוכים לכרך הנראים עמו וכיוצא בזה דאין דרך לומר כרך נדון ככרך וכו' דע לך ודאף על פי שכך ג"כ טבע הלשון לומר הכרך והנראה עמו אינן נדונין כשני מקומות אלא ככרך אבל מ"מ אגב ארחיה השמיענו חדוש גדול דלא תימא דאם יהיה סמוך לכרך עיר גדולה שיהיה הכרך נדון כמותה אלא לעולם הכרך וכל הסמוך לו באיזה אופן שיהיה נדון ככרך: כך נראה לי להשיב על כל שאילותיך ואם תעיין היטב תתקרר דעתך ותנוח: ושלום כנפש אביך משה: שאלה מרבני קאנדיא יצו קיא במעשה שהיה כך היה שני יהודים היו באים בספינה שלועזים שם האחד שבתי כהן ושם השני משה קולפא"תי ועמד על הספינה נחשול של יום ונשברה ואותו שבתי כהן נמלט והאחר אבד זכרו ובא שבתי כהן הנזכר והעיד שבהיותי בקאשי"א שמע לעובדי כוכבים אחד מהבאים בספינה מספר לעובדי כובכים לפי תומו מי הוא שנמלט מהספינה ההיא ומי הוא שטבע ובתוך דבריו אמר שסוחר אחד ששמו ששמוג"דו הוציא פוניי"לו אחד והרג את משה קולפ"אתי לפי שרצה משה הנזכר כשנפל לים כשנשברה הספינה לרכוב על העין שהיה רוכב עליו ששמונדו הנזכר ועל ידי כך הרגו: עוד העיד שבתי כהן הנז' שראה משה קולפא"חי הנזכר כשנפל לים ולא ראוהו שעלה ע"כ טופס העדות: תשובה תמה אני ונפלא הפלא ופלא על שני רבני' יחלקו בדבר הפשוט כזה דאין לך בעולם השחה גדולה מזו ואין לך בעולם עדו' יותר ברורה מזו שהעיד על הריגתו ואיך ובמה ועל מה כאלו נחקר מפי ב"ד ועמל הוא בעיני להביא ראי' על כיוצא בזה: וקולי אליך כמה"ר אליה נר"ו שהשיאו את כ"ת דמיונו' בדדמי דטבע בים ומת במלחמה וכיוצא בהן שכתב מי שכנגדך עד שנזקקת להשיב על דברים שאינן כענין הקץ לדברי רוח ומה ימריצך כי תענה עליה' אף כי נדחקת וכתבת לו דאי הוה קמן העובדי כוכבים המשיח הוה שיילי' ליה אבל כיון דליתיה קמן אין צריך: ועם היות כי זה דבר אמת וכתב אותו הרמב"ם ז"ל בפי' ודאי דהוי דהוא במקום שצריך לו מה שאין כן לומר כאן שהעיד בדבר הברור שנהרג ואם הוא הוציא חוח תחת חטה והחליף את השטה להנהיג בעזא ושבוטא ולערב הנהרג עם טבע בים מה לכ"ת להכניס בדברים כאלו דאם אמר הרמב"ם ז"ל דבר זה גבי מת סתם שהוא סיג לכל מיני מיתות שבעולם ושמא לא העיד בדבר הברור כגון שראוהו שטבע בים או שנפל לגוב אריות וכיוצא בזה שהכל חוששין בו שמת תאמר אתה בנהרג שהעיד בדבר הברור הגע עצמך שאמר העד מת סתם ושאלו אותו כיצד מת והוא אמר נהרג או הרג אותו פלוני כלום יש לשאול לו עוד אם הרגו בסייף או בארידן או כיצד הרגו או באיזה יום או אם עמד עליו עד שתצא נפשו וכיוצא בזה שכל אלו דרישות וחקירות הן ואין עושין אותן לגבי עדי נשים לכולי עלמא דאין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה: גם קברתיו לא בעי' הכא דרוב הראשוני' והאחרוני' ז"ל לא בעו לה כלל: ואפילו הרמב"ם ז"ל דבעי לה לאו בכל דוכתא בעי' לה וכ"ש במקום שהזכירו בשמו כהכא כמו שנראה שכת' עליו הרב המגיד ז"ל והרב רבינו יצחק בר ששת ז"ל ואני איני חושד הרמ"בם ז"ל שיצריך קברתיו בכל עובדי כוכבים משיח לפי תומו דהא בגמרא דמאן איכא בי היואי לא קאמר קברתיו וכן ההוא דאמר ווי בפי' מדבריו וכמו שכתבו עליו הבאים אחריו ומבארי' את דבריו וכמו ליה לפרשא זריזא דשכיב וכו' עד אבל דעת הרמב"ם ז"ל שכשאין העובדי כוכבים אמר איש פלוני מת שאינו מזכירו בשמו וכו' אבל באומר העובדי כוכבים משיח לפי תומו איש פלוני מת חלילה לרב ז"ל שיצריך קברתיו שהרי באותו פרק עצמו כת' כיצד משיאין על פי המשיח לפי תומו וכו' ולא הזכיר כלל קברתיו וכן בכמה מקומות בפרק ההוא ובפרק שלפניו כי הרב ז"ל אינו סובר בכל הנהו תלת עובדי מעשה שהיה כך היה ועשה זה החלוק עכ"ד: וכמה אחרים מלבד אלה כתבו נמי כך בדבריו ז"ל: ואני תמה מכמהר"ר יהודה דחייש הכא לבדדמי ולא חייש לבדדמי דנפשי' ואומר שמא לא מת ובמה יודע שהוכה ומת ושמא נתעלף וכיוצא בזה והנה המשיח לא אמר שהוכה אלא שנהרג ושהרג אותו פלוני בפוג'ייל וזה יובן כשהעלה את ראשו לרכוב על העץ או אחר שרכב דאז פצע את מוחו או חתך את ראשו על העץ עצמו כדרך הקצבי' או שקרע את בטנו והוציא את מעיו או איתנהו ביה ואחרים מלבד אלה: והנה מדרך הנטבעים כשיחזיקו בשום דבר או שיחבק את עץ או את חבית וזולתן לא יוכל שום אדם להסירו מידו כי אם בנפשו וזה דבר מושכל ומפורסם והעץ לאלו כיבשה לזולתן: אף כי אם תדקדק היטב תראה כי יותר הכנה יש להורג הזה מהיבשה כי ביבשה יכול להשמט ולסייע עצמו בידיו מה שאין כאן שהיו ידיו אחוזות בעץ ואינו יכול להשמט ולזוז והמכה יכה כרצונו ובקל יהרוג אותו: כתבנו זה לרצית הקלמוס ולאפוקי מכמה'רר יהודה נ"רו שכתב ובמה ידע שהרגו כי האומר נהרג פלוני או הרג אותו פלוני או ליסטים אין צריך לדרוש ולחקור אותו כדאמרן: ופוק חזי מה כתב הרמנ"ע בתשובה דאין לך עדות גדולה ממשיח לפי תומו וכו' וכיון שאמר נהרג סתם נימא שברור לו שנהרג וכ"ש הכא שפירש דבריו ותוכן המעשה דעדיף טפי: גם קולי אליך כמהר"ר יהודה נר"ו כי לא תהיה תפארתך לבקש חמורות ואריכות דברים שלא כענין להגדיל גוף הקונדרס למען לא ירוץ קורא בו ולהגזים הגזמות עצומות להבהיל השומעי' בלא טעם כעקר בענין עגונ' ותאסור שומנא ותקרא למקל בה ומשיב כעניינ' דיינא שרינא: וכמה דברים באו בקונדרסך שלא בהשגחה ואעיר לכ"ת על הקצת מהקצת מהן: כתב כ"ת על דברי הרמב"ם ז"ל שכתב פי"ג מהלכות גרושין דאי הוה קמן העד הראשון שאמר מת פלוני ואני ראיתיו שואלין אותו היאך ראית אם העיד בדבר הברור נאמן ואם העיד בדבר שרובן למיתה אין משיאין וכו' ועשית תולדה בדבריו אלו ז"ל הרי דסובר דאפילו עד כשר שהעיד מת פלוני אפי' על מטתו שואלין אותו דחיישינן לדדמי וכו' ולא הבין כ"ת כונתו עם היותה ברורה לעיני כל חי מדבר שלא אמר שואלין אותו אלא באומר העד מת סתם שהוא סוג לכל מיני מיתות כדאמרן וחיישי' שמא אומר עליו שמת בדבר שרובן למיתה ולפי' שואלין אותו אם העיד בדבר הברור כגון שאמר מת על מטתו או נהרג או טבע בים וראיתיו בשעה שהשליכהו הים ליבש' וקברתיו למאן דבעי קברתיו וכיוצא בזה משיאין את אשתו: והעד שהעיד מת פלוני על מטתו כ"ש שמשיאין את אשתו ואין שואלין אותו כלל דאין לך דבר הברור יותר מזה ואין כאן שום בדדמי ועיין ראש פרק האשה שלם גבי אשה שמת בעלה על מטתו דבמלחמה נאמנת ואם אמרה מת סתם אינה נאמנת דמסתמא במלחמה קאמרה עד דאמרה מת על מטתו וכמו שכתבו המפרשים ז"ל: עוד כתב כבוד תורתך גבי אותו שהיה קשור בשלשלאות של ברזל על דברי הרשב"א ז"ל וזה לשונך הרי דברור בהדיא דבשלא ראה הנפילה בים הוי ספיקא דאוריותא ולהכי תצא אבל בראה הנפילה הוי ספיקא דרבנן ולהכי לא תצא עד כאן דבריך: ואתה דע לך כי ראה הנפילה הוי לדידיה נמי ספיקא דאורייתא ואם נשאת תצא ולא הוי לדידיה ספיקא דרבנן אלא בראה הטביעה ושהה עליו כדי שתצא נפשו וכן כתב שם בפירושו ז"ל והלא אפילו ראה ממש שטבע ושהה כדי שתצא נפשו וכו' עד דע שאף ע"פ שראהו טובע ממש ושהה עליו ואפי' שלכתחלה לא תנשא אם נשאת בדיעבד לא תצא וכו' וכן נמי כתב רבינו יצחק בר ששת ז"ל ואם היה מי שמעיד במים שאין להם סוף בטביעה כראוי אז לא היתה אסורה אלא מדרבנן לכתחלה אבל כאן אין מי שמעיד בטביעה ואינו אומר בפי' היה בדוגיא ושהוא ראה בטביעתו ושהה עד שתצא נפשו ע"כ וכן נראה מדברי הר"ן ז"ל: ואלמלא דמסתפינא פן יחשדני שומע שתמהתי ותפסתי על כמהר"ר אליה נר"ו לפי שהשיב על