מהר"ם על יבמות קיז.

תוד"ה וחזרו ב"ה וכו' עד א"נ התם דיחוי בעלמא וכו' ולמסקנא דהתם אתי שפיר כב"ה כנ"ל להגיה ומסקנא דהתם היינו מאי דמשני התם אמר רב אשי יבם נמי כאחר דמי וכתבו שם התוס' ד"ה והא בעינן וכו' ואי הוה גרסי' אלא אמר רב אשי וכו' הוה אתי שפיר דהדר ביה משנויא דלעיל ואתי האי טעמא נמי לב"ה ומצו דרשי שפיר מדרש כתובה וכו' ע"ש דף פ"א:

בא"ד ולא יתכן דאי מסתבר לדורשו בכתובות וכו' כן צריך להגיה ור"ל דאי מסתברא האי דרוש דדרשי התם בכתובות פרק האשה שנפלו כמו דרוש דהכא אמאי לא דרשי ליה ב"ה וכו':