מהר"ם שיק יורה דעה צט

פליגו וסובר רשב"ג דלעולם א"נ אפילו אם הוא בידו מטעם שום אמתלא או שאומר בדדמי ואין כאן שום מגו אבל הרא"ש פוסק דל"ח לזה אלא דעל של אחרים לא עדיף משאר ע"א אבל בשלו נאמן להחמיר ולכך גם בסוף סי' י"ו ג"כ אינו נאמן ולכאורה הי' אפשר לומר דהרא"ש כ' כן רק במלתא דעל"ג אבל בעלמא גם להרא"ש דפוסק כרבי א"נ דרבי מיירי באומר של פלוני וכמו שגורס הרא"ש בפ"ק דקדושין סי' ס"ב

מיהו לפי"ז איכ"ל דגם הרא"ש סובר סברת הרשב"א דלהשביח מקחו הוי חשש טפי אלא משום מלתא דעל"ג לא ס"ל לחלק מיהו לרשב"ג ליכא למימר הכי ומנ"ל להרא"ש דלרשב"ג גם בעדות אבילות נימא דא"נ דלמא התם שאני משום דלהשביח מקחו עכ"פ כך הוא הדין להרא"ש דעל שלו נאמן אפילו היכא דשייך לומר דאומר כן להשביח מקחו מ"מ שוי' אנפשי חד"א והודאות ב"ד כמאה עדים דמי ולא תלי' באמתלא אבל אינו שלו אפילו ל"ש אמתלא מ"מ אינו נאמן לאסור נגד חזקה או רוב ודעת רשב"א ג"כ לענין אבילות אינו מבוא' אבל לענין שאר דברים אפילו על שלו סובר רשב"א דקי"ל כרשב"ג דא"נ משום דתלינין דלהשביח מקחו אומר כן ולא אמרינין בגוי הודאת בע"ד כמאה ע"ד ונאמן על שלו אבל לולא הטעם דלהשביח מקחו גם הרשב"א מודה דנאמן על שלו אבל על של חבירו א"נ אפי' היכא דל"ש להשביח מקחו ושום אמתלא מ"מ אין גוי נאמן נגד חזקה ואפילו למ"ד ע"א נאמן היינו מטעם חזקה דא"א חוטא ולא לו ואוקי חזקה מול חזקה אבל לענין גוי גם הרשב"א דסובר בעלמא דע"א נאמן נגד חזקה אבל בגוי דל"ש חזקה דאאחול"ל אינו נאמן לאסור מצד הדין

מיהו משמע דווקא נגד חזקה אבל שלא במקום חזקה איכ"ל בין להרא"ש ובין לרשב"א גוי מסלפ"ת היכא דאין לן לחוש דאומר לצעורא או להכעיס ולקלקל נאמן ובאותו וא"ב חשיב נגד רוב והוי כחזקה וא"כ לפי ענ"ד הדין עם מהרש"ל פרק כ"ה סי' ס"ה והטו"ז בסי' קכ"ב סק"ד והש"ך שם ובסי' קכ"ז השיגו עליו ולפי ענ"ד יפה כ' דשם בכלי דנהי דאנן מכשירין המאכל מכח ס"ס מ"מ אין כאן חזקה ולא רוב דהיינו שהגוי לא אמר נגד הרוב ולא נגד החזקה וא"כ בכה"ג ע"א ישראל בוודאי נאמן לכך גם גוי אם מסלפ"ת דאין בו חשש לצעורא נאמן להחמיר ומ"ש אם שאל עכו"ם היינו כגון שלא אמר לו דאו"ה תלוי' בו שאז חשיב עדיין מסלפ"ת וכדאיתא ביו"ד סי' צ"ח ומ"ש היש"ש שם ועוד דהא דאין סומכין על הגוי דווקא אם שייך להשביח מקחו אפשר כוונתו דמערלה אין להביא ראי' אלא בכה"ג וע"כ הא דפשיטא לן דאין הגוי נאמן היינו מטעם אחר וכמ"ש הרשב"א בתשובה סי' קי"ח ומשם מוכח רק נגד חזקה אבל לא בלא חזקה או חזקה דאיתרע כנלפע"ד נכון כוונת מהרש"ל ובפסקי מהרא"י סי' ק"ל דייק מהרא"ש פ"ג דבכורות סי' ג' דאפילו להתיר י"ל דנאמן היכא שייך להשביח מקחו אומר כן והיינו ג"כ היכא דליכא חזקת איסור ועיי"ש בפמ"ג וטו"ז רסי' צ"ח ובזה מסולק ג"כ מה שהקשה עלי' במנח"י סי' וכלל נ"ט סק"ז ורצה לומר דהיש"ש מיירי שהוא בידו לא נראה לפי ענ"ד אלא דעתי' כנ"ל וזה עצמו כדעת הטו"ז בסי' קכ' סק"ד דמסלפ"ת נאמן והיינו בכה"ג היכא דליכא חזקת היתר וסובר דגם בסי' שי"ג טעמי' הוא משום זה וא"ש ולא קשה מה שהקשה עליו במנח"י שם

וכל זה אי אינו מהימן לי' אבל אי מהימן לי' בוודאי בכל אופן חיישינין לדבריו וכמ"ש הטו"ז בסי' קכ"ב סק"ד ומ"ש בסי' מ"ח דווקא במסלפ"ת והמנח"י הנ"ל הקשה דדבריו סותרין אהדדי לפיענ"ד בלא"ה הוא ג"כ נגד הסברא כיון דמהימן לי' גם אי לא מסלפ"ת אפילו באומר ומכוון לעדות מהימן לי' ויודע בו דאינו אומר לצעורי' או לקלקולי' או להכעיסו א"כ בוודאי מקרי מהימן לי' והוא עצמו נקרא מסלפ"ת ואין חילוק בזה וזה ג"כ כוונת הטו"ז וראיתי בש"צ מכתב הנ"ל שהביא בשם הרב וכו' דמהימן לי' שייך דווקא באומר לו כן לאפרושי מאיסורא וזה דבר תימה לא מבעי' בגוי שאינו עובר על לא יקום ואינו מצוה ע"ז למה לא יהא שייך מהימן לי' ואפילו בישראל דעובר וכי משום דעובר בהאי דאומר בע"א מלתא דלא מהימן בי' והוא לא ידע דאיכא איסורא בהא מילתא נחשידנו דמשקר ואפילו בידע דיש איסור לומר ביחידות ואפי"ה אמר ג"כ אי מהימן לי' דאינו משקר וכי משום דעובר חדא איסורא נחשד על כל התורה ואפילו באשה שזנתה איתא באעהע"ו סי' קט"ו אם מאמינה צריך להוציאה ולכך אין לדברים אלו עיקר כלל

תשובה

קמ"ח

(אמר המסדר אם כי רובן ועיקרן של תשובה זאת הן הן הדברים שנאמרו למשה רבינו הגאון זצוקלה"ה בתשובה הקודמת ורק כאן באו הדברים יותר מסודרים גם יש בראשון מה שאין בהעתק שני ואין ביה"מ בלא חידוש לזאת העתקתי שניהם

) כללא הוא דגוי אינו נאמן לא לאיסור ולא להיתר ואפי"ה אין למדין מן הכללות דלפעמים נאמן

א') במלתא דעל"ג פסק הרמ"א ביו"ד סי' פ"ו סעי' א' ובש"ך שם סק"ב דנאמן אפילו להתיר והיינו אם יכולין לברר מיד דהרי גם מיתה מקרי מלתא דעל"ג ואינו נאמן אלא לעדות אשה וע"כ היינו דווקא היכא שיכולין לברר מיד אבל הרמב"ם וב"י לא פסקו כן אלא דבגוי אין סומכין עליו אפילו בכה"ג מ"מ היכא דיכולין לברר וגם מסלפ"ת גם הב"י מודה דהרי בריש סי' צ"ח פסק דסמכי' אגוי מסלפ"ת וכ' שם הש"ך סק"ב ובפר"ח הטעם הואיל שיכולין לברר והי"א דס"ל דבעינין קפילא ומסלפ"ת נראה טעמייהו דחיישו דגוי אמר בדדמי ולא מהני מלתא דעל"ג לא משקרו ולכך צריך קפילא עכ"פ הב"י דס"ל דסגי במסלפ"ת לחודא ע"כ ס"ל כנ"ל ואדרבה להרמ"א קשה למה לי' כאן בסי' צ"ח מסלפ"ת וצריך לומר דהי' יכול לאשתמוטי ולומר שלא הרגיש בטעם ולא מתבדה כולי האי לכך בעינין לכ"ע גם מסלפ"ת עכ"פ לרמ"א וסייעתו אפילו אינו מסלפ"ת ואפשר להשביח מקחו נאמן להתיר א"כ כ"ש לאסור וקשה בסוף סי' רצ"ד סתם הש"ע בגוי שאומר שפירות אלו של ערלה א"נ לאסור ואפילו באומר שמפלוני לקחן ומצאתי בפר"ח סי' פ"ג סקכ"ז הקשה כן ותי' דבסי' רצ"ד איכא למיחוש לקנוניא ולא זכיתי להבין דבריו אלא א"כ הוא מפרש במ"ש איש פלוני היינו גוי וכן באמת הגירסא בתוספתא שלנו אבל הרא"ש בפ"ק דקידושין סי' ס"ב לא פי' כן ועיי"ש שם בקרבן נתנאל וכן משמע פשטות הלשון דמישראל קאמר וקשה איך ניחו' לקנוניא הא ע"א נאמן

ולכאורה יש לישב ולומר דווקא בסי' פ"ו נהי שכ' התוס' בחולין דף ס"ג ע"ב דרוב עופות טמאים הם מ"מ איכא סימני בצים אלא דאינם מחוורים מ"מ רוב ליכא ואינו אומר נגד הרוב אז נאמן בכה"ג אבל בסוסי' רצ"ד רוב פירות אינם של ערלה ונגד רוב אינו נאמן אפילו ביכול לברר מ"מ לא מסתבר שלא לחוש לדבריו אפילו לברר ומ"ש ממה דאמרינין בקידושין דף ס"ו ע"ב דהיכא דיכול לומר שלח ואחוי לכ"ע חוששין לדברי הע"א אפילו לענין ממון ודבשבע"ר מסתבר דצריך לחוש דהרי בכל מלתא דעל"ג יש פלוגתא אי נאמן מן התורה גבי דבר שבערוה עיין בריב"ש סי' קנ"ה והנוב"י בתקנע"ג סי' ל"ג האריך והוכיח דמה"ת נאמן ואפילו מאן דפליג וכ"פ בח"מ סוסי' ל' מ"מ נרא' דמה"ת צריך לברר ונאמן לזה וכן פסק הסמ"ע בח"מ סי' ל' ס"ק כ"ב גם לענין ממון ונהי דהש"ך שם פקפק עליו לפיענ"ד אינו מוכרח לפי מאי דמשמע בקידושין שם ועיין בתשובת מרן חת"ס סי' ג' משמע דנאמן משום שיכול לומר שלח ואחוי ואין חילוק

ובשו"ע סי' קכ"ז בשם הרב דק"ק טשערניווע ני' לא נחית לזה ולפי"ז נראה דגם בגוי ראוי לנו לחוש גם נגד חזקה ורוב וקשיא הא דסי' רצ"ד וצריך לומר דהתם מיירי דפלוני זה אינו לפנינו או דווקא אם שואלין אותו ואומר של עוף פלוני דהוא רואה שאנו מדייקין אחריו ואז הוא ירא שמא יתבדה אבל באומר מעצמו מפלוני הוא אפשר שסבר שלא דייקו אחריו ואינו חושש עכ"פ כללא הוא דהיכא דמסלפ"ת וגם יכול לאגלויי מיד נאמן לכ"ע ואפשר דנגד רוב או חזקה א"נ וביכול לגלות בלבד תליא בפלוגתא הנ"ל

ב) אומן איתא ביו"ד סי' קי"ד סעי' ה' דלא חיישינין שיזייף דלא מרעא אומנתו וראי' מאו"ח סי' כ' גבי ציצית דתגר נאמן והפר"ח שם הקשה הא הר"ן בפ"ק דחולין כ' זה רק להלכה ולא למעשה ועיין במג"א רסי' כ' תמצא דלא קשה בהאי דחולין לא מרעא אומנתי' שאין בו זיוף כי אם לענין או"ה וכן מוכרח לכאורה ממאי דקשיא לכאורה בסי' צ"ח י"א דלא סמכינין אקפילא לחודא ומ"ש מתגר וצ"ל כמ"ש המג"א דבסי' צ"ח אפילו אם ישקר לא יהא זה ריעותא לאומנתו אלא יאמר ששיקר שבאיסור לא איכפת לי' ולכך י"א שבעי' תרתי דעל מסלפ"ת נמי אין לסמוך בכה"ג אע"ג דעל"ג מ"מ ישתמט ויאמר שאינו בקי בטעימה ולכך בעי' קפילא ועי"ז מהני עביד לגלויי

והנה הש"ך בסי' ש"ב ביו"ד סק"ד כ' באומן לא חיישינין הואיל ויכול לברר וקשה הא יכול לברר בלא אומן מהני לרמ"א בסימן פ"ו ונהי דאומן אפשר דלא מהני התם מטעם הנ"ל ועיין עוד בח"צ סי' ל"ט עוד טעם אבל היכא דמהני אומן מהני אפילו ליכא למיקם עלי' דמלתא וכמ"ש ביו"ד סי' קי"ד והפמ"ג סי' מ"ו סק"י לענין המסורסים

ג) היכא דלא שייך מעלות הנ"ל דהדין דאינו נאמן אפילו אפשר שעתיד להתגלות דהרי מיתה חשיב עשוי להתגלות לבסוף ואפי"ה אינו נאמן אלא בעדות אשה ובמסלפ"ת מ"מ היינו להתיר אבל לאסור מושכחת לה דנאמן אם הוא חפץ שלו ובידו ולא שייך להשביח מקחו לכ"ע נאמן ולא אמרינין אשר פיהם דיבר שוא דהרי חזינין דהוא בא לשוי' דבר איסור ונאמן על שלו מגו דאי בעי קלי' וכמ"ש הרשב"א בתשובה סי' קי"ח אבל היכא דשייך לומר דאינו אומר אלא לפנים משום להשביח מקחו אע"ג שהוא שלו פליגו הרשב"א פסק כרשב"ג דאינו נאמן והרא"ש פרק אלו מגלחין סי' ע"ט פסק