מהר"ם שיק יורה דעה ק

כרבי דחיישינין לדבריו לאסור דהרי כיון לתלינין להשביח לא שייך מיגו מ"מ חיישינין לדבריו לאסור

והרא"ש שם במוע"ק הביא מזה ראי' דה"ה דנאמן לאסור בשל חבירו היכא דמסלפ"ת עיי"ש אע"ג דהכא הוא שלו מ"מ ס"ל מעלה זו שהוא שלו לא מהני היכא דלית לי' מגו וכיון דתלינין דלהשביח הוא אומר כן ואפי"ה חיישינין לדבריו ה"נ במסלפ"ת בשל חבירו וודאי אם אינו מסלפ"ת חזקה שהוא משקר כדי להכעיס לחבירו וכמ"ש המרדכי במוע"ק דף פ"ג אות תק"ך דא"כ יתמלאו כל הבגדים כולם קרעים אבל במסלפ"ת בשל חבירו הוי כמו שלו אפילו אינו מסלפ"ת דאז אין כאן חשש רק דנימא דמשקר משום ה איזה טעם או שאינו חושש על שקר א"כ לכך מספיקא מחמירין

ואע"ג דלכאורה הרא"ש חייש רק במלתא דעל"ג דהרי התוס' מיירי בכה"ג באומר מאיש פלוני מ"מ משמע דלא ס"ל לחלק והנה הש"ע בסוסי' רצ"ד פסק כרשב"א להקל וכן הא דפסקי' בסי' י"ו סעי' י"א הוא כרשב"א אבל להרא"ש אפילו לאחר שיצא מתח"י אם מסלפ"ת נאמן להחמיר ואפי"ה פסק בסי' שצ"ז לענין אבלות דנאמן גוי במסלפ"ת ואע"ג דהרא"ה יליף זה מרבי וצ"ל דלפי המסקנא טעמי' לכ"ע הואיל והאמינו מסלפ"ת לענין עדות אשה נאמן גם בעלמא על מיתה וגם הר"מ סובר כן לפי האמת כמ"ש המרדכי בשמו אלא דגמגם גם על ע"א ישראל אבל כיון דלזה מאמינים גם על זה נאמן

ד) כ' היש"ש פ' כ"ה סי' ס"ה דהיכא דליכא חזקה חיישינין לדברי גוי לאסור והטו"ז בסי' קכ"ב סק"ד והש"ך שם ובסי' קכ"ז סקי"ט השיגו עליו ולפיענ"ד דבריו נכונים דס"ל כרשב"א אלא דסובר דדווקא נגד חזקה או רוב כגון באומר של ערלה שאומר נגד הרוב וכן באותו ואת בנו בכה"ג סובר הרשב"א דאין חוששין לאסור אבל גבי סתם כלי של גוי דמותר מטעם ס"ס ואולי אמר נגד הס"ס ג"כ אין חוששין אבל באומר רק נגד חד צד שבישל בו היום ובזה אינו אומר נגד הרוב ולא נגד חזקה לכך נאמן והיינו במסלפ"ת ומושכחת לה בשואל מסלפ"ת כגון שא"י שאו"ה תלוים בו כמ"ש הכו"פ בסי' צ"ח וס"ל דהיינו טעמא דנאמן לאסור ביו"ד סי' שי"ג סעי' ב' בהגה"ה וזה ג"כ דעת הטו"ז בסי' קכ"ב סק"ד במסלפ"ת נאמן והיינו היכא דליכא חזקה ומיושב נמי קושית המנח"י בכלל נ"ט סק"ז

ה) היכא דיש רגלים לדבר גוי נאמן לאסור כמ"ש המהר"ם לובלין בתשובה והובא בטו"ז סוסי' מ"ח ובסי' שי"ז סעי' ג' בהגה"ה כ' דאפילו להתיר נאמן אם יש לן צירוף למסלפ"ת גם שהיתה חולבת והיינו ג"כ רגלים לדבר אלא ששם הם רגלים לדבר טובא כמבואר בתה"ד סי' קע"א

תשובה קמ"ט

בעזהי"ת חוסט עש"ק פ' נח שנת תרל"ו לפ"ק

החיים והשלום וכ"ט לאהובי תלמידי הרב הגדול בתורה וביראה כש"ת מוה' וואלף סופר ני' רב בביהמ"ד בעיר פעסט יע"א

מכתבך קבלתי וד' יברך אותך ואת ביתך ואת כל אשר לך ויצליח מעשיך וישר כוחך וחילך לתורה ולעבודה ומה שהערת על דברי הרא"ש על הי"ד כללים בגיטין דף נ"ד שבאות ג' ואות ד' כ' דבעלים אינם נאמנים אלא משום דבידם לתקן ובאות י"ד כ' דבעלים נאמנים משום שהם בעלים והקשית סתירה בזה ואעתיק לך גרגיר אחד מחידושי שכתבתי דהא דבעלים נאמנים כ' הרא"ש בי"ד כללים והש"ך ביו"ד בסי' קכ"ז סקכ"א כ' דאפילו נגד חזקה הבעלים נאמנים ודווקא אם הוא בידם לעשות והיינו היכא דאתחזק אבל בלא אתחזק הבעלים נאמנים אפילו הם לא הי' בידם לעשות טפי מעד אחד ולהתיר בעינין שיהא בידם לעשות אבל לאסור נאמנים אפילו אין בידם לעשות לדעת הרא"ש וסייעתם ובזה מובנים דברי הרא"ש באות ג' ואות ד' דשם מיירי להתיר ובאות י"ד מיירי לענין לאסור אלא דמייתי ג"כ ראי' מיבמות דף פ"ז לענין הפרשת תרומה דמיירי גם להתיר זה עדיין ק"ק אמנם הטו"ז בסק"ו סובר דאפילו נגד החזקה וגם לא הי' בידם לעשות אפי"ה הבעלים נאמן

והנה לענין לאסור אותו דבר שפיר מובן דהבעלים נאמנים לאסור את שלהם אבל דנימא דהבעלים נאמנים להתיר קשה נהי דעל עצמם א"ש כיון דהוא אומר ברי לו שהוא מותר אפילו נגד חזקה כ' המרש"א ביבמות דף פ"ח דנאמן באומר ברי אפילו יש ב' עדים האוסרים וברי לו שהם טועים ומשקרים כ' הבכור שור ביבמות דיש להתיר לצורך גדול לעצמו אבל לאחרים צריך סברא ויש להסביר דאי לימא דע"א אינו נאמן משום דאומר בדדמי וכמ"ש הפנ"י לחד טעמא איכ"ל דבדבר שהוה שלו רמי אנפשי' טפי ומדקדק וכדאמרינין בעירובין דף ל"ב פ"ב עיי"ש בתוס' הביאם המג"א בסי' תל"ו דאפילו קטן בשלו אפילו להתיר נאמן לפי סברא זו יש מקום לומר דאפילו יצא מידי הבעלים נאמן על האחר ג"כ דידע אינש בשלו ומדקדק ובש"ש שמעתא ו' פ"ז נסתפק ושם בפ"ו הקשה טובא על הטו"ז מיבמות דף פ"ח דמבואר דבעלים נאמנים משום דבידם לאיתשולי ותו קשיא מדברי רש"י בחולין דף י' דיליף מדכתיב וזבחת מבקרך דע"א נאמן וקשה. התם קאי בבעלים וגם האשה הוא כבעל דבר ואיך יליף מוספרה לה ורש"י ביבמות דף פ"ח כ' ראי' דע"א מהימן ממעשים בכל יום שאדם רשאי לאכול אצל חבירו וגם מהג"א בחולין מכולם לכאורה מוכח דגם הבעלים אינם נאמנים אלא דהג"א כ' דאם הבעלים אוכלים נאמנים גם על האחר וביארתי מזה במקום אחר

ואפשר לישב דגם הטו"ז סובר דלהתיר א"נ נגד החזקה גם הבעלים אלא דבלא"ה יש לדקדק דביבמות שם הוי מצי למימר דבעלים נאמנים משום דבידם לבטל ברוב דהתם על דין תורה אזלינין ומן התורה מבטלין איסור לכתחילה וגם מדרבנן יש לדייק כיון דהוא על עצמו נאמן א"כ לדידי' הוי היתר ורשאי לבטל א"כ בלא טעמא דיכול לאיתשולי עלה יהיו הבעלים נאמנים דבידם להתיר ע"י ביטול אלא די"ל דגמרא עדיפא מיני' משני דבידם לאיתשולי ובידם להפריש א"כ איכ"ל דהטו"ז דמיירי שאין ניכר בחתיכות אם מנוקרים הם או לאו א"כ בידם לבטלם כיון דלדידי' שרי א"כ באמת גם הטו"ז מודה דאפילו הבעלים אינם נאמנים אלא א"כ היכא דבידם לעשות והיינו לאחרים אבל לעצמו איכ"ל דנאמנים הבעלים

ובזהמיושב קושית הש"ש הנ"ל וגם דברי הרא"ש דמייתי ראי' באות י"ד איכ"ל דלעצמו קאמר דאפילו להתיר א"צ בידו לעשות וממילא אם הי' אפשר בביטול נאמן גם על אחרים כנ"ל כדלעיל וכל זה לענין להתיר אבל לענין לאסור נראה דהבעלים נאמנים אפילו בלי מיגו אפילו נגד חזקה וממילא גם אם נתנם ליד שומר עשאוהו כבעלים והמנוהו ג"כ לענין לאסור אפילו בלי מיגו ואם יצא שוב מתחת יד הבעלים מסתמא אין לשני כח יותר מן הראשון ובלא"ה י"ל דלענין שני לא מקרי כלל נגד חזקה כדרך שכ' הנוב"י מהדו"ק בתק"עג סי' ל"א דכשם שאין מחזיקין ריעותא ממקום למקום כך אין מחזיקין חזקה ממקום למקום ובזה אפשר לקיים דברי הש"ש הנ"ל שכ' דאף לאחרים נאמן

ואין להקשות על זה מהא דאמרינן אם אינו בידו א"נ לאחרים הא דלעיל שייך בחזקה דמעיקרא חזקת הגוף אמרינין דאין מחזיקין אבל לגבי סופר דאיכא חזקה אחרת מצד מנהג העולם כמ"ש גם כן הש"ש דאין חבר מוצא מתח"י דבר שאינו מתוקן וחזקה כזו מועיל אף בכל המקומות ואינו נאמן נגדו אלא א"כ הוא בידו ועוד הארכתי בזה אבל אין לי פנאי להניח להעתיק יותר מזה וגם ההעתקה לא עשיתי אלא לכבודך וחיבתך ושאר דברים שכתבת הם פשוטים וא"צ לפנים ואחתום בברכה יהי ה' עמך ויסיר ממך כל צער ויגון ותראה בהצלחת בניך ובנותיך דברי רבך הדו"ש. ה"ק משה שיק מברעזאווע תשובה ק"נ

בעזה"י זך תמוז תרי"ג לפ"ק פה יערגין יע"א

החיים והשלום וכל טוב לתלמידי הרב המאור הגדול המפורסם המופלא ומופלג בתורה וביראה החרוץ כש"ת מוה' זלמן שפיצער נ"י מורה בעיר מלוכה ווין יע"א

מכתבו קבלתי ואשר ביקש ממני לכתוב לו פס"ד אם סתם יינם בזה"ז מותר בהנאה אפילו שלא לצורך ובלא הפסד כלל או אסור שע"י עובדא שבא לידו בתערובות יי"נ וצוית לאיש השואל שהוא ירא ה' שטוב שלא ליהנות ממנו ולהשליכו לנהר ומורה אחד ערער כנגדך ואמר שמעולם לא הי' זה ספק אצל בעלי הוראה ולא עלה על דעת אדם מעולם לאסור יי"נ שלנו בהנאה וכי לא נזכר זה בשום פוסק עכ"ל בקיצור וכבר הבאת דברי התוס' בע"ז דף נ"ז ע"ב בד"ה לאפוקי והרא"ש והרמזים כ' רק משום מוטב שיהיו שוגגים וכו' אין למחות ולאסור בהנאה והד"מ בסי' קכ"ג והש"ך בסי' קכ"ד ס"ק ע"א כ' כן בשם גדולים והסכים כן דרק במקום צורך או במקום הפסד מותר לסמוך על כלל זה דגוים בזה"ז לאו עע"ז הן ובס' חכמת אדם ג"כ כתב כן כל זה כתבת וגוף הדבר א"צ אריכות בוודאי יש דעות המקילין ומתירין יי"נ בזה"ז בהנאה אפילו שלא במקום הפסד וזה דעת הרשב"ם המובא בתוס' שם וכמ"ש בתשובת מהר"מ פאדווי סי' ע"ז והובא בתשובות מהר"מ לובלין סי' נ' ומ"מ הרבה מהראשונים והריב"ש בתשובה סי' רנ"ה כ' שצווחו כל המפורשים על זה ודאין להתיר סתם יינם בהנאה ואפילו במגע גוי כ' דלא התיר הרמב"ן והרשב"א וכל האחרונים וכן הביא הב"י בסוף סי' קל"ב בשם הרשב"א בתה"ק שכ' שאין אנו סומכין על דברי הגאונים בהוראה זו להתיר יינם ומגעם בהנאה וגם מהר"מ פאדווי הנ"ל לא התיר אלא במקום הפסד ובימי חכמי ד' ארצות תיקנו וגדרו שלא לסחור עם סתם יינם וגם מהר"מ לובלין בתשובה הנ"ל טרח מאוד שלא למחות בעושי מסחר