מהר"ם שיק יורה דעה צה

תשובה ק"מ שיל"ת מוש"ק פ' תצא תרל"ג לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב לחתני הרב המאוה"ג כש"ת מוה' יעקב פראגיר ני' עכאליש האבדק"ק אדא והגלילות

מכתבך קבלתי ואשר שאלת בענין קדירות של ברזל המצופין בפנים גליזיר"ט איך דין הכשירן וכבר ראית דברי מרן הגאון בעל חת"ס חיו"ד סי' קי"ג ודעתך הי' נוטה למה שראית תשובה בשומר ציון מכתב קצ"ז מרב אחד דמתיר בהגעלה ג' פעמים וכבר כתבתי בתשובה אחת (עיין בחאו"ח תשובה רל"ח) להשיג עליו ולדינא אנו קימ"ל כמ"ש מרן זצ"ל הן אמת דאז לא הי' עדיין נודע ציפוי הגליזר"ט מה הוא אבל עכשיו כבר העידו הפרעפעסארן מפאקלאטעטין והובא בעלי האיזראליט זה יותר מששה שנים עדות ההוא ונהי דאין גוי נאמן ואפילו תגר ואומן נראה דבכה"ג אינו נאמן וכמ"ש המג"א בריש סי' כ' דכל דלא הוי זיוף לא שייך מרעי' אומנתו והא דכתב בסוף סי' ת"ב בד"מ דישאלו לאומני' בענין עשיית כלי התם קשה לזה מכל מקום בפאקאליטעטי"ן הוי כמו שטרות העולין בערכאות דאיתא בחו"מ סי' ס"ח דלא נחשדו לשקר וכמו שהאריך מרן זצ"ל בחלק אהע"ז סי' מ"ג לענין עדות אשה וכיוצא בזה והם העידו שהציפוי גליזיר"ט של הנך קדירות ברזל הוא משל חרס ואם יש שם אתך עלה ההוא ראה בו וא"כ ברור הוא דהוא של חרס ואין להתיר בהגעלה

ואין לומר דמ"מ הציפוי הוי רק כקליפה וסתם כלי יש בה ס' נגד קליפתו וכדעת הרשב"א ביו"ד בסוסי' צ"ט חדא דהאחרוני' הסכימו דלא כהרשב"א ותו דאפילו נימא דאין הציפוי חרס מעכב גוף הקדירה של ברזל להפליט כמו דאיתא באו"ח סי' תנ"א סעי' י"ג בקדם טלאי לבלועה שאינו מונע מלהפליט וגם זה אינו ברור דיש לחלק מכל מקום אפילו נימא כן הא הברזל אין לו מקום לפלוט אלא ע"י הציפוי וכיון שהציפוי הוא של חרס הרי הכל נשאר בהציפוי דכ"ח אינו יוצא מידי דופיו לעולם וא"כ אין לנו מקום להתיר בהגעלה אלא שבירושלמי ר"פ אלו עוברין איתא בשם רב דבקדירות חמץ מועיל בכלי חרס גיעול ג' פעמים והביאו שם בשומר ציון וכבר הקשה כן בקרבן העדה שם ופשוט דש"ס דידן פליג על זה וס"ל דרב ס"ל דקדירות בפסח ישברו כמבואר בפסחים דף למ"ד

וכן מוכרח ע"כ דהרי אמרינין שם בפסחים דף ל' ע"ב דהתורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו שהרי אמרה תורה וכלי חרס כו' תשבר וע"כ דאינו מועיל ג' פעמים הגעלה ואך גם אם נימא דמועיל הרי מ"מ בוודאי משהו נשאר בתוכו דהרי בירושלמי שם בעצמו אמר דאפי' לאחר הגעלה ג"פ אסור לבשל בו במינו וא"כ ע"כ נשאר בו משהו וס"ל דלא כרשב"א סוסי' צ"ט הנ"ל ולכך כלי חרס נשאר לעולם באיסורו ואינו מועיל גיעול ג"פ כי אם באיסורי דרבנן ורב דהתיר בחמץ איכ"ל דחמץ שאני כדפריך גם בש"ס דידן וליעבד בהו שלא במינו והקשה בתוס' הא אין מבטלין איסור לכתחילה ותי' דבליעת חמץ בכלי לא הוי אלא משהו והרא"ה תי' דחמץ מקרי התירא בלע וא"כ בשאר איסורין דאית להו עיקר בדאוריית' אפי' לדעת הירושלמי אינו מועיל ג"פ הגעלה

ועוד יש לישב קושית הקרבן עדה דהרי אמרו חכז"ל שהתורה העידה שאינו יוצא מידי דופיו לעולם אלא שיוצא מעט מעט אמנם לכאורה יש לומר כיון דהגעיל ג' פעמים מה שלא יצא בג' פעמים שוב לא יצא לעולם דהרי ג"פ הוא חזקה בכמה דברים ואולי דכן ס"ל להירושלמי דנוכל לסמוך על זה וא"כ י"ל דזה דווקא למ"ד ווסתות דאורייתא והנה ר"ה ס"ל בנדה דף ט"ו דווסתות דאורייתא ובריש מפנין פריך מר"ה על רב וא"כ גם רב סובר ווסתות דאוריית' וחזקה דג"פ מועיל להוציא מידי חזקה ולכך ס"ל להירושלמי אליבא דרב דמועיל הגעלה ג"פ אבל לדידן דקי"ל דווסתות דרבנן וחזקה דג"פ אינו יכול להוציא מידי חזקה וא"כ לענין הגעלה נמי כן אין הגעלה ג"פ מועיל ולכך ס"ל דאינו מועיל הגעלה ג"פ אלא באיסור דרבנן ובלא"ה האי הלכה פסוקה ומבוארת בטור בסי' קכ"א ובש"ע סוסי' קכ"א דדווקא באיסור דרבנן דלית לי' עיקר בדאורייתא מועיל הגעלה ג"פ ומי יוכל להקל כנגדן וא"כ בהנך קדירות של ברזל המצופים כיון דהציפוי של חרס די לן בקולא שכ' מרן זצ"ל להכשיר בליבון דמילוי גומרא ולא חיישינין דחייס עלה דהרי החיצון נשאר והכא מסתבר

תשובה קמ"א עוד להרב הנ"ל

ןמה ששאלת עוד בדין כלי זכוכית הנקחין מן העכו"ם האיך יש לנהוג בם דהנה לענין חמץ פסק המג"א בסי' תנ"א סקמ"ט דמן הסתם לכתחילה אסור ובדיעבד מותר ואם שמשו בהן בחמין או בכבוש מעל"ע אפילו בדיעבד בעינן הגעלה דווקא וכ' שם הפמ"ג דמהטו"ז משמע דבדיעבר כשר אפי' בלא הגעלה אע"ג דשומש בהן כחמין או כבוש מעל"ע וביו"ד בסי' ק"ה כ' הפרמ"ג דכלי זכוכית שנכבש בהן דבר איסור יש להתיר במקום הפסד מרובה ולענין שימש בהן בחמין לא גילה דעתו ונראה לפי ענ"ד דגם כן כשר בדיעבד דהרי קי"ל דכלי זכוכית שיע ואינו בולע כמו שכ' הטו"ז בסי' קל"ה סקי"א ואפילו לפי מאי שכ' הש"ך שם סקכ"ג דבולע מעט ובאמת הם הולכים לשיטתם דהרי הראשונים דימו זה ללב דאמרינין דשיע ולא בלע ובסימן ע"ב יש שיטות אי קי"ל כתי' דלב שיע ומ"מ כ' שם הש"ך בסק"ג דבולע רק מעט כ"א בבישול וא"כ בכלי זכוכית דלא שייך תשמישו בחמין אלא ע"י עירוי וקי"ל כר"ת דעירוי מבשל כדי קליפה וא"כ בכדי קליפה הוי עירוי כבישול ובבישול אמרינין בלב דאף דשיע בולע והכא נמי כן

מיהו כיון דאינו מבשל אלא בכדי קליפה וכדי קליפה הוא מיעוט ומן הסתם יש ס' כנגדו וכמו שהובא בטו"ז סי' צ"ט סעי"ק ט"ו וא"כ שוב מותר בדיעבד מיהו אכתי אינו מוכרח דהרי גם יותר מקליפה ע"י עירוי הוי עכ"פ ככבוש ואפשר דמקרי ס"ס דאולי כהטו"ז דכבוש אינו בולע כלל וכשיטת המחבר בסי' תנ"א ואולי כרש"ם דעירוי אינו אלא מבליע וכל זה בנודע אבל בלוקח סתמא מגוי כלי שתי' שיש לחוש אולי שימש בהם בחמין או בכבוש פסק ביו"ד סי' קכ"א סעי' ה' בקונה סתם כ"ח מותר להשתמש בהם מיהו שם כתב הטעם משום דא"א בהגעלה וא"כ בזכוכית שהכריע המג"א בסי' תנ"א סקמ"ט הנ"ל דמועיל הגעלה בכה"ג בכלי זכוכית וכוונתו וודאי ע"י עירוי דעל גבי אש ממש לא מושכחת בזכוכית דפקע ואם כן בקונה זכוכית מגוי ויש לחוש דשימש בו ע"י חמין או בכבוש יש להגעילם ע"י שיערה עליהן חמין באופן שלא יובקעו כגון שמניחין בו כף או דבר אחר ובאמת הא דאיתא ביו"ד סי' קכ"א דכ"ח דאין שייך בהן הגעלה משמשין בהן כך ואמאי יערה עליהן ג"פ מעל"ע וצ"ל דהרמ"א מיירי ביש לחוש ששימשו בהן חמין וא"כ צריך כבולעו כך פלטו והרי אין כלי חרס יוצא מידי דופיו וא"כ אין תקנה אבל להש"ך שכ' שם שה"ה באם יש לחוש שנכבש מעל"ע לכאורה כיון דבליעתו בצונן יהא צריך עירוי ג' מעל"ע ועכ"פ בכלי זכוכית נראה לדינא כמו שכתבתי ואחתום בברכה דברי חמיך הדורש שלומך

הק' משה שיק מברעזאווע תשובה קמ"ב

כשמוע קול שופר יוחק לחיים טובים בספר האברך תלמידי המופלג בתורה וביראה החרוץ ושנון כבוד שמו תפארתו מוהרר משה הלוי ני'

יקרתו הגיעני וכו' ומה שהקשה בדברי הש"ך ביו"ד בסי' קכ"ב סעי' ו' סק"ד הביא הטעם דהא דסתם כלים של עכו"ם אב"י הוא משום ס"ס ולענין לכתחילה אינו אלא ספק אחד דכלי שאב"י אסור לכתחילה והקשה דהרי לענין לכתחילה אפילו ספק אחד אין לו דהרי הספק שמא דבר פגום בעינא בישל בה וגם לטעם זה אינו מותר אלא בדיעבד ולכאורה לא קשה מידי דהרי התוס' בסו"פ אין מעמידין כתבו הס"ס שמא בישל בו דבר הפגום בעין וכ"כ הר"ן דשמא בישל בו דבר שאינו נותן טעם ובדבר שהוא פגום לגמרי בעייא שפיר יש לומר דבכה"ג שרי לכתחילה וכדעת הפר"ח ריש סי' ק"ג שהתיר דדבר הפגום מה"ת ומדרבנן שרי' ורק משום מיאוס ובל תשקצו ודווקא בעינא אבל לערבו לכתחילה שרי עיי"ש וא"כ א"ש דברי הש"ך

אמנם מ"מ שפיר קא קשיא לי' לכאורה דהרי בלשון הרא"ש בסוף פרק אין מעמידין משמע דעיקר הספק שמא בישל בו דבר הפוגם בעינא ר"ל שאינו פגום בעצם אלא שפוגם התבשיל ובכה"ג שוב אינו מותר אלא בדיעבד וכמבואר כל זה במנח"י כלל נ"ט סק"ד וכן מ"ש הר"ן דבר שאין בו טעם אין כוונתו על דברים כגון רגלי הדבורי' שאין להם טעם כלל וכלל דהרי בכה"ג קי"ל בסוסי' פ"א דשרי אפילו לכתחילה אלא כוונתו דשמא בישל בו דבר שאין בו בכדי נתינת טעם אלא משהו וכעין שכ' התוס' בפסחים דף ל' ע"א גבי קדירות של חמץ והא דלא נקט האיבעי' על דבר הפגום ממש כ' המנח"י הנ"ל דזה לא שכיח כלל וע"כ הש"ך בסי' ק"י בכללי ס"ס אות י"ב סובר הפי' כתוס' וכלשון הרא"ש דאל"כ לא תי' כלום וא"כ כיון דהחשש על שמא בישל בו דבר הפוגם את התבשיל שפיר קשה כמו שהקשה מעלתו

אך נראה דהש"ך סובר דבאמת יש למינקט נמי הס"ס בדבר שפוגם לגמרי והא דנקטו הרא"ש וכו' רק משום שמא בישל בו דבר הפוגם את התבשיל היינו מטעם קושית הש"ך בסי' ק"י אות י"ב הנ"ל כי היכא דלהוי ס"ס דעל ספק שמא בשל בו דבר שפגום לגמרי אין ספק הראשון מתיר יותר מאידך ספק אלא א"כ נהפוך הס"ס ואז הוי ס"ס שא"י להתהפך דאם יהפך ויהא ספק הראשון שמא אינו ב"י אז אינו מותר לכתחילה ואי אמרינין כדעת הרא"ה בבדה"ב דף ס"ט ע"ב דפליג על הרשב"א וסובר דבלוע בקדירת