מהר"ם שיק יורה דעה צ

לא שמענו אלא דאמרינן מסתמ' הרבים כוונו האמת ואזלינן בתר הרוב ותלינן האמת בהם וא"כ ה"ה כל דפריש מרובא פריש נוכל למילף דיש לן לתלות ברוב אבל היכא דיש וודאי איסור דנימא דהרוב מבטל המיעוט לא שמענו מהתם ונרא' לפי ענ"ד דהנה כבר כתבתי במקו"א ע"ל תשוב' סי' ק"ד] בקצר' הנרא' לי בזה דוודאי הא דניזול בתר רוב דיעות ודנימ' שהם כיוונו האמת הוא סברא וא"צ קרא וכדפריך בכתובות דף כ"ב ע"א ל"ל קרא סברא הוא מכ"ש למ"ד בחולין י"א דרובא דלית' קמן ילפינן מקרא או מהלכה לממ"ס וא"כ כ"ש רובא דאית' קמן ונהי דקושי' זו יש לתרץ בכמה גווני אבל האמת הנראה לי בעז"ה בזה הוא דחידוש גדול אשמעי' קרא בזה דהנה הסנהדרין בעינן מנין מסויים דווקא לגזילות וחבלות ג' ולנפשות כ"ג כדיליף בפ"ק דסנהדרין ואי חסר מינייהו אחד אינם רשאין לדון ואי איתנייהו כלהו יכולין לדון אפילו י"ב אומרים זכאי וי"א חייב נשאר זכאי אבל אם י"ב אומרים זכאי ועשרה אומרים חייב ואחד אומר אינו יודע לא אמרינן דהוא זכאי דזה שאמר אינו יודע כמאן דליתא כאן כמבוא' כל זה ברמב"ם בפ"ח ובפ"ט מסנהדרין

וא"כ. תימה הוא אי אמר אינו יודע הואיל והוא כמאן דליתא אינו מועיל אע"ג דיש כבר עדה שופטת ועדה מצלת שע"י חלקי הסותר יתברר הדין יותר וא"כ למה אם אמר א"י אינו מועיל ובאומר חייב יועיל שנשאר זכאי וע"כ דחידש לן הכתוב כיון דאמר חייב והוא כמאן דאית' וסותר הרוב ולעולם היכ' דרוב והמיעוט סותרין ומבטל הרוב את המיעוט וכאלו המיעוט נתהפך לרוב ולכך שפיר ילפינן מיני' לכל התורה דרוב מבטל את המיעוט ועד"ז מובן היטב קושית המרדכי הא הסנהדרין קבועים ואיך שייך ביטול ותי' דהדיבור נייד ולכאור' אינו מובן לא הקושי' ולא התירוץ דמה קושיא הוא זו שהם קבועים ומאי איכפת לן בקבועתם הרי הסבר' נותנת דהרוב השיגו האמת טפי מן המיעוט אמנם להנ"ל דהתורה אמרה שדיעות המיעוט מתבטל ברוב וכאלו גם הם אמרו כמו הרוב שפיר קשי' הא הם קבועים וקיימים ונכרים בדעתם ואיך שייך ביטול לשוי' כמאן דאית' ושפיר תי' דאין זה דומה לשאר קבוע דניכר במקומו אבל כאן דיבורם נייד ואע"ג דהשתא הם אומרים כך למחר אומרים כך נהי דעד השתא לא חזרו אולי יחזרו למחר וליומא אוחרא ושייך לומר דהרוב יבטל המיעוט שאינו ניכר

ועפ"י הנ"ל מיושב לי נמי מאי דקשי' לי למה לי כלל קרא דוארב לו וקם פרט לזורק אבן לגו לומר דכל קבוע כמחצה על מחצה הא פשיטא כיון דיש סברא לחלק בין קבוע איסור ללא קבוע ולא גלי לן קרא דגבי קבוע אמרינן נמי דאזלינן בתר רובא א"כ נימא מאי דגלי גלי דהרי בש"ס בחולין דף י"א פריך כן דמנ"ל דברובא דליתא קמן דאזלינן בתר רובא דלמא דווקא ברובא דאית' קמן וה"נ י"ל דלמא דווקא ברובא דאית' קמן היכא דלא שייך קבוע ובוודאי לפי חד תי' ברש"י חולין דף י"ב דלמסקנ' ילפינן גם רובא דליתא קמן מאחרי רבים להטות וע"כ מפרשינן דאחרי רבים להטות כללא הוא בכל מקום אחרי רבים להטות ואפילו בליתא קמן וא"כ ה"ה דהו"א דכללא הוא גם לגבי קבוע ואצטרך מיעוט' ולפי"ז יש לישב קושית הפמ"ג בסי' ק"י שהקשה על הרמב"ם דפסק כר"ש בסנהדרין דף ע"ט ע"א דבעינן שיתכוון לו ולדידי' איצטרך וארב שעד שיתכוון לו וא"כ קבוע מנ"ל ואמינ' לפי הנ"ל דכבר אמרו דשמואל דסובר דאין הולכין בממון אחר הרוב ברובא דליתא קמן ע"כ לא ס"ל כתי' זה של רש"י דמאחרי רבים תרתי ש"מ דהא רובא דאית' קמן אפילו בממון איתא ורובא דליתא קמן בממון לא אמרינן וע"כ דסובר כתי' האחר של רש"י דמהלממ"ס או מאינך קרא דנפקא לה התם יליף רובא דליתא קמן וא"כ לדידן דקי"ל כשמואל וליכ' למימר כתי' הא' של רש"י וא"כ עמדה קושיא הנ"ל ולא צריך קרא כלל על קבוע דכיון דלא שמענו דבקבוע אזלינן בתר רובא ממיל' אמרינן מה דגלי גלי וא"ש

אמנם עפ"י הנ"ל יש לומר עוד הואיל וגלי לן בסנהדרין דאזלינן בתר רובא ושם קשיא קושית המרדכי הנ"ל דנימא קבוע ותי' הנ"ל דניידו ולפי מה שביארתי משום דאפשר בחזרה איכ"ל כיון דחזקה דאוריית' א"כ איכ' חזקה דלא יחזרו וא"כ ניכר וקבועים הם במקומם ואפי"ה גלי לן קרא דאזלינן בתר רובא א"כ גם בעלמ' בקבוע נימא כן קמ"ל וארב לו דבקבוע לא אזלינן בתר רובא וחידוש הוא דבקבוע לא אזלינן בתר רוב וכיון דחידוש הוא אין לך בו אלא חידושו וכ' בספר שלום ירושלים במס' שקלים כיון דחידוש הוא דווקא אם הקבוע הוא מצד עצמו אבל אם הקבוע עצמו צריך סיוע מרוב וכ"ש מחזקה לא אמרינן קבוע ולכך בסנהדרין דמיעוט הקבוע צריך לסיוע מחזקה שלא יחזרו כדלעיל ולכך לא חשבינן להמיעוט מסנהדרין קבוע והיינו לבתר דגלי קרא דקבוע חידוש הוא אבל לולא דגלי קרא בוודאי אין לחלק ומנ"ל לעשות חידוש לולא דגלי קרא וא"כ שפיר איצטרך קרא וארב לו ללמד דקבוע כמחצה על מחצה ומיושב קושי' הנ"ל ועיין בשלום ירושלים בשקלים פ"ו דף כ"ז עיי"ש. תשובה ק"ל

בעזה"י יום ה' במדבר תרל"ח לפ"ק פה חוסט יע"א

, החיים והשלום וכל טוב לכבוד הרבני המופלג בתורה מוה' דוד קליינהענדלער נ"י בק"ק טארנוי בגאליציען

הנה מכתב מעלתו קבלתי ואם אמנם שאין אני מכיר אותו ולא אדע אכנהו אם הוא מורה הוראה או צורבא מרבנן מ"מ לאשר ראיתי שהוא בן תורה וסידר לפני איזה קושיות בעניני' שונים אמרתי להשיבו בקצרה ואם כי אין אני משיב על קושיות ותירוצים ומסתמ' יש שם ת"ח ולומדים מופלגים ובפרט בקהלתכם יש למי שישאל שם אפי"ה כיון שהנני רואה שהוא מופלג בתורה לא אשוב כעת פניו ריקם הנה מעלתו הקשה על דברי התוס' חדשים בסוף מעילה שישב שם קושית התוס' דאמאי לא אמרינן דהפרוטה שאמר עלי' שהיא הקדש דיתבטל ברובא ותי' בת"ח כיון דאפשר לפדות הפרוטה ההוא דיש פדיון להקדש א"כ הוי כמו ניכר האיסור עיי"ש ולא בטל מן התורה והקשה מעלתו א"כ איך אמרינן בב"מ דף נ"ג דגבי מע"ש פלפול שם דלבטל ברוב' והא למע"ש יש פדיון וכל היכ' דאיכ' פדיון הוי לדעת הת"ח ניכר האיסור וא"כ מה"ת לא בטל ולמה שקלו וטרו שם אי הוי דשיל"מ הא בלא"ה כיון דאפשר לפדות הוי ניכר האיסור ול"ב מה"ת ע"כ תוכן קושיתו

ולפי ענ"ד בלא"ה דברי הת"ח צריכין ביאור דהנה איך אפשר לומר דאינו בטל משום דיש לו פדיון דלפי ענ"ד נראה בדבר שנתבטל לא שייך פדיון דנהי דלענין שאלה בנדר או שבועה ק"ל אפילו אי אכלה כולה נשאלין עליה היינו משום דעדיין נשאר חיוב מלקות או לכל הפחות איסור שעשה נשאר עליו אבל אם נתבטל כבר לא אדע ולדעתי דאין לו שאלה דאפילו אם נימ' דמדרבנן לא נתבטל לכן מהני שאלה היינו אם יש איזה טעם וסיבה שלא נתבטל ונשאר עדיין עליו איסור דרבנן איכ"ל דמהני שאלה אבל אין לומר דלכך לא נתבטל כיון דיש לו שאלה דהרי אם יתבטל לא יהי' לו שאלה ואיך איכ"ל דזה יהא סיבה שלא יתבטל וזה צ"ע לי בכמה מקומות

אבל לענין פדיון קשה לי עוד יותר דלפי מאי דאמרינן בב"ק דף ס"ח ע"ב דאם נגזל ממנו המע"ש אי אמרינן גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם אין יכולין להקדישו וה"ה דאינו יכול לחללו ודמי פדיון מע"ש להקדש ויעויין בתוס' שם ד"ה הוא דאמר כצנועין וכו' שכתבו לחלק דאפילו אם נימ' דבהקדש יכול אדם לחלל את של חבירו אבל במע"ש אינו יכול לפדות של חבירו ולפי דעתי ה"ה בדבר שכבר נתבטל וא"כ ק"ל טובא איך אמרינן בב"מ נ"ג ע"א ושם שקיל וטרי בזה במע"ש אי בטל או יכולין לפדות כיון שאינו בעולם בוודאי גרע משאינו ברשותו וצ"ע

וע"כ לומר בכל אלו הדברים דאפילו אם נתבטל לא מהני פדיון בשאלה מ"מ הרי הטעם של דשיל"מ הוא משום עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר כפרש"י ריש ביצה ולכך איכ"ל דאין ההיתר מועיל כלל אם נתבטל ואפ"ה עדיף יותר שישאל או יפדה אותו בדבר שיש לו פדיון כדי שיהא ניכר שאוכל בהיתר וכל זה שייך לענין דשיל"מ אבל לומר דזה מה"ת דהוי דבר הניכר והוי כקבוע זה אינו מובן כיון שכבר נתבטל מה"ת ואינו בעולם כלל אם נימא דיתבטל ואיך נימא זה לטעם דלא יתבטל כיון דיש לו פדיון ולכך נראה דדברי הת"ח שייכים שפיר על הבבא דמתני' דאמר פרוטה אחת בכיס זה הקדש דבכה"ג הרי לא הקדיש הפרוטה עצמה שהרי לא ייחד הפרוט' אלא ליתן להקדש שיעור פרוטה וא"כ כיון דנותן פרוטה אחת מסתלק לגמרי האיסור וכן נראה מלשון הת"ח עצמו דאע"ג דהוא נתן טעם זה על כל המשנה נראה ג"כ דטעמו וסברתו כיון דקי"ל דממון בממון של חבירו אין הממון מתבטל אלא האיסור שעל הממון הוא דנתבטל וכמ"ש המל"מ בפ"ז ממעילה ויעויין בפמ"ג ביו"ד סי' ק"ט מ"ש בענין ממון בממון

וא"כ אפילו אם נימא דנתבטל היינו האיסור אבל הממון לא נתבטל וצריך ליתן לחברו וה"ה בממון של הקדש צריך ליתן אחד להקדש וממיל' הוא עומד לפרוש וכפרוש דמי ושפיר כ' הת"ח כיון שעומד לפרוש ולשלם להקדש הוי כניכר האיסור דהפדיון הוא מסלק האיסו' וזה שייך בהקדש אבל במע"ש שאין לו בעלי' או שהוא עצמו בעליו משום דמע"ש הוא ממון גבוה ובכה"ג לא כתב הת"ח דיהא נקרא ניכר האיסור ולא יתבטל בשביל זה דהוי ניכר האיסור דזה אינו דאינו ניכר האיסור משום דצריך לפדותו קודם אלא דשיל"מ אפשר לקרותו משום דיהא לו היתר אבל ניכר האיסור לא הוי בוודאי לכ"ע ובלא"ה לפי מ"ש התוס' במרובה דף ס"ח ע"ב הנ"ל דאחר אין יכול לפדות מע"ש של חבירו וא"כ אם אין הבעלים כאן אין לו פדיון וא"כ לאחרים לא מקרי דשיל"מ רק לבעלים וביו"ד סי' ק"ב ובמג"א סי' שי"ח סק"ב פלפלו בזה אי דבר שלאחד הוא דשיל"מ ולאחרים לא הוי דשיל"מ אי מקרי דשיל"מ לכ"ע יעוי"ש וא"כ קשה מכאן מב"מ דף נ"ג ע"א דאיך מושכחת לה דמע"ש יהא בטל וצ"ע מ"מ אפילו