מהר"ם שיק יורה דעה פט

דאורייתא אפילו במ"ב וזה שפיר הוכיח דלא קי"ל כוותי' אבל לפי מה שמפרש בתוהבה"א דקו' הש"ס דלגזור עמדה הקושיא

ונראה לפי ענ"ד לישב עפ"י מ"ש המהרש"א בחולין דף צ"ט ע"א לפרש דלמה הקשו כן דווקא אי כזבא"פ דאורייתא ולא הקשו כן אי טע"כ מה"ת ותי' דבשלמא לענין אכ"פ דשייך נמי במב"מ ולא ידעו העולם חילוק בין מב"מ דבטל למבשא"מ לענין כזיבכא"פ אבל לענין טע"כ כיון דבטעמא תליא מילתא לא שייך גזירה והנה כבר הוכחתי בחידושי וכבר ביאר כן גם במקור חיים רסי' תמ"ב דהש"ס שם בפסחים דסבר אביי לפי ס"ד זו דטע"כ ל"ד ואפי"ה סבר כבאפ"ד ומינה הוכיח הש"ס דכזית ברא"פ אפילו ליכא טעם כלל אם אינו בטל ברוב כגון בכותח דהוא לקיוהא אע"ג דלא נגרש בו טעם כלל מ"מ כיון דאינו בטל מטעם שהוא יסוד מיסודי המינים אמרינין בי' כבא"פ דאורייתא וכיון דהוי אפילו בלי טעם דאורייתא שפיר יש לגזור מב"מ אטו מבשא"מ אבל אנן לא קי"ל כהאי סוגיא דפסחים וכמ"ש הפר"ח באו"ח סי' תמ"ב ובמקו"ח שם דס"ל כר' יוחנן דאמר טעמו וממשו אסור ולוקין והיינו כבא"פ וא"כ חזינין דכדי א"פ דווקא מן התורה אם נרגש הטעם וכיון דבעינין טעמא שוב לא שייך לגזור וכמ"ש המהרש"א הנ"ל ושפיר פסק הרשב"א דמב"מ אם יש רוב שרי ולא גזרינין אטו אינו מינו והנה בדרבנן קי"ל בסוסי' קי"א דכל שנכנס בספק מצרפין לבטל ומטעם שכ' הש"ך בסי' צ"ב סק"ח דהיכא דלא נודע רשאי לנער והפליתי שם הקשה דהא שם בסי' צ"ב גבי בב"ח מיירי וחנ"נ מה"ת ובדאורייתא לא מהני כל שנכנס בספק ותי' דהש"ך מיירי שיש חתיכות הרבה וא"כ ממילא נתערב ומותר מה"ת עיי"ש ולפי ענ"ד אפילו איכא רק ב' חתיכות מ"מ א"ש דברי הש"ך כיון דספק הוא אי נפל על חתיכה זאת שהוא חוץ לרוטב או על חתיכה שני' א"כ ראוי לן לומר כל חד מוקי אחזק' וכל חתיכה וחתיכה יהא מותר דמ"ש מצבור א' של חמץ ולפניו ב' בתים דאמרינין בפ"ק דפסחים דאוקי כל בית אחזקתי' אלא דאסור כיון שהוא של אדם אחד והוי כבא לשאול בבת אחת דאסור בפסחים שם

ועוד. אסור מטעם אחר דכמו שכתב הרשב"א בתה"א כיון דאתחזק כאן נפילת איסור הוי כאתחזק איסורא מיהו נראה דסברא זו הוא רק מדרבנן שהרי הרשב"א בחידושיו ליבמות יליף לה מהא דאמרינין דכל שנכנס בספק מצרפין וחזי' ב' כלים ככלי אחת א"כ הוי כאתחזק וזהו הוא סברא דרבנן וא"כ כיון דמדרבנן הוא וכן האי דבבא לשאול בבת אחת אסור היינו מדרבנן וא"כ כיון דכל עיקר האיסור הוא מדרבנן ובדרבנן שפיר סמכינין דכל שנכנס בספק מצרפין וא"ש דברי הש"ך

ונראה. עוד די"ל דהא קי"ל בסי' צ"ח דכלי נחושת דיש לו הכשר בהגעלה לא שייך חנ"נ ולפי"ז י"ל אם הי' רשאי לבטל מן התורה ואמרינן אפשר לסוחטו א"כ לא הי' לן לומר חנ"נ דהרי אפשר להכשירו וע"כ הא דאסור ואמרינין חנ"נ היינו הואיל ואסור לבטל לכתחילה או משום דא"א לסוחטו ואין הגעלה באוכלין וא"כ אי אמרינין דאין מבטלין איסור לכתחילה היינו מדרבנן וגם אפשר לסוחטו א"כ לא שייך מה"ת חנ"נ וא"כ קשה על לשון הפוסקי' שמבואי מהם דחנ"נ מה"ת גבי בב"ח

ואפשר לישב דסוברין א"א לסוחטו עי' בב"י סי' ק"ו או דס"ל כיון דהשתא מדרבנן אסור לבטל א"כ א"א לסוחטו ולהוציאו וממילא נעשה נבלה מה"ת ומצינו כיוצא בזה סברת הפוסקים וא"כ לפי הנראה דהסכמת המחבר דא"א לסוחטו היינו מדרבנן ולכך הקיל בסי' צ"ב סעי' ד' ועיי"ש בש"ך סקי"א ולפי הנ"ל נראה דהש"ע קאי על סעי' ב' דהיינו היכא שהוא ספק אם נפל עליו איסור והוי ספיקא דרבנן אפילו החתיכה עצמה חוזרת להיות היתר וא"כ אינו נעשה נבלה אלא משום דאסור לבטל לכתחילה והיכא שנכנס הכל בספק הא רשאי לבטל לכתחילה וממילא לא נעשה נבלה מה"ת ושפיר כ' הש"ך דרשאי לנער לכתחילה ועיין לקמן סי' קי"א סקי"ז מ"ש לחלק בין הא דסי' צ"ט סקט"ו להא דכאן ולפי הנ"ל הדבר מובן יותר דכאן שייך דאפשר לבטל משא"כ בסי' צ"ט האי מעט חלב שנבלע נהי דאינו נודע איזה מ"מ אי אפשר לבטלו לסוחטו ולהוציאו וא"ש

והנה הרשב"א בתוהבה"א הובא בב"י הוכיח דהא דתלי' בדרבנן בשאני אומר הוא דווקא אם אין כאן טפי ממע"מ איסור אבל אם יש רוב איסור לא אמרינין אפי' בדרבנן שאני אומר והפר"ח הקשה מפסחים דף י' דב' בתים לפניו תלינין בשאני אומר ולפי ענ"ד דהנה הפליתי תמה למה בטבעת של ע"ז לא תלי' להקל לומר דהאי דנפל דהתירא הוא כשם שתלינין בב' חתיכות וחדא קדירה ולפי ענ"ד דהא פשיטא דאם יש ב' חתיכות חדא איסור דרבנן וחדא היתר ולא נודע איזה לא אמרינין סד"ר להקל ושניהם מותרים כל אחד בפ"ע אפילו אם הוא של ב' גברי דכיון דכאן איקבע ואתחזק איסורא ונחשב כל אחד כאיסור ולכך אסור אפילו בדרבנן מלבד דעת האו"ז דמתיר אפילו בכה"ג עיין בסי' ק"ט

וכיון שכבר נאסרו אפילו פי' אחד מהם כבר נאסר ועומד באיסורו אבל כשנתערב לתוך קדירה ופנים חדשות בא לכאן ואנו דנין על הקדירה תלי' דהאי היתרא הוא והנשאר במקומו שאין אנו צריכין לדון עליו שכבר הוא עומד באיסורו וכבר דנו עליו תולין הקלקלה במקולקל שהיא איסור ולא גזרו שמא יקח מהקבוע במקומו דאסור דבחד בחד לא יטעה ליקח מהקבוע אבל גבי טבעת אסור שמא יקח מהקבוע דהא אפילו רוב היתר לא תלינין דפריש מרובא כ"ש אם נתיר מצד ספיקא דרבנן דיש לגזור שמא יקח מהקבוע כיון דאיכא רוב היתר ותו נראה דהא דתלינין בשאני אומר היינו בלא פירש לפנינו אבל בפירוש לפנינו והחזקנו לאיסור שוב אפילו נפל לקדירה נשאר באיסורו ובטבעת שמיירי בפירש לפנינו אסור

וכל זה בב' חתיכות וחד קדירה דלא אתתזק בקדירה איסור אבל בב' קדירות וב' חתיכות דאתחזק בחדא קדירה אסור וכ' הרשב"א בחידושיו ביבמות דף פ"ב דכמו דחזינין דלהקל אמרו דב' קדירות מצרפין וא"כ חזינין דב' קדירות הם כחדא ולכך גם להחמי' חשבינן כחדא קדירה ולכך בעי' מחצה ע"מ או רוב היתר ואז תלינין דנפל לגוי איסורא מטעם דמוקמינין האיסור על חזקתו וכמו שהי' עד עתה איסור לא פקע ממנו האיסור ואי נפל לגוי היתר לא מבעי' אי היתר רוב הרי נתבטל אלא אפילו אי חד בחד מ"מ נראה כיון דמעיקרא נתערב חד בחד ועתה בחד מצרפין והוי רוב וכ"ז בכלים דהוי כחדא משא"כ בתים דלא הוי כחדא גם הרשב"א מודה דתלינין ומיושב קושית הפר"ח וזהו ג"כ טעמו דרשב"א דהיכא דב' היתר אפילו בב' גברי ובאו בזה אח"ז אסור דב' הכלים כחדא ומיושב קושית הש"ך הנ"ל שפיר

תשובה קכ"ח

הבחור המופלג וכו' כבוד שמו ר' אהרן שמואל ני' הקשה בש"ס סנהדרין דף פ' איך אמר ר"י כונסן לכיפה נימא אם אחד מת יהא מחוייב להמית האחרים כדין שור אחד שלא נגמר דינו נתער' באחרי' שלא וגמ' נימא האי דמית היינו האי דלא ניגמר זה בוודאי לא קשה מידי דהא דאמרינין בזבחים דף ע"ד דתלי' דהאי דאיסור' נפל יש בו ב' טעמי' בתשוב' הרשב"א סי' שכ"ה כ' משו' דתלינין בשאני אומר הואיל ואין לו לדון עליו והרא"ש סו"פ גיד הנשה כ' הטעם משום ס"ס וא"כ להרשב"א תלינן מספק להקל בספק דרבנן אבל לא להחמיר ואפילו להרא"ש דמטעם ס"ס אתאי' עלה איכ"ל הא ר"י לטעמי' לית לי' בזבחים ע"ד ס"ס וא"כ לכך לא מהני אם מת אחד אמנם זה נוכל לומר לאיקומתא ראשונה

אמנם בהיפוך גם לאידך איקומת' דמיירי בהיפוך חד דנגמר דינו שנתערב עם לא נגמר דקאמר ר"י כונסין לכיפה ל"ק דנימ' אם מת אחד דנימא דהאי דאיסור' מת דזה אמרינן דווקא היכא דלית לן מידי לדון על אותו דמת או נפל וכמ"ש הרשב"א בתשובה הנ"ל וכמ"ש הטה"ק דלכך אמרינן שם בזבחים דנוכל לתלות שם דהאי דמת הוא דאיסור' הואיל ואין נפ"מ אבל כאן דנפ"מ לדון גם על המת אם הוא שור שנגמר דינו הוא אסור בהנאה משא"כ אם הוא שור שלא נגמר דינו וכיון דצריך לדון עליו אין לתלות בו

ומה שהקשה ביומא דף פ"ז דפריך אי דתשעה גוים וחד ישראל הוי לי' קבוע והקשה לפי מ"ש הר"ן והובא בש"ך יו"ד סי' ק"י ס"ק דקבוע למפרע לא אמרינן וא"כ דלמא גם כאן מיירי דלא נודע שהי' שם ישראל עד לבסוף ולכך לא מקרי קבוע לפי ענ"ד לא קשה הר"ן מיירי אם פירש קודם שנודע אז אמרינן כיון דנשתנה עתה ממה שהי' מעיקר' ועתה אינו קבוע ואז לא הי' נודע אבל זה שלא נפרש ועדיין הוא כמו שהי' מעיקר' אע"ג דלא הי' נודע מעיקר' ועתה כבר הוא מופרש משם מוקצתם ואינו קבוע שם ישראל מ"מ כיון שזה האיש עדיין הוא כאן מקביעות דמעיקר' שהי' כאן ישראל קבוע עדיין נשאר שם קביעת עליו

ומה שהקשה בביצה דף י' בזימן שנים ומצא שלשה דהקשו התוס' דליבטל והקשה דלמא אתיא כר"י דס"ל מב"מ לא בטל וכשיטת התוס' במנחות דף כ"ב דגם ביבש ס"ל לר"י דאינו בטל לא קשה חדא גברא אגברא קא רמית ותו דהמעיין בתוס' מנחות דף כ"ב יראה דהא בהא תלי' מאן דסובר דגם ביבש מב"מ לא בטיל סובר ע"כ כר"ח דבעי' דלהוי כוותי' וא"כ אי אזלינן בתר מבטל והיתר א"א להיות מוקצה אפילו אם יתקצה ביומו אין מוקצה לחצי שבת ואפילו אי אזיל בתר בטיל ג"כ אי אפשר למהוי כוותי' דמוקצה אפילו אי מוסרח ונעשה עפרא נשאר מוקצה וא"כ א"א למהוי כוותי' ולא מיחשב מב"מ ולכך שפיר בטל ושפיר הקשו התוס'

תשובה קכ"ט

ע"ד קושית הפמ"ג שהקשה בפתיחה לה' תערובות לרש"י בחולין דף צ"ט ע"ב דביטול ברוב ילפינן מאחרי רבים להטות הא התם