מהר"ם שיק יורה דעה פו

ורע"ג דאיך מושכחת לה אשם תלוי דהגדולה תבטל להקטנה ועיין בפתיחה לתערובת ח"ר חקירה ג' בפמ"ג מה שפירש ברשב"א עכ"פ מוכח דגם לא נודע לרשב"א בטל מה"ת והב"ח המובא בש"ך הנ"ל לרשב"א קאמר וא"כ צ"ע על הש"ך

וכיון דהא דלא בטל בלא נודע היינו מדרבנן א"כ הכי דהוי ספק איסור אפילו ספק איסור דאורייתא ולא נודע מ"מ כיון דמה"ת בטל הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא ורשאין אז כשהי' יבש לאכול שמא תאמר לאחר שנעשה לח חוזר ונאסר ע"ז בוודאי לכ"ע אמרינין דאיך אפשר שתעשה איסור הא אז הוי רק ספיקא דרבנן ולקולא ואיסור הראשון הא כבר נתבטל אפילו מדרבנן ושוב א"א שתחזור לאיסור היכא דהוי ספק איסור והרשב"א לא קאמר דחוזר ונאסר כשנעשה לח אלא בוודאי איסור אבל לא בספק איסור כן נראה לפי ענ"ד נכון

והשתא דאתינין להכא מיושבים היטב דברי הב"ח שהקשה עליהם הש"ך ק"ט סקי"ג הנ"ל דהב"ח נראה דס"ל דמה"ת אפילו בלא נודע בטל אלא שהב"ח הוסיף על דברי הנ"ל דאפילו בוודאי איסור שנתערב יבש ביבש ולא נודע ונחלק לב' מותר אח"כ אפילו להרשב"א וטעמו דס"ל כיון דבלא נודע מה"ת בטל אלא דרבנן אמרו דלא בטל ולפי הנראה א"א לומר דרבנן יאמרו אם אכל בתערובת יבש ברוב ולא נודע שיהי' האוכל עובר איסור דרבנן דעל מי שלא נודע לאיזה נפ"מ יגזרו עליו שיהא עובר עבירה בדבר שא"א לו לתקן

ומהאי טעמא ג"כ אין סברא שיגזרו חכמים אם נודע אח"כ בזמן שא"א שוב שיתבטל שיהא חוזו"נ לאיסור למפרע דאיסור למפרע למה לי וע"כ דהדרבנן הוא על מכאן ואילך להרא"ש כיון שלא נקרא עליו שם היתר ולהרשב"א אפילו נקרא עליו שם היתר יהא חוזו"נ לאיסור מכאן ואילך כמו אם נפל וכי תוסף עליו עוד מן האיסור דאסור מכאן ואילך וזה שייך בוודאי איסור אבל לא בספק איסור ולכך קאמר הב"ח דאם חלקו לב' ובכל הקדירה ספק איסור הוי ס' דרבנן וכבר נתבטל ואתחזק התירא ולא דמי לשאר חד בחד דאתחזק איסורא משא"כ כאן דכבר נתבטל פעם אחת ונכונים שפיר דברי הב"ח

וא"כ לפי סברא זו ולפי סברא שכתבתי למעלה הא דנידון שלנו אפילו הוי ראוית להתכבד ס' איסור הותרה אפילו נעשה שומן אינו חוזו"נ דספק איסור וכ"ש שקודם שהותך חלקו וחתכו השמן לחתיכות קטנות וגרי"וון לפי הנראה כל חדא לעצמה אינה ראוי' להתכבד וכן נראה הסכמת הפמ"ג בסי' ק"א וא"כ כבר נתבטל קודם ההיתר אלא דלא נודע וכבר כתבתי דבספק איסור נתבטל אפילו לא נודע וא"כ יש להתיר לפי ענ"ד החתיכות והשומן של כל האווזות הנ"ל רק ישליך או ימכור לגוי חתיכות כדי אווזא אחת כן נראה לפי ענ"ד נכון לדינא אלא הואיל והש"ך סי' ק"ט הנ"ל סובר דבלא נודע אסור מה"ת אולי יש לחוש לדברי רשכבה"ג ושלא להתיר אלא במקום הפס"מ וצורך מצוה ולכך מהיות טוב אמרתי שיבטלו השמן בס' והחתיכות יחלקם ויחתכם לשנים וכבר כתבתי דבכי האי גוונא לכ"ע מבטלין לכתחילה כן נראה לפי ענ"ד נכון

תשובה קכ"ו

הנה המנח"י בשער הספיקות במחודשיו דין י"א הביא דס"ס אשר אפשר שיזדמן גם להיפוך ס"ס ויהא הס"ס סותרין זא"ז לא סמכינן אס"ס להקל והביא כן מדברי התוס' נדה דף כ"ו ע"א ד"ה חומר וכו' ומבואר בתוס' שם דאפילו אם רק חד ספק סותר מ"מ לא אזלי' בתרי' להקל ופשוט ומבואר נמי במהרי"ט חיו"ד תשובה ב' דאין זה דין תורה אלא מחשש אולי יזדמן גם כן הס"ס השני' וניקול גם בשני' ויעשה ב' דברים הסותרין זא"ז ואז יהא איסור דאוריית' כמו שהאריך והוכיח בפר"ח בסי' ק"י בכללי ס"ס מהש"ס דשבועות דף י"ט והנה השעה"מ פ"ט מטומאת מת כ' להוכיח מב"ק דף י"א דווקא אם ב' הספיקות יסתרו זה את זה ותימה שלא העיר מדברי התוס' נדה כ"ו וגם בב"ק שם הביאו התוס' האי דנדה והראי' שהביאו יש לדחות דמה קשיא להו דמאי הוכיח הש"ס מדחוששין מראשון ע"כ אין מקצת שלי' בלא וולד דאל"כ יהא מותר מכח ס"ס שמא לא יצא וולד ושמא לא יצא ראשו

והקשה השעה"מ הא ביום ט"ו יהא לן ספק בהיפוך שמא יצא ושמא זכר ואם נטהר בשניהם יהא תרתי דסתרו אהדדי דהיינו שיעשה ספק איסור דאוריית' אלא ע"כ לזה אין חוששין אלא א"כ יעשה דבר הסותר לגמרי ול"ק כיון דכבר כ' התוס' ביום ט"ו א"א להתיר אפילו אם לא נתיר בראשון משום דיהא הספק סותר לאם תראה ביום מ"א וא"כ ע"כ צריכין לטמא ביום ט"ו וממיל' נתיר בראשון שאין כאן חשש שיעשה ב' דברים הסותרין זה את זה ולעולם דלא כשער המלך אלא אפילו רק סותר בחד ספק לא אזלינן בתרי' להקל מדרבנן: ולכאורה, קשה כמו דאמרינן בס"ס ה"נ יש לנו לומר בספק טומאת ברה"ר היכא דמושכחת תרתי דסתרו לא נטהר וא"כ קשה אמאי קי"ל גבי ב' שבילין והלך באחד דטהור ואמאי הא יש לחוש שמא ילך גם בשני ואז יעשה ממנ"פ טומאה וכדאית' בשבועות דף י"ט וכדפסק הרמב"ם בפי"ו מאבות הטומא' וצ"ל בטומאה לא החמירו דאפושי טומאה לא מפשינן או הואיל והתירו התורה בפירוש או הלכה לממ"ס לא גזרו בי' חכמים

אמנם זה דווקא אם אפשר שיזדמן תרתי דסתרו באדם אחד אז אוסר בתשובת מהרי"ט הנ"ל אפילו בשני בני אדם אפילו בתרי נשי או בחדא הוי תרתי דסתרו אסור גם באחרינא עיי"ש כגון טומטום שהי' לו ב' נשים שניהם חולצות ולא מתיבמות אבל אי לא מושכחת לה תרתי דסתרו באדם אחד רק בשני ב"א בכה"ג כל שלא באו לשאול בב"א שרי ומטעם זה התירו בפסחים דף י' גבי ציבור של חמץ ולפניו ב' בתים דהיינו של ב' בני אדם שניהם מותרים בלא באו בבת אחת דא"א תרתי דסתרו בחד גברא אלא א"כ ימכור לו זה את ביתו ולזה לא חיישינן דמלת' דלא שכיחא וכ"ש לזמן מועט של זמן הפסח

והא דחששו היכ' דאפשר שיעשה תרתי דסתרו אהדדי היא דווקא באיסור דאוריית' אבל באיסור דרבנן אפילו אם יעשה בוודאי תרתי דסתרו אהדדי הוא רק חומר' דאסרו בסי' ק"י סעי' ז' וח' לאדם אחד אבל לחששא בוודאי לא חששו ולכך התירו בסי' ק"י בנפל אחד לים מטעם ס"ס הואיל וכבר נתבטל ברוב וכן מצאתי בפמ"ג בסי' ק"י בסופו במחודשין מיהו כל זה אם לא באו לשאול בב"א או עליו ועל חבירו אבל בבא לשאול עליו ועל חבירו או שהדבר שלו או בב"א אסור בין ברה"ר ובין בתרי גברי ובין באיסור דרבנן אמנם יש בזה קולא לפי מ"ש המל"מ בפ"ב מחו"מ דין י"א דהיינו דווקא אם בין שניהם נעשה וודאי איסור אבל אי אפילו בין שניהם לא נעשה וודאי איסור אפילו אי אין אנו מקילין מצד ספק זה מ"מ אין כאן תרתי דסתרו אהדדי לגמרי ולא מחזי כחוכא ולכך שרי בכה"ג אפילו בבאו בב"א או שהוא של אדם אחד

ועפ"ז יש לישב דברי מהרי"א בפסקים סי' ק"ל והובא בטו"ז ביו"ד סי' שי"ו ס"קה דרצה להתיר בכה"ג אי הוי ס"ס גמור וקשה עליו תרתי חדא הא הספיקות סותרין ואפילו לא באו לשאול בב"א הי' אסור כנ"ל ותו הא התם של אדם אחד והוי כבא לשאול בב"א ואסור אפילו הוי ס"ס גמור ולהנ"ל יש לישב דמהרי"א סובר דאפילו אי חלב אינו פוטר היינו משום דחיישינן למיעוט' והיינו מדרבנן מיהו שם באותו תשובה מוכח דמה"ת אסור וחיישינן מה"ת שלא ביכרה עדיין שהרי כ' שם דאינו נאמן במסלפ"ת מטעם שהוא דאוריית' וע"כ דסובר דלא כתוס' ועמדה קושית התוס' ואפשר כיון דע"כ ההיתר של מהרי"א הוא רק לב' גברי דלחד גברא קי"ל בסי' ק"י דכל כה"ג אסור וא"כ אין כאן רק איסור דרבנן ושוב סמך על מסלפ"ת או דסובר כמ"ש הפמ"ג בהלכות תערובות בפתיחה להקשו' דיהא מותר בחד בחד מכח א"א לצמצם ודלמא ההיתר רבה ובטל ונהי דספק הוי אבל היכא אפשר להביא אשם תלוי

אמנם קושית הפמ"ג לא קשה לפי מ"ש התוס' בחולין כ"ח בשם הר"ש דא"א לצמצם מ"מ ספק הוי שמא מצומצם הוא ולכך יש לן ב' צדדים לאיסור חדא דלמא האיסור הוא הרוב ואת"ל דאינו רוב דלמא שוה בשוה והוי ב' סברות לאיסור וחד להיתר והוי כרוב לאיסור ולכך שפיר איקבע מקרי אמנם כאן גבי הא דמהרא"י דיש בלא"ה רק ספק איסור ויש לן סברא להתיר נמי אולי ההיתר ואמרינן סמוך מיעוט זה דהיתר רוב לפלג' והוי רק איסור דרבנן מצד שב"ח לא בטלו ולכך סמכינן אס"ס אע"ג דסתרו אהדדי וקושי' שני' דהוא מקרי בא לשאול בב"א אפילו בדרבנן אסור כיון דהוי רק ספק איסור מותר אפילו בבאו לשאול בב"א וכמ"ש המשל"מ הנ"ל

ועפ"י האמור אמרתי לישב בדרך פלפול קושי' מאי שמקשין על הרמב"ם דסובר דספק מה"ת שרי איך יליף בסוגי' דרוב דאזלינן בתר רובא דלמא הטעם משום ספק וכבר כתבתי בזה במקו"א ועתה אני אומר דהרי המהרי"ט כתב זה י"ל אי אזלינן בתר רובא אבל אי לא אזלינן בתר רובא לא מהני ב' הצדדים דהוי כס"ס וכרוב למחשבי' כמו איקבע איסור' וא"כ ע"כ א"ת אפילו בלא איקבע וממיל' מוכח דספק מה"ת אסור ולכך שפיר יליף דאזלינן בתר רוב דאי לא אזלינן בתר רוב לא חשיב ב' חתיכות איקבע ומוכח דספק מן התורה אסור ואיך שרינן בהנך דמייתי בסוגי' דרוב וע"כ מטעם דאזלינן בתר רובא וא"ש

והנה לפי האמור היכ' דיש ספק אפילו בב"א מותר קשי' למה אסרו ביו"ד סי' ק"י סעי' ח' בספק טריפה שנתערב ולא חשיב ס"ס דהוי ספק א' בגופו וקשה מאי בכך מ"מ יהא מותר מטעם ספק דרבנן לקולא הואיל וכבר נתבטל מן התורה ברוב ונהי דבא לשאול בב"א דאסור מ"מ הא בספק מותר אפילו בב"א ואע"ג דאתחזק כאן ספק איסור דאוריית' הא הרמב"ם פ"י ממקוואות פסק אפילו באתחזק אמרינן ספיקא להקל בדרבנן וצ"ל כיון דרבנן אמרו