מהר"ם שיק יורה דעה פה

והיינו. אם מעיקרא בלע רק ע"י כבישה וגם עתה שוב נכבש בו לפי ענ"ד יש לסמוך אהש"ך דמקרא מלא כתיב אשר לא יבוא באש תעבירו במים ולא בעי הגעלה וצ"ל חדא מתרתי או כבישה אוסר הכלי רק בכדי קליפה ויש ס' ואין כוונתו לבטל ולכך לא בעי' הגעלה או כסברת הש"ך דבשעת כבישה נעשה לפגם ולכך בנידון הנ"ל מותר ממנ"פ אבל אם נכבש בכלי ששמשו בו איסור בחמין יש לחוש לדברי החו"י ופליתי דדבריהם דבר המסתבר הוא ונהי דמהא דקי"ל באו"ח סי' תס"ז סעי' י"א וי"ב ובמג"א שם סקי"ט ובסי' תמ"ז סק"ט רק חומרא הוא לאסור בצונן וא"כ מוכח דקודם שיעור מעל"ע אינו מבליע ומפליט מ"מ מסתבר טעמייהו כן נלפיענ"ד

תשובה קכ"ה

נשאלתי אווזא אחת בין י"ג אווזות שנמצא לאחר שנמלחו והודחו על ד"פ פעם אחד נמלחו ה' וב"פ בכל פעם ג' ופעם א' ב' ושוב הופשטו העורות והשומן וחלקום לחלקים כדרך הביילקין ודיכטין ושאר חלקי האווז ואח"ז מצאו בקורקובן אחד בליטה קצת שהי' עליו מקצת שומן וכשסילקו השומן ופתחו הקרום מן הבליטה מצאו מחט קטנה ובצד הפנימי לא נראה שום רושם מצד קורקבן הפנימי ואחר שנפשט הומלחו הדיכטין בהדדי וכן שאר חלקי האווז מלבד הביילקין שלא הומלחו יחד לאחר ההדחה ונשאלתי על בשר האווזות ועל השומן

והנה השאלה נחלקת לג' חלקים א' חתיכות כגון פליגעל ואינך חלקי האווז שאינם חתיכת הראויים להתכב' נתבטלו כדין יבש ביבש דנהי דיש לחוש אולי בין הה' האווזות הי' הטריפה ונאסרו ממנה ע"י המליחה כל הה' אווזות ונגד ה' נשארו שמנה אינך הכשרים ואין כאן חד בתרי ולדעת המנח"י כלל ל"ט וכלל נ"א בעינין דווקא חד בתרי מיהו הפרמ"ג בפתיחה לתערובות מסיק דגם המיקל אפילו בדאורייתא ברוב משהו ואינו כפול אין גוערין בו ובנידון הנ"ל נראה דגם למנח"י מותר דהרי לדעתו מה"ת בטל ברוב משהו ומדרבנן בעי' כפול וא"כ בנידון הנ"ל כיון דהוי ספק אולי הטריפה בין הב' או הג' והוי כפול ההיתר וא"כ הוי כמו נשפך ביו"ד סי' צ"ח דהא איסור דאורייתא בוודאי נתבטל ברוב משהו ויש ספק אולי נתבטל גם מדרבנן דאולי הי' כפול והוי ספיקא דרבנן כמו בסי' צ"ח גבי לח דיש ספק אולי הי' ס' בלח וה"ה ביבש ברוב כפול ושרי וכיון שכבר נתבטל ע"י תערובות כל החתיכות אחר הפשטות העור התיר לגמרי ואף ע"ג שלאחר ידיעתו חשש איסור הומלחו כל החתיכות בהדדי כדלעיל מ"מ לא גרע מאלו בישל כלם יחד דפסק הרמ"א סוסי' ק"ט דקי"ל במקום הפס"מ כהרא"ש דאם בישל יבש ביבש לאחר שנודע שרי וכ"ש הכא אם נמלחו יחד אח"כ דמותרין כולם כמו שנתבטלו מעיקרא ביבש אלא דצריך להשליך לכתחילה כל חתיכות מאווזא אחת

איברא דזה א"ש אם כל החתיכות היו אינם ראויים להתכבד אבל בנידון הנ"ל דמקצת החתיכות ראויין להתכבד והם נשארו באיסורן לפי ההיתר הנ"ל ואיך נתיר מקצת אווזא ומקצת נאסר ובאנו למחלוקת הטו"ז בסי' ק"י סק"ה שאוסר היכא דיש חהר"ל גם האינו ראוי להתכבד אסור ופר"ח פליג מיהו במקום הפ"מ כ' הפרמ"ג שם דיש להקל כהפר"ח וכן מסתבר א"כ כבר נתבטלו החתיכות והותרו ולכך אפילו מולחן אח"כ בהדדי שרי כדעת הרא"ש אם נודע שנמלחו ואע"ג דצריך לצרף ב' קולות שהקילו משום הפ"מ קולות הרא"ש שפסקו הרמ"א סוסי' ק"ד דווקא בהפס"מ וכקולות הפר"ח דפליג על הטו"ז ופסק הפמ"ג להקל בהפ"מ וא"כ כיון דצריך לצרף ב' דיעות המקילין בזה ואיכ"ל ס"ס להחמיר אולי כהטו"ז בסי' ק"י סק"ה הנ"ל ואולי כהרשב"א דפליג על הרא"ש הנ"ל ובס"ס להחמיר אפילו בדרבנן ספיקא להחמיר וא"כ צ"ע אם נקיל בכה"ג בהפס"מ מ"מ הא כאן לענין מליחה יש לן עוד סברות להקל סברת הראב"י המובא ברמ"א סי' ק"ה סעי' ט' והובא שם בפמ"ג וש"ך סקל"ד הסכמה לדעת השבות יעקב ח"ב סי' ק"ט לצרף דעת הראב"י לס"ס וא"כ ג"כ נוכל לצרף ולטו"ז דאוסר בסי' ק"י הנ"ל הוא סובר שם דעיקר כראב"י עיי"ש בסי' ק"ה ס"ק כ"ד

ועתה נבוא לחלק הב' בחתיכות שהם ראויין להתכבד מה דינם הנה הביילעק פליגו בי' האחרונים אי מקרי ראוי' להתכבד לאחר הפשט והפמ"ג בסי' ק"א סקי"א בש"ך כ' דיש להקל בהפס"מ לומר דביילעק לא מקרי ראוי להתכבד ולפי מנהגינו נראה דחשיב ראוי להתכבד ומ"מ אפילו נאמר כהפמ"ג מ"מ כאן דיש בלא"ה צדדי איסור וכמו שכתבתי לעיל מחלק הא' אין לסמוך על זה והדיכטען בוודאי מקרי ראוי' להתכבד וכן הקורקבן קי"ל דמקרי ראוי להתכבד ואינם בטלים וא"כ אם באנו לברר דינם צריכין אנו להקדים אי טריפה הנמצא באווז הנ"ל הוי וודאי טריפה או ספק טריפה

הנה כבר הסכימו האחרונים דמחט בחלל הגוף ועור החיצון שלם ואינו ניכר בו ריעותא שנראה דמהתם בא ובעופות שאין להם זפק א"כ רוב הנבלעים דרך הוושט ומסתמא ניקב אחד מאברים הפנימיים והוי וודאי טריפה עיין בפמ"ג בש"ך סי' מ"ט סק"ה ושמנונית שהי' עליו לא הי' באופן שיהא לצדד בו שיסתום אפילו לדעת הסוברי' דשומן מעוף מפוטם סותם מ"מ כיון דמצד פנימי של של הקורקובן הי' שלם ולא ניכר שום רושם ותו העידו בפני שהמחט עם הקשר קטן שדרך להיות למחטין הנקראין שטעקנאדלין הי' לצד הפנימי של הקורקבן באופן שנראה שמצד פנימי של הקורקבן בא ואפי"ה לא ניכר שום רושם וע"כ הבריא

והנה. הפמ"ג בסי' מ"ח בטו"ז ס"ק י"ח כ' דאם נרפא צד הפנימי קודם שניקב עד לחוץ הוי סתימה וכשר ולבסוף הניח בצ"ע ובסי' ל"ג בטו"ז סק"ד כ' כיוצא בזה לענין וושט בפשיטות דאם נתרפא קודם שניקב לחוץ דכשר וכ"כ מרן זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' נ"א דזה ברור וא"כ נידון הנ"ל הוי רק ספק טריפה וא"כ לפי מה שהכריע הש"ך בסי' ק"י בכללי ס"ס בקיצור ס"ס דין א' כדעת המנ"י דספק טריפה שנתערב בדבר שאינו בטל מכח ראוי להתכבד ולא נודע הספק טריפות מותר לאכול ב' ב' ובסעודת מצוה עיי"ש מכח ס"ס אם נתערב קודם שנודע הספק טריפ' דבכה"ג סמכינן על המ"כ המובא בב"י סי' נ"ז דבלא נודע מועיל ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובות ועיי"ש בפמ"ג שהביא דברי המנח"י שהקיל עוד יותר אפילו בלא הפס"מ עיי"ש ועכ"פ במקום הפס"מ וסעודת מצוה הסכמת האחרונים דנוכל להתיר וא"כ גם בנידון הנ"ל יש להתיר כן נ"ל

ונראה דבדבר שמותר לצרוך מצוה והפס"מ רשאין להוסיף עליו כדי לבטלו בס' כמו דקי"ל ביו"ד סי' ק"ט סעי' ב' גבי יבש ביבש ושוב מותר לאכול אפילו חד חד ואפילו בלי סעודת מצוה ולכך אמרתי שיחלקו החתיכות הראויים להתכבד ולחתכם באופן שלא יהיו ראויים להתכבד ואז מותרים לאכול אמנם זה אם לא הי' ריעותא אחרת אלא ריעותא הנ"ל איברא בחתיכות אווזות הנ"ל מלח אחר הדחה הדיכטען בהדדי ונהי דיש כאן שוב היתר היתר השבות יעקב ח"ב סי' ק"ט שהבאתי לעיל מיהו גם זה רק בהפס"מ סמך על ס"ס דהראב"י וא"כ גם לאכול בב' יש ס"ס לאיסורא אולי האי דאכיל איסורא הוא ואת"ל דהוא היתר דלמא כש"ע ומליחה בס' ובלע מאיסורא וא"כ קשה לסמוך על זה

וא"כ גם לזה אין לנו היתר אלא מה שנבאר לחלק הג' שבשאל' הנ"ל דהיינו לשומן שנתערב דלא שייך בי' כל הסברות והיתרים אלא שכבר כ' הפמ"ג בסי' ק"י בכללי ס"ס דין א' הנ"ל דהיכא דלא נודע עד שנתערב ברוב במב"מ ספק טריפה י"ל דמותר לפי דעת המ"כ בב"י סי' נ"ז הנ"ל משום דהוי ספיקא דרבנן ולהקל אע"ג דהוי רק ע"י גלגול דרבנן כיון דלא נודע עד השתא שנעש' כבר דרבנן מותר לדעת המתירין בלא נודע ס' אחד בגופו וספק א' בתערובת עיי"ש אמנם מלשון המ"כ הנ"ל בתי' לא משמע כן וכן שם מדברי המ"ב וכ"כ הנוב"י מהדו"ת סי' נ' בחיו"ד ובפמ"ג עצמו שם הביא בשם תשובת מהר"מ דחולק ע"ז ושמעתי שבתשוב' לבושי שרד הנקרא נאות דשא האריך בזה ועיקרו מהא דתשובת הרא"ש כלל ק' סי' כ"ד המובא לעיל ביו"ד סי' ס"ו ו סעי' ד' ועיי"ש בש"ך סק"י דדווקא בדם בצים הקיל מטעם זה עיי"ש וא"כ קשה לסמוך על היתר הזה אפילו בדרבנן

אמנם בנידון שלנו נראה לי להתיר ואיכ"ל דכ"ע מודים בזה דהנה מסברא נראה כמ"ש הפמ"ג בכללי ס"ס דין א' דכשם דלא נודע מועיל לענין ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובות ה"נ דיועיל לענין זה אלא דאפי"ה א"א להתיר במב"מ שנתערב בו ספק טריפה ורוב משום דהרי חכז"ל גזרו בלח מב"מ אטו מבשא"מ דליבעי' ס' ומצד אותו טעם בעצמו ראוי לן לומר דאפילו בספק איסור במב"מ אסור אטו אינו מינו וכ"כ הנוב"י הנ"ל וכל זה בלח בלח אבל ביבש ביבש דמב"מ בטל ברוב ולא גזרו אטו אינו מינו א"כ אפילו אתרמי דמדרבנן לא נתבטל כגון שהי' חתיכה ראוי' להתכבד מ"מ זה הוי רק מדרבנן וא"כ בספק טריפ' שלא נודע עד אותה שעה אמרינין ספיקא דרבנן לקולא כיון דרוב כנגדו ובטל מן התורה וא"כ בנידון הנ"ל אפילו הוי ראוי' להתכבד מותר משום ספיקא דרבנן

ומ"ש הש"ך בסי' ק"א סק"ב וטו"ז סי' ק' סק"א דספק איסור וודאי חתיכה ראוי' להתכבד אינה בטילה היינו בנודע או למאן דלא מחלק בין לא נודע דהרי הש"ך מביא ראי' מק"י ושם קאי להאי שיטה והשתא דאתית להכא ממילא נראה אפילו נעשה אח"כ מן היבש כמו בנידון הנ"ל לענין שומן ואפילו לא נודע עד שנעשה לח וכבר כתבנו דמתשובת הרא"ש כלל כ' הנ"ל מוכח דבלח אפילו ספיקא אסור מ"מ הא דאמרינין בלא נודע לא נתבטל נהי דהש"ך בסי' ק"ט סקי"ב כ' דמה"ת אינו בטל כבר הקשה המנח"י והובא בפמ"ג שם דמבואר ברא"ש דרק מדרבנן אינו בטל עיי"ש ואני הבאתי ראי' מוכרחת מהקושיא שהקשה השואל בתשובת הרשב"א סי' רע"ב