מהר"ם שיק יורה דעה פד

אבל משאר איסורי דרבנן אסור להפריש דהוי כמחיוב על הפטור א"כ טבל טבול לתרומה דע"ה אינו נחשד על התרומה לית לי' תקנה להאי לישנא קמא שם אלא להפריש מיני' ובי' ואז צריך להפריש כנגד כולו כדאיתא בפ"ג דדמאי וא"כ יש לו הפסד ולא מקרי דשיל"מ כמ"ש הר"ן בע"ז דף ע"ג סוף ע"ב ומאי פריך בנדרים דף נ"ט מיהו י"ל דסוגיא דנדרים קאי לאידך לישנא במנחות ל"א דאמר לי' לך קח מן הגוי ויש קנין לגוי בא"י ולהאי לישנא משמע דה"ה מכל טבל דרבנן יוכל להפריש וא"כ חלה דלא מושכחת לה לפרוש מדמאי דאין ע"ה נחשד על חלה א"כ חלה לא מקרי דבר שיל"מ ולא קשה קושי' הש"ך בסי' שכ"ג סק"ז וא"כ איכ"ל כשיטת הפמ"ג דשבועה הוי דבר שיל"מ

(ולכאורה הו"א לישב קושיא הנ"ל דלפי הנראה מדברי הרע"ב בפ"א מ"ה גם מטבול לתרומת מעשר יכול לתרום מיהו נראה דמדטבול לתרומת מעשר אינו יכול ליתן תרומה גדולה עיין בפ"ה דתרומת ברמב"ם דין י"ג ובראב"ד ובמל"מ מיהו גם להר"ש ולהרע"ב פ"ב דתרומות נראה דמודו היכא דכבר ניטל ממנו תרומה גדולה דשוב אין מקדשו ממנו ואינו יכול לתרום ממנו תרומה גדול' והר"ש והרע"ב בפ"א מתרומות מ"ה מיירי בהקדימו בשיבולים ועדיין לא הפריש ממנו תרומה גדולה נהי דפטור מתרומה גדולה מ"מ כיון דטבול לתרומת מעשר ותרומה גדולה לא ניטל ס"ל דיכול להפרי' ממנו תרומה גדולה וע"ז פליג הרמב"ם והראב"ד לפי מ"ש המל"מ אבל אם הפריש כבר ממנו ת"ג נראה דלכ"ע א"י להפריש ממנו ת"ג א"כ מדמאי שכבר ניטל ת"ג א"א למצוא שיפרישו ממנו על טבל לת"ג וע"כ צ"ל כנ"ל

) ועכ"פ כיון דללישנא קמא במנחות ל"א לכאורה לא קשיא מתרומ' ואין צריך לתרץ דקונמות מקרי דווקא דשיל"מ משום מצוה לאתשולי א"כ איכ"ל כרמ"א דכל דבר דמושכחת לה היתר מקרי דשיל"מ וא"כ גם שבועה הוי דשיל"מ ומ"מ יש לפקפק על שיטת הפמ"ג הנ"ל ולכאורה בין נדר ובין שבועה לא יהא דשיל"מ לפי מאי דקי"ל ביו"ד סי' ק"ב סעי' ב' דהיכא דאין המתיר עתיד לבוא בוודאי לא מקרי דשיל"מ ובנדר דלמא לא ימצא היתר פתח לנדרו ובוודאי לפי שיטת הפוסקים החולקים על הטו"ז בסי' שכ"ג סק"ב דלטו"ז מה שנתערב לא מקרי פתח דבעינין פתח מגופי' ובפ"ת שם הביא דבס' בית יעקב חולק ואין ספרו בידי וא"כ לדידי' לשיטתו אדרבה י"ל כפ"מ דהרי בשבת דף מ"ו ע"ב אמרינין דבנדר לא שייך מי יימר דמזדקק לי' חכם וכיון דנתערב ויש לו פתח המתיר עתיד לבוא בוודאי אם נתערב בשלו ויש לו פסידא וא"כ לפי הנ"ל להרמ"א איכ"ל כהפמ"ג

ואפשר לישב בזה לשון הרמ"א ביו"ד סי' ק"ב סעי' ד' בהגה"ה שכ' דנדר אם נתערב מקרי לדידי' דשיל"מ ולשון לדידי' כבר דקדקו עליו ולהנ"ל איכ"ל כיון אם נתערב לדידי' דאית לי' פסיד' ויש פתח לפנינו עכ"פ לשיטת הטו"ז הנ"ל לכאורה עמדה הקושיא למה יחשב נדר דשיל"מ כיון דאין המתיר עתיד לבוא בוודאי וצ"ל דכיון דמצוה לתשולי וזה עצמו נוכל לעשות לפתח דכל הנודר כאלו בנה במה כדאיתא ר"פ ד' נדרים ולכך הוי מתיר עתיד לבוא בוודאי ולפי"ז בעינין דווקא מצוה לאתשולי ושבועה לא הוי דשיל"מ לטו"ז ולשיטת בית יעקב לשיטתו איכ"ל דהוי דשיל"מ כהפמ"ג ותליא בפלוגתא הנ"ל וספר בית יעקב אינו בידי לעיין בו כן נראה לפי ענ"ד

תשובה קכ"ד בעזה"י יערגין מנחם אב תרי"ג לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב להרבני המופלג בתורה החרוץ כש"ת מוהרר מרדכי ליב קליין ני' בק"ק מיקלאש

מכתבו קבלתי כו' ועל אשר ביקש ממני לחוות דעתי בדין והלכה שאירע בביתו שאשתו חלבה פרה אחת שהקשו דדיה ויצא החלב אדום ושהו אותה החלב בכלי מעל"ע ושוב הוריקו ודחו את הקדירו' ונתנו בהן חלב לבן ושוב שהה בהן החלב לבן מעל"ע ומסתפ' לי' למעלתו דנהי דהכלים ששהה בהן החלב האדום אסורין מ"מ על החלב הלבן ששהה בהם מספקא לי' ומקום הספק הוא דאינו ברור לו אם מיד ותיכף אחר שהוריקו האדום נתנו הלבן וא"כ יש ספק אולי כבר בשעה שנכבש השני הי' מעל"ע בכבישת הראשונה וא"כ אפילו למג"א בסי' תמ"ז סקט"ו דפגימה ובליעה באין כאחד שרי ודם שכבשו נראה לו דהוי כמבושל והוי רק ספיקא דרבנן עכ"ל בקצרה

הנה זה דדם שכבשו הוא מדרבנן כבר ראו עיני מעלתו דברי הפמ"ג ביו"ד סי' ק"ה וטו"ז סק"א שכ' דבכבוש רק מבליע ומפליט לא מבשל ממש ואני כתבתי במקום אחר דעפ"י הדיוק שדיוק המג"א בסי' תקכ"ז סק"ג יש לדייק דכבוש כמבושל ממש מ"מ האו"ה בכלל ל' דין א' כ' בהדיא דדם שכבשו הוא מן התורה שכ' דבשר תפל שנכבש בתוך דם הוא מה"ת וכן דייק הפמ"ג בסי' ק"ה בש"ך סק"ב מאו"ה אע"ג דהוא עצמו הא דביצה דדייק מינה המג"א הנ"ל דכמבושל הוא מיהו באמת לא הבנתי ראיות הפמ"ג מאו"ה דהתם הדם לא נכבש בד"א אלא הבשר נכבש בדם וא"כ הבשר נשתנה ודינו כמבושל אבל הדם לא נכבש בבשר דכבישה שייך רק בלח ולא מקרי כבישה מה שנכבש ונבלע בבשר וא"כ נשאר הדם כמו שהי' ואסור מה"ת וממילא ה"ה אם נכבש דם בכלי נאסר הכלי מן התורה שנבלע בו ע"י כבישה ולא נשתנה ע"י ד"א אבל דם שיצא ע"י כבישה למשל בשר שלא נמלח ששהה במים ויצא דם ע"י כביש' שלמד הפמ"ג דהוי מה"ת אין ראי' דשפי' איכ"ל דנשתנ' כמבושל

ומ"מ בנידון שאלתו אין נפ"מ לפי"ז דנהי דגם בחלב אדום הי' גם חלב לבן מעורב עם דם ליכא למימר דם נכבש בחלב דכבר דייק הפמ"ג ביו"ד סי' ק"ה בטו"ז סק"א דכבישה הוי רק בדבר גוש בדבר לח אבל לח בלח לא מקרי כבוש וא"כ נשאר הדם בלי שינוי ואיכ"ל דאסור מה"ת לכ"ע וכ"ש דגם דם שמלחו האריכו האחרונים שהוא מה"ת מיהו נהי דהכלי נאסר מה"ת אבל אח"כ כשיצא ע"י כבישה שוב ע"י כבישה נשתנה ונעשה דם שנכבש ואסור רק מדרבנן אי אמרינין כבוש כמבושל לגמרי כדייק המג"א הנ"ל אמנם הטור או"ח סי' תקכ"ז באמת לא פסק לענין ע"ת דכבוש כמבושל משמע דפוסק כר"י בחולין צ"ז וסובר דגם ר"י מודה דמבליע ועפי"ז ממילא לא הבנתי מ"ש עוד מעלתו דאפילו אי דם שכבשו מה"ת מ"מ האי דם לא חזי לכפרה וא"כ הוא מדרבנן זה אינו מובן דלכאורה כוונתו הואיל והוא מעורב או שהוא דם מגפתו אינו ראוי לכפרה וזה אינו דכל דם אסור מה"ת אפילו אינו ראוי לכפרה אלא א"כ נשתנה וע"י השינוי אינו ראוי לכפרה בזה מקרי כדם שבישלו וי"א דהוא מדרבנן

מיהו בלא"ה גם מטעם אחר הוא איסור דאורייתא וכמ"ש מעלתו בשם הרב הגאון דק"ק מיקלאש ני' דדם מן החי לא גרע מציר אבמה"ח דאסור מה"ת וכיוצא בזה כ' אדמ"ו הגאון בעל חת"ס זצ"ל בתשובה סי' ק"ו ואני כתבתי במ"א דאצל ישראל לא שייך זה מיהו כאן ל"ש זה ומעלתו פקפק על זה מדברי הש"ך בסי' פ"א סקי"ב שכ' דהתורה גילה לן דניר אבמה"ח שרי מדהתירה התורה חלב אמנם באמת לא קי"ל כדברי הש"ך ואדמ"ו בחת"ס סי' ע' ובסי' ע"ג השיג על הש"ך והביא ראי' מתוס' חולין ס"ד ע"א ד"ה שאם כו' וכ"כ הראשוני' דצריכין לימד בבצים דמותרין א"כ מוכח דציר אבמה"ח בעלמא אסור

מיהו זה יש לדחות דיש לישב דברי הש"ך דלטעמי' אזיל דמשמע דס"ל בסי' פ"ז ס"ק ט' דביצה המעורה יש לקרוא אבמה"ח וא"כ לאו מכח ציר אבמה"ח אתאי' עלה אלא מכח אבמה"ח ממש ומיהו גם על זה פקפקו וכבר כ' הפמ"ג בסי' פ"א סקי"ב דלא קי"ל כש"ך אלא ציר אבמה"ח אסור מה"ת ואפילו להש"ך י"ל דווקא מי חלב שהי' לו שעת הכושר בעודנו מחובר עם החלב אי אפשר למילף מהטמאים ואסור צירן ורוטבן דשאני התם דלא הי' לו שעת הכושר משא"כ ציר אבמה"ח ומי חלב וכדפריך בהדיא בחולין ק"כ ע"א שאני חמץ דהי' לו שעת הכושר וזה אפשר לכוון בלשון הש"ך כיון שדבריו בלא"ה אינם מדוקדקים ובזה מיושב גם קושי' הפליתי שהביא שם הפמ"ג ועכ"פ דם מן החי שפיר יש לאסור משום ציר אבמה"ח וא"כ בוודאי חלב אדום אסור מה"ת

ומ"מ יש להתיר מטעם שכ' הש"ך בסי' ק"ה סוס"ק ב' דבשעה שנעשה הב' כבוש כבר נפגם הראשון אפילו לפימ"ש המג"א והפמ"ג דהפגימה ובליעה באים כאחד מ"מ כבר כ' המנח"י כלל ג' סק"ז והסכים לש"ך וטו"ז כיון דנתן זה אח"ז וכ"ש כאן שהדיח בנתים א"כ סוף מעל"ע למאכל שני הוא לאחר מעל"ע לראשון וכ"כ בפליתי וכ"כ בא"ר סי' תמ"ז סקל"ה דאם שהה רגע בנתיים מותר גם למג"א

] מיהו לפי ענ"ד יותר יש לחוש לדברי החו"י ופליתי שם ר"ס ק"ה שכ' מלתא דמסתבר דבכבוש אין הפליטה באה דווקא סוף מעל"ע אלא פולט מעט מעט עד שסוף מעל"ע יש בו כדי ליתן טעם וא"כ לענין פגם נהי דמטפה אחרונה יצאה כשהי' פגום מ"מ חוזר וניעור הטפה שיצאה כשהי' עדיין לשבח ונעשה הכל לשבח ובזה מיושבים היטב סתירת או"ה שהביא הש"ך שם ולכאורה יש להבי' ראי' נגד חו"י ופליתי דמקר' מלא כתיב את אשר לא יבוא באש תעבירו במים ואמאי הא דרך דנשמשו מעל"ע ובשלמא לדברי הרי"ף לא חיישינין או דמדרבנן הוא עיין בפמ"ג רס"י ק"ה וק"ג וע"כ או ע"י כבישה נבלע רק כדי קליפה או כש"ך הנ"ל דנעשה לפגם וכיון דהאחרונים הסכימו לש"ך אלא א"כ יש לחוש דפגימה ובליעה באים כא' והנוב"י בחיו"ד מהדו"ק סי' כ"ו מסתפק על כל דין כבוש וגם יש אומרים דאין נאסר הכלי ע"י כבישה אלא בכדי קליפה ויש ס' נגדה עיין בר"ן פ' אין מעמידין דף שמ"ב וגם יש דעת רמב"ן הובא בר"ן בשמעתין דטיפת חלב דאין דרך חלב להפליט ולכך בוודאי יש לסמוך על דברי הש"ך כן נראה לפי ענ"ד: