מהר"ם שיק יורה דעה פא

מכתבו

קבלתי ובו נדרשתי לחוות דעתי בהא דקי"ל טע"כ דאוריית' אי גם בבא מח"ש הדין כן דנהי דמרש"י בפסחי' גב' נזיר ששרה פתו מוכח דאפילו בבא מח"ש הדין כן מ"מ מתוס' נזיר דף ל"ז ד"ה טע"כ משמע דדווקא טעם הבא מכזית וכן מתוס' ע"ז דף ס"ז ד"ה ואידך ומה שהקשה ר' פרץ על ר' יקיר משמע כן ומעלתו האריך בזה הנה הדבר פשוט דגם בבא מח"ש נמי טע"כ דאורייתא כסתימת כל הפוסקים ואין שום סברא לחלק בזה אלא דשינוי לשון התוס' תליא בפלוגת' דר"ת ושאר תירוצי התוס' ופוסקים דר"ת דס"ל טע"כ דאוריית' והיתר נהפך לאיסור א"כ אפילו נבלע פחות מכשיפו' איסור בהיתר ונותן בו טעם חייב עליו וזה דעת רש"י גבי נזיר ששרה פתו שם בפסחים והתוס' בנזיר קאי דלא אמרינן היתר נהפך לאיסו' א"כ אם אין באיסור כזית לית בי' לאו וע"כ אי מוקמינן לאו דמשרת לטע"כ היינו שנבלע בו כזית

ובחידושי אמרתי להסביר סברת ר"ת דהוא לכאור' מוכרחת אליב' דר"י דהרי ר"י סובר בסו"פ גיד הנשה דתליא בהנאת גרונו ואי אכל ח"ז וחזר והקיאו וחזר ואכלו חייב על ח"ז כיון דלעסו ב' פעמים ונהנה גרונו ממנו ומזה הטעם עצמו אם טעם ח"ז ע"י בישול מתפשט גם בח"ז היתר ועשה הבישול פעולתו של הלעיסה כאלו לעסו ב' פעמים הרי נהנה גרונו בכזית ובזה ישבתי קושית התוס' ביומא גבי אחזו בולמוס דאמרינן דתוחבין לו כוש ברוטב דלר"ת הרי גם הרוטב היא איסור גמור ולהנ"ל גבי בולמוס דאינו נהנה גרונו גם ר"ת מודה

ועכ"פ לדינא דקי"ל כר"י איכ"ל שפיר כרש"י בפסחי' וכר"ת דהיתר נהפך אבל להמקשן שפיר כ' התוס' בנזיר דהקושי' דווקא בטעם רבא מכזית וכן התוס' בע"ז דקאי על נזיר ששרה פתו ביין ויש בו לצרף דהיינו במה ששרה שפיר כתבו כיון דטכ"ע דאורייתא הרי חשוב אפילו אינו נהפך מ"מ הוי כבעין ולפי האמור לענין קיום מצוה של אכילת מצה וכיוצא אי נימא כספק מקצת אחרונים דלענין קיום המצוה בעינן ג"כ הנאת מעיו גם ר"ת מודה דלא אמרינן היתר נהפך ואין ההיתר מסייע לקיום המצוה

ועוד אמרתי דאפילו לר"ת דהיתר נהפך מ"מ הא אמרינן בר"פ המוציא יין דרביעית יין לכשיקרוש יעמוד על כזית דכזית קרוש כשנמתה נעשה לערך ג' פעמים כמותו והובא בר"ן בסוגיא דירך בשם הרא"ה להסתפק בענין איך לשער דבר קרוש נגד דבר מחוי א"כ אפילו אי היתר נהפך לאיסור מכח הטעם מ"מ אם נמחה למשל מחצי זית בשר טעם וחצי זית חלב ונרגש בו טעם הבשר אפילו אי חשבינן לי' כבשר מ"מ אין בו שיעור כזית דלא עדיף מנמחה שהרי מח"ז בשר נעשה ע"י מיחוי ג' חצאי זיתים וא"כ אפילו לר"ת באכל ח"ז בשר וח"ז חלב א"א לצרף ללקות עליו א"כ א"ש

ומיושב בזה קושית הראש יוסף שהביא גם מעלתו מה שהקש' בחולין ק"ח על הא דאמרינן דלא אסרה תורה חלב מהא דאמר רב אכל ח"ז בשר וח"ז חלב והקש' הראש יוסף דלר"ת מאי פריך דלמא לעולם החלב לא אסרה התורה ואפי"ה אסור החלב משום דהיתר נהפך ולהנ"ל א"ש דבשלמא אם החלב מצד עצמה אסור ואסרה התורה לח"ז חלב וכפרש"י שם דאע"ג דבעלמ' אמרינן דבמשקין השיעור ברביעית מ"מ כאן דכתיב לא תבשל וחד אתא לאכילה בכלל החלב והגדי בהדדי א"ש דחייב על ח"ז בשר וח"ז חלב אבל אם החלב היתר ורק משום שיש בו טעם מהבשר בוודאי לא עדיף מאלו הי' הדבר המחוי בעין שאין במחוי שהוא ח"ז כשיעור ח"ז בשר אלא שליש מח"ז וא"ש

ומעלתו כ' דאוכל ושותה אין מצטרף ובזה מתרץ קושית הראש יוסף הנ"ל וזה אינו דוודאי הא דמרבינן בחולין דף ק"כ מהנפש עם שאר ריבויים לרבות המחהו וגמעו בוודאי כיון דמחד קרא נפקא אם הי' ח"ז אינו מחוי וח"ז מחוי בוודאי מצטרפין כמו בב"ח דאמרינן דמצרפין החלב בהדי בשר כיון דמחד קרא נפקא כן נראה לפי ענ"ד

תשובה קי"ט עוד להרב הנ"ל

ומה שהעיר מעלתו על דברי מרן הגאון בעל חת"ס בחיו"ד סי' י"ט שכ' דבב"נ אמרינן ג"כ טע"כ דאורייתא לפי"ז אם נפל אבמה"ח להיתר ופלט בו אסור למכור גם לב"נ והקשה הא טעם אינו אסור אלא משום דמרבינן מן הטמאים לאסור צירן ורוטבן ואצל ב"נ לא נאמר הטמאים ואין הציר והחלב אסור כמ"ש בפליתי סי' ק"א ושאר אחרונים עכ"ד בקצרה הנה אמת הדבר דמרן זצ"ל ביאר כל זה בתשובתו חיו"ד סי' קי"ד ושם הביא ג"כ בקצרה מה שהי' קשה לי על דברי הרמב"ם פ"י ממאכלות אסורות דבהקדש המשקין היוצאין מהן אסורין ואין לוקין דמשקין היוצאין מהן אינם כמותן מה"ת ונתקשיתי לפי מאי שכ' התוס' בחולין דף קי"א דכל יום נעשה גיעול לחברו היינו מטעם דבטל ברוב והקשו דגם לאחר שנעשה נותר לא יהי' צריך מריקה ושבירה בכל"ח וע"כ משום דאין מבטלין איסור לכתחילה כמ"ש בנקוה"כ סי' צ"ג ואי אמרינן משקין היוצאין מהן אינם כמותן וכתבו התוס' בחולין ובבכורות דף ו' דבכה"ג שתי' לאו בכלל אכילה אלא לכשיבוא למאכל ויקרוש יהא אסור וא"כ בעוד שבלוע עדיין בכלי אינו אסור כלל מן התורה ולמה יהא צריך שבירה וכן קשה במ"ש הר"ן סוף ע"ז דאפילו אי לינת לילה פוגם אפי"ה בעי שבירה משום דהבליעה עצמה בכלי צריך ביעור ג"כ קשה כנ"ל הא הבליעה אינו אסור כלל אם המשקין היוצאין מהן אינם כמותן

וביאר, לן מרן זצ"ל שם וכן הוא בספר באר יעקב דבוודאי משקה היוצא ע"י בישול הוא כממש הדבר דאסור אלא דכ"ז שהוא מחוי איכ"ל דלא חשיב אכילה דבכה"ג שתי' לאו בכלל אכילה עד שיקפה ולכך צריך קרא לרבות את השותה וכ"כ בתוס' נדה ובתו"ח בחולין דף ק"כ ע"א דהו"א דמחוי הוי שלא כד"א ולכך צריך קרא וממיל' בפליטה שיוצאת ע"י בישול שהיא כממש ואפילו קודם שבא לאוכל ואפילו ליכא קרא מ"מ שם האיסור עליו לענין דשם נותר עליו כמ"ש הר"ן הנ"ל סוף ע"ז וגם אסור לבטלו לכתחילה

אמנם משקה היוצא רק דרך סחיטה ע"י מליחה זה מסברא אינו כממש ואצטרך קרא כדאית' בחולין דף ק"כ ולולא קרא הוי אמרינן דאינו אסור אלא מדרבנן ובמשקין כה"ג מיירי הרמב"ם בפ"י ממא"ס הנ"ל זהו תוכן דברי מרן הגאון זצ"ל והיוצא מזה לנידון שלנו דחלב או ציר דלולא קרא הו"א דמותר ואין משקין היוצאין כמותן א"כ בב"נ דלית להו קרא אינם כמותן ושרי להם אבל משקה הרוטב שיוצא ע"י בישול דהוא מצד סברא כממש ואסור אלא דקא ס"ד דלא מקרי כדרך אכילה ולזה צריך קרא ממיל' בב"נ אפילו שלא כד"א אסור דהרי לב"נ אסור בכל שהו דאין שיעורין לב"נ כמ"ש הרמב"ם בהלכו' מלכים וכל היכא דכ"ש אסור גם שלא כדרך הנאתן אסור כמ"ש המרש"ל בשבועות כ"ג ע"ב וא"כ שפיר כ' מרן הגאון זצ"ל בחת"ס גבי ב"נ אמרינן טע"כ דאורית' היינו בבישול אבל בציר או בחלב אצל ב"נ מותר דלית לן קרא ע"ז וא"ש ויהא ה' עמו וחפץ ה' בידו יצליח דברי החותם בברכה המשולשת הדורש שלומו. הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה ק"כ

יתענג על רוב שלום וכו' כש"ת מוה' פייבל נ"י

על דבר דברי מרן זצ"ל בסי' צ"ז בתשובת חת"ס שכ' דמסתפק לי' בכוונת הר"ן בנדרים דף נ"ב שהסביר טעם של דשיל"מ דאינו בטל אתאי' עלה מטעם מב"מ איכ"ל דד"ת הוא יעויי"ש ולפי ענ"ד מלשון הר"ן מבואר דאינו אלא חומרא בעלמא שהרי כתב דמשום חומר' נטו רבנן להא דר"י וכו' עכ"ל וכיון דאמר דרק משום חומרא נטו מבואר דחומר' דרבנן הוא ומעלתו נ"י כ' להקשות אי ס"ד דמדאוריית' הוא א"כ ע"כ גם לרבנן ס"ל מעלה דמב"מ א"כ עמדה קושית הש"ס במנחות דף כ"ב ע"ב וגם מב"מ אלא ע"כ לא ס"ל כלל מעלת מב"מ

ולפי ענ"ד אי משום הא לא ארי' דאיכ"ל או דרבנן ס"ל דדם הפר ודם שעיר לא הוי כמב"מ ממש כמ"ש מרן זצ"ל שם סי' פ"ז דאיכ"ל כיון דדם הפר סומק טפי וגם בטעמ' איכ"ל דאינם שווין יעויי"ש ולכך ס"ל לרבנן דהטעם משום עולין ותו נראה והוא הנכון למעיין בלשון הר"ן שם דרבנן ור"י בהא פליגו ר"י סובר דמעלה זו דהוי מב"מ ראוי שיגרום שלא יתבטל הואיל ואחד מחזק חבירו ורבנן סברו דנהי דגם זו חשיב מעלה וסברא שלא יתבטל אבל מעלה האחרת הואיל ושניהם עולין היא עדיפ' לגרום שלא יתבטל ולכך ס"ל לרבנן היכא דב' הסברות סותרין אהדדי היינו דתרווייהו עולין ואינם מינו וא"כ מצד מעלת עולין ראוי שלא יתבטל ומצד שהוא מבשא"מ ראוי שיתבטל אמרינן דסברא זו עדיפ' והיא הנוצחות שלא יתבטל אבל לעולם גם סברא זו דמב"מ מעלה וחזי לאצטרופי עם המעלה דתרווייהו עולין כגון בדבר שיל"מ דסברא זו דתרווייהו כמו עולין אינה חזקה כ"כ הואיל ואינם שווים לגמרי מסייע הסברא דהוי מב"מ לומר שלא יתבטל ולעולם מטעם הזה הי' אפשר לומר דמה"ת הוא

אמנם לפי ענ"ד נראה ראי' ברורה ממנחות דף ל"א ע"א גבי ר"ש דנתערב לו טבל בחולין דאמרינן מדאוריית' ברובא בטל ועיי"ש בפרש"י דע"כ בטבל גמור מיירי ומה"ת בטל וא"כ טבל דהוא דבר שיל"מ כמבואר בנדרים דף נ"ז ע"א ואפי"ה אמרינן דמה"ת בטל ומעלתו כ' דמשם אין ראי' דאיכ"ל דהתם ביבש מיירי וביבש לא שייך סברת הר"ן דהוי כמו מב"מ דהרי ביבש אפילו לר"י מב"מ בטל כמו שהוכיחו התוס' במנחות דף כ"ב ואם הי' האמת כן הי' מיושב היטב קושית הר"ש בחלה פ"ג מ"ט גבי זיתי מסיק שנתערבו בזיתי ניקוף דתנן אם יש להם פרנסה ממקום אחר מפריש לפי חשבון והקשה הר"ש איך יקח טבל גמור להפריש ממנו עיי"ש ולהנ"ל א"ש גמרא דמנחות הנ"ל מיירי ביבש לכך הוצרך להביא דווקא דמאי או משל גוי אבל מתניתן שם כ' הר"ש דמיירי בעשה מהזיתים שמן ובלח