מהר"ם שיק יורה דעה עט

להנ"ל שפיר קשיא לי' כיון שאנו מפוסקים אי יש ס' או אין ס' א"כ בלא גרמת היתר הי' האיסור נ"ט בהיתר וגם השתא מרגישין אנו שאינו דומה טעם הבא מב' זתים לבא מג' זיתים וא"כ הא מרגישין אנו טעם איסור ואין לן היתר רק דנימא דהאיסור עצמו כיון שיש רוב נתהפך להיתר ואפילו מרגישין אנו הזית הג' גם הוא היתר הוא

וזה קשה מנ"ל להרשב"א לא מבעי' הרשב"א לשיטתו בסי' ק"ט לית לי' איסור נהפך להיתר וכך פסק שם בש"ע ואפי' לפי מ"ש הרמ"א בשע"הד יש לסמוך על הרא"ש דנהפך להיתר היינו בנודע מעיקרא ונעשה היתר אבל כאן כל התערובת בא בפעם אחד וצ"ל דהא דאיתא בסי' ק"ט דלא אמרינין נהפך להיתר היינו מדרבנן וממיל' כאן דיש ספק ס' הוי ספק דרבנן ולהקל עכ"פ השיגו המהרש"ל והש"ך דמנ"ל לרשב"א זה ויש לחוש לדבריהם

אמנם זה דהוצרך הרשב"א והטור לידע שיש רוב היתר דמינו צ"ע דאפילו הוי רק ספק רוב מ"מ הא הוי ס"ס דוגמא דקי"ל בסי' פ"ג סעי' ה' ובש"ך בכללי ס"ס אות י"ו דהיכא דהספק השני הוא שאין כאן א"ד נמי הוי ס"ס בדאורייתא וה"נ ספק הוי ס' דלמא הוי מינו רוב ואין כאן א"ד וכיוצא בזה קשה במאי שהקש' הפמ"ג בש"ד סי' צ"ח סק"ה דניחוש דלמא לא פלטי כולם בשוה דמ"מ ס"ס הוי מיהו דבריו בלא"ה לא קשה דכיון דלענין יבש ביבש הוי רוב ונעשה היתר רק דניחוש דלמא האיסור פולט וחוזר ונאסר ע"ז מוקמינין לה בחזקת היתר דאחזוקי איסורא לא מחזקינין

וגם, מ"ש שם על הצ"צ סי' מ"ג לא הבנתי דדברי הצ"צ ברור מילליו כיון דהבשר לפנינו וידענו שאין כאן ס' נגד החלב אין כאן רק ס' דאורייתא שמא נמלח החלב עם הבשר או לא ואין לומר דיהא כמו ס"ס ספק לא נמלח כלל עמם ואת"ל נמלח עמם שמא עם השומן דהוי מין בשא"מ ואיכא רוב ואין כאן איסור דאורייתא ז"א דמ"מ היו צריכין אנו לאסור דיש ג"כ ב' ספיקות לאיסור שמא נמלח על הבשר ואת"ל שלא נמלח עם הבשר שמא נמלח עם השומן והשומן נגע בבשר דהא לא רמי' עלי' לשמור כיון שהיתה סוברת שאין כאן חלב וכל זה כשהוא לפנינו אבל אם אינו ואיכ"ל דהוי ס' שפיר הוי ס"ס שמא לא נמלח ואת"ל נמלח שמא הי' ס' וזה פשוט ולא ידעתי כוונת הפמ"ג בזה

ועפ"י האמור למעלה יש לישב נמי קושית המנח"י בכלל פ"ה אות ס"ב מה שהקש' אי נימא דמב"מ לא אמרינין מילתא דעבידא לטעמא לא בטל א"כ למה ציר בציר בעי' מאתים ובאמת העיקר נראה מלשון האו"ה בכלל כ"ה וכלל כ"ג כמ"ש הפליתי דמב"מ ממש דהיינו השוה עמו בטעמא בטל בס' אבל אם נתן לקדירה שרגילין לתבל בה וזה נקרא ג"כ מין במינו וכמ"ש הת"ח שם בכה"ג לא בטל אבל בנפלו למקום שאין דרכו לתבל בטל בס' וא"כ קשיא הא דציר ונראה עפ"י הנ"ל דבציר מבואר בבכורות דף כ"ג דדרכן הי' ליתן מים מחצה או רוב והוי כאן נתערב במינו ובאינו מינו היכא דדרכו ליתן כמו בהנך מים בעינין מאתים ולכך בעי' מאתים ולעולם במין במינו ממש בטל בס' ותו לא מידי כעת רק החיים והשלום וכל טוב מעתה ועד עולם דברי ידידו הדו"ש

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה קט"ו

שילת יערגין אור ליום ב' כ"ה טבת תרכ"א לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב לאהובי ידידי חתן אחי הרב המופלא בתור' וביראה החרוץ כש"ת מוה' יעקב סניידערס ני' עם כל אשר לו

מכתבו קבלתי יום ג' העבר ושמחתי בתורתו ושלוותו ויהא ה' עמו ויאושר כחו וחילו לתורה ועבודה והחיים ושלום וכל טוב במעונו וגבולו וחדשות אשר עמנו הוא אשר כתבתי לאחי חמיו שיחי' שקבלתי זה ימים שטר רבנות מק"ק חוסט יע"א וע"ד תורה אשר העיר מעלתו ני' בשמעתין דמין במינו איזה קושיא א' על הריטב"א בחידושיו לע"ז דף ע"ג דכ' דרב ושמואל דאמרו מב"מ לא בטל גם לרבנן אמרו כן ומדרבנן וע"ז הקשה איך אמרו תניא כוותי' דרב ושמואל מברייתא דלמא כר"י אתיא זה י"ל דכבר פליגו לר"י אי גם באיסורי דרבנן ס"ל מב"מ לא בטל ותוס' בחולין דף צ"ט פירשו ציר זיעא בעלמא והוא מדרבנן אבל הריטב"א בחולין שם כ' דווקא ציר דגרע משאר איסור דרבנן וזיעא בעלמא אבל בדרבנן מב"מ לא בטל ובוודאי היינו לר"י אבל לרבנן אפילו לרב ושמואל נראה דהיינו בדאורייתא כדאמר רב ושמואל כל איסורין שבתורה אבל באיסורי דרבנן הוי גזלג"ז וא"כ ברייתא דנקט ג"כ כל איסורין שבתורה שפיר הוי תניא כוותי' דע"כ אליבא דרבנן אתי' דלר"י אין חילוק בין דאורייתא לדרבנן וא"ש

ועפי"ז יש לישב ג"כ גם קושיא הב' דקשיא לי' למעלתו ני' על הא דאמרינין בחולין דף ק' וק"ח בהדיא מכדי רב כמאן אמרה לשמעתי' כר"י ולהריטב"א מנ"ל דאתיא כר"י ולפי הנ"ל יש לישב דשם בחולין כללא כייל רב למילתי' אפילו באיסורי דרבנן בדף ק"ח כגון בחלב שחיטה ובדף ק' בבשר עוף למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת או בבן פקועה שהפריס ע"ג קרקע דנתנבלה הוי רק דרבנן ואפי"ה כייל רב דמין במינו לא בטיל והיינו ע"כ כר"י

מיהו זהו דוחק קצת אבל בחי' לחולין הקשיתי גם כן כן ואמרתי לישב דהרי דברי רב לכאורה תמוהים דהרי מתני' דחולין בחתיכת נבלה שנתבשלה דתנן דנ"ס קשיא לרב ושמואל דלדידהו גם לרבנן מב"מ לא בטל ואמאי תנן בנ"ט מיהו זהו לא קשה דהתם הרוטב מבטל ומטעם סלק וכל זה למאי דמסיק סליק אבל לס"ד דמקשה דפריך מכדי רב כמאן אמרה לשמעתי' דלית לי' סלק ע"כ מוכח דלרבנן מב"מ לא בטיל ולכך לס"ד זו שפיר קאמר מכדי רב כמאן אמר לשמעתי' כר"י וכ"כ בחידושי וא"ש

וע"ד הקושיא בתוס' במנחות דף כ"ב ע"ב ד"ה ור"י דר' יוחנן גבי ב' כוסות שנתערבו ס"ל כר"ח דאזלינין בתר מבטל והקשה מעלתו א"כ מנ"ל לר"י דגבי דם שנתערב בדם חולין פליגו דלרבנן מב"מ בטל דלמא טעמא דרבנן משום דסברו כר"ח ואזלינין בתר מבטל ולא הוי דם חולין מב"מ ומנ"ל דפליגו לגמרי ולפיענ"ד לישב הנה כבר ביאר הר"ן בנדרים דף נ"ב ע"א דלרבנן אזלינין בתר איכו' דהיינו טעמא משום דתרווייהו עולין ולכך היתר בהיתר או איסור באיסור לא בטיל ולר"י אזלינין בתר עצמות הדבר אי מב"מ או לא ולרבנן החמירו הדבר בדבר שיל"מ דרמי קצת כהיתר בהיתר וכמו שהסביר הר"ן והיינו שורש סברת ר"ח דכל דאפשר למהוי כוותי' איכ"ל לרבנן מדרבנן לא בטיל דחשיב כמו היתר בהיתר או איסור באיסור למ"ד בתר מבטל אזלינין

וכ"ז לרבנן אבל לר"י דאזיל בתר עצמות הדבר וקאי על דין תורה דברי ר"ח קשים להבין דמה יתן ומה יוסף הא דאפשר למהוי ובמקום אחר ביארתי בעזה"י דבריי עכ"פ זה שחידש ר"ח ושאר תנאים ואמוראים פליגו עליו וכל זה אליבא דר"י וגם אליבא דרבנן אי מה"ת קא אתינן עלה אבל מדרבנן לרבנן כשם שהסביר הר"ן בדבר שיל"מ דאינו בטל מדרבנן ככה ס"ל לתוס' דתרומה אם נפלו לחולין שאינם מתוקנים דאפשר למבטל להיות כבטל והוי כאיסור באיסור מדרבנן אינו בטל וא"ש תי' התוס' אבל בדם קדשים ובדם חולין דמה"ת אתאינין עלה לר"י שפיר ס"ל לר"י דלא כר"ח וא"ש

ומאי שהקשה עוד על לשון הרמב"ם בפ"א מאבות הטומאה דלישנא דידי' קשיא בוודאי הלשון קשה ואני אמרתי קצת עפ"י מאי שנראה לי בסוגיא שם דשורש פלוגתא דר"ח ורב חנינא הוא במה שחקרנו אם הא דאיסור בטל אם נתהפך גם למעלת ההיתר או לא למשל חמץ שנתערב עם מצה נתהפך למצה ויוצאין בו או דע"י ביטול חשוב רק כאלו אינו חמץ אבל עדיין אינו מצה רב חסדא סובר דדינו כמצה והמבטל עושה פעולתו לעשות כיוצא בו ולכך בעינין דווקא בדבר שהמבטל א"א לו להיות כבטל כי דבר שהוא בעצמו אפשר שיבוא לידי מדת הבטל אין כחו יפה כל כך לבטל ולהפך את הבא בקרבו ולכך מדה זו שאין המבטל יכול להיות כבטל הוא סברא גם לרבנן לאשר כח המבטל וכמו כן אם אפשר לבטל להיות כמבטל הוא מגרע כח הבטל ומאשר ומחזק כח המבטל להפוך את הבטל זה נראה סברת ר"ח

אבל ר"ח סובר דענין הביטול הוא דהאיסור פסק ממנו כיון דאינו בעין וכאלו אינו אבל לא נתהפך למעלת המבטל וכיון דרק כאלו אינו נחשב אין אנו מביטים כלל על ענין המבטל ולכך לא אזלינין בתר מבטל אלא אדרבה כל שהבטל אפשר שיופסק אם ישתנה מוכח יותר שאיסורו וענינו תליא בטעמו ועצמיותו וכל שהאיסו' תלוי בעצמיותו וטעמו ס"ל לר"י דמב"מ דנשאר טעמו ועצמויתו הוי כאלו הוא בעין ולפי"ז סברת ר"ח שייך דווקא לר"י משא"כ סברת ר"ח שייך למעלה גם לרבנן לר"ח אזלינין בתר חיזוק האיסור או חיזוק ההיתר ולר' חנינא אזלינין בתר טעמו של איסור ולהנ"ל נפ"מ בין ר"ח לר' חסדא גם לדידן וגם במבשא"מ ומובן בזה מה שמדמה הש"ס מצה שתבלה בתבלין ובזה יש לכוון קצת דברי הרמב"ם הנ"ל וק"ל וסמכתי על המעיין ואחתום בברכה. ה"ק משה שיק מברעזאווע

תשובה קט"ז

להרבני המופלג בתורה וביראה החרוץ והשנון זית רענן כש"ת מוה' אברהם פראגער סג"ל ני'

מכתבו קבלתי ואשר העיר בדברי תורה לדון אם בהתירא כמו נדר רשאין לסמוך על קפילא גוי או בעינין דווקא ישראל דכיון דאפשר לברורי טפי בידי ישראל עדיף או דלמא גם בהתירא סגי בקפילא גוי ורק בתרומה א"א ע"י גוי וכתב דנראה לו דתליא בפלוגתא דרש"י וטור דרש"י פירוש בטעמא ע"י בר ישראל משמע