מהר"ם שיק יורה דעה עח

דרבנן הואיל ויש לו עיקר בדאורייתא לכ"ע אם עבר וביטל במזיד אסור להמבטל וא"כ ה"נ ואמאי סתמו הפוסקים והוא מהש"ס ע"ז דף ע"ו דבעבר ובישל בכלי שאב"י מותר ומשמע אפילו להמבטל ומיהו י"ל כיון דאין כוונתו במזיד לבטל האיסור אלא כוונתו לבשל והוא מוכרח על הביטול והוי כמו אנוס כיון דהבישול מצד עצמו אין בו איסור ורק מכח הבלוע שבתוכו נעשה איסור ממילא הוי לי' כמו אונס ושוגג דכל היכא דאמרינן דמחוייב משום קנס אמרינן היכא דלא נתכוון לא קנסו כמו דאמרינן בדיני דגרמי דהיכא דלא נתכוון לא קנסו

מיהו זה אי אמרינן [דלא[ קנסו שוגג ואונס אטו מזיד אבל עדיין תיקש' לר"מ דס"ל בגיטין דף נ"ד גבי נפלו ונתפצעו דבדרבנן קנסו שוגג וה"ה אונס (עיין בפר"ח סי' צ"ט ס"קיא) אטו מזיד א"כ גם כאן יאסור בדיעבד לר"מ ובע"ז דף ע"ו מוכח דווקא הואיל ואית לי' לר"מ דנטל"פ אסור אוסר ונראה לי דקושי' חדא מתורצת באידך באמת הקו' הש"ס מכאן ואילך לשתרי הואיל ומוקמית דווקא כר"מ דאוסר נטל"פ ת"ל דקנסו שוגג וע"כ דכאן לא מקרי כמבטל איסור ופריך א"כ מכאן ואילך לישתרי ומשני משום גזירה ובאמת בדרבנן יש לומר דשרי אבל הר"ן והריטב"א ס"ל דר"א דתבר פינכא באיסור דרבנן ע"כ פליג על הסוגיא ההוא וס"ל דנטל"פ חשיב כמבטל איסור ולכך אפילו באיסור דרבנן אסור לבטל ושוב א"צ לומר גזירה אטו ב"י כן י"ל

חשובה קיג

בעזהי"ת יום ו' לסדר שלח שנת תרל"ח לפ"ק פה חוסט

החיים והשלום וכל טוב וברכה והצלחה לתלמידי התורני המופלג בתורה חרוץ ושנון מוה' פישל איצקאוויטש מזאדנע. מכתבך קבלתי ואם אמנם אין אני משיב בכתב אלא בדבר המוכרח מ"מ לכבודך אני משיב בקצרה ע"ד שאלתך שבבית אביך נשפך חלב רותח שכריסו של תינוק נכוות בו על קערה של בשר והקער' הוא פארצליון וצדרת לומר דהקערה מותרת עפ"י תשובת נח"י שמובא בפמ"ג סי' ק"ג דבכ"ח דצריך שביר' הוי כדיעבד ועוד כיון דהקערה הוה סתם כלי דקי"ל סתם כלים אינם ב"י ובאינו ב"י קיל יותר וא"כ בדיעבד מותר וגם מצד שלא נאסר אלא כדי קליפה אפשר להקל כמו דקי"ל בסי' צ"א ביו"ד דדבר דצריך קליפה אם בישלו בלא קליפה מותר עכ"ל בקצרה

והנה דבר זה אין צריך תשובה כלל דוודאי גם קדירה שלא נאסרה אלא כדי קליפה אסור לבשל בה דהרי מבטל בזה איסור לכתחילה ובסי' צ"א הנ"ל מיירי בדיעבד אבל לא לכתחילה ועוד מיירי שם לפי הסכמת הש"ך דדווקא אם אינו ניכר הקליפה מותר בדיעבד ומ"ש שהקערה הי' אב"י זה ג"כ אינו מועיל להתירנו להכשיר כדאית' בש"ע יו"ד סי' צ"ג סעי' א' ברמ"א דאפילו אינו ב"י אעפי"כ אסור לבשל בה בשר או חלב אבל ירק או שאר דברים מותר לבשל בה דהיינו שכלי הזה אינו אסור בהנאה דלא נעשה נבלה אם אינה ב"י

מ"מ לפי הנראה משאלתך שהחלב שנשפך על הקערה הי' העירוי שלה נפסק בקילוח ובנפסק הקילוח קי"ל דהוי ככלי שני ובכלי שני קי"ל אינו אוסר אפילו כדי קליפה אלא כדי גרידה כדאית' ביו"ד סי' צ"ב סעי' ט' ובטו"ז ס"ק ו' בטיפת חלב רותח שנשפך על כלי לא צריך אלא גרידא משום דנפסק הקילוח ומרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחיו"ד פסק בכמה דוכתי דכלי שני אינו נאסר אפילו בדבר גוש אלא שהחמיר שצריך לשפוך לשם לתוך הכלי ג' פעמים מים רותחים על כל צדדים שהיא כהגעלה וירתיח ג"כ לדעת בעל העיטור מועיל ג"פ הגעלה בכלי חרס ומכ"ש בפארצליין אם הוא פארצליין מובחר והוא דינו ככלי זכוכית לאיזה שיטות וה"נ בנידון הנ"ל יעשה כמ"ש מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל להגעיל ג"פ ע"י עירוי

ומה שכתבת להסתפק אם בסתם כלים דאמרינן דאינן ב"י ולדעת הפוסקים הוא מצד ס"ס דשמא לא נשתמש ואם ת"ל שנשתמש דלמא נשתמש בדבר הפוגם בעין או שמא נשתמש בדבר שאין בו איסור כגון מים וירקות וכיוצא בזה ויעויין מג"א סי' תמ"ז סעי' ה' ס שכ' דמטעם זה בחמץ אסור ולא אמרינן סתם כלים אינם ב"י משום דאין רגילות להשתמש בו דבר שפוגם בעין וא"כ כ"ש אם יודע שלא נשתמש בו דבר אחר לא דבר המותר ולא דבר הפוגם בעין וא"כ בכה"ג וודאי לא אמרינן סתם כלים אינם ב"י ואין כאן ספק דברי רבך החותם בברכה המשולשת בהחפזי הדורש בשלומו

הק' משה שיק מברעזאווע. תשובה קי"ד לתלמידי הוותיק וכו' כה' זלמן נ"י: ע"ד חידו"ת אשר כתבת בדברי הפמ"ג בפתיחה לתערובת ח"ג פ"א בד"ה נסתפקתי וכו' ובסי' צ"ח במ"ז ס"קג הנה אכתוב לך דעתי בזה הנה באמת דין זה מן הלכות עמימות קשה הבנה דלכאור' הנך ב' הלכות סתרו אהדדי דהלכה פסוקה נראה מדברי הפוסקים דכזית נבלה וכזית שחוטה שנתערב בפחות מס' הוא איסור מן התורה כדמוכח מלשון הרשב"א והטור בסי' צ"ח גבי נתערב במינו ואינו מינו ונשפך דאם אין מינו דהיתר רוב הוי איסור מן התורה למ"ד טע"כ מן התורה ואע"ג דגם אפילו לא הי' כאן נבלה הי' טעם בשר ברוטב זו מ"מ מקרי כה"ג טע"כ מן התורה והטעם נראה דאינו דומה טעם הבא מזית אחד לטעם הבא מב' זיתים וקפילא יכול להבחין כמה זיתים יש כאן והוי כניכר וכטועם האיסור ולכך אסור מן התורה

ושוב נראה דקי"ל כמ"ש הכרתי בסי' צ"ח ס"קח בפשיטות דאם נתערב זית נבלה וזית שחוטה בס' זיתים ירקות שרי אע"ג דאז מרגישין הטעם ובאמת הפמ"ג הנ"ל נסתפק בזה מ"מ נראה הדין דין אמת דבכה"ג שרי חדא מכח הראי' שהביא הפמ"ג שם ממתני' סופ"ב דכלאים דהיינו לדעת הר"ן דמילתא דעביד' לטעמ' כ"ז שנותן טעם מן התורה חשוב כטעם גמור (ומ"ש אתה דמשם אין ראי' דהוי זוז"ג ולכך שרי ז"א דא"כ גם בב' זיתים שהם אחד היתר ואחד איסור נימא כן אלא עיקר הדבר כמ"ש הר"ן בתשובה סי' ע' דכללא דזוז"ג לא שייך אלא א"כ נתבטל עיקר וגוף הדבר ורק מטעם גורם אתאי' עלה אז מהני זוז"ג אבל כ"ז דעיקרו וטעמו כאן לא שייך זוז"ג וא"כ א"ש ראיותיו לדעת הר"ן כיון דטעמו כאן אי ס"ד דכל כה"ג מקרי טע"כ א"כ לא שייך זוז"ג אלא ע"כ כה"ג לא חשיב נתינת טעם וממיל' שרי מטעם זוז"ג

וגם מהא דאמרינן בע"ז דף ע"ג ע"ב דב' כוסות שמוזגן ועירבן מוכח דא"צ ס' רק נגד ההיתר וכן מוכח מהא דרבא דאמרינן למ"ד מין במינו לא בטיל סלק וסגי ברוטב ס' נגד האיסור והפמ"ג דחה זה דאיכ"ל דרבא לטעמי' דסובר טכ"ע לאו דאורייתא וכוונתו או כיון דל"ד היכא דבא הטעם גם מכח היתר לא גזרו רבנן והוי כזוז"ג כיון דעיקר הדבר נתבטל וטעם לאו כעיקר או דכיון דהעיקר הדבר נתבטל מן התורה ונשאר רק איסור דרבנן ובדרבנן אמרינן שוב דגם מבשא"מ מבטל

ועפי"ז יש לישב קושית התוס' בחולין דף ק"ח ע"א ד"ה והאמר רבא וכו' דלמה לא הקשו רב אדרב ובחידושי הארכתי ודו"ק אמנם באמת דבריו תמוהים דהרי בחולין דף ק"ח מיירי לענין בב"ח ושם לכ"ע טעכ"ע מן התורה וגם מלשון הרמב"ם בפט"ו דין כ"ב מבואר כן וע"ז ג"כ דחה הפמ"ג דהרמב"ם סובר דטע"כ ל"ד וע"כ דבכה"ג לא גזרו ועכ"פ מוכח מכח הראיות האלו כמ"ש הכריתי וקשה למה באמת יהא שרי נהי דס' איכא מ"מ ניכר האיסור ויכולין אנו להבחין בטעם שיש טעם מב' זיתים והאחד הוא נבלה א"כ נרגש טעם נבלה

ולכאורה הי' אפשר לדחות הראי' מהא דסלק בחולין דף ק"ח די"ל הא קי"ל בשבת צ"ג היכא דזה יכול וזה יכול וה"ה שניהם אינם יכולין נקרא הפעולה על שניהם אבל אם האחד יכול והשני אינו יכול נקרא האינו יכול רק מסייע וא"כ ה"נ הפעולה שבא כאן היינו נתינת טעם אם אין כאן ס' והי' כל אחד יכול ליתן טעם נקרא הפעולה על האיסור ג"כ ואסור מן התורה אבל סלק מסתמא נגד האיסור יש ס' ואינו יכול ליתן טעם ברוטב ס' אבל המינו דהיתר מיירי דליכא ס' בהאינו מינו נגדו והוי לי' זה יכול דהיינו ההיתר יכול ליתן טעם בלחודא אבל האיסור אינו יכול והוי רק כמסייע ולכך שרי אבל אם יש ס' נגד כל א' וא' והוי זה א"י וזה א"י לא מוכח דשרי מ"מ לפי הסברא שכתבתי שנרגש הטעם אין סברא לחלק בזה בין א"י ליכול כיון דמ"מ נרגש פעולת שניהם האיך אפשר לומר דהוי רק כמסייע זה שייך היכא דלא הוי רק פעולה חדא אבל כאן שנרגש מזה ומזה אין זה מסייע וא"כ שני הדינים סותרים זה את זה

ונראה דלא קשה דלעולם כנ"ל זה חשיב הרגשת טעם ואפי"ה אי יש ס' נגד האיסור שרי דכיון דלולא שהי' כאן ההיתר הי' האיסור נתבטל שהרי יש כאן שיעור ביטול רק השתא שיש כאן היתר ובגרמת ההיתר נרגש דמצא מין את מינו וניעור ההיתר א"א לגרום לו איסור כמ"ש בבכורות דף כ"ג ע"א אפילו אי חו"נ מ"מ דווקא טומאה עוררת טומאה אבל טהרה אינה עוררת טומאה ה"נ א"א להיתר לגרום איסור וטע"כ אמרינן וכשם שבעיקר א"א להיתר לגרום איסור ה"נ בטעמים כן נ"ל ע"כ למ"ד רואין אמנם חזקי' בע"ז ע"ג באמת פליג וסובר דהיתר אפשר לגרום איסור אבל אנן לא קי"ל בזה וכסתמ' דבכורות כ"ג הנ"ל דטהרה אי אפשר לגרום טומאה

וכיון שבאנו לסברות הנ"ל מובן היטב השגת המהרש"ל על הרשב"א דכ' דבנתערב במין ושא"מ ונשפך אמרינין סלק א"מ כמי שאינו והקשה הא נרגש הטעם והטו"ז ופר"ח ומנח"י והפליתי כלם השיגו הא לא מורגש טעם איסור וכל אחד כתב בשינוי לשון אמנם