מהר"ם שיק יורה דעה עז

תשובה קי"א

שי"לת חוסט יום ה' ב' שבט תרל"ג לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב לתלמידי המופלג בתורה כש"ת מוה' משה צבי פרידמאן ני' מו"צ מהאטהאז יע"א

מכתבך קבלתי ואשר שאלת בדבר הלכה שאירע שזב על השפאר חלב תחת קדירה של בשר והי' ס' ומיד עירו המאכל בשר לקדירה אחרת ופסקת דהקדירה הראשונה אסורה והמאכל והקדירה השני' מותרת ולמדן אחד חולק עליך ואומר דהרי פסק הרמ"א שם בסי' צ"ב והש"ך בס"ק י"ט דצריך שיערה שלא בצד הטיפה וס"ל הטעם דחיישינין שמא בסוף ישאר שם רוטב פחות מס' ונעשה נבלה ותאסור הכל ובנידון הנ"ל שזב תחתי' א"א לערות מצד אחר ע"כ צריך להניח להצטנן וכיון שעירו מיד אסור כן דעתו ואתה אמרת דעירוי לצד אחר הוא רק לכתחילה מחשש שמא עתה יפעפע בפנים ומבטל איסור לכתחילה אבל משום שמא ישאר פחות מס' אין לחוש כיון דאינו מפסיק ומערה בפעם אחת וכיון דזה רק לכתחילה אם א"א שרי וכן הורית והלמדן הנ"ל מרעיש עליך שאתה מאכיל טריפות ולזאת בקשת לכתוב לך דעתי

הנה הדין עמך וכן מורין בבי מדרשא כל בעלי הוראה דאם נפל במקום שא"א לשפוך נגד צד אחר מערין אותו ג"כ מיד והרמ"א בסעי' ו' שכתב נגד הרוטב יערה מיד לצד האחר לשניהם טעם אחד משום חשש שמא יפעפע ומשום מבטל איסור לכתחילה ויגיד עליו ריעו ואם א"א לטרוח מיד או בצד אחר מותר וכ"כ בהדיא בס' חררת אדם כלל מ"ה דין א' דהטעם משום מבטל איסור לכתחיל' והלמדן הנ"ל שטעה וביזה אותך מחוייב לפייסך ומה שהביאו לטעות הנ"ל דק"ל למה לא חיישינין דנשאר בו מעט ונעשה נבלה כמו דחיישינין בסי' ק"ז לא קשה כיון דמערה בלי הפסק לא אמרינין חתיכ' נ"נ לא משום ניצוק חיבור דקי"ל דניצוק חיבור רק להחמיר אלא דהטע' כמ"ש התוס' בחולין דף ק' ע"א בד"ה כשקדם וכו' כיון דסוף הטפה להתפשט לא אמרינין הנ"נ וה"נ כיון דמערה בלי הפסק וסופו להתפשט לא אמרינן חנ"נ ובסי' ק"ז מיירי במערה מעט מעט

ועוד מטעם אחר לא שייך לאסור דהוי ס"ס דהרי יש ספק דאולי כבר נתפשט עד ס' כמ"ש הש"ך שם ס"ק כ"ז וס"ק י"ח ולטו"ז אולי עומד לגמרי במקומו כמ"ש שם ס"ק י"ט ואפילו הקדירה מותרת לדעת הרש"ל והטו"ז שם ס"ק י"ז ועכ"פ לחוש על זה שמא נשאר מעט עד שלא הי' ברוטב ששים הוי ס"ס אולי נתבטל כבר לגמרי ואפילו הקדירה שרי ואת"ל שנשאר בו מעט אולי לא נשאר שם פחות מששים ותו דהרי דעת י"א בסי' ק"ז ג"כ דלא חיישינין לזה וכ' הרמ"א הטעם דאחזוקי איסורא לא מחזקיבין

ואע"ג דאינך פוסקים חולקים ע"ז נ"ל עיקר טעמם כמ"ש הנקוה"כ בטו"ז סק"ה דאפילו בדרבנן יש לאסור משום דאתחזק איסור שם וודאי איתרע חזחתו משא"כ כאן דיש ספק אולי אין כאן איסור כלל דוודאי לכ"ע אחזוקי איסור לא מחזיקינין ואין כאן מקום לחוש שמא פסק באמצע העירוי ונשאר פחות מס' דאחזוקי איסורא לא מחזקינין אליבא דכ"ע וע"כ הטעם דצריך לערות בצד האחר הוא משום חשש מבטל איסור לכתחילה והיכא דאפשר אפשר אבל היכא דלא אפשר לערות מצד אחר צריך לערות מיד והכלי נשאר באיסורו והמאכל והכלי האחרון שרי כמ"ש מעלתו ני' וטוב ויפה הורה ולכך כתבו האחרונים דאם הוי כלי שמשתמשין בו בשפע שלעולם יהא ששים הקדירה שרי והיינו משום דהאיסור הוא רק משום דאין מבטלין איסור לכתחילה היכא דאפשר וצריך לחוש לזה וא"ש ואחתום בברכה יהי' ה' עמך דברי רבך הדורש שלומך: הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה קי"ב

בנודע ביהודא מהדו"ת בחיו"ד סי' נ"א רצה לומר דמצד הדין נראה לו דבאיסור דרבנן כלי שאב"י שרי דעיקר הגזירה אטו ב"י ובאיסור דרבנן הוי גזלג"ז ומ"מ מצד המנהג מסיק דאין חילוק אמנם הפמ"ג בסי' ק"ג בש"ך סקי"ז ובסי' צ"ג בש"ך סק"ג כ' לאסור וראי' מפינכא דר"א בחולין דף קי"א ובאמת בריטב"א ור"ן בחולין קי"א כ' דמהתם מוכח דנטלפ"ג לכתחילה אסור וכ' הראש יוסף שם לפרש דקמ"ל דאפילו בדרבנן נטל"פ אסור לכתחילה ולי נראה כוונה אחרת דס"ל דבכלי ישראל לא שייך גזירה דלמא אתי למיעבד ב"י בוודאי בכלי גוים דנשארו באיסורן יש לחוש לזה אבל כלי ישראל שבמקרה נאסר והשתא כבר נשתהא ואינו ב"י איך נגזור דלמא יתרמי לי' עוד מקרה כזה ויעשה בו ב"י זהו מלתא דלא שכיחא וס"ל דלא גזרו או די"ל כוונתו עפ"י מה שרצה לומר הבדק הבית בדף ס"ה דטע"כ בג"מ דווקא בכלי גוים אסור מן התורה אבל בכלים שלנו י"ל דהוא מדרבנן וא"כ הו"א דבכלים שלנו הוי גזלג"ז קמ"ל

או יותר נראה לי שכוונתם להביא ראי' אע"ג שצריך שבירה מקרי לכתחילה וכן הביא הר"ן בפסחים דף ל' גבי קדירות בפסח ישברו ומע"ז דאסרו י"ל דווקא בכלי מתכות או בשל גוי דאין פסידא לישראל אבל היכא דצריך שבירה אינו מוכרח דגזרו במקום פסידא כאשר באמת יש דיעות מובאים בפמ"ג סי' ק"ג סקי"ז לכך קמ"ל מפינכא דר"א דאפילו בכה"ג מקרי לכתחילה וא"כ אינו מוכרח דכוונתם לאסור אפילו מדרבנן

מ"מ הדין אמת דמוכח מהתם דאפילו בדרבנן אסור כיון דלא ס"ל דחומרא בעלמא הי' כמ"ש הפר"ח רסי' צ"א דהי' רק חומרא שהחמי' ר"א וכיון שהר"ן והריטב"א הביאו ראי' מהת' א"כ מוכח שפיר דאפילו בדרבנן נותן טלפ"ג אסור וכן מוכח מדברי הריטב"א בע"ז דף ס"ז ע"א בד"ה וכן קדירות בפסח וכו' דמסיק דדווקא באיסור דרבנן כמו חמץ שעבר עליו הפסח שבטל ברוב אפילו בלח ודווקא אם אית בי' ג' מעלות דנטלפ"ג והוי רק משהו והתירא בלע אז מותר בקדירות שעבר עליהם פסח ועכ"פ מוכח בשאר איסור דרבנן מכ"ש היכא דאיסורא בלע אפילו בדרבנן אסור

באמת שדברי הריטב"א אלו שכ' כן בע"ז שם ובחולין דף צ"ז קשים לי טובא דהרי ראיות אלו הם מדברי המקשן דפריך לרב וליעבד בהו שלא במינן וע"ז תי' הרשב"א והרא"ה והר"ן תירוצי' כדאיתא בתה"ב דפוס ווין דף פ' וא"כ מוכח דגם באיסור דאורייתא מותר וצ"ע לכאורה אמנם כשראיתי דברי הרשב"א במשה"ב נ"ל לישב דכ' דרב אמר קדירות בפסח ישברו כולל כל הקדירות בין שבליעתן משהו ובין שבישל בהן דייסא וקושית הש"ס על רב אמאי ישברו כולן אותן שבליעתן משהו והתירא בלעו הנך יהי' מותרין וא"כ מהתם אין ראי' רק אם באמת בלעו משהו דשרי בהתירא בלע אבל לא בבלע טובא ואפי"ה סובר הרא"ה דחשיב כמשהו דאפילו בבישל בהן דייסא מ"מ כיון ששהו מעל"ע נפחת בליעתן והוי רק משהו

והרמב"ן בחידושיו כ' שאם הורק ושוטף בחמין אפילו בכ"ח נשאר בהן רק משהו וזה אינו מוכח מרב אלא מדשמואל דהתיר כל הקדירות אפילו של דייסא וזה הי' ראי' להרא"ה דהתיר בכלי חולבת ועל זה שפיר דחי דאיכ"ל דווקא באיסור חמץ לאח"ז דקיל איסורי' ועפי"ז מבואר דאינו מוכרח דברי הפמ"ג בסי' צ"ג סק"ג שכ' דאנן קי"ל כתי' הרשב"א ומשם הוכיח דאדם שאסר על עצמו דבר מה לאחר שעבר איסורו כלי שאב"י שרי אינו מוכרח דאיכ"ל כסברת הריטב"א בעינין דווקא תלתא למעליותא בדאורייתא בעינין דווקא שבלע משהו ונוטלפ"ג והתירא בלע ובדרבנן כגון חמץ בפסח אפילו בישול דייסא ובלע טובא כיון שאינו ב"י חשבינן לי' כמשהו וסמכינין על סברת הרא"ה אם הוא נוטל"פ והתירא בלע שרי

ומדברי הריטב"א נמי משמע דאם נתבשל בפסח חמץ אסור לאחה"פ וא"כ אנן דקי"ל באו"ח סי' תמ"ז סעי' א' דאפילו בלעו בפסח חמץ שרי' וקשה מנ"ל וע' דשמואל דאמר אל ישברו אלא משהה להו עד לאחה"פ משמע דקאי ג"כ על קדירות שנאסרו בפסח דאיסורא בלעו וכיון דשמואל מיירי גם בבלעו איסור' בפסח וכבר מבואר מרשב"א ומריטב"א דמיירי שמואל בכל הקדירו' אפילו בבלעו טובא ואפילו דייסא וא"כ מוכח שפיר כמ"ש הבאר היטיב בסי' תמ"ז אות ד' דאפילו בלעו טובא דייסא בפסח שרי והפמ"ג שם ס"קג השיג עליו ואינו מוכרח

ולכאורה יש להביא עוד ראי' לדבריו עפ"י מ"ש הפמ"ג בעצמו סוסי' צ"ט דאי ס"ד דבבלעו טובא לא א"כ אפילו בלע משהו מ"מ נעשה שאר הבלוע נבלה לדידן דקי"ל בכל האיסורין חנ"נ וא"כ שוב נאסר בכדי נתינת טעם וע"כ כהבאר היטב ועכ"פ כיון דביררנו דגם באיסור דרבנן אסור צריך טעמא למה ונראה דלכך כתב הר"ן והריטב"א דאיסור פגום עצמו אסור לכתחילה והוי כמו מבטל איסור לכתחילה לא מבעי' לדעת הרשב"א ור"ן דס"ל דאיסור בתוך הקדירה אינו נעשה פגום לגמרי אלא שבתוך המאכל אינו נהנה ממנו ולא אסרה תורה טע"כ כזה כמו שביאר הר"ן בע"ז דף ס"ז וא"כ הוי כמבטל איסור לכתחילה

אלא אפילו להרא"ה דס"ל דנפגם בתוך הקדירה עד שאינו ראוי לגר אפי"ה סובר דלכתחילה אסור וא"כ אפי' באיסור דרבנן ראוי שיאסור ולפי"ז קשיא בע"ז בסופו דלמה לי' להש"ס לומר הטעם משום גזירה אטו ב"י ת"ל מכח דאסור לכתחילה והג"א שם ישב זה וכ' דמיירי בכ"ח וחשיב כדיעבד וע"כ הוכרח משום גזירה אבל כבר כתבתי דהר"ן בפסחים בשמעתין דקדירות בפסח ישברו לא כתב כן ועיין בשעה"מ בזה בה' חמץ ומצה וא"כ טעמא בעי ונראה דהתם מיירי בתשמוש בצונן או בתשמיש חמין שלא לצורך אכילה ואפי"ה אוסר דלמא ישכח גזירה אטו ב"י כן נראה לפי ענ"ד

ויותר נכון לפי ענ"ד לומר דלכאורה קשה אי אמרינן כהרשב"א במשמרת הבית דפוס ווין דף ע' דעיקר טעם נטל"פ בקדיר' שאב"י הוא מטעם ביטול ברוב ולכך לכתחילה אסור א"כ נימא אם עבר ובישל בכלי שאב"י ליהוי כמבטל איסור לכתחילה אפילו באיסור