מהר"ם שיק יורה דעה עו

עירה נגד הטפה בכה"ג והי' ס' אלא שלבסוף נתמעט גם בזה נשאר לנו ספק שהתחלנו בו ויבואר לקמן אי"ה

והנה החילוק הב' הוא בנפל שלא כנגד הרוטב השערים מתיר לגמרי ולא הוצרך אפילו ס' נגד הטפה וכתב דמאי איכפת לן בה דאינו מפעפע וזה קשה הא בזבחים הנ"ל קא מבעי' אם מפעפע בכולו ולסמ"ג האבעי' איפשטא דמפעפע בכולו א"כ הרוטב שלמטה מפעפע ג"כ למעלה ואפילו אי סובר כמהר"מ הובא בב"י בסי' צ"ב דסובר דאינו מפעפע איפשט דדווקא בקדשים דאיכ' קרא ע"ש מ"מ איכא למימר דהיינו בחלב שאינו שמן אבל באיסור שמן מפעפע אמנם זה אינו דאיכ"ל דלעולם השערים סוברים כמהר"מ דאינו מפעפע ואפילו באיסור שמן סובר דאינו מפעפע דהרי הראי' מש"ס דזבחים מבישל קדשים הוא באיסור שמו וע"כ דגם באיסור שמן אינו מפעפע (והטעם או דמה שלמעלה מהרוטב חשיב ככלי שני כמו כלי ראשון שעירה ממנה הרוטב בטו"ז סי' צ"ב ס"קל ולכך אינו נאסר ואפילו נגד מקומו לא בעינן ס' ויותר נראה הטעם דטבע הדבר כך דבכלי אפילו דבר שמן אינו מפעפע מהצדדים אלא נבלע במקומו אי אמרינן דבכלי אינו מפעפע ולפי"ז אפילו בחום גמור אינו מפעפע וכן דעת הש"ך בסי' צ"ז ס"קב) ודע הא דכתב בשם מהר"מ דבעינן ספ"ס היינו אי עובי הדופן מקום נפילת הטיפה הוא טפי מספ"ס אז סגי בס"פ ס"א או שאינו ניכר מקום נפילתה אבל אם ניכר ואם נשער חרס קטן זה יהא ס' נגדו אפילו אינו ס' פעמים ס"א מ"מ שרינן דהרי למהר"ם הטיפה נבלעת רק במקום נפילתה ואינה מפעפע לצדדין

אמנם דעת הר"י מובא בטור דסובר דנפל נגד הריקן מותר מיהו בעינן ס' נגד הטיפה וטעמו או דסובר נמי כמהר"מ ורק בזה סובר דלא כמהר"מ אלא כשערים דנגד הרוטב הוי כאלו נפל בתוך הרוטב מטעמים הנ"ל אבל שלא כנגד הרוטב אינה מפעפע ונשארת במקומו אלא דחיישינן שמא עלה הרתיחה וכמ"ש האו"ה כלל ל"א דין ב' ולכך בעי' ס' נגד הטיפה אמנם לפי"ז צריך לומר דסובר או כטעם הראשון שכ' לעיל דלמעלה מהרוטב חשיב רק ככ"ש ואינה נבלעת כלל או דסובר כדעת הרמב"ן דאין בלועה נ"נ דאל"כ לכל הפחות נגד עובי הדופן של מקום נפילה נבעי' ס' ואי לא חייש שמא עלה הרתיחה אפילו ס' לא לבעי' וכיון דנימא דסובר כהרמב"ן א"כ י"ל דלעולם דס"ל דמפעפע אלא דלא ס"ל חנ"נ בבלועה ולכך לא בעי' רק ס' או די"ל אדרבה דסובר כסמ"ג דמפעפע בכל הכלי וס"ל דאי אמרינן מפעפע הוי כמו חתיכה וכשם שבחתיכה מקצתה כרוטב קי"ל כר"י דאפילו מה שלמעלה ממנה הוי כאלו הוא בתוך הרוטב ומצטרף הכל ה"נ כן

איברא אף דלהר"י יש לומר ג' טעמים הנ"ל אבל לפי דעת הש"ך בסי' קכ"א ס"קיז דלרוב הפוסקי' אינו מפעפע אלא במקום נפילתה אוסר א"כ לא שייך לומר טעם הג' ע"ש וגם לפי מ"ש בסי' צ"ז ס"קב לא משמע דסובר כטעם הראשון דלמעלה מהרוטב חשוב ככלי שני דא"כ מנ"ל דגם בתנור הוי ספק דלמא כלי שאני ובכלי הוא דמספקא לן משום די"ל דהוי ככ"ש משא"כ בתנור ולפי מ"ש בסי' צ"ח ס"קא דקי"ל בכ"ח אפילו במקום הפסד דנעשה הבלוע נבלה א"כ קשיא למה קי"ל ביו"ד סי' צ"ב סעי' ז' דבמקום הפסד כר' יחיאל וצ"ל כיון דהוי רק משום חשש שמא עלה סמכינן במקום ספיקא על דעת רמב"ן דבלוע לא נעשה נבלה דהוי כעין ס"ס אבל אי ידעינן כוודאי שעלה הרתיחה או שאח"כ בפעם שני מילא אותו באמת אפילו בשעת הדחק בעי' ס"פ ס"א או כנגד עובי מקום הנפילה ועיין בפמ"ג סי' צ"ח בטו"ז ס"קח ובסי' צ"ז בש"ך ס"קב (ובאמת המעיין בש"ך סי' קכ"א ס"קיז יראה דלהש"ך אפילו בחם סובר כן דאל"כ לא הי' צריך לדחוק בטור דצריך טעם כבכ"פ אמנם אי אמרינן כהפמ"ג אפשר דטעם רבי' יחיאל הוא משום דהוי כחתיכה שמקצתה בתוך הרוטב ומיירי שהקדירה חם כדרך סתם קדירה העומדת על האש)

ודיעה. ג' הוא דעת הסמ"ק דסובר דמפעפע דהרי הסמ"ק סובר דמספקא לן אי מפעפע ולכך כנגד הריקן יש להסתפק אולי מפעפע וס"ל דבלוע נעשה נבלה מיהו אינו סובר דאי מפעפע חשיב כמו חתיכה שמקצתה ברוטב דכמו דלהצד דאינו מפעפע אמרינן דטבע הכלי משונה מחתיכה ה"ה אם מפעפע ואפילו באותה קדירה איכ"ל דאינו מפעפע בכל הקדירה אלא שאין אנו יודעין עד היכן מקום הפעפוע ולכך בעי' מריקה ושטיפה בכולו משא"כ כאן אי פעפוע עד לתוך הרוטב לא נ"נ כיון דהולך ומתפשטת והי' סופו לילך עד תוך הרוטב ושם יש ס' אלא דאנו חוששין דאולי לא התפשטה עד תוך הרוטב אלא עד סמוך לרוטב ואם יגע בה יאסרנה עתה וצריך ס"פ ס"א אי חיישינן שמא עלה הרתיחה אפילו אם מניחה כך

ומ"מ נראה לדעת הסמ"ק פשוט לפי ענ"ד אם עירה בדיעבד שלא כנגד הנפילה מותר דהא יש ספיק ספיקא דשמא אינו מפעפע ונבלע במקומו ואת"ל מפעפע שמא הי' ס' כנגדו או שמא פעפע לתוך הרוטב והא דאסר הסמ"ק היינו לכתחל' דאסור ס"ס לכתחילה אלא דזה ניחא שלא במקום הפסד ולא בשעת הדחק אבל הסמ"ק דאוסר אפילו בשעת הדחק קשה למה הא קי"ל דשעת הדחק כדיעבד דמי וכמ"ש מהרי"א בכתביו בסימן קצ"ז דכ' שאין אפשר אלא ע"י טורח חשיב כדיעבד ע"ז ישב הש"ך בס"ק כ"א דחיישינין שמא יערה נגד מקום נפילת הטיפה ושם אפילו בדיעבד אסור זהו הנראה לפי ענ"ד כוונת הש"ך והמנח"י בכלל נ"ה סק"ח תמה עליו דלהסמ"ק הא כל המקומות אסורין ולפי ענ"ד כוונתו על שאוסר אפילו בשעת הדחק ולפי"ז נראה דזה הוא דעת הר"י דבשעת הדחק מתיר ע"י צינון ולא חייש שמא עלה הרתיחה ואם א"א בצינון מתיר אפילו לערות ולא חייש אפילו לגזירת הסמ"ק שמא יער' כנגד מקום הנפילה ומ"מ בעי' ס' משום דמספקא לן דלמא מפעפע

ולפי"ז אפשר בדיעבד אם עירה נגד מקום הטיפה בעי' אפילו בדיעבד ס"פ ס"א בכ"ח כדלקמן בסי' צ"ח ס"ק כ"א ואפשר אפילו עירה שרי בס' נגד הטיפה משום דהא יש ספק דלמא מפעפע בכולו ובמקום ספק איכ"ל דפסק כרמב"ן דאין הבלוע נ"נ דהוי כעין ס"ס ובזה הי' א"ש דלכך לא גזר שמא יערה נגד הטיפ' דאפי' יערה בדיעבד שרי אמנם להש"ך בסי' קכ"א ס"ק י"ז הנ"ל דאפילו להקל פשיטא לי' דאינו מפעפע וא"כ ע"כ אם עירה כנגד הטיפה בעי' ס"פ ס"א בכ"ח אפילו במקום הפסד ובשאר כלים תליא בפלוגת' דלקמן סי' צ"ח

ואחר שביררנו בעזה"י הדינים שאם נפלה כנגד הרוטב ועדיין הטיפה ניכרת בעין מבחוץ צריך מן הדין לערות שלא כנגד הטיפה וכן בנפל במקום הריקן צריך מן הדין לערות שלא כנגד הטפ' ואי עירה כנגדה צריך ס"פ ס"א עתה נבוא למה שנשאלתי אי אפילו יש ס' נגד הטיפה או בנפל נגד הריקן ועירה ויש ס' פעמים ס"א אי אפי"ה אסור ונהי דמעיקרא הי' ס' מ"מ בסוף כשנתמעט הא אין ס' הנה בשאר איסורין וליכא הפס"מ הדבר ספק לכאורה

אמנם המעיין בלשון הפוסקים בב"י וש"ע ושאר אחרונים לקמן סי' ק"ז דחיישינין לקמן בכה"ג שמא כשנתמעט נשאר האיסור מבואר שם דווקא בשתי עירות דהיינו שעירה זה אח"ז ופסק בין זה לזה אבל בלא פסק בנתיים לא מבעי' ברוטב וכיוצא בה שעירה הקילוח מחבר והכל מצטרף כל זמן שהיא מחובר וניצוק חיבור וכמ"ש התה"ד סי' קפ"א לענין דחשיב חיבור להיות עירוי וכן מוכח מדברי האחרונים הפר"ח בסי' צ"ב ס"ק כ"ג והפמ"ג בסי' צ"ח סק"ח במ"ז בפשיטות שאם עירה נגד הטיפה והי' ס' שרי ואפילו בדבר גוש שאינו מחובר הי' נראה מלשון הפוסקים לקמן סי' ק"ז דשרי ושם בדגים וביצים אינם מחוברים ואפי"ה כ' דווקא בעירה זה אחר זה והטעם י"ל כיון דהכל מעשה אחד חשיב כמו הכל מעורב יחד ואע"ג דהא דקי"ל ביו"ד סי' קי"א סעי' ז' דכל שסופה להערב הוי כמעורב כ' האחרונים דהיינו דווקא במין במינו דהוי רק מדרבנן ואי אפשר לברר מ"מ כאן דהוי מעשה חדא לא נ"נ

וגדולה מזו אמרינין בשבת דף קל"ג ע"ב דכל זמן שלא סילק ידו מן המילה חוזר אפילו על ציצין שאינם מעכבים דהכל מעשה אחד ה"נ כן נראה מסתימת הפוסקים והטעם משום דסופו להתפשט אפילו בב"ח לא נעשה נבלה וכמ"ש התוס' בחולין דף ק' ע"א ד"ה כשקדם כו' אבל בדבר גוש ואין רוטב כלל אין סופו להתפשט ופשיטא דאסור דהאי לחודא והאי לחודא וגם אם יש לדון הא כשעירה הוי כ"ש רק בשעת עירוי מבליע כדי קליפה ואין סופו להתפשט ולכך נראה דווקא ברוטב י"ל דשרי משא"כ אם יש דברים גושיים כן נראה לפי ענ"ד ולשער ס"פ ס"א קבלנו ממרן זצ"ל דברביעית של תורה יש תתק"פ טיפין בינונים עפ"י צלוחית של הרוקחין טראפין גלעזיל ולזה לס' פעמים ס"א שהם ג' אלפים ושש מאות וששים צריך שיהא בקדירה לכל הפחות קרוב לד' רביעיות של תורה והוא פחות מגרוי"ש עסטרייכש זיידעל

והדרן לנידון שלנו דברוטב נראה להקל אבל בדבר יבש כל שנתמעט מס' או שלא כנגד הרוטב ס"פ ס"א בב"ח יש לאסור ובשאר איסורין דחנ"נ רק מדרבנן ומדרבנן כלי שהוא בכלל ספק מטרף ה"נ כאן יש להתיר ולצרף הכל ובדבר גוש לא שייך סופו להתערב דאין בלוע יוצא מחתיכה בלא רוטב והרוטב נעשה כ"ש ואינו מפליט ומבליע והעירוי ג"כ אינו אוסר רק כדי קליפה ולכך בגוש אם לא נשאר בסוף בכדי ששים אסור ובלח בשאר איסורים בוודאי שרי לא מבעי' בהפס"מ דקי"ל בלח אינו נעשה נבלה ואפילו בלא הפס"מ יש להתיר להלכה ולמעשה צ"ע עדיין דברי ידידו הדו"ש

הק' משה שיק מברעזאווע