מהר"ם שיק יורה דעה עג

תמהו דבפסחים מסיק דאין זה החידוש ואמרתי לישב דהנה בלא"ה כבר תמהו איך אמרינן דבב"ח החידוש מכח דתרו לי' כולי יומא שרי א"כ החידוש הוא לקולא ויכולין למילף מיני' החומרא עיין בנוב"י מהדו"ת בחיו"ד סי' וכבר העירו התוס' בסנהדרין דף כ"ז ע"א ד"ה חידוש ע"ז ולכך נראה דהרי לכאור' קשה איך אמרי' דבב"ח דמיא לכלאים לענין האי לחודא שרי הא לפי מ"ש לעיל לדידן כלאים אוסר אפילו אינו משנה טעמו ובב"ח בעינן דווקא שישנה טעמו א"כ לא דמי לכלאים

ונראה דהרי בלא"ה קשה לרבנן מנ"ל דכלאים אוסר אפילו אינו משקה וצריך לומר דכלאים סתמא כתיב וקשה נילוף סתמ' מן המפורש בב"ח דגלי קרא דווקא דרך בישול ויהא כלאים דמי לבב"ח ולא יהא חידוש מיהו זה אינו דהרי בב"ח בלא"ה חידוש מכח דתרו לי' כ"י בחלבא שרי וא"כ ליכ' למילף כלאים מני' ולכך שפיר אמרי' כלאים סתמ' כתיב ואפילו ירק באילן דאינו משנה וכל זה למסקנ' דבב"ח חידוש מכח דתרו לי' שרי אבל לס"ד דרק מכח האי לחודא שרי הוי חידוש פריך הרי כלאים נמי וא"ל כלאים שאני דאסור אפילו בלי שינוי טעם דהוא גופי' נילוף מיני' ולכך משני דהחידוש הוא משום דאי תרו לי' כולי יומא בחלבא שרי וא"כ שוב אין ללמוד כלאים מיני' ונשאר החידוש מכח דלחודא שרי ובהדדי אסור והוי חידוש לחומרא וא"ש קושית הנוב"י

ועפי"ז מיושבין דברי רש"י דכל זה לפי האמת דאית לן קרא דרך בישול אסרה תורה. אבל לפי מאי דלא ידע דרך בישול אסרה תורה שפיר קאמר אביי אי חידוש הוא לחומר' ע"ד הנ"ל מכח דלחוד' שרי נימא אפילו ליכ' נותן טעם שרי ויהא שוה לכלאי' ויתמעט החידוש ולא יהי' חידוש רק מכח דתרו לי' ומשני דרך בישול וא"ש כנ"ל ובזה אחתום בברכה ידידו הדורש שלומו

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה ק"ז

החייםוהשלום וכל טוב לתלמידי הרבני המופלג בתורה וביראה החרוץ כש"ת מוה' נפתלי שרייבער נ"י

מכתבו קבלתי וכו' וע"ד הרטי' שנעש' מחלב אילים או כבשים וחמאה ושמן זית ושעוה וחלמון ביצה וצריף הנקרא אלוין ועשב יבש כתוש ומטגנין זה עם זה אחר שנתערבו וטרפם יחד ורטי' זו אתמחי ושאל אם רשאין לעשות רטי' זו לחולה שאב"ס דיש לאסור חדא משום בישול חלב בחלב דקי"ל חלב בחלב לוקין על בישולו ונהי דזה נקרא טיגון "והסולת" למנחה סי' פ"ה והפמ"ג בפתיחה, לבב"ח ושם סימן פ"ז כ' דלצורך ומקום הפ"מ יש להתיר טיגון וא"כ ה"ה במקום מכה מ"מ שאר אחרונים מחמירין וגם מדברי מרן זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' צ"ב וסי' צ"ד נראה דאסור טיגון וטעם ב' כיון דאסור בישולו אסור גם בהנאה ובב"ח אסור אפילו שלא כדה"נ מן התורה כמ"ש הרמב"ם בפ"ה מיסוה"ת ובמל"מ שם ואפילו ח"ש אסור מה"ת בהנאה כמ"ש הצל"ח בפסחים דף כ"ב אדרבה אית' בירושלמי בפ"ו מתרומות דבאיסור הנאה אפילו ר"ל מודה דאסור בהנאה מן התורה ואע"ג דנתערב בי' האלוין קודם שנעשה בב"ח לא נפסל עי"ז להיות ראוי' לאכילת אדם דהרי לאחר שריפת האלוין מערבין אותו והרי אז לוקחין אותו נמי למעשה אופה ולכך נראה דאסור לעשות רטי' זאת לחולה שאב"ס ומצד אלו הטעמים אסר מעלתו נ"י לעשות זאת בבית חמיו

והדין עמו לפי ענ"ד דהיתר טיגון בב"ח מקורו עפ"י סוגית הש"ס בסנהדרין דף ד' למ"ד יש אם למסורת דהקש' מנ"ל בחלב היינו חלב ומשני דא"א דחלב דכתיב בקרא היינו חלב דאין דרך בישול בזה מזה הוכיחו דטיגון אינו דרך בישול עיי"ש ברש"י ותוס' וכל שאינו דרך בישול אינו אסור בב"ח מה"ת זהו ראיות הסולת למנחה והפמ"ג אמנם קשיא לזה מהירושלמי ר"פ הנודר מן המבושל דקא מבעי' לי' מעושן אי אית בי' משום איסור בב"ח ואין לתרץ דאולי הירושלמי קאי למאן דאמר יש אם למקרא דהא הרמב"ם בפ"ט ממאכלות אסורות פסק מעושן פטור אבל אסור וכ' הה"מ והב"י דטעמו מירושלמי הנ"ל וכיון דגבי מעושן מספקא לי' אי חשוב כדרך בישול ע"כ טיגון לא גרע מני' אדרב' וודאי עדיף מני' וא"כ מוכח דאסור מן התורה וכדי שלא יהא סתירה נראה לישב דהנ' הוא גופי' טעמא בעי וכמ"ש הפר"ח הרי גם צלי בישול מקרי כדכתיב ויבשלו את הפסח ולמה לא יקרא טיגון בישול

ולכאורה אמרתי לישב עפ"י מ"ש הר"ן בחולין בסוגי' דירך בשם הרא"ה דצלי אינו מפעפע ולכך לא שייך בי' לשער בס' ובחולין דף ק"ח אמרו דלכך כתיב לא תבשל להורות דרך בישול דהיינו בכדי נתינת טעם להורות דיתר מס' שרי וא"כ להרא"ה זה שייך בבישול משא"כ בטיגון וצלי וא"כ לכאור' קשה מנ"ל כלל למעט טיגון דלמא אדרבה לכך כתיב בישול דבטיגון אפילו יתר מס' אסור ואפשר דזה באמת הפירוש בש"ס סנהדרי' הנ"ל וא"כ אין ראוי להתיר טיגון מיהו איכ"ל כיון דהקרא לא מיירי בי' הו"ל כמו מליחה דשרי מה"ת ואפי"ה י"ל דמכל מקום אם בישל שיעור מצומצם גבי בישול דמפעפע בשוה אסור משא"כ בצלי וטיגון דאינו מפעפע בשוה ואפשר דיש בו חלקים דלית בהו טעם א"כ אין ללקות עליו דנתמעט עי"ז שיעורו וכיון דהלממ"ס דקרא גם בכזי' מצומצם איירי לכך לא הוי מצי התורה לינקוט טיגון ובכי ה"ג באמת אין לוקין ושפיר קאמר הש"ס בסנהדרין דאי אפשר דקרא בחלב מיירי דא"כ אינו דרך בישול ואינו נותן טעם בשוה וא"א לחייבו על שיעור מצומצם ולעולם אם טיגון הרבה בב"ח נמי חייב וקא מבעי' לי' שפיר בירושלמי במעושן ואין כאן סתירה ותסתיים מיני' כי טיגון ג"כ אסור אמנם בתי' זה לא א"ש אלא להרא"ה ואנן קי"ל בצלי בשמן נמי מועיל בס' ותו אפשר בטיגון גם הרא"ה מודה

ולכך נראה לישב מטעם אחר די"ל עפ"י מ"ש הרמב"ם בפ"ו ממא"ס לענין קרומי חלב דאסורין מן התורה כמו ח"ש חלב ומזה נלמד דח"ש מושכחת לה ח"ש בכמות דהיינו חצי זית וח"ש באיכות דהיינו שהוא הרבה יותר מכזית אלא שאינו חלב גמור אלא מקצת חלב באיכותו עיי"ש וכך אני אומר דאפילו נימא דטיגון לא מקרי בישול גמור מ"מ מקצת בישול הוא דהרי בלא"ה כ' הפר"ח כמ"ש לעיל דמצינו צלי מקרי בישול וע"כ אי כאן לא אסר הוא בוודאי כמ"ש הרמב"ם בפ"ט משבת כל המרפה גוף קשה מקרי בישול וזה נעשה גם ע"י צלי אבל לשון הקרא לא תבשל גדי בחלב משמע דמרפה ומרכך הגדי ע"י החלב וזה שייך רק בבישול משא"כ בצלי וטיגון מ"מ מידי מקצת בישול אפשר דלא נפיק והוי כח"ש ותרווייהו עולים בקנה אחד דבסנהדרין קאמר דאינו בישול גמור אבל מקצת בישול הוי ואסור כמו חצי שיעור מה"ת ובירושלמי קא מבעי' במעושן אי חשיב כמקצת בישול ואסור כמו ח"ש מן התורה וקימ"ל להחמיר וא"כ לדינא קי"ל טיגון אסור מן התורה וא"כ בנידון הנ"ל אין להתיר מכח דהוי טיגון

וכיון דטיגון אסור ממיל' נעשה בב"ח מן התורה ואסור בהנאה וכבר כ' מרן זצ"ל בחת"ס סי' צ"ב הנ"ל דחלב בחלב אסור בהנא' ונהי שכ' דהסומך על הדגו"מ בסי' פ"ז דמתיר בהנא' אין מזחיחין אותו הפמ"ג לא הסכים לזה ונהי דלכאור' מש"ס דכריתות דף כ"ג דפריך למ"ד אין אחע"א בקדשים מכל חלב לה' ולכאור' קשה הא מעילה הוא איסור הנאה ואפילו אי אינו חל איסור ע"א מ"מ אסור בהנאה ומאי פריך והוי לכאור' ראי' מוכרחת דאי אינו חל מותר בהנאה וצ"ע על רש"י מיהו אפשר לדחות דגבי מעילה גם איסור לאו דאכילה איכא כמ"ש המל"מ בפ"א ממעילה דין ג' ומשמע לי' דאתרבי מכל חלב לה' לכל איסורי מעילה גם לאיסור אכילה ומ"מ עדיין קשה לרש"י דס"ל דהוי איסור מוסיף ומוסיף חל אפילו קל חמור כמ"ש התוס' ביבמות דף ל"ג ע"ב וא"כ לפרש"י מאי פריך וצ"ע

ומ"מ משום קושיא אין לנו לדחות שיטות הראשונים דהם ידעו טפי מינן וכיון דלרש"י ורשב"א וריטב"א בחולין ק"א וקי"ג איסור הנאה איסור מוסיף ואפילו לתוס' דס"ל דהנאה אין איסור מוסיף מ"מ אפשר דס"ל דחלב בחלב הוי כולל מגו דחייל על החלב חל על החלב עיי"ש ולא נשאר סמך אלא לשון הרמב"ם בכריתו' דף י"ב בנקודה הנפלאה בפי' המשנה להרמב"ם ושם דבריו סתומים ויש בו הרבה פירושים ולפיענ"ד אפשר דגם הרמב"ם מודה דחלב בחלב אסור בהנא' אלא דס"ל כיון דאיסור אכילה והנאה שיעורן שוה בכזית איכ"ל דהנך דאיסורין בהנאה משום סרך אכילה נאסרו שלא יבוא לידי אכילה דאכילה הוא הנאה הגדולה ולולי דאסור באכילה לא הי' אסור בהנאה ואיך נימא מגו דחל אהנאה חל אאכילה דכיון דהנאה טפילה לאכילה ודווקא בקדשים דמעילה דשיעור הנאה בשוה פרוטה ואכילה בכזית וא"כ ההנאה מצד עצמה אסור איכ"ל דהנאה מקרי מוסיף משא"כ בשאר איסורין דשיעורן שוה ונראה דשניהם נאסרו מטעם אחד א"א לומר דמקרי מוסיף דההנאה נגררת אחר האכילה

ולפי"ז לפי האמת איכ"ל דגם הרמב"ם מודה דאסור בהנאה דהרי אמרו ביבמות דף ל"ב ע"ב לר"י נפ"מ לקברו בין רשעים גמורים וכמו שהקשה נמי בפמ"ג ואע"ג דר"ש פליג עלי' הא קי"ל בעירובין דף מ"ו דר"י ור"ש הלכה כר"י ואפי"ה א"א לחושבו מוסיף כן נראה לפי ענ"ד בכוונת הרמב"ם ואינו מוכרח דהרמב"ם סובר דמותר בהנאה וממיל' אסור משיחה ורטי' הנ"ל בהנאה אפילו שלא כדרך הנאתן ואפילו חצי זית כדלעיל אלא א"כ נפסל קודם בישול מאכילת אדם או ע"י האלוין הנ"ל או ע"י העשבים או שמן מוסרח וכיוצא ובכה"ג כ' הפליתי בסי' פ"ז ס"קטז כל שנפסל קודם בישול אינו דרך בישול ובב"ח דווקא דרך בישול נאסר ומותר אבל לולא זאת אין להתיר כן נראה לפי ענ"ד

ועפ"י הסברא הנ"ל דהנאה משום סרך אכילה נאסר אמרתי להסביר סברת התוס' שכ' דווקא לא תאכל כולל גם הנאה אבל כי כל אוכל אין הנאה בכלל והיינו כיון דמשום שלא יבוא לאכלו וזה