מהר"ם שיק יורה דעה עב

תשובה ק"ד עוד להרב הנ"ל

ועל מ"ש עוד מעלתו נ"י בענין הא דאין הולכין אצל ב"נ בתר רובא והקשה בזה דברי מרן זצ"ל בחת"ס אהדדי בסי' ע' משמע דאזלינן בב"נ בתר רובא ובסי' י"ט כ' בעצמו דלא אזלינן בתר רוב בב"נ והנראה לפי ענ"ד פשוט דגם בב"נ אזלינן בתר רובא דליתא קמן לא מבעי' לפי מאי דיליף בחולין דף י"א דאזלינן בתר רובא ממכה אדם יומת ודלמא טריפה הוי וא"כ זה שייך גם כן למידק גבי ב"נ דכתיב שופך דם האדם יומת ודלמא טריפה הוי אלא ע"כ דאזלינן בתר רובא דספק נפשות להקל סברא הוא ובוודאי גם בב"נ הדין כן ואפילו לפי מה דדחה בחולין דדלמא לא אפשר שאני מ"מ ב"נ דחייב על העוברין ויליף משופך דם האדם באדם ודלמא נפל הוא אלא ע"כ דאזלינן בתר רוב ורוב וולדות בני קיימא נינהו וכיון דאזלינן בתר רובא דליתא קמן ומכ"ש רובא דאית' קמן ותו דאצל ב"נ דנידון בדיין אחד רובא סברא הוא היכא דשנים מחייבין ואחד מזכה דיהא חייב דאוקי חד לבהדי חד ושניהם כמאן דליתא ונשאר דיין אחד המחייבו ונהרג על פי דבריו וה"ה שנים מזכין ואחד מחייב והלך והרגו נהרג עליו בדיין אחד שנוסף המזכין על המחייבין והנשאר חד לבהדי חד וזה סברא ושייך אפילו בגוי כמ"ש מרן זצ"ל בסי' שי"ז

ואין מזה קושיא על מ"ש הפמ"ג בסי' ס"ב ובכמה מקומות דבגוי לא אזלינן בתר רובא דהנה דברי רש"י בחולין דף צ"ח ע"ב דמפרש דביטול ברוב ילפינן מאחרי רבים להטות צריכין ביאור מה ענין ביטול להתם התם אמרינן מסתמא הרוב כיוונו האמת ולכך אמרינן אחרי רבים להטות והנשאר המיעוט כמאן דליתא אבל כאן שמיעוט איסור בוודאי נתערב בתוכו מנ"ל דבטיל ונראה דכוונת רש"י כיון דבעינן דווקא ג' דיינים או לנפשות כ"ג ואם נסתלק אחד מהם אין כאן דיינים ואפי"ה ביש מזכין ומחייבין אזלינן בתר רובא וע"כ דאין הטעם דמיעוט כמאן דליתא דא"כ אין כאן כ"ג סנהדרין וע"כ דהמיעוט בטל אצל הרוב ונתהפך להיות כמוהו וא"כ שפיר ילפינן ה"ה לענין ביטול איסורין אע"ג דבוודאי יש איסור מ"מ בטל האיסור אצל ההיתר וכל זה בישראל אבל בב"נ נהי נמי דילפינן דאזלינן בתר רובא מ"מ אי אפשר למילף דיתבטל המיעוט אצל הרוב ואיכ"ל דגבי ב"נ הואיל ונידון בדיין אחד לכך אזלינן בתר רובא דאיכא חד לבהדי חד ונשאר דיין אחד ונידון על פיו אבל לעולם דאין איסור בטל ברוב כן נראה לפי ענ"ד ועיין בנוב"י מהדו"ת סי' מ"ב שהביא ג"כ פלפול בזה וכ' לחלק בין לקולא ובין לחומרא ולדידי לא מסתבר וכי אנו מחמירין בגוי אדרבה מקילין בי'

תשובה ק"ה בעזה"י חוסט פ' שמות תרל"ו לפ"ק

החיים והשלום וכ"ט להרבני המופלג בתורה מוה' שלמה קליין נ"י בק"ק קליין ווארדנין יע"א

מכתבו קבלתי זה איזה שבועות ומתוך שאין אני מכיר אותו הנחתיו אולי יתוודע לי מי הוא השואל. אמנם כיון דהוא לאפרושי מאיסור' לזאת לא ארצה להמתין עוד מלהשיב על שאלתו הזה מעלתו שאל על מה שראה בספר הברית שהרבה להזהיר על החומץ שלא לשום אותו בתבשיל כי הוא מלא תולעים רק צריך לבשל תחילה החומץ ואח"כ מועיל הסינון ותמה מעלתו שלדעתו הוא נגד הדין המוזכר בש"ע יו"ד סי' פ"ד בש"ך ס"קי שהביא בשם רי"ו דחומץ שיש בו תולעים אם פירשו לאויר נקרא פירשו אבל חומץ להתבשיל לא הוי פירשו ומותרים אלמא שאין בו חשש דהיינו רביתייהו עכ"ד

והנה הטו"ז בסי' פ"ד סק"ה כ' לאסור בשואב מכלי תלוש לכלי תלוש דחיישינן שמא קודם שבאו המשקין אל כלי השני נפרש התולע לתוכו ואז עדיין לא הוי רביתייהו ובפרי תואר סי' פ"ד ס"קו כ' דהא דאם עירה אל כלי אחר שרי היינו אם אין בתוך הכלי שני אוכלין אבל אם הי' מאכל בכלי השני חיישינן דלמא השריץ התולע על גבי אותו דבר והא דכתב הרי"ו חומץ שהתליע ועירה ממנו לתוך התבשיל שרי דהיינו רביתייהו מיירי בתבשיל לח כמשקה והפרמ"ג בסי' פ"ד ס"קה כ' שם לחלוק על פרי תואר הנ"ל וכ' דאפילו יש שם מאכל ג"כ מותר לערות לתוכו

ולפי. ענ"ד פשוט דגם הפמ"ג מודה דאז ליכא למימר היינו רביתייהו והראי' ממ"ש הפמ"ג שם בש"ד סוף ס"קח דאם לש קמח כמשקה שיש בו תולעים אם פירש על הקמח אסור דלאו היינו רביתייהו וא"כ כ"ש אם נטל המאכל מן המשקה כדרך שנוטלין הקריין מן החומץ בכה"ג בוודאי יש לחוש על התולע שנפרש עליו וא"כ לא מבעי' בחומץ שעושין כדרך שעושין עתה החומץ ששופכין הרבה פעמים וחוזרין ושופכין הרבה פעמים זאח"ז שיש לחוש שפירשו למעלה במקום השריפה כעין דאית' ביו"ד שם סעי' ג' שלא לסנן ע"ג קסמין דלמא פירשו עלייהו והדר נפלו שוב לתוכו אלא אפילו אם עושין חומץ מעט ואינו שואב מכלי אל כלי דאין לחוש דלמא פירשו מ"מ כיון שדרך ליתן החומץ ע"ג המאכל ואוכלין המאכל ע"י שנוטלין המאכל במזלג ואז עומד המאכל בפ"ע והחומץ בפ"ע אז וודאי לא שייך לומר דהיינו רביתייהו ונעשה כשרץ השורץ על הארץ ולכל הפחות הוי ספיקא דאורייתא

ומרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל כשאכל איגערקין הכבושים אפילו במים לא אכלן אלא קילפן מתחילה הקליפה החיצונה קליפתן זרק ומה שבתוכו אכל דכל דבר הנכבש ונעשה מחומץ יש בו חשש תולעים כמ"ש בס' הברית הנ"ל וע"כ בוודאי יש לחוש ולעשות התקנה לבשל ולסנן ע"י בגד שלא יוכל התולע ליפול לתוך הכלי כן נראה לי ואחתום בברכה דברי הדורש שלומו

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה ק"ו

יתענג על רוב שלום מעתה ועד עולם הרב הגאון המפורס' לשם ולתהלה כבוד מוה' מכתבו קבלתי וכו' ועל אשר בדק לן מעלתו נ"י בקושיא אחת והיא דמנ"ל למילף מג"פ לא תבשל לאסור הנאה הא אצטרך לא תבשל הג' ללמד דרך בישול ואין לומר דזה ידעינן מל"ת הב' דזה אינו דמהתם אין ראי' דלעולם אפילו שלא כדרך בישול נמי אסור והא דכתיב לשון לא תבשל כדי לאסור שלא כדה"נ עכ"ל בקצרה ולפיענ"ד לא קשה דהרי אמרו בע"ז דף מ"ו ע"ב דכל מקום דיש לדרוש לחומרא ולקולא לחומרא דרשינן א"כ כיון דנוכל לדרוש הקרא על ב' אופנים דרשינן לחומרא דיתורא דל"ת הג' בא לאסור הנאה וא"כ שוב קשיא ל"ל הל"ת הג' לכתוב רק לא תאכל בשר בחלב או לא יאכל ונדע דאסור דיאכל נמי הנאה במשמע וע"כ צ"ל דהקרא בא ללמד לאסור גם שלא כד"א והנאה וכמ"ש וביאר כל זה הרמב"ם במנין המצות ל"ת קפ"ז ובחינוך מצוה קי"ג ושוב קשה א"כ לכתוב רק חד ל"ת בשר בחלב פן יקדש או יקבר הואיל והוא מהנקברין כשם דכתיב בכלאי הכרם וע"כ דבא ללמד דהאכילה רק דרך בישול אסור

ועוד בלא"ה וכי קצרה יד הלשון מלאסור לן אכילה בלשון אחרת דלא לכתוב אכילה או כדרך שנאמר ביחזקאל והובא בחולין דף ל"ז ע"ב לא יבוא אל פיך ובמכות י"ד ע"ב אמרו דלא יגע אזהרה לאכילה ואז נימא כיון דלא כתיב אכילה בגופי' אסור אפילו שלא כד"א ולמה אפקי' בלשון בישול וע"כ דאתא להורות דדווקא דרך בישול אסור ואי משום דרך בישול לחודא אכתי הו"ל למכתב לא תאכל בשר מבושל בחלב וע"כ ללמדינו לאסור אפילו שלא כד"א ולמה לי הג' ע"כ לאסור בהנאה וכל זה כתבתי לפי מה דפשיט' לי' למעלתו נ"י דמכח יתורא או שינוי, ילפינן זה ולדידי קשי' בחולין דף קי"ד ילפינן מלא תבשל לפטור או לחייב חלב בחלב וא"כ מנ"ל דרך בישול ולכך הי' נראה לפיענ"ד פשוט דלאו מיתורא או שינוי בקרא ילפינן אלא אפילו אין כאן יתור מ"מ אין ל' לאסור טפי ממה דאסרה תורה וכיון דלא אסרה התורה רק בישול לא תוכל לאסור טפי וכיון דאסר בישול מסתמ' דרך בישול כמו דאמרינן בעלמא אכילה דרך אכילה בעי' ונהי דכאן רבי' קרא ואפילו שלא כד"א היינו משום דאכילה לא כתיבא אבל מאי דכתי' מסתמא מיירי בדרכו בכך וא"כ לא נוכל לאסור טפי אלא כדרך בישול כן נראה לפי ענ"ד נכון

ובלא"ה קשה לי למה הוצרך רבא לומר משום דרך בישול הא אמרינן דבב"ח חידוש הוא ורבא סובר דכל מאי דנוכל למעט חידושו ממעטינן דהרי בע"ז דף ס"ח ע"ב אמר רבא נטל"פ בשרצים מותר הואיל ושרצים חידוש הוא אין לך בו אלא חידושו וכיוצא בזה סובר רבא בסנהדרין דף כ"ו דעד זומם מכאן ולהבא הוא נפסל דכל שנוכל למעט החידוש ממעטינן וא"ל דאביי לא ס"ל סברא זו כדמשמע גבי עד זומם דסובר למפרע הוא נפסל דאכתי קשיא למה הוצרך רבא לשנות דרך בישול אסרה תורה הא רבא לשיטתו בלא"ה לא קשה ודוחק לפרש דזה באמת כוונת רבא

ונראה דהרי אמרו בפסחים דף מ"ד דלכך בב"ח אינו חידוש מכח דלחודא שרי דהרי בכלאים נמי כן הוא ובכלאים קי"ל כרבנן בכלאים פ"א מ"ז דירק באילן אסור והתוס' יו"ט שם הביא בשם הירושלמי דירק באילן אינו משנה את הפרי ואפי"ה אסור ומסתמ' כשם דאמרינן בכלאי אילן ה"ה בכלאי הכרם וא"כ ראוי לן לומר דגם בב"ח הדין כן דאפילו אינו משנה טעמו אפי"ה אסור כדי לדמותו לכלאים ועי"ז יתמעט החידוש ולכך פריך אפילו ליכא נ"ט נמי והוכרח רבא לומר הטעם דדרך בישול אסרה תורה

ועפי"ז אמרתי לישב דברי רש"י בחולין דף ק"ה ע"א דמפרש החידוש בב"ח משום דבלחודא שרי ובהדדי אסור והתוס'