מהר"ם שיק יורה דעה עא

דבר דאית בי' פילי וגם משניות דשביעית א"ש דוורד בשמן ראוי שיאסור וכקושית הירושלמי שם דנהי דיש לדקדק לפי האמור דלמא טבע השמן כחלב דאמרינן מבלע בלע ומפלט לא פליט ולכך שמן של שביעית אוסר הוורד משא"כ הוורד של שביעית אינו אוסר השמן דהיתר וזה כעין קושית הר"ש שם

אמנם לא קשה חדא הן בקיאין ולא אנן ותו דמ"מ כשנח הדר מפלט פליט וכקושית הש"ס בחולין דף ק"ח ע"ב וע"כ כתי' הירושלמי דוורד אינו אוסר או משום דהוא חדש ואין לו עדיין פליטה רק משהו ובטל והיינו כפי' הרמב"ם או כפירוש הר"ש הואיל ועדיין אינו זמן הביעור וכבר נתבטל קודם זמן הביעור וכן משנה פ"ט דשביעי' דג' כבשים וא"ש דברי הירושלמי עיי"ש ואין להאריך

ועפ"י האמור נראה מבואר דלכ"ע אמרינן כבוש כמבושל רק בזה נשתנה דמבושל הוא מרכך טפי משא"כ כבוש במלח וכיוצא הוא מתקשה ולכך בבישול מבליע טפי יותר מבכבוש ונראה דאע"ג דהרמב"ם לא ביאר בהדי' דכבוש כמבושל מ"מ מוכח כן מדבריו מהנך מקומות דפ"ז דשמטה וגם בה' מ"א ספט"ו וגם כתב בהדי' בה' שבת פכ"ב דין י' דכבוש כמבושל ואסור לעשות בשבת נהי דחייב לא שייך בשבת דבעינן דווקא מבשל באש ואפילו מבשל בחמה פטור מ"מ מדאסר כבישה ולא מליחה מבואר דמחלק בין כבישה למליחה וכן פשוט בפסחים דף ל"ט ע"ב ושם מוכח דמפליט בכולו דאי רק בכדי קליפה עדיין הי' ראוי לצאת בו אחר שיטול ממנו כקליפה דקה מן הדקה כדרך וכן פסק הרמב"ם והש"ע בסי' תע"ג סעי' ג' וכן קי"ל בסי' תרמ"ח סעי' ט"ו

וכי תימא דא"ה תקשה על ר"י לפי ענ"ד עפ"י מאי שדייק המג"א בסי' תקכ"ז סעי' ג' דבמליח אמרו כרותח ובכבוש אמרו כמבושל ולא אמרו כרותח דמבושל אלא וודאי מוכח דכבוש לגמרי כמבושל משא"כ מלוח אינו לגמרי כצלי אלא כרותח דצלי עיין בצל"ח רפ"ב דביצה דף י"ו ע"ב מ"ש בזה וא"כ נראה דרק בזה פליגו דשמואל סובר דכבוש כמבושל ממש ור"י סובר אינו כמבושל אלא כרותח דמבושל דמפליט בכולו: ובזה מיושב היטב קושית התוי"ט בפ"י דתרומות על הירושלמי שהובא שם בר"ש מ"ח דאמר ר"י לית כאן נכבשין וכו' וכבוש כרותח דר"י סותר ולהנ"ל אדרבה זה כוונת ר"י דכבוש כרותח היינו לטעמו וכי תימא מאי נפ"מ י"ל דנפ"מ לענין עת"ש אי מערבין בכבוש דווקא עיין צל"ח בביצה י"ו או אפשר דנפ"מ לענין דם שכבשו אי אסור מה"ת עיין בפמ"ג סי' ק"ה ולכך הרמב"ם לא הביאו דלענין ע"ת כבר ביאר בפ"ו מהלכות יו"ט דרק בכבוש מערבין ולענין דם שכבשו הרמב"ם פסק אפילו אם בישלו הוא אסור מה"ת ועכ"פ לפי האמור דלכ"ע כבוש כרותח דמבושל ואפילו תימא דלא קי"ל אלא כר"י א"כ לכאור' הי' מוכח כש"ך בסי' ק"ז דלענין דגים שכבשו צירן אסור מה"ת כשם שבבישול מסיק הש"ך דהיא מה"ת ה"נ בכבישה

אמנם המנח"י בכלל כ' ס"ק האריך בראיות ברורות דכבוש ס"ל להפוסקים דהוא מדרבנן ואפילו תימא דהוא מה"ת מ"מ היינו להפליט לחוד אבל להפליט ולהבליע בדג אחר דיש לן ספק אחר דמתוך שהוא טרוד להפליט אינו בולע וכדמוקי ירושלמי בפ"י דתרומו' מ"ח דווקא בזה אח"ז וא"כ בכה"ג הוי שפיר ס"ס ומסתפק לן אי נישרו דגים טמאים עם טהורים מעל"ע ולכך שרי וכ"ש דגים שאינם מלוחים דידוע דאין דרך להניח לשרות דגים מתים במים זמן מרובה דהמים מקלקלין ולכך פשוט דשרי לקנות מקאלטער אפילו דגים מתים ואין לחוש שמא נשרו עם דגים טמאים מעל"ע ותו לא מידי רק החיים והשלום מנאו הדו"ש. הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה ק"ב

הפר"ח ביו"ד סי' פ"ג ס הביא ראיות גדולות ונכונות דגם חיות שיש בים הם בכלל דגים ואם יש להם סנפיר וקשקשת פשיטא דטהורים וסנפיר בלא קשקשת פשיטא דטמאים אמנם אם יש להם קשקשת ולא נראה בהם סנפיר דבדגים קים לן מדברי חכז"ל דכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר ואע"ג שאין אנו רואין סנפיר ע"כ נפלו מהם או עתיד ליגדל לאחר זמן אבל בחיות שבים נסתפק בס' מעדני מלך ס"פ אלו טריפות אולי לא נאמר עליהן כלל זה והפר"ח חולק על זה שגם על חיות שבים נאמרה הלכה זו וכל הרואה יראה דפשטות הסוגי' מוכח כהפר"ח כיון דזה מבואר דאם יש סנו"ק לחיות שבים טהורים וא"כ הא דכתיב את זה תאכלו מכל אשר במים ע"כ על חיות שבים נמי קאי וא"כ ממיל' גם האי כללא דכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר נמי עלייהו קאי דאל"כ מאי פריך הש"ס בחולין דף ס"ו ע"ב לכתוב קשקשת ולא בעי סנפיר הא אצטרך משום חיות שבים

ותו דהרי בנדה דף נ"א לא מזכיר לא דגים ולא חיות אלא סתם כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר וא"כ מסתמא כולל בין דגים ובין חיות שבים ותו דהרי אמרו בע"ז דף מ' דאם נמצא חתיכות דג שיש בו קשקשת אע"ג דלא נמצא בו סנפיר הוא מותר וכן קי"ל ביו"ד סי' פ"ג ואי יש חיות בים שיש להם קשקשת ולא סנפיר א"כ אולי מחיות שבים הוא ובהדי' אמרינן בע"ז דף מ' ע"א חזא דאית בי' קילפי ושרי' ואי ס"ד דבחיות יש קשקשת וטמא ואיך התיר על קילפי וכ"ת דלא שכיח ולא חיישינן זה אינו דכבר הוכיח בריב"ש בתשובה סי' קצ"ב דלענין דברים טמאים לא אזלינן בתר רובא מדאמרינן בחולין דף נ"ט בהיה הולך במדבר ומצא בהמה וכו' ובלבד שיכיר ערוד ואע"ג דמיעוט' הוא

ומדברי הריב"ש האלו מסולקין גם דברי הפליתי רסי' פ"ג שכ' דהאי כללא דכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר רק על הרוב נאמר ולדברי הריב"ש זה אינו דכאן לא מהני רוב וכן מוכח עוד מדברי הרי"ף והרא"ש בע"ז דף ל"ט דלאחר שהביאו חמרא דימא שרי ותורא דימא אסור כתבו כללא דמלתא כל דאית לי' קלפא שרי' מבואר דהאי כללא גם על חיות דימא נאמר וזה בא הרי"ף והרא"ש לאשמעינן וא"כ גם בחיות הים אם רואין קילפי ע"כ אית להו סנפיר ואפילו אינם נראים אולי נשרו או יגדלו

וגם קרוב בעיני לומר דרגלים של החיות ההן הן בכלל סנפיר שהרי אמרו דסנפיר היינו כל שפורח ופרש"י ששט בהן וכבר כ' הרמב"ן במנין המצות בשורש ט' דרגלי החיות הולכין ושטין בהן וזה נראה שהשמיענו חכז"ל בחולין דף ס"ז ס"עב דלויתן דג טהור ופרשו תחתיו חידודי חרס אלו סנפירין שלו ופרש"י באיוב מ"א שהם בבטנו וא"כ נראה שהם כרגלים וזה שהשמיעוני חכז"ל דהן סנפיר ונהי דאין לסמוך להתיר לגמרי מ"מ יש לצדד לצרף להקל אם יש עוד צדדים אחרים כן נראה לפי ענ"ד

תשובה ק"ג

שלום וכל טוב וכו' מוה' יעקב שלום נ"י יושב בשבת תחכמוני בק"ק טאפלטשון יע"א

יקרתו הגיעני על נכון ומ"ש על דברי מרן בסי' ק"ו שנ' דדם מן החי יהא אסור משום ציר אבמה"ח וכ' מעלתו נ"י א"כ אם בישל דם הנפש נהי דאיסור דם אזיל איסור ציר אבמה"ח איכא ותי' בזה קושי' התוס' בפסחים והנה להביא ראיות מדברי הפוסקי' דלא ס"ל כן הוא שלא לצורך והוא מוכח מתוס' חולין דף ק"ט גבי לב דלא קרעו אינו עובר עליו והשיגו תוס' על רש"י דמפרש דווקא בלב עוף הואיל ולית בי' כזית ותוס' פליג דהא הוי דם שבישלו יעויי"ש ומאי קושיא הא מ"מ אסור מציר אבמה"ח ומדברי ב"י סי' פ"ז על מ"ש הרמב"ם אם בישל דם בחלב דאינו לוקה משום דבב"ח ודייק דמשום דם לוקה ומנ"ל דלמא משום אבמה"ח ונהי דיש לדון דהרי הרמב"ם כ' בפ"ג ממ"א דבחלב. טעמא הוי רק כמו ח"ש ואין בו מלקות ולא די שמשמע כן מסתימת כל הפוסקים גם דברי מרן יסתרו תשובה זו עם תשובה סי' ע' שהאריך לפלפל אם מים הצלולים אסורין משום ציר של דם ולא פשט לאסור משום ציר של אבמה"ח

ובאמת כל הדברים האלו לק"מ דדם שיצא לאחר שחיטה איכ"ל דשחיטה התירו ולפי ענ"ד העובר קודם צאתו לאויר העולם יש לו דם הנפש ואז עדיין איננו אסור משום אבמה"ח כדאיתא בחולין דף ק"ג ע"א דבשע' לידה בא האיסור אבמה"ח וא"כ אותו דם אינו אסור משום ציר אבמה"ח ואין לומר דמ"מ אסור משום ציר אינו זבוח דהוי גם במעי' של האם דהא מנ"ל דציר של אינו זבוח יהא אסור דליכ' למילף מכל איסורים שבתור' בחולין דף ק"ך דהא יש לו היתר בשחיטה ואי יליף ע"כ מתרומה יליף ובתרומה הא קי"ל כר"י דדווקא זיתים וענבים המשקין היוצאין מהן כמותן ואבמה"ח יש לילוף מדאתקש לטריפה כמ"ש מרן זצ"ל שם אבל אינו זבוח לא שמענו

ובלא"ה לפי מאי דקי"ל ביו"ד סי' ע"ט דחלב אדם שרי הואיל ואין בשרו אסור רק בעשה ה"ה באיסור אינו זבוח וא"כ נהי דאח"כ מתרבה דמו מ"מ קמא קמא בטיל ואיך אפשר לאסור משום ציר אבמה"ח ואפילו למאי דקי"ל דאפילו במב"מ אמרינן חוזר וניעור מ"מ אינו מוכח דמה"ת הוא ולכך נראה דמרן זצ"ל כתב כן רק לגבי ב"נ דבב"נ לא שייך ביטול כמו שיתבאר לקמן (בתשובה ק"ד) בשם הפמ"ג בסי' ס"ב ויש לאסור משום תערובת ועוד דהא דאמרינן דאיסור אבמה"ח מתחיל משעת לידה היינו לדידן דגלי לן קרא כל בבהמה תאכלו אבל בב"נ נראה דאיסור אבמה"ח מתחיל במעי' של האם ולכך שפיר איכ"ל דדם אסור משום ציר אבמה"ח אלא וודאי שפיר הכריח מרן זצ"ל דציר אינו נאסר לב"נ אבל לישראל ליכא למיסר דם משום ציר אבמה"ח דכבר הי' כאן דם קודם שנעשה איסור אבמה"ח ולכך אין נפ"מ לדידן דלעולם דם שבישלו אינו עובר עליו למאן דס"ל כן ולית בי' אפילו איסור אבמה"ח.