מהר"ם שיק יורה דעה ע

ס"ט מהו לחוש לזרעו עיין בת"ח שם מישב בטוב ועכ"פ נראה דלא כסברת הפליתי

, אמנם אפילו לדבריו היינו בנולד דאיכ"ל מאוירא קא רבי כדאיתא בתמורה דף ל"א ורק ההתחלה מאב ואם ואז יש לצדד כנ"ל כהפליתי אבל ביצה דמגופי' קא רבי כדאיתא התם בוודאי עיקרו מאם ודי לקרוא לאב גורם ונראה דבמקומו הוא מוכרע דהרי התוס' בנדה דף נ' פרשו דתרנגול דאגמא ותרנגולתא דאגמא הם זכר ונקיבה וקשה איך מעיקרא התירו התרנגולתא הא קי"ל דספק חוששין ולפליתי אי חוששין לא הוי זוז"ג וע"כ דבביצה מודה הפליתי ובפרט לדברי הש"ס בחולין דף ע"ט ופ' ליכא למ"ד דס"ל דוודאי אין חוששין וא"כ אי נימא כהפליתי קשיא תרנגולתא וע"כ דמודה הפליתי בביצה ומדברי מרן זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' ש"ה דהתיר בפשיטות להכניס בכור לעדר ולא חייש להרבעה משום דהוי זוז"ג ע"כ לא ס"ל כדברי הפליתי הנ"ל. ואע"ג. שכתבנו בחלק הב' דמותר מ"מ אין רשאין לגדל תרנגול כזה לכתחילה דבלא"ה אין לגדל דברים האסורים בוודאי לפי הסברא שכתבנו בסימן ש"א דהוי רק איסור דרבנן ובאיסור דרבנן קי"ל בסי' קי"ז דמותר לעשות סחורה אבל להשיטות דאסור מה"ת א"כ אסור לגדל אותן אלא א"כ נאמר סברות אינהו מיכל אכלו וכו' כמ"ש מרן זצ"ל בתשובות הנ"ל מיהו בנידון דידן הוא עצמו הספק ע"כ ראוי שלא לגדלן עכ"פ כך נראה להלכה אם הזכר מן הספיקות והנקיבות וודאי מכשרים

אמנם אם הוא בהיפוך האם מן הספיקות והזכר מן הכשרות הוא חלק הג' דנראה דהביצה והנולדים מהם אסורים ואין לומר דגם כאן הוי ס"ס חדא אולי כולם כשרים ואת"ל דהחדשים אסורים אולי חוששין לז"א והוי זוז"ג כדאיתא בסנהדרין דף פ' וכ"ש לפי מ"ש דעת התוס' בסנהדרין וסייעתם היכא דחד איסור וחד היתר לכ"ע חוששין והוי זוז"ג וקי"ל דשרי ז"א דדוקא בוולד שייך זוז"ג אבל בביצה כיון דמגופי' קא רבי כיון דהאם טריפה או טמאה מסיק בתמורה דף ל"א דגם הביצה טריפה ונהי דבביצת טריפה מסיק שם דלבתר דגביל הוי עפרא בעלמא אבל בטמאה מ"מ כיון דהביצה טמא האפרוח הנוצר משם מצד עצמו טמא כמ"ש ההמ"ג בפ"ג ממ"א והובא בפר"ח סי' פ"ו סקי"ח וה"נ לא שנא וא"כ בכה"ג אסורין הנולדים

חלק הד' היכא דמספקא לן ולא נודע אם האם מהישנים או הזכר מיהו זה דבוודאי אחד הי' מן הישנים המותרים עפ"י דינים דלעיל לכאורה נראה דמותר משום ס"ס ספק אולי הי' הנקיבה מהישנים וכשרים משום זוז"ג ואת"ל דהאם הי' מהחדשים דלמא כלם כשרים אמנם מלבד דעל ס"ס קשה להתיר כמ"ש הש"ך בסימן ק"י סוף כללי ס"ס יש כאן ריעותא כמ"ש לעיל דהרי אם הם טמאים אין שחיטה מועיל וא"כ כיון דמחיים ממנ"פ אסורות או משום טומאה או משום איסור אינו זבוח והשתא כששחטם יש ספק אם התירה השחיטה אותם מצד ס"ס הוי ס"ס במקום דאתחזק איסורא ולדעת הרבה פוסקים במקום דאתחזק איסורא אין ס"ס מועיל ואפילו לדעת הש"ך שם בסי' ק"י דווקא ג' ספיקות מועילין ובחלק הראשון יש ג' ספיקות אבל כאן אינם אלא ב' ספיקות

איברא דלפי מ"ש מרן זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' כ"ה דספק בשחיטה מקרי דווקא אם הספק במעשה השחיטה א"כ ה"נ לא מקרי ס"ס נגד החזקה שהרי המעשה השחיטה בוודאי נעשה ועפ"י ס"ס הועיל מ"מ הפליתי לא ס"ל כן ע"כ חלק הד' הזה קשה להתיר אלא א"כ נצרף סברת יש המתירין לגמרי מ"מ נראה דרוב המצויין הנקיבו' הן מן הישנים והזכר מהספיקות דזכר אחד מעבר הרבה ואזלינן בתר רובא ואכתי להריב"ש בסימן צ"ב דלא אזיל בתר רוב בטהורה וטמאה וממיל' גם ס"ס אינו מועיל ולדידי' היתר שכתבתי בחלק הד' אינו אלא א"כ נימא דוודאי היו הנקיבות מן הישינה והנראה לפי ענ"ד כתבתי

תשובה ק"א

לאהובי תלמידי הוותיק המופלג וכו' כה' זלמן נ"י

נפשך בשאלתך לפי מ"ש מרן זצ"ל בחת"ס סי' צ"ד דגם מחיים שייך כבישה א"כ איך קונים דגים מגוים הא ידוע דיש להם בכלי אחד בקאלטער דגים טמאים וטהורים הנה מסברא הי' נראה דמחיים לא שייך כבישה וכמ"ש הריב"ש בסי' שמ"ט דבחלב אשר בדופני החביות לא שייך כבישה דדרך המים ויין לרחק מחלב ה"נ בעל חי כל אימת שרוצים המים לפעול בו הוא מתנועע והולך ממנו ומהרא"ש שהביא מרן שם אין כ"כ ראי' דזבוב מיד מת תוך זמן מועט ואמנם מי יהרהר אחר מרן זצ"ל מסברא וע"כ שיש לחלק בין הריב"ש להא דידן אמנם באו"ה כלל למ"ד דין א' כ' בהדיא שרץ מת שנכבש וכו' מבואר דסובר דבבע"ח לא שייך אצלו כבישה והקושיא שהביא מרן שם לא קשה אפילו לפי דבריו דכיון דנפל שרץ או עכבר לשומן או במים בטל ממנו חזקת חיים

והנה לכאור' יש להכריע ממקומו דהנ' בע"ז דף ל"ט ע"ב אמרינן איזה ציר שיש בו דגה כל שכלכית משוטטת בו וכולכית פרש"י דהיינו דג טמא ואפילו מאן דפליג לא פליג רק במציאות אבל בגוף הדבר לא פליג דאם יש שם דג טמא אפי"ה שרי מדכלל כל שכולכית משוטטת שרי משמע דלא בעי' ס' לבטל הכולכית וכל מלתא כי האי א"א לסתום וקשה הא כבוש כמבושל אלא וודאי דמחיים לא שייך כבישה ולכאור' הי' אפשר לומר ולהביא ראי' משם בהיפוך דשם פריך השתא באחת שרי ק"ו בשתים וכו' הא כתבו התוס' בשבת דף ס' ע"ב ד"ה השתא וכו' היכא די"ל דקמ"ל אפילו טובא אמרינן דאחד ושתים כדאמרי אינשי וא"כ ה"נ דלמא קמ"ל דאפילו טובא דלית בציר ס' ואפי"ה שרי משום דאין כבושה מחיים וע"כ דיש כבישה מחיים וכדברי מרן זצ"ל

אמנם אי משום הא לא ארי' דהרי כבר אמרנו דזה יש לדייק נמי מרישא מדסתם כל שכלכית משוטטת בו משמע אפילו לית בי' ס' וגם איכ"ל דמסברא פשיטא לי' כך וא"צ לאשמעי' מטעם סברת הריב"ש הנ"ל אדרבה אי נימא דיש כבישה מחיים ומיירי דאית בי' ס' תיקשה מאי פריך הא קי"ל ביו"ד סי' פ"ד דלרבי דבב' זימנא הוי חזקה אם נמצא ב' צריך לבדוק דלמא אית בי' יותר וא"כ דלמא הא קמ"ל דכרשב"ג אמרינן ולכך קמ"ל דאפי' אית בי' ב' שרי ולא צריך לבדוק דלמא יש בו עוד עד דליכא ס' אלא וודאי נראה דמחיים לא שייך כבישה וקשיא למרן זצ"ל [והנה ראיות האלו לכאור' אינם דנהי דרש"י כ' דכלכית היא דג טמא מ"מ כשר דבכלים לא בעי' סנפיר וכ"כ הב"ח והפמ"ג בסי' פ"ג וא"כ ראי' הנ"ל ליתא מ"מ יש להביא ראי' מדלא משני דקמ"ל זה במאי דנקט בברייתא אחת או ב' וע"ד המבואר בפנים]

וע"כ צ"ל דבדגים דחיותן במים איך אפשר שהמים יפעלו עליהם להוציא את כחן לחוץ ולבשל אותם מחיים וזה בוודאי לא נשמע וגם מרן מודה בזה ולא פליג אלא בדבר שא"י לחיות במים וא"כ בנידון דידן א"ש מנהג דידן ומנהג ישראל תורה הוא ולית בי' חששא כלל אמנם אם כבר מתו ונשתהו מעל"ע פשוט לאיסור כמבואר בש"ך ביו"ד סי' פ"ג ס"ק י"ד ובמשנה פ"י דתרומות מ"ח בהדי' ובת"ח כלל כ' אמנם אי כבוש אסור מן התורה או לא בנוב"י ח"א ביו"ד סי' כ"ו פקפק עלינו כל דין כבוש בג' דברים חדא כ' דהוי ספיקא דדינא וקי"ל כר"י דכבוש אוסר רק כדי קליפה ותו דאין כל דברים אוסרין ונאסרין בכבוש ותו דאפילו האוסר לא הוי כמבושל ממש עיי"ש שהאריך ולפי ענ"ד הלכה פסוקה דכבוש אוסר בכולו וליכא מאן דפליג כדמוכח בפ"ז דשביעית גבי וורד חדש וכו' ובפ"ט דשביעית גבי ג' כבשים דאסורין וסתם אסור היינו בכולו ובאמת המשניות דבפ"י דתרומות משנה ז' וח' וי' הם תמוהות וקשה להבין טעמם והבאר יעקב בחאו"ח דף כ"ג ודף ל' האריך בזה והעלה דכבוש אינו מפליט ומבליע כא' אא"כ בדבר חריף ובזה רצה לישב כל המשניות אם אמנם שנרא' נכון לכאור' עדיין לא עלתה ארוכה לכל המשניות עיי"ש וגם תקשה תינח אי לקחן לאחר מעל"ע אבל אי הניחן שם ב' פעמים מעל"ע יהא אסרו דבפעם הראשון פלטו ושוב יבלעו

ולפי ענ"ד דהעיקר והאמת דיגיד עליו ריעו שם במשנה הסמוכ' משנה י"א דתנן גם גבי בישול כה"ג וגם כבד אינה נאסרת וכו' וכשם שבאלו ידענו דהטעם משום איידי דטרוד לפלוט לא בלע אפילו מבשלים יום או יומים קים להו לחכמים דאינם בולעים איידי דטרידו לפלוט ה"נ לא יקשה עלינו לקבל דבריהם גבי כבוש אמנם עדיין צריך לדברי הרמב"ן המובאים בר"ן בחולין דף ק"ח ע"ב ובריטב"א דאין טבע כל הדברים שווים דמים דרכן להפליט ולא להבליע וחלב וכיוצא בו ממשקים דרכן להבליע ומבלע בלע ומפלט לא פליט עד דנח מלבלוע עיי"ש בר"ן וא"כ אף אנו נאמר זה הוא טעמא בנכבשין דהיינו ירק דסתם נכבשין היינו ירק כדאית' בנדרי' פ' הנודר מן המבושל ולכך כשנכבשין במים דדרכן להפליט מדבר קשה וגם הנך הם קשים ומפליטים מהם ואיידי דטרודי למיפלט לא בלעו ולכך אינם נאסרים אפילו אם שהו בתוכן כמה ימים כשם שאמרו בכבד ואע"ג דאח"כ נעשה ממנו ציר ובציר איכ"ל דדרכו להבליע מ"מ כיון שהתחיל לפלוט שוב אינו פוסק ולא בלע

ובזה יש לישב קושית הר"ש שם במשנה ח' ובמהרי"ק שורש קנ"א על הירושלמי דמחלק בין כבש בב"א אינו בולע אבל בזה אח"ז בולע ותמהו מ"ש ולהנ"ל מובן דאם נכבש מין א' קודם ופלט הרבה כדרכו ונעשה המים ציר שדרכו להבליע ולכך מעולה אינו מתחיל הכבוש השני להפליט אדרבה מיבלע בלע מפלט לא פלט עד דנייח ולכך שפיר אוסר בזה אח"ז אבל בב"א מתיר שם במשנה ז' מטעם הנ"ל גבי זתים אלא א"כ זית חולין פצועים דאז אע"ג דטרודי לפלוט מ"מ נמשך לתוכן טעם האיסורין דאפילו בצונן נאסרין כדין