מהר"ם שיק יורה דעה סט

עדים מוחזקים בחזקת כשרות וכמ"ש הרמ"א בריש סי' קי"ט דלדידן בעי' מוחזק ואם מאמינים להם להתיר אשת איש כ"ש באיסורין ולמה החמיר המהרי"ל ואין ראי' מדאמרינן בחולין דף ז' דאמרינין חזי מאן גברי דקא מסהיד עלה דמשמע דווקא גברא וכו' דהתם שאני דהיו נוהגין איסור בדבר אבות אבותינו משא"כ כאן דבאו מעלמא ואין אנחנו יודעי' לא אם טהורים או טמאים הם למה לא יהיו נאמנים ואפשר דגם מהרי"ל בב' עדים מודה וספר מהרי"ל איננו בידי ואפשר דמהרי"ל חייש להרי"ף שם בריש פ' האשה שלום וגם בב' עדים חיישינין לבדדמי אבל אנן קי"ל באהע"ז סי' י"ז סעי' נ' ובב"ש שם ס"ק קנ"ו דנאמנים א"כ ה"ה כאן

ועכ"פ. הרי הב"י והרמ"א שרגילין לפעמים להביא דברי תשובת מהרי"ל וכאן סתמו דלא כדבריו וע"כ נראה דאין לנו אלא דברי הרמ"א ופה שאסר לן לאכול בלא מסורת הוא התיר לן לאכול במסורת וא"כ הני תרנגולים החדשים שנתראו קאקי חינ"א או אמערקאנישע הינער אם יתברר ע"י ב' עדים כשרים ומוחזקים ושדייקו לראות אותם התם והכא שאוכלין אותם בא"י או בשאר מקומות שבאו מהתם לפי ענ"ד שנוכל לסמוך עליהן כן נראה לפי ענ"ד

והנה בתרנגולים הנ"ל לפי הנשמע קיבל הרב הגאון החסיד מסאנץ ני' עדות מב' אנשים המסבבים ובאים מא"י להכא והעידו שאוכלין אותם בא"י ונקראים שם קיבריצר הונער והתיר על פיהם וגם בפני העיד אחד מא"י כן אבל הי' נראה לי שרק באומדנא אומר כן וכן כבר צווחו על קבלת עדות הנ"ל ואמרו שבשקר העידו ושאותם עצמם העידו אח"ז במקומות אחרים שרק באומדנא העידו וגם דמי' למלתא דלא רמי' עלי' אז בשעה שראו אותם לפי דבריה' בא"י הוי מילתא דלא רמי' עלי' ולדעת התוס' בכריתות דף י"ב ע"ב בעינין מטעם זה בכל עדות כוונה לעדות ונהי דהתם לא קי"ל כן מ"מ בנידון שלנו יש לחוש וא"כ אכתי אין לנו מסורת ברור ואסורים לאכלן

תשובה ק'

החיים והשלום וכל טוב לידיד ה' הרב הגאון הגדול המפורסם עמוד הימיני נ"י פה"ח כש"ת מוה' אברהם שמואל בנימן ני' אב"ד דק"ק פרעסבורג יע"א

נפשי. בשאלתי להודיעני דעתו והסכמתו בענין המורכבים מתרנגולי' החדשים אשר עדיין אין עליהם מסורת ברורה והרב' נתערבו והורכבו עם שאר התרנגולים ובהרבה יש ספק עליהם ועל הבצים ולדעתי יש בזה ד' חלוקי דינים א' אם אינו ניכר ריעותא ושינוי כ' מרן זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' ע"ד דאין לחוש דאחזוקי איסורא לא מחזקי' היכא דלא חזינין ריעותא וא"צ לזה טעם ס"ס וכיוצא בזה כ' הפמ"ג בסי' פ"ו בש"ד סק"ז היכא דשכיחא ווילדע ענטין וגענז אין לחוש לביציהן ונראה עוד דמטעם ס"ס יש להתיר דשמא אין זה מן המין המסופק ואת"ל שהוא מהמין ההוא דלמא גם המין ההוא מותרין ואין זה כשם אונס חד הוא דלא מקרי ס"ס דגדולה מזו כ' הש"ך בכללי ס"ס אות י"א דאם רק מוסיף מציאות והכא הרי אחד מתיר יותר מחברו בס' אחד אמרינין דלמא כולם מותרים וכמ"ש עוד שם הפמ"ג בשם המנחת יעקב בווילדע טאבען וגם על כלל דשם אונס חד פקפקו מקצת אחרונים הפר"ח והפליתי והפמ"ג במקום הפס"מ הניח בצ"ע עכ"פ באין שינוי כלל אין לחוש

אמנם אם נראה שינוי יש לחוש שהוא מבני התערובות ובזה לא ביאר לן מרן זצ"ל שם כל הצורך אלא שכ' דתליא בפלוגתא דחוששין לזרע אב וזוז"ג וצריכין אנו לבאר בזה החילוקים אם נודע לן שהנקיבות מהכשרים והזכר מהחדשים באנו לחילוק ב' ולכארו' הי' נראה דכשרים הבני התערובת והביצים מהם דהטו"ז והש"ך בריש סי' ט"ז ובס"ק י"ז הסכימו להלכה דספיקא הוא אי חוששין לזרע האב וא"כ כשרים מס"ס דלמא א"ח לזרע אב ואת"ל חוששין דלמא כלם כשרים וכעין ס"ס זו כ' הפמ"ג ביו"ד סי' ט"ז בטו"ז סק"ב לענין החלב עיי"ש

ועל גוף בני התערובת יש לדון דלמא בא רק מהאם ואת"ל דיש בו גם חלק האב דלמא חלק זה ג"כ טהור הוא ועיין בש"ך בכללי ס"ס באות ד' אמנם על היתר זה יש לפקפק דזה שייך אי נימא כדמשמע מדברי חידושי הר"ן בחולין דף ס"ט גבי מאי לחוש לזרעו וברש"י ובדברי מרן זצ"ל הנ"ל דגם אם אחד איסור ואחד היתר תליא בפלוגתא דחוששין לזרע האב אבל התוס' בחולין דף נ"ח ד"ה מכאן וביתר ביאור בסנהד' דף פ' ריש ע"ב בתוס' ד"ה אלא דהיכא דחד איסור וחד היתר לכ"ע חוששין עיי"ש ומ"מ הא פריך בסנהדרי' שם למ"ד זוז"ג מותר יהא מותר וא"כ הא הלכה רווחת בישראל בכמה דוכתי דזוז"ג שרי א"כ שוב מותרין בני התערובות וגם על זה רמז מרן זצ"ל

איברא דלכאורה קשה טובא ע"ז דהרי בבכורות דף ז' ע"א יליף ר' יהושע משה כשבים ושה עזים עד דאתי מכולו טהור עיי"ש ואמרינין שם אע"ג דבעלמא סובר זוז"ג מותר כאן גילה קרא ומסתמא יליף עוף מבהמה עיין בתוס' בחולין דף ס"ד ד"ה שאם ריקמה וכו'

ולכאורההו"א לפי מ"ש בתשובת יד אלי' סי' ב' בשם חכם אחד הטעם דהבא מטמא אינו מועיל לו שחיטה והוי נבלה ולכך אסור אפילו נשחט דהוי כבן פקועה הבא על בהמה דעלמא בחולין דף ע"ט דהוי רק כסימן א' שחוט ולכך אסור ולפי"ז יש לחלק לכאורה בין בהמה לעוף דעוף דסגי' לי' בסימן אחד שחוט גם לר"י כשר מיהו ז"א דהרי כ' התבו"ש סימן י"ג אות ו' דהאי סי' א' שחוט לאו דווקא אלא מקצת וא"כ כל מקצת ומקצת יש בו נמי מה שאין מועיל לו שחיטה וא"כ גם בעוף שייך החשש הזה ודא עקא שאם אסור מטעם זה ואיכא חשש נבלה אפי ס"ס אינו מועיל לדעת מקצת הפוסקים ביו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס דאם הספק על השחיטה ואיכא חשש נבלה אינו מועיל ס"ס

אמנם דברי החכם הנ"ל קשים לי דהרי גם בבן פקועה הקשה הראש יוסף כיון דהוי זוז"ג יהא מותר ותי' כיון דשניהם היתר לא שייך זוז"ג וא"כ כאן דחד הוא איסור שפיר נוכל לומר דזוז"ג שרי ולמ"ד זוז"ג מותר כיון דחלק האיסור אינו אוסר דהוי כנתבטל וכמ"ש הר"ן סוף פרק כל הצלמים א"כ שוב הדין שיועיל בו שחיטה וע"כ צ"ל דלר"י גלי קרא כאן בטמא וטהור דזוז"ג אסור וא"כ שוב אי אפשר לומר הטעם כדברי החכם הנ"ל ועכ"פ קשיא איך כ' מרן זצ"ל דלמ"ד זוז"ג שרי מותר הא כאן גלי קרא דזוז"ג אסור

ולכאורה אמרתי לישב דהרי קי"ל דאין טהור מתעברת מטמא וכמו דמסיק נמי שם בבכורות אלא דקאמר שם דלר"ש דסובר דקלוט בן פרה אסור מושכחת דנתעבר מקלוט ואיכא למימר דהתורה בא לאסור הבא ממנה כדדרש ר' יהושע וכיון דאנן לא קי"ל כר"ש א"כ לא מושכחת כלל דרש דר"י וא"כ ע"כ הדרן לכללן דזוז"ג מותר אמנם עדיין לא יצאנו בזה לכל הדיעות דהיד אלי' שם בתשוב' צידד לומר דגם בטהור הנולד מן הטמא דקי"ל דיוצא מטמא טמא מ"מ כיון דיש לו סימני טהרה איכ"ל דמתעבר ממנו הטהור א"כ גם לדידן מושכחת לן דרש דר"י ואכתי עמדה הקושיא הנ"ל ומ"מ נראה כיון דלא הביאו הרמב"ם ושום פוסק זה הדין דר"י וגם מסוגיא עצמו דדחק שם לומר דר"י סבר כוותי' דר"ש בחדא ופליג עלי' בחדא ולהיד אלי' לאוקמי' כרבנן כנ"ל וצריך לדחוק לדידי' וגם בלא"ה כ' שם התוס' דתי' זה אצטרך דווקא למ"ד טריפה אבל לדידן דקי"ל דטריפה א"מ איכ"ל דבאמת טעמא דר"י משום דס"ל גם בעלמא זוז"ג אסור

ובזה מיושבי' דברי התוס' בב"ק דף ע"ח ע"א ד"ה לטעמי' שכ' טעמא דר"י משום זוז"ג אסור שם תמה על התוס' דהא גזה"כ הוא ולהנ"ל א"ש דלדידן טעמי' דר"י משום זוז"ג אסור וגם יש לומר לפר"ש וכן נראה מלשון הרמב"ם בפי"ב מבכורים דין ח' דהא דרבא יליף בנין אב דשה למעט כלאים היינו מהא קרא דשה כשבים ושה עזים דר"י א"כ נ"ל דר"י סובר כר"א דפודין בכלאים ולא אצטרך לשה כשבים לבנין אב ולכך דרש מיני' לאסור אבל אנן דקי"ל כת"ק דר"א דאין פודין בכלאים וגם קי"ל כרבא דאצטרך שה כשבים לבנין אב ולא דרשי' מיני' דרשה דר"י ולכך לא אשתמט שום פוסק להביא זה דבטהור וטמא אמרינין זוז"ג אסור כן נראה לפי ענ"ד

ובלא"ה תי' זה דהש"ס דשאני הכא דגלי קרא צע"ג דקשיא ונילוף מיני' וצ"ל לפי תירוץ זה ס"ל לר"י דסברא חיצונה זוז"ג אסור ועל איסורא לא בעינין קרא וע"כ מהכא ילפינין דווקא בטומא' אמרינין זוז"ג אסור אבל בעלמא שרי וגם בזה יש לישב דברי התוס' בב"ק דף ע"ח מקושית פנ"י הנ"ל ולפי"ז במידי דחמיר טובא כגון ע"ז וודאי ליכא למילוף מדיוקא דשה כשבים דגבי טומאה דגם בע"ז דכתיב לא ידבק בידך מאומה יהא זה וז"ג שרי ולפי"ז לדידן דקי"ל גם בע"ז זוז"ג שרי ליכא למימר כר"י וא"ש שלא הביאו הפוסקים ועכ"פ א"ש מה שאמרנו דבחילוק הב' מותר משום זוז"ג וכנ"ל

אמנם אכתי יש לפקפק על היתר הזה לפי מ"ש הב"ח המובא בש"ך ביו"ד בסי' ט"ז סקי"ז דלהרמב"ם ס"ל דחוששין לז"א והפליתי בסי' נ"ז אות ח' כ' למ"ד חוששין לז"א איכ"ל עיקרו מן האב ולא חשיב זוז"ג והר"ן בחידושי חולין דף נ"ח בחד תי' כ' ג"כ סברא זאת בוודאי פשטות הסוגיא בבכורות דף ז' דתלה זה בקלוט שבא על פרה בפלוגתא דזוז"ג ר"א ס"ל ריש אותו וא"ב חוששין מוכח דלא כהפלותי וגם בסנהדרין דף פ' הנ"ל שכ' התוס' דמספק אי חוששין וגם שם קאי לרבא ורבא סובר בב"מ דף צ"ה כר' יונתן והתוס' בחולין דף ע"ט ד"ה עייל כתבו דמאן דס"ל כר"י סובר כחנניא דחוששין ואפי"ה קאמר בסנהדרין דהוי זוז"ג וראיות הפליתי מחולין