מהר"ם שיק יורה דעה סח

דף ק"ה ע"א אמריין כאן שנה רבו תרנגול וטווס ופסיוני כלאים ואמרינין דקמ"ל אע"ג דרבו בהדי הדדי ובירושלמי פ"ק דכלאי' הובא בר"ש שם מ"ו איתא דתרנגול וטווס אע"ג שדומין זה לזה ההו' כלאים ומב' התלמודים יש להוכיח שהם דומים ורבו בהדדי היינו שכן ואפי"ה הם ב' מינים ואיך אמרו בחולין דשכן ונדמה גם לרבנן מועיל ולפי הנראה דטעמייהו משום דהם חד מין וצ"ל דזה רק סימן דאינו טמא אבל חד מין לא הו' אע"ג דרבנן לא ס"ל דשכן הוא אות ומופת רק משום דנדמה א"כ משמע משום דחד מינא הוא ויש לדחו' וצ"ע ויותר תימה על ר"ש הנ"ל שכ' לישב קושית התוס' בב"ק דף נ"ה על לשון מכאן וכ' דהכוונה ממשנה דכלאים דתנן אעפ"י שדומין וקשה אכתי לא אשמעי' אלא דומין לחודא אבל הנך תרנגול ועונה: ופסיוני שהם שכן ונדמה אכתי מנ"ל כיון שלפי הש"ס בחולין דף ס"ה יש חילוק בזה וצ"ע

ועכ"פ כיון שהוכחנו דאפילו שכן ונדמה איכ"ל דב' מינים הן. וכיון שמין אחר הוא ואינו אותו מין עצמו ועל מין הזה לא קבלנו מסור' וכבר קבעו בש"ע סי' פ"ב שאין עוף נאכל אלא במסור' וא"כ לדידן אינו מועיל שכן ונדמה מ"מ דעת הרמב"ם לא סגי בזה דהרי הוא לא פסק דבעי' דווקא מסורת ונראה לישב דוודאי אין להביא ראי' מסי' ק"א סעי' ח' דפסק שם אם דומה לגמרי הדומין כשרין אפילו אם הפירוש שם דלא בעי' דומין ומתאימין מ"מ התם שאני דמספקא לן אם הוא חלק מזה או מזה שפיר אמרינין ע"י הדמיון תולין דומה בדומה משא"כ כאן דאיכא דעורבא דדמיא ליונ' כדאמרינין נמי לענין ביצה

מיהו נהי דאין ראי' מהתם להכשיר אפשר לדון בהיפוך לפי מ"ש שם הכו"פ דלמאי דקי"ל סימנים דרבנן אין לסמוך על זה עיו"ש אף אני אומר בכאן האי כללא דשכן ונדמה לטהורים אפשר דלא הוי אלא סימן בינוני וכעין שאמרו ר"פ אותו ואת בנו גבי כודנייתא דעיין בהנך דדמיא להדדי והוכיח שם ש"מ סימנים דאוריית' ופרש"י דהיינו סימני אבידה וכיוצא והר"ן בחידושיו פי' באופן אחר וכבר האריך בזה בנוב"י מהדו"ת בתקע"ג עכ"פ לפרש"י איכ"ל דה"ה הכא וא"כ אין ראי' מש"ס דחולין דף ס"ה דדלמא התם קאי ללישנא דסימנים דאורייתא או שמא אחרים סברו סימנים דאורייתא אבל. לדינא דקי"ל סימנים דרבנן ולא סמכינין בדאורייתא לכך שפיר לא הביאו דשכן ונדמה עם הטהורים טהור

אמנם עדיין יש לפקפק על זה עפ"י מ"ש הרמב"ם בפ"ז מנחלות דין ג' דדווקא באיסר כרת לא סמכינין על סי' בינוני בדאורייתא וא"כ כאן אכתי יש לסמוך ונראה דהרי הכלל הזה נראה בחולין שם דאינו הלכה לממ"ס כיון דפליגו בי' וכיון שכן איכ"ל דרק על הרוב נאמר. וכמו שכ' המפורשים בכיוצא בזה ובכל התור' כול' אזלינין בתר רובא אמנם הריב"ש בסי' קצ"ב כ' דבר חדש דלענין הבדלה טהורים מטמאים לא אזלינין בתר רובא והביא ראיות לזה ויבוא' לקמי' דתוס' פליגו על זה

ולפי דבריו ביאר המעין חכמה טעמו של הרמב"ם בפ"א ממאכלו' אסורות דמנה זה למ"ע לבדוק במיני הטהורים וטמאים משום דבעינין הבדלה דכתיב והבדלתם בין וכו' והבדלה לא מקרי אלא א"כ ברור הדבר בוודאי לא עפ"י רוב וא"כ א"ש בשלמא לענין איסור אזלינין בתר רובא ושכן ונדמה עם טמאים טמא אבל לענין התירא לא סמכינין ארוב וע"כ הפירוש כמ"ש לעיל בשם הר"ן לענין חולק את רגליו ולכך כ' הרמב"ם ב' דינים אלו חולק את רגליו ושכן ונדמה בהדדי וא"ש שלא הביאו הפוסקים הכלל הזה להתיר דשכן ונדמה עם טהורים טהור

ותו אפילו להפר"ח שהביא הכלל הזה דשכן ונדמה הניחא אם הפירוש נדמה כהרשב"א בסימנין א"כ גם אלו תרנגולים יש להם אלו סימנים של תרנגולים שמוחזקין לן לטהורים אבל לפרש"י המובא בר"ן שם דבעי' נדמה במראיתו וגדלו ומנהגו וכבר העידו שאלו התרנגולים החדשים מנהגם משונה דהם לנין ע"ג קרקע ואינ' עזין וקולס משונה ואין להם כרבלתא גם הנהגתן עם האפרוחים משונה א"כ אינם דומים וא"כ אין להתיר התרנגולים החדשים מפני ג' טעמים שאינם דומים לגמרי וגם בלא"ה כלל הזה אינו מועיל להתי' וכמ"ש למעלה ואין להתיר מבלי מסורת

ועתה נבוא לצד היתר השני מהא דאמרינין בבכורות דף ז' דאין טהור מתעבר מטמא והאנשים העידו דלפי הנהגה דתרנגולת שלנו מתעברות מתרנגולים החדשים אמנם בזה אין סמך שהרי כבר כ' מרן הגאון זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' ע"ד דאולי לא נאמר הכלל הזה בעופות וכן הרמב"ם לא הביאו בעופות וכן מוכח עפ"י דברי התוס' בחולין דף ס"ג ובנדה דף נ' לפירושם תרנגולא דאגמא הזכר טמא והנקיבה טהורה ומתעברה. וכיוצא בזה כ' היש"ש באלו טריפות סי' קט"ז והרי בבכורות דף ז' מוכח דכלל הזה הוא דווקא ואפילו מיעוט' אינו מתעבר דפריך שם ומי מיעברא טהור מטמא עיי"ש וע"כ דבעוף לא נאמר כלל זה. ואי נימא גבי גוונא דתוס' טעמא אחרינא משו' שהם מין אחד' והכלל נאמר דאין מין טמא מיעבר למין טהור כבר כ' הסמ"ג בסי' ס"ב בש"ד סק"ח דזה: תימה שיהא מין אחד טמא. וטהור והיוצא בזה תמה הפליתי בסוף קונטרס פני נשר

ואם נרצה להסביר זה ולומר שהרי אלו עופות טמאים המפורשי' בתורה הם כסוגים אשר תחתיהם מינים חלוקים דהיינו בדברים הרבה יש להם שייכות ושוין ויש בהן חילוקין. ואמרינן בחולין דף ס"ג מאה עופות טמאים וכולן מין איה וכן כ' התוס' שם ד"ה ודלמא וכו' ואיכ"ל אותו צד שהן חלוקין גורם הטומאה והאיס' ומכח שהן שווין בהרבה דברים. הם מתעברין זה מזה א"כ אם זה טעמא דתוס' א"כ שוב נפל כל הסמך הנ"ל בבירא דאיכ"ל גם בתרנגולים החדשי' כן דבאיזה דברים הם שווים ומכח זה מתעברין זמ"ז: וע"כ אין לנו אלא דברי הרמ"א ויפה כ' דאין שום עוף נאכל אלא במסורת ושאין לשנות

ואפילו ביונים ותורים שנראה מפשטות ההלכה בחולין דף ס"א דכלם טהורים וכ"כ האו"ה בסופו דאין בהם טמאים ואפי"ה בסלת למנחה כלל ס"ו שאלה א' לא התיר אלא כלים מטעם ס"ס וכיוצא בזה פסקנו בווולדע טאבע"ן וטורט"ל טאבע"ן שהם ביער וכ"ש בתרנגולים שיש לחוש טפי שהועד לו בש"ס חולין דף ס"ב הנ"ל דאיכא תרנגולתא דאגמא דטמא ולכאורה. הרי רק כ"ד עופות טמאים וגלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שאין יותר מאלו כדאיתא בחולין שם וע"כ דתרנגולתא דאגמא בכלל אחד מעופות טמאים הנפרטים שהם כעין סוג להרבה מינים ולפי הנראה הם מין דוכיפת שמתרגם תרנגול הבר והיודעים בטבעיים מנו האויע"ר הא"ן וסימנו אותו שיש לו נוצות גם על הרגלים ואלו התרנגולי' החדשים שיש להם ג"כ נוצות על הרגלים יש לחוש טפי דאינו נאכל אלא במסורת

אמנם אם באנו לדין אם דברי הרמ"א אלו דאין שום עוף נאכל אלא במסורת דין תורה ומחשש דאורייתא או רק חששא דרבנן כבר כתבתי במקום אחר דנהי דהד"מ כתב דהוי רק חששא למיעוטא ומשמע דמדרבנן קאמר נראה דהיינו בכף רגלו רחבה וחרטומו רחב אבל באינך אפשר דחשש דאורייתא הוא מיהו נראה כמו דאמרינן בקידושין דף ס"ד בלית לי אחין מקרי חזקה. וביאר מרן הגאון בעל חת"ס בח"ר מהאע"ז סי' מ"א דאפילו רק לא שמענו ולא ראינו ממנו שיש לו אחין מקרי חזקה עיי"ש שהאריך ה"נ כיון דמאז שבאו למדינה זו וישראלים מתעסקין עמהן. ולא ראינו מהם שום מעשה דרוסה הרי הם בחזקת שאינם דורסים מן התורה ואינו רק חשש דרבנן משום שמצאו בתרנגולא דאגמא

ויש להביא ראי' לזה מדברי רש"י בחולין דף ס"ב ע"ב ד"ה חזי' וכו' שכ' עוף הבא לפנינו יש לומר וכו' ושוב כתב ושלא מסרו יש לחוש וכו' ועפ"י הנ"ל א"ש אם בא לפנינו ולא הכרנו אותו י"ל דהוי ספק דאורייתא אבל, אם הוחזק לפנינו שאינו דורס יש לחוש והיינו מדרבנן ולכך שינה לשונו כן נראה לפי ענ"ד כוונת רש"י וא"כ י"ל דהוי רק בתרנגולים אלו חשש דרבנן מיהו בלא"ה כתבתי כבר דהריב"ש בסי' קצ"ב כתב דאין הולכין בתר הרוב וא"כ ה"ה בתר חזקה אלא דהתוס' בחולין דף ס"ג ד"ה ודלמא כו' מוכח דפליגו וכן הרשב"א והר"ן שם עיי"ש וא"כ תליא חשש זה אי דאורייתא או דרבנן ברברבת' ועכ"פ אין לאוכלן בלי מסורת

אמנם אם יתברר להם מסורת יש לדון דהפר"ח והפמ"ג בריש סי' פ"ב כ' בשם תשוב' מהרי"ל סי' ק' ק' דהאידנא אין סומכין על מסורת והצ"צ בסי' כ"ט הסתפק עליו דאין לסמוך על מסורת מקום אחר דדלמא הורה להם גברא כהרז"ה ולפי"ז ה"ה דיש לחוש בנידון שלנו דלמא הורה להם כרמב"י דג' סימנים סגי מיהו לפי ענ"ד לא הבנתי דא"כ גם באותו מקום יש לחוש על מסורת של אבותינו דלמה הורה להם כעין כרמב"י או כיוצא בזה וכעין שאמרו ספ"ב דר"ה וע"כ שאין חוששין משום שאמרו סוף ברכות דאין לומר דלמא מדעתי' עביד שנאמר אל תבוז כי זקנה אמך וא"כ שפיר סומכין על מסורת ואם יש עדים שבמקום אחר אוכלין למה לא נסמוך על זה לפי הסכמת אחרונים דמסורת מקום אחר מועיל לנו בפרע בעופות שלא היו מצויין עד האידנא

ואי דחיישינן דאמרו בדדמי הא גדולה מזו קא מבעי' ולא איפשטא ספ"ב דנדה אי אשה נאמנת לומר כזה התיר לי פלוני ואם אמרה כזה ראיתי ואבדתי קי"ל דנאמת ונידון שלנו אע"ג שהם לפנינו מ"מ נראה דדמי לאבדתי דאין כאן ריעותא דהא דאנו מסופקין היינו רק משום דלית לן מסורת וא"כ אם אומר כזה ראיתי שאוכלין ויש להן מסורת למה לא נאמין ואפילו אי נדמהו לכזה התיר לי חכם נראה דווקא היכא דמספקא לן אבל בב' עדים לא חיישינין. אפילו במדי דשייך לומר בדדמי ואפילו במידי דלא הי' שכיח מעיקרא דהרי דווקא בע"א במלחמה קא מבעי' לי' בפ' האשה שלום וכ' שם הרא"ש דשנים וודאי נאמנים דבתר תרי עדים לא דייקינין ונאמנים אפילו יש מקום לחוש לבדדמי וא"כ לא הבנתי למה לא נאמין כאן לב'